אבל זבח — דבר הזבוח בסכין דהיינו בהמה דעוף מלוק הוא:
ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מאי איריא — דתני עוף אפי' בהמה נמי דהא לא פקע שם קדשים מיניה ומיהו איהו מיחייב משום עובד עבודת כוכבים דמ"מ אע"ג דלא מיתסרא מיפלח פלחא:
כיון דקניא ליה לכפרה — שהרי הבעלים מתכפרים בה:
כדידיה דמיא — הלכך לא מצי למיתני שום זבח דאילו עולה מכפרת אעשה וחטאת ואשם על חטאים ושלמים ושאר קדשים קלים דידיה נינהו להכי נקט עוף ובחצי קנה פגום דמיחייב בשחיטת חוץ בההוא פורתא דמיתסר ביה:
אחד לשום אחד מכל אלו — אפילו בהמה דלאו דידיה אלא דאידך ששחט לשום דבר כשר:
המטמא — טהרות של חבירו:
והמדמע — תרומה בחולין של חבירו דמוזיל להו דמיבעי ליה לזבונינהו לכהנים בדמי תרומה דהיינו בזול דלא חזו אלא לכהנים:
והמנסך — יין של חבירו לעבודת כוכבים:
בשוגג — שלא ידע שהיא תרומה ולא ידע שהוא נאסר בניסוך זה או כסבור יין שלו הוא:
פטור — מלשלם. ואע"ג דמזיק בשוגג חייב כדקיימא לן (ב"ק דף כו.) אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן בין שוגג ובין מזיד הכא היזק שאינו ניכר הוא ולא שמיה היזק ובמזיד חייב לשלם דקנסוה רבנן ומשום דקם ליה בדרבה מיניה לא מיפטר ואע"ג דחייב מיתה משום עבודת כוכבים ואפילו לא התרו בו דלא מיקטיל קיימא לן (כתובות דף לד:) חייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם הכא חייב אפי' אתרו ביה כדאוקימנא טעמא במסכת גיטין (דף נב:) משעה דאגבהיה ע"מ לאוסרו מיחייב לשלומי ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך:
שניסך — שכשך ידו לתוכו לעבודת כוכבים:
שלא בפני עבודת כוכבים — רבותא אשמועינן:
אסרו — אף בהנאה דאדם אוסר דבר שאינו שלו:
ועוד שיכול לומר לו — אפילו ניסכו לעבודת כוכבים:
לא כל הימנך כו' — דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:
לאונסי — על כרחי שתאסר:
ורב נחמן ורב עמרם ורב יצחק אמרי לך — הא דרב הונא תוקים כתנאי דהא ר' יהודה בן בבא פליג אבל מילתא דידן לא תוקים כתנאי דאנן אמרינן שפיר אפילו לת"ק דאפילו לדידיה דאדם אוסר ה"מ עובד כוכבים אבל ישראל לצעורי לחבריה עביד ואין דעתו לעבודת כוכבים:
בישראל מומר — וה"ה דמצי לאוקמא בדאית ליה שותפות בגוה כדאוקמוה אינהו לעיל השתא מיהא כיון דאתינן להכי דעובד כוכבים אוסר מוקמינן לה בגוה ואליבא דתנא קמא:
התרו בו — בישראל שלא ישחט לעבודת כוכבים ושחט לאחר שקבל התראה וקודם לכן לא היה בחזקת מומר:
מאי — מי אסר או לא קבלת התראה שמתרין בו הוי יודע שאתה מוזהר על כך והתורה אמרה שאתה חייב מיתה והוא אומר יודע אני וע"מ כן אני עושה שאמות והכי אמרינן בסנהדרין (דף מא.) מות יומת עד שיתיר עצמו למיתה:
מתני' לתוך ימים — דלא לימרו לשרא דימא קא שחיט:
ולא לתוך הכלים — שלא יאמרו מקבל דם לעבודת כוכבים הוא:
לתוך עוגה של מים — גומא כמו עוגיות לגפנים דמ"ק (דף ב.) לשון מורי. לישנא אחרינא לתוך העוגל והיא היא:
ובספינה — יכול לשחוט על גב הכלים והדם שותת לתוך הים שלא ללכלך את הספינה ולא מיחזי כשוחט לתוך ימים:
אבל עושה גומא — משמע שוחט לתוכה ובגמרא פריך הא אמרת אין שוחטין לגומא. וטעמא דגומא משום שהוא חוק הצדוקים לעבודת כוכבים:
