בשחיטה יבישתא — עסקינן שלא יצא ממנה דם שאף אמו לא הוכשרה ולהאי תנא שחיטה בלא דם לא מכשרה ודלא כרבי שמעון:
מאן תנא — דמטמי ליה אע"פ שהוא חי:
מטמא טומאת אוכלין — בן פקועה ואפילו חי אם נגע בטומאה:
וצריך הכשר — דתרי גופי נינהו. אלמא לר' יוסי הגלילי מטמא מחיים וכרבנן דמתניתין לא אוקמה ונימא לדידהו כבשרא בדיקולא דמיא דקסבר רבי יוחנן אפילו רבנן דפליגי אדרבי יוסי הגלילי בטומאה סבירא להו כרבנן דמתניתין בשחיטה ואפילו הכי לא מטמא מפני שהוא חי ולאו בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמתניתין קמיפלגי:
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה — מדקאמר רבי יוחנן רבי יוסי הגלילי ובית שמאי המטמאין דגים מחיים אמרו דבר אחד שמע מינה רבנן דמטהרי בבן פקועה לאו משום דס"ל דטעון שחיטה כר"מ דאי טעמייהו משום דטעון שחיטה הוא אינהו נמי בדגים דלאו טעונין שחיטה מודו דמטמו כב"ש והיכי משמע דרבי יוסי הגלילי ודב"ש חדא:
משיצודו — דכיון דאין טעונין שחיטה הרי הן כמתים:
מקרטע — מפרפר וכגון שיבש בו כסלע ובין סנפיריו דתו לא חי כדאמרינן במסכת שבת (דף קז:):
נולדו בדגים סימני טרפה — כגון ניקבו מעיין לרבי עקיבא:
מהו — שיטמאו:
אבל דגים דאין במינן — טרפות לא הוי טרפות לגבייהו כמיתה:
הטילה נפל — בהמה המפלת:
חלבו כחלב בהמה — בכרת:
כחלב חיה — ואין בו אלא איסור נבלה שאין שחיטתו מטהרתו אבל חלבו כבשרו:
אוירא גרים — לשוייה בהמה וכיון דנולד מיתסר ואפי' לרבי יהודה דאמר לעיל (חולין דף עד.) חלבו מותר התם הוא דלא יצא לאויר:
חלבו כחלב חיה חדשים נמי גרמי — דחדשים ואוירא בעינן:
דהושיט ידו כו' חדשים גרמי — וכיון דכלו לו חדשיו חלבו אסור ומיהו כי שחטה לאמו שרי ליה רבי יהודה מכל בבהמה תאכלו:
מה חלב ושתי הכליות כו' — בתורת כהנים שנויה בשלמים את כל החלב אשר על הקרב ולא את השליל יכול לא יהא בעונש ואזהרה אבל יהא בעמוד והקרב כשהוא אומר חלב ושתי הכליות באשם שאין ת"ל דמה שלמים שאין כל מינן טעון אליה הרי הן טעונין חלב ושתי הכליות אשם שכל מינו טעון אליה אינו דין שיטעון חלב ושתי הכליות ומה תלמוד לומר אלא לומר לך מה חלב ושתי הכליות האמור באשם מוצא מכלל שליל חלב זה מוצא מכלל חלב שליל שאינך יכול לומר חלב שליל יקריב הנמצא באשם שהרי אין אשם נקבה:
אף כל — אפילו בקרבנות הבאין נקבה חלב האמור בהן מוצא מכלל שליל:
בשלמא לדידי — דאמינא חדשים גרמי איכא לאוקמא להא בבן תשעה חי דכיון דבהמה הוא אצטריך למעוטי:
אלא לדידך — הא לאו חלב מיקרי ופשיטא דאינו בעמוד והקרב ולמה לי למעוטיה:
טעמא דידי — דאמינא לאו חלב הוא:
מהכא — ילפינן ליה דהכא אפקיה רחמנא מכלל חלב דמעטיה מהקרבה ואי לאו דמעטיה הוי אמינא דחלב הוא:
משום הכי מיעטיה — לאשמועינן דלאו חלב הוא אלא לדידך דאמרת חלב הוא לענין אכילה אמאי מיעטיה מהקרבה:
מידי דהוה אמחוסר זמן — דיצא לאויר וכלו חדשיו ודכולי עלמא בהמה הוא ופסליה רחמנא בהקרבה כל שבעה:
לדברי האוסר — בן תשעה חי בכשרה עד שישחטנו:
מתיר — את זה באכילה דשחיטתו מטהרתו:
לדברי המתיר — בלא שחיטה בשל כשרה:
אוסר — בשל טרפה דשחיטה דידיה לא מהניא ביה ובשחיטת הטרפה לא מישתרי שהרי הוא כאחד מאיבריה:
ארבעה סימנין — היתרא הוא דרבי ביה רחמנא מכל בבהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו אבל אם צריך הוא לשחיטת עצמו כגון שליל של טרפה שוחטו ומותר שהוא ניתר בב' מד' סימנין או בושט וקנה שלו או בושט וקנה של אמו: בין בדרבי אמי ובין בדרב חסדא ובין בתני רבי חייא בכולהו גרסינן השוחט את הטרפה ובתוספתא דר' חייא נמצא כן:
