אינו אלא להוציא את הכלאים — דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים מדלא כתיב שה כשבים ועזים ש"מ דלא מיקרי שה עד שיהו אביו ואמו כבשים או שניהם עזים אבל אחד כשב ואחד עז לא הוי שה:
או לרבות את הכלאים — ותפשוט מהכא תרתי קושייתא:
לחלק — לחייב על אחד מהם שישחוט או שור ובנו או שה ובנו:
בנו — דחד משמע:
עד שישחוט שור ושה ובנו — של א' מהם ת"ל שור או וגו':
מאי לאו מאו נפקא ליה — וה"ק אילו נאמר שור ושה ולא נאמר או הייתי אומר כו':
לא מאותו — נפקא ליה וה"ק אילו נאמר שור ושה ובנו ולא כתיב אותו ה"א עד דשחיט תרי ובריה דחד מינייהו ת"ל אותו ואת בנו חד אב וחד בן אבל או לכלאים אתא:
הניחא לרבנן — לקמן בעי מאי חנניה ומאי רבנן:
כר' יונתן — דאמר אע"ג דלא כתיב או כמאן דכתיב או דמי וכל היכא דכתיב פלוני ופלוני או האי או האי משמע:
דתניא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא — קלל שניהם אחד מהם מנין:
ת"ל — בסיפיה אביו ואמו קלל:
אביו קלל ואמו קלל — כלומר בתחלת המקרא סמך קללה לאביו ובסוף המקרא סמך קללה לאמו למימרא דאו האי או האי:
ר' יונתן אומר — אביו ואמו משמע נמי או האי או האי וסיפיה דקרא לדרשא אחרינא להביא את המקלל לאחר מיתה שחייב:
בפני עצמו — כלומר או זה או זה:
בנקבות — האם ובנה:
ואינו נוהג בזכרים — דאין חוששין לזרע האב ואם שחט זכר מותר לשחוט בנו ובתו:
באם על הבנים — שלוח הקן שהוזהר (דברים כב) שלא ליקח שניהם:
בנקבות — דכתיב (שם) והאם רובצת ולא האב רובץ:
לא עשה בה מזומן — דתניא (לקמן חולין דף קלט:) כי יקרא פרט למזומן כלומר עוף שלו אינו חייב בשילוח:
תאמר באותו ואת בנו כו' — והואיל וחמור הוא ינהוג בשניהם:
אותו אחד ולא שנים — באחד הוא נוהג ולא בשנים. ומעתה שחלק הכתוב וא"א לומר שינהוג בשניהם אלא או בזכרים או בנקבות:
זכיתי לדין — מעתה אני רשאי ללמוד מדין הראשון באי זו ינהוג דהשתא ליכא למיפרך תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן לפיכך ינהוג בזכרים ולא בנקבות דמאי חומרא היא זו לומר כן מה לי זכרים ומה לי נקבות:
ואם נפשך לומר — ולהשיב תשובה על דין זה יש לי טעם אחר הרי הוא אומר בנו משמע שנראה לו כבן:
שכרוך — ודבוק תמיד לילך אחריו ודרך הולד להיות כרוך אחר האם:
מאי אם נפשך לומר — מה היה לו להשיב על בנין אב הראשון:
