בוני התלמוד

    מסכת חולין דף ע״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אינו אלא להוציא את הכלאיםדילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים מדלא כתיב שה כשבים ועזים ש"מ דלא מיקרי שה עד שיהו אביו ואמו כבשים או שניהם עזים אבל אחד כשב ואחד עז לא הוי שה:

    או לרבות את הכלאיםותפשוט מהכא תרתי קושייתא:

    לחלקלחייב על אחד מהם שישחוט או שור ובנו או שה ובנו:

    בנודחד משמע:

    עד שישחוט שור ושה ובנושל א' מהם ת"ל שור או וגו':

    מאי לאו מאו נפקא ליהוה"ק אילו נאמר שור ושה ולא נאמר או הייתי אומר כו':

    לא מאותונפקא ליה וה"ק אילו נאמר שור ושה ובנו ולא כתיב אותו ה"א עד דשחיט תרי ובריה דחד מינייהו ת"ל אותו ואת בנו חד אב וחד בן אבל או לכלאים אתא:

    הניחא לרבנןלקמן בעי מאי חנניה ומאי רבנן:

    כר' יונתןדאמר אע"ג דלא כתיב או כמאן דכתיב או דמי וכל היכא דכתיב פלוני ופלוני או האי או האי משמע:

    דתניא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלאקלל שניהם אחד מהם מנין:

    ת"לבסיפיה אביו ואמו קלל:

    אביו קלל ואמו קללכלומר בתחלת המקרא סמך קללה לאביו ובסוף המקרא סמך קללה לאמו למימרא דאו האי או האי:

    ר' יונתן אומראביו ואמו משמע נמי או האי או האי וסיפיה דקרא לדרשא אחרינא להביא את המקלל לאחר מיתה שחייב:

    בפני עצמוכלומר או זה או זה:

    בנקבותהאם ובנה:

    ואינו נוהג בזכריםדאין חוששין לזרע האב ואם שחט זכר מותר לשחוט בנו ובתו:

    באם על הבניםשלוח הקן שהוזהר (דברים כב) שלא ליקח שניהם:

    בנקבותדכתיב (שם) והאם רובצת ולא האב רובץ:

    לא עשה בה מזומןדתניא (לקמן חולין דף קלט:) כי יקרא פרט למזומן כלומר עוף שלו אינו חייב בשילוח:

    תאמר באותו ואת בנו כו'והואיל וחמור הוא ינהוג בשניהם:

    אותו אחד ולא שניםבאחד הוא נוהג ולא בשנים. ומעתה שחלק הכתוב וא"א לומר שינהוג בשניהם אלא או בזכרים או בנקבות:

    זכיתי לדיןמעתה אני רשאי ללמוד מדין הראשון באי זו ינהוג דהשתא ליכא למיפרך תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן לפיכך ינהוג בזכרים ולא בנקבות דמאי חומרא היא זו לומר כן מה לי זכרים ומה לי נקבות:

    ואם נפשך לומרולהשיב תשובה על דין זה יש לי טעם אחר הרי הוא אומר בנו משמע שנראה לו כבן:

    שכרוךודבוק תמיד לילך אחריו ודרך הולד להיות כרוך אחר האם:

    מאי אם נפשך לומרמה היה לו להשיב על בנין אב הראשון:

    חולין 78 עמוד ב

    1זה בנה אב כל מקום שנאמר ״שה״ אינו אלא להוציא את הכלאים. אמר קרא ״או״ לרבות את הכלאים.

    2האי ״או״ מיבעי ליה לחלק, דס"ד אמינא: עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מיחייב, קמ"ל לחלק מבנו נפקא.

    3ואכתי מיבעי ליה לכדתניא: אילו נאמר ״שור ושה ובנו״, הייתי אומר: עד שישחוט שור ושה ובנו, ת"ל (ויקרא כב, כח) ״שור או שה אותו ואת בנו״. מאי לאו מאו״ נפקא ליה? לא, מאותו״.

    4הניחא לרבנן, דמייתר להו ״אותו״, אלא לחנניה, דלא מייתר ליה ״אותו״, לחלק מנא ליה? לחלק לא צריך קרא, דסבר לה כר' יונתן.

    5דתניא: (ויקרא כ, ט) ״איש אשר יקלל את אביו ואת אמו״, אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מנין? ת"ל (ויקרא כ, ט) ״אביו ואמו קלל״ אביו קלל, אמו קלל, דברי ר' יאשיה.

    6ר' יונתן אומר: משמע שניהם כאחד, ומשמע אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב ״יחדו״.

    7מאי חנניה, ומאי רבנן? דתניא: אותו ואת בנו נוהג בנקבות, ואינו נוהג בזכרים. חנניה אומר: נוהג בין בזכרים ובין בנקבות.

    8מ"ט דרבנן? דתניא: יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים ובין בנקבות? ודין הוא: חייב כאן, וחייב באם על הבנים; מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים, אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים.

    9לא, אם אמרת באם על הבנים, שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן, תאמר באותו ואת בנו, שעשה בו מזומן כשאינו מזומן?

    10ת"ל ״אותו״ א' ולא ב' אחר שחלק הכתוב, זכיתי לדין: חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים, אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים.

    11ואם נפשך לומר, ״בנו״ מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.

    12מה אם נפשך לומר? וכי תימא ״אותו״ זכר משמע, הרי הוא אומר ״בנו״ מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.

    תוספות

    זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאיםפירש בקונטרס דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים וקשה לפירושו דבמרובה (ב"ק עח.) מסיק דבנין אב דרבא איצטריך לפדיון פטר חמור כדתנן אין פודין לא בעגל ולא בכלאים ופריך התם ולר"א דמתיר בכלאים מפני שהוא שה למאי אתא ומשני לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ודלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כשבים ושה עזים נפקא משמע בהדיא דבנין אב דרבא לא הוה משה כשבים ושה עזים ונראה דמשה דפסח עביד בנין אב תדע מדמסיק במרובה דלפטר חמור אצטריך בנין אב דרבא ובסוף פ"ק דבכורות (דף יב.) יליף לה משה שה של פסח אבל קשה דמאי שנא דהכא קרי ליה בנין אב ובבכורות עביד ליה ג"ש נאמר כאן שה ונאמר להלן שה ועוד דמאי שנא דנקט רבא כלאים טפי מעגל וחיה טרפה ושחוטה דכולהו מפיק התם משה כדקאמר התם מה להלן פרט לכל השמות הללו וליכא למימר דטרפה ושחוטה נפקא ממשמעותיה דשה ולאו דוקא נקט פרט לכל השמות דה"נ עגל וחיה נקט התם אע"ג דודאי נפקי ממשמעותיה דשה אלא ניחא ליה לכלול כולם יחד דהא פר אפי' שחוט קרוי פר כדאמרי' בפרק הוציאו לו (יומא דף מט:) ושה נמי הוי נמנין עליו אפי' אחר שחיטה אי לאו דכתיב מהיות משה מחיותיה דשה כדאמר התם וטרפה נמי חשיבא שה דמחייב במרובה (דף עז:) במוכר טרפה בד' וה' אע"ג דשה כתיב התם והכי נמי תנא אותו ואת בנו נוהג בטרפה ואפי' ר"ש לא פליג אלא משום דהויא שחיטה שאינה ראויה וע"ק דבאותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' נמעט טרפה מבנין אב ונ"ל דטרפה ושחוטה נפקי מג"ש דשה שה מפסח כדאמר בבכורות (דף יב.) ועגל וחיה ממשמעות דשה וכלאים מבנין אב דרבא דמגזרה שוה לא מסתבר למעוטי כלאים כמו טרפה ושחוטה דאית לן למימר תפדה תפדה ריבה כיון דשה גמור הוא בין דאזלת בתר אב בין דאזלת בתר אם אבל מבנין אב ממעט שפיר דהכי כתיב שה תמים וגו' ומן העזים תקחו דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ומיותר הוא דלגופיה לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דממעטינן כלאים מאו כשב אלא ללמד בעלמא אתי דכל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים ואע"ג דכתיב נמי בהאי קרא תמים דנפיק משאר קדשים לשום דרשא נכתב והא דלא ממעטינן באותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' טרפה בגזרה שוה דשה שה מפסח אפשר דאינו מופנה והשתא ניחא נמי כי בעי במרובה לר' אלעזר דמתיר בכלאים בנין אב דרבא למאי הלכתא לקדשים ולא קאמר לטרפה ושחוטה דהנהו מגזירה שוה נפקי וא"ת ובמרובה דקאמר ובנין אב דרבא למאי הלכתא אי לקדשים בהדיא כתיב בהו משמע דאי לא כתיב בהו כלאים בהדיא הוה ניחא והא עיקר בנין אב לא אייתר בפסח אלא משום דמקדשים נפקא וי"ל דכן דרך הש"ס שעושה כאילו קים ליה בפסח ממקום אחר וכענין זה יש בריש קדושין (דף ג:) ובפרק נערה (כתובות דף מו:) גבי קדושי הבת לאביה דקאמר וכי תימא נילף מבשת ופגם ואע"ג דבשת ופגם גופיה לא קים לן דהוי דאביה אלא מקדושין בפ' אלו נערות (כתובות דף מ: ושם ד"ה דאי):

    או לרבות את הכלאיםאף על גב דמאו כשב ממעטינן כלאים התם מענין דקרא והכא מענין דקרא כדאמר במרובה (ב"ק עז:) וא"ת והיכי פריך לעיל ואימא במוקדשין אין בחולין לא היכי מצי למימר הכי א"כ אמאי איצטריך או לרבות כלאים דכלאים בקדשים ליכא כדקאמר אי מה כלאים בקדשים לא וי"ל דאי הוה מוקמינן קרא דאותו ואת בנו דוקא במוקדשים א"כ לא הוה דרשינן או לרבות כלאים אלא הוה מוקמינן לדרשא אחריתי:

    עד שיפרוט לך הכתוב יחדווא"ת ולר' יאשיה אמאי כתיב קרא (דברים כב) יחדו בלא תחרוש וי"ל דאיצטריך דה"א דאסור אע"פ שאינם קשורים וכן גבי לבישת כלאים אי לא כתיב יחדו ה"א דאפי' מלבושים אחד של צמר ואחד של פשתים לא ילבש אע"פ שאינם תפורים יחד דמיחדו דרשינן דתוכף תכיפה אחת אינו חבור ור' יונתן לא משום דפרט הכתוב יחדו בהני דריש דהא אצטריך כדפי' אלא מסברא דנפשיה קאמר הכי ולהכי לא קאמר כדרך שפרט לך הכתוב בכלאים כדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כא:) כדרך שפרט לך הכתוב בנבלה:

    מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכריםדאם דקרא משמע ליה דוקא ולא משום שאורחה להיות רובצת מדכתיב (דברים כב) שלח תשלח את האם דה"ל למכתב שלח תשלחנה כיון דכתיב כבר לא תקח האם לכך משמע ליה דוקא:

    מי שבנו כרוך אחריווא"ת א"כ ל"ל דמייתר קרא גבי שלוח הקן נילף ק"ו מאותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן ויש לומר דאי לאו דחזינן בשלוח הקן דאם דוקא לא הוי דרשינן באותו ואת בנו שבנו כרוך אחריו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    תאמר באותו ואת בנו שעשה בו הכתוב מזומן כשאינו מזומןפירוש ובלבד שיהא מין בהמה, אבל בחיה ובעוף אינו נוהג, וכדתניא [בתוספתא] שור ולא חיה, שה ולא עוף.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף ע״ח עמוד ב׳

    מסכת חולין דף ע״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־288 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אינו אלא להוציא את הכלאים דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים מדלא כתיב שה כשבים ועזים ש"מ דלא מיקרי שה עד שיהו אביו ואמו כבשים או שניהם עזים אבל אחד כשב ואחד עז לא הוי שה:

    או לרבות את הכלאים ותפשוט מהכא תרתי קושייתא:

    לחלק לחייב על אחד מהם שישחוט או שור ובנו או שה ובנו:

    בנו דחד משמע:

    עד שישחוט שור ושה ובנו של א' מהם ת"ל שור או וגו':

    מאי לאו מאו נפקא ליה וה"ק אילו נאמר שור ושה ולא נאמר או הייתי אומר כו':

    לא מאותו נפקא ליה וה"ק אילו נאמר שור ושה ובנו ולא כתיב אותו ה"א עד דשחיט תרי ובריה דחד מינייהו ת"ל אותו ואת בנו חד אב וחד בן אבל או לכלאים אתא:

    הניחא לרבנן לקמן בעי מאי חנניה ומאי רבנן:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 78b · Sefaria

    תוספות

    זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים פירש בקונטרס דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים וקשה לפירושו דבמרובה (ב"ק עח.) מסיק דבנין אב דרבא איצטריך לפדיון פטר חמור כדתנן אין פודין לא בעגל ולא בכלאים ופריך התם ולר"א דמתיר בכלאים מפני שהוא שה למאי אתא ומשני לטמא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא ודלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כשבים ושה עזים נפקא משמע בהדיא דבנין אב דרבא לא הוה משה כשבים ושה עזים ונראה דמשה דפסח עביד בנין אב תדע מדמסיק במרובה דלפטר חמור אצטריך בנין אב דרבא ובסוף פ"ק דבכורות (דף יב.) יליף לה משה שה של פסח אבל קשה דמאי שנא דהכא קרי ליה בנין אב ובבכורות עביד ליה ג"ש נאמר כאן שה ונאמר להלן שה ועוד דמאי שנא דנקט רבא כלאים טפי מעגל וחיה טרפה ושחוטה דכולהו מפיק התם משה כדקאמר התם מה להלן פרט לכל השמות הללו וליכא למימר דטרפה ושחוטה נפקא ממשמעותיה דשה ולאו דוקא נקט פרט לכל השמות דה"נ עגל וחיה נקט התם אע"ג דודאי נפקי ממשמעותיה דשה אלא ניחא ליה לכלול כולם יחד דהא פר אפי' שחוט קרוי פר כדאמרי' בפרק הוציאו לו (יומא דף מט:) ושה נמי הוי נמנין עליו אפי' אחר שחיטה אי לאו דכתיב מהיות משה מחיותיה דשה כדאמר התם וטרפה נמי חשיבא שה דמחייב במרובה (דף עז:) במוכר טרפה בד' וה' אע"ג דשה כתיב התם והכי נמי תנא אותו ואת בנו נוהג בטרפה ואפי' ר"ש לא פליג אלא משום דהויא שחיטה שאינה ראויה וע"ק דבאותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' נמעט טרפה מבנין אב ונ"ל דטרפה ושחוטה נפקי מג"ש דשה שה מפסח כדאמר בבכורות (דף יב.) ועגל וחיה ממשמעות דשה וכלאים מבנין אב דרבא דמגזרה שוה לא מסתבר למעוטי כלאים כמו טרפה ושחוטה דאית לן למימר תפדה תפדה ריבה כיון דשה גמור הוא בין דאזלת בתר אב בין דאזלת בתר אם אבל מבנין אב ממעט שפיר דהכי כתיב שה תמים וגו' ומן העזים תקחו דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ומיותר הוא דלגופיה לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דממעטינן כלאים מאו כשב אלא ללמד בעלמא אתי דכל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים ואע"ג דכתיב נמי בהאי קרא תמים דנפיק משאר קדשים לשום דרשא נכתב והא דלא ממעטינן באותו ואת בנו ובתשלומי ד' וה' טרפה בגזרה שוה דשה שה מפסח אפשר דאינו מופנה והשתא ניחא נמי כי בעי במרובה לר' אלעזר דמתיר בכלאים בנין אב דרבא למאי הלכתא לקדשים ולא קאמר לטרפה ושחוטה דהנהו מגזירה שוה נפקי וא"ת ובמרובה דקאמר ובנין אב דרבא למאי הלכתא אי לקדשים בהדיא כתיב בהו משמע דאי לא כתיב בהו כלאים בהדיא הוה ניחא והא עיקר בנין אב לא אייתר בפסח אלא משום דמקדשים נפקא וי"ל דכן דרך הש"ס שעושה כאילו קים ליה בפסח ממקום אחר וכענין זה יש בריש קדושין (דף ג:) ובפרק נערה (כתובות דף מו:) גבי קדושי הבת לאביה דקאמר וכי תימא נילף מבשת ופגם ואע"ג דבשת ופגם גופיה לא קים לן דהוי דאביה אלא מקדושין בפ' אלו נערות (כתובות דף מ: ושם ד"ה דאי):

    או לרבות את הכלאים אף על גב דמאו כשב ממעטינן כלאים התם מענין דקרא והכא מענין דקרא כדאמר במרובה (ב"ק עז:) וא"ת והיכי פריך לעיל ואימא במוקדשין אין בחולין לא היכי מצי למימר הכי א"כ אמאי איצטריך או לרבות כלאים דכלאים בקדשים ליכא כדקאמר אי מה כלאים בקדשים לא וי"ל דאי הוה מוקמינן קרא דאותו ואת בנו דוקא במוקדשים א"כ לא הוה דרשינן או לרבות כלאים אלא הוה מוקמינן לדרשא אחריתי:

    עד שיפרוט לך הכתוב יחדו וא"ת ולר' יאשיה אמאי כתיב קרא (דברים כב) יחדו בלא תחרוש וי"ל דאיצטריך דה"א דאסור אע"פ שאינם קשורים וכן גבי לבישת כלאים אי לא כתיב יחדו ה"א דאפי' מלבושים אחד של צמר ואחד של פשתים לא ילבש אע"פ שאינם תפורים יחד דמיחדו דרשינן דתוכף תכיפה אחת אינו חבור ור' יונתן לא משום דפרט הכתוב יחדו בהני דריש דהא אצטריך כדפי' אלא מסברא דנפשיה קאמר הכי ולהכי לא קאמר כדרך שפרט לך הכתוב בכלאים כדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כא:) כדרך שפרט לך הכתוב בנבלה:

    מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים דאם דקרא משמע ליה דוקא ולא משום שאורחה להיות רובצת מדכתיב (דברים כב) שלח תשלח את האם דה"ל למכתב שלח תשלחנה כיון דכתיב כבר לא תקח האם לכך משמע ליה דוקא:

    מי שבנו כרוך אחריו וא"ת א"כ ל"ל דמייתר קרא גבי שלוח הקן נילף ק"ו מאותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן ויש לומר דאי לאו דחזינן בשלוח הקן דאם דוקא לא הוי דרשינן באותו ואת בנו שבנו כרוך אחריו:

    Tosafot on Chullin 78b · Sefaria

    רשב"א

    תאמר באותו ואת בנו שעשה בו הכתוב מזומן כשאינו מזומן פירוש ובלבד שיהא מין בהמה, אבל בחיה ובעוף אינו נוהג, וכדתניא [בתוספתא] שור ולא חיה, שה ולא עוף.

    Rashba on Chullin 78b · Sefaria

    מאירי

    מה שנאמר בתורה בדין קללת אב ואם איש כי יקלל את אביו ואת אמו וגו' לא סוף דבר כשקלל את שניהם אלא כיון שקלל אחד מהם בשם בין בחייו בין לאחר מותו בעדים ובהתראה הרי זה נסקל:

    אותו ואת בנו נוהג בנקבות אבל לא בזכרים ר"ל שאסור לשחוט את האם עם הבן או עם הבת אבל אם נודע או נתברר אביהם של בן או של בת מותר לשחטו עמהם שאין חוששין לזרע האב יש מי שמחמיר בכך לומר שחוששין לזרע האב וראוי לחוש לדבריהם לאיסור אבל לא למלקות:

    שלוח הקן נוהג בנקבות אבל לא בזכרים ר"ל שאם נמצא זכר רובץ על הקן פטור מלשלח כמו שיתבאר וכן שלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור שאינו מזומן כגון יוני שובך ודומיהם אבל לא במזומן כגון אווזין ותרנגולין ויונים שקננו בבית אבל דין אותו ואת בנו נוהג בכל בהמה בין במזומנת בין שאינה מזומנת כגון שור הבר והדומים לו:

    Meiri on Chullin 78b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא אלא לחנניה דלא מייתר ליה אותו כו' מיהו בנו אף על גב דלא מייתר לכ"ע דאצטריך למי שבנו כרוך אחריו מכל מקום משתמעי מיניה נמי לחלק דחד משמע ולאו דוקא בנו דה"ה בן נמי חד משמע כדמוכח מדברי התוס' לקמן ודו"ק:

    תוס' בד"ה זה בנה אב כו' וע"ק דבאותו ואת בנו כו' נמעט טרפה מבנין אב כו' עכ"ל אבל מדנכתב בענין קדשים ליכא למעוטי טרפה דבכלאים שפיר קאמר אי מה קדשים כלאים לא כו' דאע"ג דשייך כלאים בולדות קדשים למאן דאמר במעי אמן הן קדושים מ"מ בגופן של קדשים לא שייך משא"כ טרפה דשייך בהוקדשה ואח"כ נטרפה וק"ל:

    בא"ד לר"א דמתיר בכלאים בנין אב דרבא למאי הלכתא ולא קאמר כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה עד שיפרוט כו' דהא אצטריך כדפי' אלא מסברא דנפשיה כו' עכ"ל ואע"ג דאצטריך לר' יונתן יחדיו דלא נימא כל אחד בפני עצמו הני דרשות נמי משתמע מניה דלא מקרי יחדיו אלא בכה"ג וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 78b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' זה בנה אב וכו' פרש"י דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים וכו'. פסוק הוא בפרשת ראה אנכי:

    בתוס' ד"ה זה בנה אב וכו' ונ"ל דטריפה ושחוטה נפקי מג"ש וכו' וכלאים מבנין אב דרבא וכו'. פי' הג"ש והבנין אב תרוייהו מפסח והבנין אב הוא מדכתיב שה תמים וגו' מן הכבשים ומן העזים תקחו וגו' דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה ולגופיה לא אצטריך וכו' אלא לבנין אב אתא ומהבנין אב לא שייך למילף כ"א כלאים ולכך אצטריך גם כן ג"ש למילף מיניה טריפה ושחוטה וק"ל:

    Maharam on Chullin 78b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף ע״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־288 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״זה בנה אב כל מקום שנאמר ״שה״…״

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״האי ״או״ מיבעי ליה לחלק, דס"ד אמינא:…״

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״ואכתי מיבעי ליה לכדתניא: אילו נאמר ״שור…״

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״הניחא לרבנן, דמייתר להו ״אותו״, אלא לחנניה,…״

    5. קטע 537 מילים

      נפתחת ב״דתניא: (ויקרא כ, ט) ״איש אשר יקלל…״

    6. קטע 615 מילים

      נפתחת ב״ר' יונתן אומר: משמע שניהם כאחד, ומשמע…״

    7. קטע 720 מילים

      נפתחת ב״מאי חנניה, ומאי רבנן? דתניא: אותו ואת…״

    8. קטע 835 מילים

      נפתחת ב״מ"ט דרבנן? דתניא: יכול יהא אותו ואת…״

    9. קטע 922 מילים

      נפתחת ב״לא, אם אמרת באם על הבנים, שכן…״

    10. קטע 1030 מילים

      נפתחת ב״ת"ל ״אותו״ א' ולא ב' אחר שחלק…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״ואם נפשך לומר, ״בנו״ מי שבנו כרוך…״

    12. קטע 1223 מילים

      נפתחת ב״מה אם נפשך לומר? וכי תימא ״אותו״…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף ע״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026