מסכת חולין דף פ״א עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Chullin 81a, Chapter 5 Oto VeEt Beno
רש"י
נתקו לעשה - דמשמע בתוך זמנו בלא ירצה כדמרבינן (תמורה דף ז: ע"ש) מולנדר לא ירצה אלא הניחו לאחר זמנו וירצה דעל כרחך עשה זה לאו מעיקרא משמע כי ההיא דשלוח הקן דאמרינן (לקמן חולין דף קמא.) מעיקרא משמע שלח האם ולא תקחנה ולא הוי לאו הניתק לעשה ולוקין עליו אבל כאן הלאו קודם לעשה שהלאו בתוך זמנו והעשה לאחר זמנו:
מיבעי ליה לכדר' אפטוריקי - ולאו לעשה אתא:
הא כיצד לילה - שמיני כשעבר שביעי:
לקדושה - מותר לקדשו משחשכה ואינו עובר משום בל תקדיש פסולים:
שני בלא תעשה - דשחוטי חוץ ואע"פ שאינו בכרת דלאו מתקבל בפנים הוא מ"מ בלא תעשה הוא הואיל ורצוי לאחר זמן. ולאו דידיה מפרש בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.) מלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים וגו':
קמא מקטל קטלה - לר' שמעון דהא שחיטה שאינה ראויה היא:
ואמר רבא גרסינן:
לרבנן - דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:
שני פסול ופטור - מכרת דלא מתקבל בפנים הוא:
לרבי שמעון שניהם ענושין כרת - קמא מקטל קטליה ושני מתקבל בפנים הוא ולענין שחוטי חוץ אף על גב דאינה ראויה מיחייב דאפילו אהך שחיטה חייביה רחמנא:
אחד בחוץ - תחלה ואח"כ אחד בפנים:
שני פסול ופטור - מכרת. ובלאו דאותו ואת בנו לא מיירי התם דגבי שחוטי חוץ קאי. והא פטור לא איצטריך אלא איידי דתני ראשון חייב תנא שני פטור:
לר' שמעון שני כשר - דקמא מיקטל קטליה ושני לאו מחוסר זמן הוא. כל הנך פטורי דהכא משחוטי חוץ קאמר ולא איירי בלאו דאותו ואת בנו כלל:
שני פסול ופטור - דלאו מתקבל בפנים הוא:
שני בלא תעשה - ולא בכרת דלאו מתקבל בפנים הוא דהא קמא שחיטה ראויה הואי:
התראת ספק - דלמא לא אתי לידי זריקה והויא ליה שחיטה שאינה ראויה הלכך לר' שמעון איסורא איכא מלקות ליכא ומ"מ לאו מתקבל בפנים הוא שהראשון שנשחט ונזרק הדם כבר קודם שחיטתו של שני שחיטה ראויה הוה כך שמעתי. וקשיא לי מאי התראת ספק דקאמר הא ודאי שחיטת שני אינה ראויה דכיון דאיסור אותו ואת בנו נוהג בקדשים הוה ליה שני מחוסר זמן ואין שחיטתו ראויה ואין כאן התראה כלל. ונראה בעיני דלא גרסינן ליה להאי מ"ט אלא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים ותו לא מידי וטעמא משום דאין שחיטת השני ראויה מכיון שנשחט ראשון ונזרק דמו הויא לה שחיטת הראשון ראויה דלית לן הא דלעיל דר' אושעיא ודשני אינה ראויה דהויא ליה מחוסר זמן ואין דמו נזרק ופי' משובש הוא מאדם חריף ומפולפל:
ואזדא רבא לטעמיה - דאמר שחיטת אותו ואת בנו התראת ספק הוא:
ואח"כ שחט שלמים - בו ביום:
פטור - דהתראת ספק הוא ואליבא דר' שמעון נקט מילתיה:
שלמים - בפנים ואח"כ חולין בחוץ:
חייב - דהתראת ודאי היא שכבר נזרק דמו של ראשון והשני אינו מחוסר זריקה:
1נתקו לעשה. מאי טעמא? דאמר קרא: ״(ויקרא כב״, כז) ״מיום השמיני והלאה ירצה״ מיום השמיני אין, מעיקרא לא. לאו הבא מכלל עשה עשה.
2והא מיבעיא ליה לכדרבי אפטוריקי, דרבי אפטוריקי רמי: כתיב ״(ויקרא כב״, כז) ״והיה שבעת ימים תחת אמו״, הא לילה חזי, וכתיב ״מיום השמיני והלאה ירצה״ מיום השמיני והלאה אין, לילה לא!
3הא כיצד? לילה לקדושה, יום להרצאה. כתיב ״קרא אחרינא״: (שמות כב, כט) ״כן תעשה לשורך לצאנך״.
4אמר רב המנונא: אומר היה רבי שמעון: אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים, מאי טעמא? כיון דאמר רבי שמעון: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא.
5מתיב רבא: אותו ואת בנו קדשים בחוץ, ר' שמעון אומר: שני בלא תעשה, שהיה רבי שמעון אומר: כל הראוי לבא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ואין בו כרת, וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת אינו בלא תעשה.
6וקשיא לן: קדשים בחוץ, שני בלא תעשה? קמא מיקטל קטל, שני מקבל בפנים הוא, כרת נמי ליחייב!
7ואמר רבא, ואמרי לה כדי: חסורי מיחסרא והכי קתני: קדשים שניהם בחוץ, לרבנן ראשון ענוש כרת, שני פסול ופטור מלאו דשחוטי חוץ.
8לרבי שמעון שניהם ענושים כרת.
9אחד בחוץ ואחד בפנים: לרבנן ראשון ענוש כרת, שני פסול ופטור; לרבי שמעון שני כשר.
10אחד בפנים ואחד בחוץ: לרבנן ראשון כשר ופטור, שני פסול ופטור, לרבי שמעון שני בלא תעשה.
11ואי סלקא דעתך אין ״אותו ואת בנו״ נוהג בקדשים, שני אמאי בלא תעשה ותו לא? כרת נמי ליחייב!
12אלא אמר רבא, הכי קא אמר רב המנונא: אין מלקות ״אותו ואת בנו״ נוהג בקדשים,׃
13כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר, מעידנא דקא שחיט הואי התראת ספק, והתראת ספק לא שמה התראה.
14ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: היא חולין ובנה שלמים, שחט חולין ואח"כ שחט שלמים פטור.
15שלמים ואח"כ חולין חייב, ואמר רבא: היא חולין ובנה עולה, לא מיבעיא שחט חולין ואח"כ שחט עולה דפטור,׃
תוספות
יום להרצאה - וא"ת מביום צוותו נפקא (מגילה דף כ:) ביום ולא בלילה וי"ל דמההוא קרא לא הוה פסלינן לילה שאחר שבעה אלא כמו שאר לילות ואם עלה לא ירד להכי צריך קרא דהכא דהוי מחוסר זמן ואם עלה ירד ותימה דר"ש הוא דאית ליה בהמזבח מקדש (זבחים פד.) ואי רבי אפטוריקי כר"ש מאי פריך מיניה דסוגיא דהכא דפריך ולילקי נמי משום מחוסר זמן לא פריך אלא לרבנן דלר' שמעון הכי נמי דלקי כדאמר בפ' בתרא דזבחים (דף קיד:) ושמא ר' זירא דהכא סבר ליה כרב נחמן בר יצחק דאמר התם דלר' שמעון נמי לא לקי ועוד י"ל דנפקא מיניה הא דפסול משום מחוסר זמן דפסול אף בבמה אבל פסול לילה ליכא בבמה לשמואל בשילהי זבחים (דף קכ.):
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
הכא דלא מחוסר זמן דנתוקי עשה הוא - פירוש לאו מלא ירצה נפקא, אלא מיום השמיני והלאה ירצה, כלומר משמיני והלאה ירצה, הא תוך זמן לא, ולאו הבא מכלל עשה עשה.
לילה לקדוש יום להרצאה - ואם תאמר להקרבה למה לי קרא מביום צותו נפקא, יש לומר שאם עלה לא ירד, דאלו מחוסר מן אף על פי שעלה ירד, ואי משום לילה אם עלה לא ירד.
מסכת חולין דף פ״א עמוד א׳
מסכת חולין דף פ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 15 קטעים ממוספרים, כ־300 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: חולין דף פ״א ע״א
פתיחה בקורא