בוני התלמוד

    מסכת חולין דף פ״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    נתקו לעשהדמשמע בתוך זמנו בלא ירצה כדמרבינן (תמורה דף ז: ע"ש) מולנדר לא ירצה אלא הניחו לאחר זמנו וירצה דעל כרחך עשה זה לאו מעיקרא משמע כי ההיא דשלוח הקן דאמרינן (לקמן חולין דף קמא.) מעיקרא משמע שלח האם ולא תקחנה ולא הוי לאו הניתק לעשה ולוקין עליו אבל כאן הלאו קודם לעשה שהלאו בתוך זמנו והעשה לאחר זמנו:

    מיבעי ליה לכדר' אפטוריקיולאו לעשה אתא:

    הא כיצד לילהשמיני כשעבר שביעי:

    לקדושהמותר לקדשו משחשכה ואינו עובר משום בל תקדיש פסולים:

    שני בלא תעשהדשחוטי חוץ ואע"פ שאינו בכרת דלאו מתקבל בפנים הוא מ"מ בלא תעשה הוא הואיל ורצוי לאחר זמן. ולאו דידיה מפרש בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.) מלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים וגו':

    קמא מקטל קטלהלר' שמעון דהא שחיטה שאינה ראויה היא:

    ואמר רבא גרסינן:

    לרבנןדאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    שני פסול ופטורמכרת דלא מתקבל בפנים הוא:

    לרבי שמעון שניהם ענושין כרתקמא מקטל קטליה ושני מתקבל בפנים הוא ולענין שחוטי חוץ אף על גב דאינה ראויה מיחייב דאפילו אהך שחיטה חייביה רחמנא:

    אחד בחוץתחלה ואח"כ אחד בפנים:

    שני פסול ופטורמכרת. ובלאו דאותו ואת בנו לא מיירי התם דגבי שחוטי חוץ קאי. והא פטור לא איצטריך אלא איידי דתני ראשון חייב תנא שני פטור:

    לר' שמעון שני כשרדקמא מיקטל קטליה ושני לאו מחוסר זמן הוא. כל הנך פטורי דהכא משחוטי חוץ קאמר ולא איירי בלאו דאותו ואת בנו כלל:

    שני פסול ופטורדלאו מתקבל בפנים הוא:

    שני בלא תעשהולא בכרת דלאו מתקבל בפנים הוא דהא קמא שחיטה ראויה הואי:

    התראת ספקדלמא לא אתי לידי זריקה והויא ליה שחיטה שאינה ראויה הלכך לר' שמעון איסורא איכא מלקות ליכא ומ"מ לאו מתקבל בפנים הוא שהראשון שנשחט ונזרק הדם כבר קודם שחיטתו של שני שחיטה ראויה הוה כך שמעתי. וקשיא לי מאי התראת ספק דקאמר הא ודאי שחיטת שני אינה ראויה דכיון דאיסור אותו ואת בנו נוהג בקדשים הוה ליה שני מחוסר זמן ואין שחיטתו ראויה ואין כאן התראה כלל. ונראה בעיני דלא גרסינן ליה להאי מ"ט אלא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים ותו לא מידי וטעמא משום דאין שחיטת השני ראויה מכיון שנשחט ראשון ונזרק דמו הויא לה שחיטת הראשון ראויה דלית לן הא דלעיל דר' אושעיא ודשני אינה ראויה דהויא ליה מחוסר זמן ואין דמו נזרק ופי' משובש הוא מאדם חריף ומפולפל:

    ואזדא רבא לטעמיהדאמר שחיטת אותו ואת בנו התראת ספק הוא:

    ואח"כ שחט שלמיםבו ביום:

    פטורדהתראת ספק הוא ואליבא דר' שמעון נקט מילתיה:

    שלמיםבפנים ואח"כ חולין בחוץ:

    חייבדהתראת ודאי היא שכבר נזרק דמו של ראשון והשני אינו מחוסר זריקה:

    חולין 81 עמוד א

    1נתקו לעשה. מאי טעמא? דאמר קרא: ״(ויקרא כב״, כז) ״מיום השמיני והלאה ירצה״ מיום השמיני אין, מעיקרא לא. לאו הבא מכלל עשה עשה.

    2והא מיבעיא ליה לכדרבי אפטוריקי, דרבי אפטוריקי רמי: כתיב ״(ויקרא כב״, כז) ״והיה שבעת ימים תחת אמו״, הא לילה חזי, וכתיב ״מיום השמיני והלאה ירצה״ מיום השמיני והלאה אין, לילה לא!

    3הא כיצד? לילה לקדושה, יום להרצאה. כתיב ״קרא אחרינא״: (שמות כב, כט) ״כן תעשה לשורך לצאנך״.

    4אמר רב המנונא: אומר היה רבי שמעון: אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים, מאי טעמא? כיון דאמר רבי שמעון: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא.

    5מתיב רבא: אותו ואת בנו קדשים בחוץ, ר' שמעון אומר: שני בלא תעשה, שהיה רבי שמעון אומר: כל הראוי לבא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ואין בו כרת, וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת אינו בלא תעשה.

    6וקשיא לן: קדשים בחוץ, שני בלא תעשה? קמא מיקטל קטל, שני מקבל בפנים הוא, כרת נמי ליחייב!

    7ואמר רבא, ואמרי לה כדי: חסורי מיחסרא והכי קתני: קדשים שניהם בחוץ, לרבנן ראשון ענוש כרת, שני פסול ופטור מלאו דשחוטי חוץ.

    8לרבי שמעון שניהם ענושים כרת.

    9אחד בחוץ ואחד בפנים: לרבנן ראשון ענוש כרת, שני פסול ופטור; לרבי שמעון שני כשר.

    10אחד בפנים ואחד בחוץ: לרבנן ראשון כשר ופטור, שני פסול ופטור, לרבי שמעון שני בלא תעשה.

    11ואי סלקא דעתך אין ״אותו ואת בנו״ נוהג בקדשים, שני אמאי בלא תעשה ותו לא? כרת נמי ליחייב!

    12אלא אמר רבא, הכי קא אמר רב המנונא: אין מלקות ״אותו ואת בנו״ נוהג בקדשים,׃

    13כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר, מעידנא דקא שחיט הואי התראת ספק, והתראת ספק לא שמה התראה.

    14ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: היא חולין ובנה שלמים, שחט חולין ואח"כ שחט שלמים פטור.

    15שלמים ואח"כ חולין חייב, ואמר רבא: היא חולין ובנה עולה, לא מיבעיא שחט חולין ואח"כ שחט עולה דפטור,׃

    תוספות

    יום להרצאהוא"ת מביום צוותו נפקא (מגילה דף כ:) ביום ולא בלילה וי"ל דמההוא קרא לא הוה פסלינן לילה שאחר שבעה אלא כמו שאר לילות ואם עלה לא ירד להכי צריך קרא דהכא דהוי מחוסר זמן ואם עלה ירד ותימה דר"ש הוא דאית ליה בהמזבח מקדש (זבחים פד.) ואי רבי אפטוריקי כר"ש מאי פריך מיניה דסוגיא דהכא דפריך ולילקי נמי משום מחוסר זמן לא פריך אלא לרבנן דלר' שמעון הכי נמי דלקי כדאמר בפ' בתרא דזבחים (דף קיד:) ושמא ר' זירא דהכא סבר ליה כרב נחמן בר יצחק דאמר התם דלר' שמעון נמי לא לקי ועוד י"ל דנפקא מיניה הא דפסול משום מחוסר זמן דפסול אף בבמה אבל פסול לילה ליכא בבמה לשמואל בשילהי זבחים (דף קכ.):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הכא דלא מחוסר זמן דנתוקי עשה הואפירוש לאו מלא ירצה נפקא, אלא מיום השמיני והלאה ירצה, כלומר משמיני והלאה ירצה, הא תוך זמן לא, ולאו הבא מכלל עשה עשה.

    לילה לקדוש יום להרצאהואם תאמר להקרבה למה לי קרא מביום צותו נפקא, יש לומר שאם עלה לא ירד, דאלו מחוסר מן אף על פי שעלה ירד, ואי משום לילה אם עלה לא ירד.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף פ״א עמוד א׳

    מסכת חולין דף פ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־300 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    נתקו לעשה דמשמע בתוך זמנו בלא ירצה כדמרבינן (תמורה דף ז: ע"ש) מולנדר לא ירצה אלא הניחו לאחר זמנו וירצה דעל כרחך עשה זה לאו מעיקרא משמע כי ההיא דשלוח הקן דאמרינן (לקמן חולין דף קמא.) מעיקרא משמע שלח האם ולא תקחנה ולא הוי לאו הניתק לעשה ולוקין עליו אבל כאן הלאו קודם לעשה שהלאו בתוך זמנו והעשה לאחר זמנו:

    מיבעי ליה לכדר' אפטוריקי ולאו לעשה אתא:

    הא כיצד לילה שמיני כשעבר שביעי:

    לקדושה מותר לקדשו משחשכה ואינו עובר משום בל תקדיש פסולים:

    שני בלא תעשה דשחוטי חוץ ואע"פ שאינו בכרת דלאו מתקבל בפנים הוא מ"מ בלא תעשה הוא הואיל ורצוי לאחר זמן. ולאו דידיה מפרש בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.) מלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים וגו':

    קמא מקטל קטלה לר' שמעון דהא שחיטה שאינה ראויה היא:

    ואמר רבא גרסינן:

    לרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 81a · Sefaria

    תוספות

    יום להרצאה וא"ת מביום צוותו נפקא (מגילה דף כ:) ביום ולא בלילה וי"ל דמההוא קרא לא הוה פסלינן לילה שאחר שבעה אלא כמו שאר לילות ואם עלה לא ירד להכי צריך קרא דהכא דהוי מחוסר זמן ואם עלה ירד ותימה דר"ש הוא דאית ליה בהמזבח מקדש (זבחים פד.) ואי רבי אפטוריקי כר"ש מאי פריך מיניה דסוגיא דהכא דפריך ולילקי נמי משום מחוסר זמן לא פריך אלא לרבנן דלר' שמעון הכי נמי דלקי כדאמר בפ' בתרא דזבחים (דף קיד:) ושמא ר' זירא דהכא סבר ליה כרב נחמן בר יצחק דאמר התם דלר' שמעון נמי לא לקי ועוד י"ל דנפקא מיניה הא דפסול משום מחוסר זמן דפסול אף בבמה אבל פסול לילה ליכא בבמה לשמואל בשילהי זבחים (דף קכ.):

    Tosafot on Chullin 81a · Sefaria

    רשב"א

    הכא דלא מחוסר זמן דנתוקי עשה הוא פירוש לאו מלא ירצה נפקא, אלא מיום השמיני והלאה ירצה, כלומר משמיני והלאה ירצה, הא תוך זמן לא, ולאו הבא מכלל עשה עשה.

    לילה לקדוש יום להרצאה ואם תאמר להקרבה למה לי קרא מביום צותו נפקא, יש לומר שאם עלה לא ירד, דאלו מחוסר מן אף על פי שעלה ירד, ואי משום לילה אם עלה לא ירד.

    Rashba on Chullin 81a · Sefaria

    מאירי

    עקר מחוסר זמן נאמר בכתוב על שנולד והוא תוך שמנה וכל תוך שמנה נקרא מחוסר זמן ואסור אף להקדישו וכל שכן לשחטו ולהקריבו אבל אינו לוקה אף בעבר והקריבו שהרי לאו הבא מכלל עשה הוא ומ"מ לא נרצה הקרבן:

    נכנס ליל שמחרתו שמיני הואיל ויצא מתחום שבעה ראוי הוא להקדישו אבל אינו ראוי לשחיטה או להקרבה עד שיכנס תחום יום שמיני שאין דברים אלו ראויים אלא ביום כמו שיתבאר במקומו:

    כל שלא נודע לנו שכלו חדשיו ונשחט תוך שמנה ימים בבהמה הרי זה נפל ואסור כמו שיתבאר במקום אחר ומ"מ אף בזו לא שמנה שלמים אלא כל שיצא מתחום שביעי ונכנס בליל שמיני יצא מכלל נפל ואם נשחטה בתחלת ליל שמיני מותר ודבר זה מתבאר במסכת שבת:

    כבר ביארנו שדין אותו ואת בנו נוהג בקדשים וששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מעתה שחט בקדשים אותו ואת בנו אע"פ שעד שלא זרק הדם אין שחיטה מכשרת הבשר לאכילה מ"מ שני חייב ואין כאן התראת ספק לומר שמא לא יזרק הדם שאף לדעת האומר שאינה התראה מ"מ הרי השחיטה עצמה מחייבתו ואע"פ שאינה ראויה הילכך היא חולין ובנה שלמים בין שחט חולין ואחר כך שחט שלמים בין שחט שלמים תחלה ואחר כך חולין חייב:

    היא חולין ובנה עולה אף זו בין שחט עולה ואחר כך חולין בין שחט חולין ואחר כך עולה חייב אע"פ שאין קרבנות אלו נאכלין שאכילת מזבח שמה אכילה שהרי מצינו לענין פגול שאם שחט על מנת להקטיר חוץ לזמנו הרי זה פגול כמי ששחט על מנת לאכל חוץ לזמנו:

    Meiri on Chullin 81a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה יום להרצאה כו' ושמא ר' זירא דהכא כו' עכ"ל פי' דהמקשה אפשר דהוה ידע דר' זירא ס"ל כרב נחמן ב"י כו' ודו"ק:

    בא"ד יום להרצאה וא"ת וכו' ותימה דר"ש דאית ליה הכי בהמזבח מקדש כו' עכ"ל מהרש"ל פי' עלה למחוסר זמן ירד נ"ל עכ"ל וליתא התם הכי דבמחוסר זמן לא פליגי ולכ"ע ירד אלא דבלילה אית ליה לר"ש אם עלה לא ירד כיון שהיה פסולו בקודש ור' יהודה פליג עליה התם דבלילה נמי אם עלה ירד וא"כ דר' אפוטרוקי ע"כ כר"ש דלר"י ליכא נפקותא בין מחוסר זמן ובין לילה ואכתי תקשה ליה מביום צוותו נפקא וק"ל:

    בד"ה עולה לאו בת אכילה היא כו' א"כ ל"ל לר"ש גבי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 81a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' כתיב קרא אחרינא כן תעשה לשורך ולצאנך ונו' פסוק הוא בפרשת משפטים וכתיב בתריה שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לי:

    ברש"י ד"ה התראת ספק וכו' ונראה בעיני דלא גרסינן ליה להאי מאי טעמא אלא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה הנח למחוסר זמן וכו' וגלגל גבי שילה מחוסר זמן הוא:

    Maharam on Chullin 81a · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה (בעמוד הקודם) הנח כו' היכא דשני לאוין סמוכין הוא תמוה דהא לא תעשוק ולא תגזול סמוכים הם. וכן הקשה בספר לוית חן על התורה פ' קדושים ובשער המלך הלכות חמץ ומצה:

    Gilyon HaShas on Chullin 81a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף פ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־300 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״נתקו לעשה. מאי טעמא? דאמר קרא: (ויקרא…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״והא מיבעיא ליה לכדרבי אפטוריקי, דרבי אפטוריקי…״

      חכמים: רבי אפטוריקי.

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״הא כיצד? לילה לקדושה, יום להרצאה. כתיב…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״אמר רב המנונא: אומר היה רבי שמעון:…״

      חכמים: רב המנונא, רבי שמעון.

    5. קטע 538 מילים

      נפתחת ב״מתיב רבא: אותו ואת בנו קדשים בחוץ,…״

      חכמים: רבי שמעון, רבא.

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״וקשיא לן: קדשים בחוץ, שני בלא תעשה?…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא, ואמרי לה כדי: חסורי מיחסרא…״

      חכמים: רבא.

    8. קטע 85 מילים

      נפתחת ב״לרבי שמעון שניהם ענושים כרת.…״

      חכמים: רבי שמעון.

    9. קטע 915 מילים

      נפתחת ב״אחד בחוץ ואחד בפנים: לרבנן ראשון ענוש…״

      חכמים: רבי שמעון.

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״אחד בפנים ואחד בחוץ: לרבנן ראשון כשר…״

      חכמים: רבי שמעון.

    11. קטע 1118 מילים

      נפתחת ב״ואי סלקא דעתך אין ״אותו ואת בנו״…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא, הכי קא אמר רב…״

      חכמים: רב המנונא, רבא.

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי…״

    14. קטע 1415 מילים

      נפתחת ב״ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: היא חולין…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״שלמים ואח"כ חולין חייב, ואמר רבא: היא…״

      חכמים: רבא.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף פ״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026