פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפירקין (לקמן חולין דף קכד.) במתני' דקתני היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא שהרי נשא כזית נבלה ואין מטמא במגע דאין נוגע וחוזר ונוגע ור"ע אומר לא במגע ולא במשא אלמא לר' ישמעאל לא מבטל עור ולר"ע מבטל:
ה"ג אי אליבא דר"ע פשיטא — דהא מתניתין היא:
לעולם אליבא דרבי ישמעאל — ואשמועינן רב הונא דכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור הני מילי בפלטתו חיה שנעשה שלא מדעת אבל פלטתו סכין מדעת ביטלו:
ואמר רב הונא והוא שכנסו — אחר הפשט דגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל לא כנסו לא. מדמוקים לה בשכנסו מכלל דבשפלטתו סכין בשנים ושלשה מקומות קאמר וקתני חייבין עליו אלמא אי בטלינהו איהו במתכוין בטילי אבל עור לא מבטל דאי בטלינהו עור תו לא הדרי למיהוי נבלה:
אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא מבטל — עור:
רב הונא — דאוקמה לרבי יהודה בשהיה זית מתחלה לחצאין ואפ"ה לא בטלינהו עור מעיקרא הוא דאמר כרבי ישמעאל דאוקמיה לרבי יהודה אליבא דרבי ישמעאל ורבנן כר"ע:
אלא אי אמרת פלטתו סכין — רבי ישמעאל מודי דמבטל עור:
רב הונא — דאוקמה לדר' יהודה כשהיה זית זה מתחלה לחצאין ואפ"ה לר' יהודה לא בטיל:
דאמר כמאן — בשלמא אי לא דרב הונא דאמר והוא שכנסו הוה מוקמינא לר' יהודה בשפלטתו תחלה ביחד ומש"ה לא בטיל דכי פליגי רבי ישמעאל ור"ע בשתי חצאי זיתים פליגי אבל בכזית שלם מודו כדתני ריש פלוגתייהו עור שיש עליו כזית בשר כו' ורבנן סברי כי מודו רבי ישמעאל ור"ע בכזית שלם הני מילי בפלטתו חיה אבל פלטתו סכין אפילו כזית בטל אבל השתא דאוקמה רב הונא בשני חצאי זיתים דאמר כמאן:
הכי גרסינן אלא לעולם פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא בטיל ורב הונא דאמר אליבא דר"ע - כלומר הא דאמר רב הונא לעיל העור מבטלו אליבא דר"ע אמרה וההיא דר' יהודה אליבא דר' ישמעאל:
קמ"ל — רב הונא דאפי' פלטתו חיה מפני שעור מבטלו משמע טעמא בעור תליא ואף על גב דלא בטלינהו איהו:
מתני' אלו שעורותיהן — מטמאין כבשרן:
ועור חזיר של ישוב — מפני שהוא רך ואוכלין אותו:
חטרת — חלדרוב"א שיש לו לגמל:
גמל הרכה — מפרש בגמרא עד כמה נקראת רכה:
עגל הרך — נמי מפרש בגמרא עד כמה:
ועור הפרסות — כעין שחותכין הרגלים וכל אותו העור רך הוא:
בית הבושת — בית הרחם של נקבה:
ועור של תחת האליה — עור הזנב מתחת מקום שאין שער מפני שהוא רך:
האנקה — הריצו"ן:
הלטאה — ליתיירד"א:
חומט — לימצ"א שתחלת ברייתו בכעדשה צא ובדוק בתיק שלה שגדל והולך עמה תחלתו כעדשה ממש הוא בשוליו:
הלטאה כחולדה — עורה חלוק מבשרה:
וכולן שעיבדן — כל אלו שאמרו שהן מטמאין כבשר אם עיבדן נעשה עור ובטלו מתורת בשר וטהורין:
או שהילך בהן — ששטחן לדרוס עליהן ברגלים שהוא קצת עיבודן:
יש להן עורות — ואין מטמאין כבשרן:
גמ' דבר תורה עור האדם טהור — דלאו בשר הוא ולא הוי בכלל מת:
שטיחין — למטה ולקתדרא לישב עליהן ששוטחין עור על גבי מטה במקום חבלים:
מאן דמתני לה — לדעולא:
ארישא — דאפילו כי לא עיבדו נמי לא מטמא אלא מדרבנן כל שכן אסיפא דהא דקתני חוץ מעור האדם דאף על גב דעיבדו טמא מדרבנן הוא ומשום דעולא:
ומאן דמתני לה — גזירה דעולא אסיפא:
אבל ארישא — כשלא עיבדו סבירא ליה דטומאתו מן התורה:
אשון — קשה:
שלא טענה — משוי:
תיב לקבלי — שאמרת לי דבר טעם ויישר כחך:
הוה קתני לה — חוזר ושונה פעם שניה כסבור שלא שמעה:
חדא הויא לך אמרת — דבר חידוש אחד היה בידך שאין בידינו הרי אמרתו ולמה תחזור ותשננו פעם שניה להראות חכמתך:
ר"ל מתקיפי דארעא דישראל הוה כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף ט:) מאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה יהבי ליה עיסקא בלא סהדי והכא א"ל תיב לקבלי ורבי זירא דמבבל סלק להכא כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה.) רבי זירא אותיב ארבעין תעניתי דנשתכח מיניה תלמודא דבבלאי ומחסידי דבבל הוה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (שם) רבי זירא (אותיב) כל תלתין יומין בדיק נפשיה ושגר תנורא וסליק בגוה חזי מאי אכספיה לההוא מדרבנן:
והוא שיונק — אבל פירש מלינק אף על פי שעדיין הוא בתוך שנתו כבר הוקשה עורו ואם עבר שנתו נמי אף על פי שיונק לא דתרתי בעינן:
