הכא במאי עסקינן — דהמשתתף עם עובד כוכבים אינו צריך לרשום:
דיתיב עובד כוכבים אמסחתא — כשהטבח מוכר הבשר דמוכחא מילתא דעובד כוכבים שותף הוא ואין כאן חשד ומתניתין בדלא יתיב:
דכותה גבי כהן — דברייתא:
דיתיב — כהן אמסחתא אמאי צריך לרשום הא נמי מוכחא מילתא דכהן שותף בה:
אפ"ה דיתיב כהן אמסחתא לא הוי ידעי אינשי דכהן שותף בה:
דאמרי בשרא קזבין — בשר הוא רוצה לקנות:
אלא — לא תוקמה דיתיב עובד כוכבים אמסחתא אלא הכי תוקמה דיתיב עובד כוכבים אכספתא על הארגז שנותן בה הטבח המעות כשמקבלם תמיד מן הלוקחים דהא ודאי מוכחא שפיר דעובד כוכבים שותף בה:
דאמרי — הרואים המוני הימניה לשומרם לו שלא יגנבום הימנו:
אין אמונה בעובד כוכבים — אין ישראל רגילין להאמין בהם:
אבע"א — לעולם כדאוקימנא מעיקרא דיתיב עובד כוכבים אמסחתא וכהן נמי דיתיב אמסחתא ולא דמו דסתם עובד כוכבים מפעא פעי תדיר הוא צועק אל תתנם בכך אלא בכך והכל יודעין שיש לו חלק בה אבל כהן צנוע הוא וסומך על הטבח ואין הכל יודעין שהוא שותף:
אלמא מוכחא מילתייהו — דלא מזבין להו כדרך חולין:
באיטליז — בשוק:
באותן הנמכרים בתוך הבית — בכור ומעשר דהתם תנן חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים שאין דמיהן קדש דכתיב בהו לא תפדה ולא תגאל דהיינו אין קדושה לדמיהן לפיכך לא התירו לו בשביל הנאתו לזלזל בהן למוכרן בשוק כדרך חולין אלא בתוך הבית ואע"פ שמפסיד בדבר שאין עליהם קופצין כל כך והיינו מוכחא מילתא אבל פסולי המוקדשים שדמי פדיונן נכנסו בקדושתן אי לא שרית ליה למוכרן בשוק לא פריק להו מעיקרא אלא בזול ואיכא פסידא דהקדש והנהו צריך לרשום:
שותף בראש — ולא ביותר:
אפילו אחד ממאה ביד — אפילו אין לכהן או לעובד כוכבים חלק בזרוע אלא אחד ממאה פטור טבח. ובכהן או עובד כוכבים שמכרו בהמה לטבח ישראל קאמר. ובכולהו גרסינן פטור סתמא:
אי הכי ליתני פטור מכולם — בהדיא:
ועוד תניא — בהדיא דלא פטר ליה אלא מן הלחי:
בכלל ופרט — בויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לך נתתים והדר מפרש כל חד וחד וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש וגו':
וברית מלח — כתיב בסיפיה ברית מלח עולם הוא כשם שברית מלח אינה שובתת כך זו לא תשבות:
כאילו קיים כללות ופרטות — שבתורה:
וברית מלח — של קרבנות:
עשר במקדש — ניתנו להם בתוך עזרה לאוכלן שם:
זבחי שלמי צבור — כבשי עצרת והם קדשי קדשים לאכול בעזרה:
לוג שמן של מצורע — מה שנשאר ממתנותיו נאכל לכהנים כדאמרינן במנחות (דף נח.) ובזבחים (דף מד:) לכל קרבנם דכתיב בויקח קרח לרבות לוג שמן של מצורע דקרוי קרבנם דכתיב ביה והקריב אותם לאשם ואת לוג השמן וכתיב בויקח קרח בקדש הקדשים תאכלנו אכולהו לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם וגו':
עומר לא חשיב ליה בהדי שאר מנחת צבור מפני שהיא מנחת צבור הנקמצת ונאכלת ואין לך עוד בצבור:
ושירי מנחות — של יחיד:
בירושלים — הנאכלים ומתחלקים לכל העיר:
הבכורה — בכור תם:
בכורים — אינם נאכלים אלא בירושלים דכתיב (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר (מכות דף יז:) ותרומת ידך אלו הבכורים:
ומורם מתודה — חזה ושוק וד' חלות כדכתיב (ויקרא ז) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן הזורק וגו' מארבעת מינים חלות ורקיקים ורבוכה וחמץ אחת מכל מין:
ומורם מאיל נזיר — זרוע בשלה וחלה ורקיק כדכתיב בפרשת נשא שמניפין אותן. והני חד חשיב להו משום דדמו אהדדי דתרווייהו מורם מקדשים קלים נינהו וחזה ושוק של שאר שלמים נמי בכלל זה הן והאי דנקט תודה משום דאית ביה מורם אחרינא ותנינהו לכולהו בחדא שמא:
ועורות קדשים — של עולה חטאת ואשם כדכתיב (ויקרא ז) עור העולה אשר הקריב ובתורת כהנים נמי מרבה עור חטאת ואשם:
בגבולים — נתנין להם בכל ערי ישראל:
ומתנות — הזרוע והלחיים והקבה:
פדיון הבן — ה' סלעים:
פדיון פטר חמור — שה:
שדה אחוזה — שהקדיש ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר והרי היא יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים של אותו משמר שאירע בו יובל שנאמר (ויקרא כז) והיה השדה בצאתו ביובל וגו' לכהן תהיה אחוזתו:
וגזל הגר — האשם המושב לה' בפרשת נשא וגזל הגר שנשבע לו לשקר ואח"כ הודה לאחר מיתת הגר כדפי' לעיל בפרקין [חולין קלא. ד"ה תשעה]:
הוא סבר — חייא בר רב סבר:
מדקא חשיב — האי תנא לכולהו זרוע לחיים וקבה כחדא מתנה שלא אמר עשרים ושש:
ש"מ — חדא היא והמחוייב באחד מתחייב בכולם והנפטר מאחת מהן פטור מכולן:
כולה שלי והראש שלך — כהן מוכר לטבח הראש קודם שחיטה:
הכי גרסינן ת"ש עובד כוכבים וכהן שמסרו צאנן לישראל לגזוז — שעשאוהו שלוחן לגזוז את צאנן:
פטור — ואיידי דתנא לה גבי מתנות השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור תנייה נמי גבי ראשית הגז:
הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים — אפילו קודם שנגזזו פטור:
וזה חומר וכו' — דהלוקח מתנות מן הכהן חייב קודם שחיטה וכל בהמה לכהן חייב במתנות שלא זכה בה קודם שחיטה:
ש"מ — מדקתני זה חומר אלמא בתר חיובא אזלינן דהאי לא קנה אלא מתנות וקאמר חייב:
