אין שחיטה לעוף מן התורה - משום דלא כתיב זביחה בהדיא אלא בבקר וצאן דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך ואנן ילפינן בהקישא לקמן (חולין דף כז:) מזאת תורת הבהמה והעוף:

ולטעמיך - הך זביחה דכתיב בבקר ובצאן מי מפרשן הלכותיה בתורה ואפ"ה סמכי עלייהו משום דאחזיק להו דאחזיקו בה:

ואחזוק ולא אחזוק בדלא כתיבא תנאי היא - מצוה שאינה כתובה בפירוש בתורה וראינו שהחזיקו בה אי אמרינן כיון דאחזוק לדידהו אחזוק נמי לדידן לסמוך עלייהו כי עבדי לצורך עצמן או אי אמרינן אע"ג דאחזוק לדידהו לא אחזוק לדידן כלומר לא חשבינן ליה חזקה למסמך עלייהו תנאי פליגי בה. אחזוק ולא אחזוק כלומר חזקה או אינה חזקה:

מותר - לאוכלה ולא חיישינן לחמץ בפסח:

ואדם יוצא ידי חובתו - שהכתוב קבעו חובה לאכול מצה בלילה ראשונה דכתיב (שמות י״ב:י״ח) בערב תאכלו מצות ואם ישב ולא אכל עבר בעשה. ולקמן פריך כיון דתנא מותר פשיטא דיוצא בה:

אסור - אפילו לאוכלה:

שאין בקיאין - אין יודעין לשומרה ולהבחין בין שיאור לסידוק בין הכסיפו פניו ללא הכסיפו פניו:

פשיטא - דיוצא בה כיון דמותרת:

מהו דתימא - אע"ג דפשיטא לן דלא הניחוה להחמיץ ומותרת באכילה מיהו לא בקיאי בהא דבעי למיעבד שימור לשם מצה של מצוה וכיון דלא עביד בה שימור לא נפקינן בה מידי דהוה אקמחין ובצקות של עובדי כוכבים הבאים לפנינו קודם שאפאה עובד כוכבים וראינו שלא החמיץ דקיימא לן דמותר ולא נפקינן בהו דתנן הקמחין ובצקות של עובדי כוכבים אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה:

ורבי אליעזר אוסר - אפילו לאוכלה:

קסבר לא בקיאי בשימור - לא גרסינן. וטעמו משום חימוץ. ולמאן דגריס ליה הכי מפרש לא בקיאי לשומרו מלהחמיץ. וי"מ ור"א אוסר לצאת בה ידי חובתו בפסח ולאו מילתא היא שאין זה לשון איסור:

איכא בינייהו - מילתא דכתיבא באורייתא ולא ידעינן בהו דאחזיקו בה:

ת"ק - דלא איירי בחזקה כלל אכתיבא דאורייתא קפיד ותנא מצה וה"ה לכל הכתובים בתורה אע"ג דלא ידעינן אי אחזיקו בה אי לא אחזוק סמכינן עלייהו דכיון דכתיבא ודאי אחזוק בה ור"א אוסר אפילו אחזיקו בה דהא אינם בקיאין בדקדוקי מצות ורשב"ג אתא למימר אחזוק אין לא אחזוק לא. ולאו היינו תנאי דאמר לעיל עד מסקנא דמילתא:

כל מצוה - משמע דלרבויי אתא אפילו הנך דלא איירי בהו וכיון דאוקמן דאהני דאיירי בהו לעיל קאי דהיינו בדכתיבי למעוטי אתא:

אם החזיקו מיבעי ליה - דהשתא הוי משמע שפיר דפליג אתרוייהו לת"ק דשרי בלא חזקה ולר"א דאוסר אפילו החזיקו ואתא איהו למימר אם החזיקו מדקדקין בה ומותר ודלא כר"א הא לא אחזיקו אסור ודלא כת"ק דשרי בלא אחזיקו אבל השתא דקתני כל משמע דאפילו הנך דלא כתיבין נמי קאמר דסמכינן אחזקייהו:

אלא איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזוק בה ת"ק סבר - מצה וכל דדמיא ליה דכתיבא סמכינן עלייהו בין אחזוק בין לא אחזוק ודלא כתיבא לא סמכינן עלייהו ואפילו אחזוק ור"א סבר אפילו כתיבא ואחזוק לא סמכינן עלייהו ורשב"ג סבר כל מצוה שהחזיקו ואע"ג דלא כתיבא סמכינן עלייהו כיון דאחזוק אחזוק. והיינו תנאי דלעיל ת"ק ורשב"ג:

כיון דאיכא התירא ואיסורא - קמיה שבידו להכשירה ובידו לנבלה:

מטרח לא טרח - אם לא ימצאנה יפה לא יחזור אחר סכין אחרת:

תניא דמסייע לך - דכל מי שאינו עושה להכעיס ואיכא התירא קמיה לא שביק התירא ואכיל איסורא:

של עוברי עבירה - שאין מבערין חמץ בפסח מפני הפסידה:

חולין ד עמוד א

1דקוריא של צפרים, קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו. אכלו מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור לאכול משחיטתו.

2אביי דייק מרישא, רבא דייק מסיפא. אביי דייק מרישא: טעמא דישראל עומד על גביו, אבל יוצא ונכנס לא.

3רבא דייק מסיפא, טעמא דבא ומצאו ששחט, אבל יוצא ונכנס שפיר דמי.

4ולאביי קשיא סיפא, אמר לך: יוצא ונכנס נמי ״בא ומצאו״ קרי ליה. ולרבא קשיא רישא, אמר לך: יוצא ונכנס נמי כעומד על גביו דמי.

5כיוצא בו, מצא בידו דקוריא של צפרין, קוטע ראשו כו'. אמאי? ליחוש דלמא האי הוא דהוה שחיט שפיר!

6אמר רב מנשה: (סימן: מכני"ס, איזמ"ל, בזכרי"ם) במכניסן תחת כנפיו.

7ודלמא סימנא הוה יהיב ליה בגויה? אמר רב משרשיא: דממסמס ליה מסמוסי.

8ודלמא קסברי כותים: אין שחיטה לעוף מן התורה?

9ולטעמיך, שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור מי כתיבן?

10אלא, כיון דאחזיקו בהו אחזיקו בהו. ה"נ כיון דאחזיקו אחזיקו.

11ואחזוק ולא אחזוק בדלא כתיבא, תנאי היא, דתניא: מצת כותי מותרת, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.

12ר"א אוסר, לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל.

13רשב"ג אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים, הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.

14אמר מר: מצת כותי מותרת, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. פשיטא! מהו דתימא: לא בקיאי בשימור, קמ"ל ר"א אוסר, לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. קסבר: לא בקיאי בשימור.

15רשב"ג אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים, הרבה מדקדקין בה יותר מישראל. היינו ת"ק איכא בינייהו דכתיב״א ולא אחזיקו בה״, ת"ק סבר: כיון דכתיבא, אע"ג דלא אחזיקו בה, ורשב"ג סבר: אי אחזוק אין, אי לא אחזוק לא.

16אי הכי, ״כל מצוה שהחזיקו בה כותים״ ״אם החזיקו״ מיבעי ליה!

17אלא, איכא בינייהו דלא כתיב״א ואחזיקו בה״: תנא קמא סבר, כיון דלא כתיבא, אע"ג דאחזיקו בה נמי לא; רשב"ג סבר, כיון דאחזוק אחזוק.

18גופא אמר רבא: ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו, ומותר לאכול משחיטתו.

19מאי טעמא? כיון דאיכא התירא ואיסורא, לא שביק התירא ואכיל איסורא.

20אי הכי, כי לא בדק נמי, מיטרח לא טרח.

21אמרו ליה רבנן לרבא: תניא דמסייע לך, חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח׃

תוספות

דקוריא - סל כמו דקוריא דפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פד.) ודמפנין (שבת קכז.):

מכניס איזמל בזכרים - סימני שמעתתא דרב מנשה דהא מכילתא הן הך דמכניס תחת כנפיו ולקמן בפרק שני (חולין דף לא.) איזמל שאין לו קרנים ובפרק אלו טרפות (לקמן חולין דף נא.) הנהו דיכרי דגנבי גנבי אין חוששין לריסוק אברים מיהו גם במקומות אחרים יש כדאשכחנא בפרק ב' דיבמות (דף כה.) דאמר רב מנשה גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה ובפרק מי שהחשיך (שבת קנו.) אמר רב מנשה חדא קמי חדא תרי קמי תרי שפיר דמי:

מצת כותי מותרת - וא"ת והלא גזרו על פתן לפי שהיו מבטלין בנין בית המקדש בימי עזרא כדאמר בפירקין דר"א (פ' לח) וליכא למימר דהיינו בכותים ראשונים דכתיב בהם ואת אלהיהם היו עובדים דהא קאמר התם מכאן אמר ר"א כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ותנינא נמי לקמן (חולין דף יג.) שחיטת צדוקי לעבודת כוכבים פתו פת כותי ואומר ר"ת דמיירי הכא בעיסה דישראל שעשה הכותי ממנה מצה וא"ת והיאך יוצא בה ושמא הוא לא שמר לשם מצה דהא חשידי אלפני עור לא תתן מכשול וי"ל כגון שלא אכל הכותי מצה אחרת כל הלילה:

איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזיקו בה כו' - בפ"ק דגיטין (דף י.) מוכח דכתיבא ולא אחזיקו בה נמי איכא בינייהו דלת"ק מהני ולרשב"ג לא מהני והכא לא נקט אלא לא כתיבא ואחזיקו בה משום דאשחיטת כותי בעי לאתויי תנאי א"נ דלא אתא לשנויי אלא מה שהקשה אם החזיקו בה מבעי ליה ושם פירשנו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

אלא איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזיקו בה וכו' - פירוש אף דלא כתיבה ואחזיקו בה איכא בינייהו, והוא הדין נמי דכתיבא ולא אחזיקו בה איכא בינייהו, דלעולם תנא קמא אזיל בתר כתיבה במצוה ואף על גב דלא ידעינן אי אחזיקו בה אי לאו סמכינן עלייהו, ורשב"ג אזיל לעולם בתר חזקה דכל מצות שהחזיקו בה כותיים קאמר, וכן מוכח בגיטין (י, א) דתנן התם כל הגט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים. והוינן בגמרא מני, אי ת"ק אפילו שאר שטרות נמי, אי ר"א אפילו גט אשה נמי לא, אי רשב"ג אי אחזוק אפילו שאר שטרות נמי, אי לא אחזוק אפילו גט אשה נמי לא, אלמא משמע דת"ק אזיל בתר כתיבה לעולם, ורשב"ג בתר החזיקו לעולם, והא דאמר לעיל ואחזוק בדלא כתיבא תנאי היא ולא אמרינן ואחזוק ולא אחזוק תנאי היא, משום דמאי דאיצטרכינן מינה למאי דאיירי בה בשמעתין, דהיינו אי סמכינן עלייהו בשחיטה כיון דאחזיקו (בהאי לאו) [בה ו]משום דהגרמה ועקור לא כתיבן הוא דמהדרינן לאתויי הני תנאי, ומיהו אף בדכתיבא ולא אחזיקו נמי פליגי. ויש לי גם כן ללמוד על פירוש זה מסוגיין דהכא, דאם איתא דההיא אוקימתא דלעיל דאוקימנא פלוגתיה בדכתיבא ולא אחזיקו לא קיימא אם כן בדרך וכי תימא הוה ליה למימר לה, דהא ההוא דאמר תנאי היא הוא דקאמר לה, והכין הוה ליה למימר וכי תימא כתיבה ולא אחזיקו בה איכא בינייהו אם החזיקו מיבעי ליה, אלא לאו דלא כתיבה ואחזוק בה איכא בינייהו, ומדלא קאמר הכי וקאמר בדרך פשיטות, משמע דודאי ההיא הוא דאיכא בינייהו אלא דאקשינן אי הכי דהא איכא בינייהו כנ"ל.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף ד׳ עמוד א׳

מסכת חולין דף ד׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 21 קטעים ממוספרים, כ־324 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–142)עמוד

היעד שנמצא: חולין דף ד׳ ע״א

פתיחה בקורא