בוני התלמוד

    מסכת חולין דף ל״ד עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דקתני בשרמתניתין בבשר חולין קאי ובשלמא פירות חולין אדם מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל להתנהג בטהרת תרומה שאם תתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת חולין יהא אוכלה בטהרה אבל בשר ליתא בתרומה ואין כהן מתפיס לבשר חולין טהרת תרומה משום דלא מיחלפא ליה תרומה בבשר חולין שיבא לאוכלה כדרך החולין:

    בשר בבשר מיחלףלפיכך דרך אוכלי קדש לאכול בשר חולין אפי' של חיה בטהרת הקדש שאם תתחלף לו בשר הקדש בה שיהא אוכלה בטהרה:

    בשר בפירי לא מיחלףתרומה אינה אלא בפירות ואינו נחלף בבשר לפיכך אין דרך הכהנים להתפיס לבשר חולין שלהן טהרת תרומה:

    אמר עולא חבריא אמריןכדאמר במתני' דקתני שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש קמיירי ודלא כרבי יהושע ואנא אמינא דרבי יהושע נמי ס"ל הכי דחולין שנעשו על טהרת הקדש אית בהו שלישי והאי דקאמר רבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה רבותא אשמועינן דאפ"ה אית בהו שלישי וכ"ש חולין שנעשו על טהרת הקדש:

    מאן חבריאדסבירא להו דדוקא נקט רבי יהושע חולין שנעשו על טהרת תרומה:

    מה אהדרי רבי אליעזר ורבי יהושע להדדימה השיבו זה לזה איש על דברי חברו:

    מצינו שהאוכל חמור מן האוכלהאדם האוכל המאכל חמור מן המאכל:

    היאך לא נעשה אוכל כמאכלדהאוכל אוכל ראשון לא יהא ראשון:

    דחידוש הואשאין לו טומאה בגלוי וכשהיא בבית הסתרים היא מטמאה האדם עד שהוא מטמא בגדיו וכל שאר טומאות מטמאות בגלוי ואין מטמאות בבית הסתרים הלכך גזרת הכתוב היא ואין למדין הימנה ור"א סבר למדין:

    אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכלו דאילו המאכלקיבל טומאה בכביצה אוכלין טמאין שנגעו בו:

    ואדם האוכלאוכלין טמאין אינו טמא אא"כ אכל חצי פרס כדתנן בעירובין (דף פב:) וחצי חציה לפסול את הגוייה והן ב' ביצים:

    טומאה משיעורין לא גמרינןדשיעורין מילתא באנפי נפשיה היא ולאו משום חומרא וקולא אלא אוכל דמטמא בכביצה כך שיער בו הכתוב מכל האוכל אשר יאכל ואמרינן בפ"ח דיומא (דף פ.) אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ופסול גוייה בכחצי פרס הכי תקון רבנן:

    ועוד לדבריךשאתה למד טומאה משיעורין לעשות מאכל חמור מן האוכל מה שאתה אומר האוכל אוכל ראשון נעשה שני יפה אתה אומר אלא שני שני למה:

    אמר לו מצינושאוכל שני עושה את חברו שני:

    ע"י משקיןאם נגע אוכל שני באוכל שהמשקה טופח עליו נעשו משקין תחלה כדקתני ואזיל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וחזר המשקה ועשה האוכל שני וכיון דאשכחן ע"י משקה דשני עושה שני בשום דוכתא מחמרינן גבי אדם האוכלו למהוי כותיה דאכילה חמירא ממגע:

    וא"לר"א אי ממשקה ילפינן תחלה נמי בעית למיעבדיה להאי אדם כי היכי דמשקה נעשה ראשון. ורבי יהושע לא יליף מן המשקה דהתם חומרי דמשקין הוא שעלולין לקבל טומאה אבל מן האוכל יליף:

    חוץ מן הטבול יוםדאיקלשא טומאה מיניה ואע"ג דפסיל תרומה לא עביד משקה ראשון:

    אף אני לא אמרתיהאוכל אוכל שלישי נעשה שני:

    אלאבאוכל של תרומה כלומר בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכדאמר רבי יהושע בהדיא לעיל וכיון דעל טהרת תרומה נעשו עבדי לאוכלן שני:

    מפני שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקדשכדאמרינן בחומר בקדש (חגיגה דף יח:) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש אלמא אין שמירת תרומה חשיבא שמירה אצל הקדש דהא מדרסות לגבי תרומה מטמאין ואפילו בחולין דהא טומאה דאורייתא היא והאוכל תרומה נשמר הוא מן המדרס ואפ"ה לגבי קדש לא חשיבא שמירה וחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה ה"נ שלישי דתרומה לגבי קדש מספקינן ליה בשני הלכך האוכל שני לקדש שמצינו שני עושה שני ע"י משקין. מדקאמר רבה בר בר חנה דאותביה ר"א לרבי יהושע שלישי שני למה ואמר אף אני לא אמרתי כו' ש"מ דהא דקתני במילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה ה"ק באלו חולין יש שלישי בנעשו על טהרת תרומה ועלה קאמר אף אני לא אמרתי דדוקא קאמר ולא רבותא דאי טעמא יהיב למילתיה ואמר באיזו חולין הוא נעשה שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש ולעולם שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש איכא מאי קא מותיב ליה ר"א שלישי שני למה הא אשמועינן רבי יהושע טעמיה. ועולא דאמר לעיל דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי אית ליה שלישי סבר דהא דקתני במילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה טעמא הוא דיהיב למילתיה דבחולין דטהרת תרומה הוא דאמרינן נעשה גופו שני לקדש משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל לא בחולין דטהרת הקדש ולעולם אשמועינן דיש שלישי בנעשין על טהרת תרומה וכ"ש בנעשין על טהרת הקדש והאי מהדרי ליה לא שמיע ליה דאינו לא במשנה ולא בברייתא מה שהשיבו זה לזה אלא רבה בר בר חנה שמיע ליה מרביה א"נ ס"ל לעולא דהאי אף אני לא אמרתי לא היו דברים מעולם דלרבי יהושע בתרוייהו קאמר דנעשה גופו שני לקדש וטעמא משום דטהרת שניהם בין נעשין על טהרת תרומה ובין בנעשין על טהרת הקדש טומאה היא אצל הקדש והאי דקתני לעיל בחולין שנעשו על טהרת תרומה רבותא אשמועינן דאפילו בהני איכא שלישי:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    חולין 34 עמוד א

    1בחולין שנעשו על טהרת תרומה, ורבי יהושע? לא ס"ד דקתני ״בשר״, דאי בתרומה בשר מי איכא?

    2אלא מאי, בקדשים? חיה בקדשים מי איכא? בשר בבשר מיחלף, בשר בפירי לא מיחלף.

    3אמר עולא: חבריא אמרין בחולין שנעשו על טהרת הקדש, ודלא כרבי יהושע.

    4ואנא אמינא רבי יהושע היא, ולא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת קדש דחמירי דאית בהו שלישי, אלא אפילו חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו שלישי.

    5מאן חבריא? רבה בר בר חנה היא, דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: מאי אהדרי רבי אליעזר ורבי יהושע להדדי?

    6אמר לו ר"א לרבי יהושע: מצינו אוכל חמור מן האוכל, דאילו נבלת עוף טהור בחוץ לא מטמא, ואילו אוכלה מטמא בגדים אבית הבליעה, ואנו היאך לא נעשה אוכל כמאכל?

    7ורבי יהושע: מנבלת עוף טהור לא גמרינן, דחידוש הוא. אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכל, דאילו מאכל בכביצה, ואוכל עד דאכיל כחצי פרס, ואנו היאך נעשה אוכל כמאכל?

    8ור"א טומאה משיעורין לא גמרינן, ועוד לדבריך שאתה אומר על ראשון שני יפה אתה אומר, שני שני למה?

    9אמר לו: מצינו שהשני עושה שני ע"י משקין.

    10אמר לו: והא משקין נמי תחלה הוו, דתנן: כל הפוסל בתרומה מטמא משקין להיות תחלה, חוץ מטבול יום.

    11ועוד, שלישי שני למה?

    12אמר לו: אף אני לא אמרתי אלא בתרומה, שטהרתה׃

    תוספות

    מאן חבריא רבה בר בר חנהלא ר"ל רבי אלעזר דלעיל דלא הוה קרי ליה חבריא דרבו הוה כדאמר בפ"ק דב"ק (דף יא:) וביש נוחלין (ב"ב דף קכח.) דאמר עולא אמר רבי אלעזר הלכה גובין מן העבדים אבל קשיא אמאי לא קאמר עולא רבותי אומרים ונראה דרבי אלעזר לא קאמר לעיל יותר אלא הכא בחולין שנעשו על טהרת קדש עסקינן והש"ס הוא דמסיים ודלא כרבי יהושע:

    ואוכל עד דאכיל חצי פרסאע"ג דמפרש ר"ת דבי"ח דבר גזרו על אדם האוכל כביצה שיהא טמא מ"מ מייתי ראיה מפסול גוייה שהיה מתחלה בחצי פרס:

    טומאה משיעורין לא גמרינןתימה הרי מצינו נבלת בהמה דמטמאה ואוכלה טהור אלמא מאכל חמור מן האוכל:

    שני שני למהדאע"ג דאיכא למיגזר דבהדי דאכיל אוכלין טמאין שדי לפיו משקין דמעשר מ"מ אי לאו דאשכחן בעלמא שני דעביד שני לית לן למיגזר דלא להוו מילי דרבנן חוכא ואיטלולא:

    מצינו שני עושה שני ע"י משקיןוא"ת ואמאי לא קאמר ע"י ספר דאמרינן בפ"ק דשבת (דף יד.) דהוי מי"ח דבר וידים הבאות מחמת ספר נמי פוסלות תרומה כדאמר התם וי"ל דלא בעי לאתויי אלא ממאכל דעביד מאכל אחר שני דומיא דמאכל דעביד אדם שני ועוד דהא דספר עביד ידים שניות וגם פוסלות את התרומה לאו משום טומאה אלא משום חומרא:

    משקין תחלה נמי הוו כדתנן וכו'לא בא להקשות שכמוהו יעשה האדם ראשון דלמה יש לו להיות ראשון אלא רצה לומר דהא דעביד שני היינו דווקא ע"י משקין שהן תחלה ול"ג מה שכתוב בספרים אמר ליה רבי יהושע שאני משקין דעלולים לקבל טומאה דמ"מ לא תירץ כלום:

    אף אני לא אמרתי כו'י"מ כי מהכא דייק דחבריא סברי דאין שלישי בחולין שנעשו על טהרת קדש דהאי אף אני לא אמרתי היינו האי דקתני בברייתא בסוף מילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל בתחלה לא פירש רבי יהושע עד ששאלו ר"א ואם איתא דחולין שנעשו על טהרת קדש יש בהן שלישי היה לו לפרש דלא מיירי בהו כדי שלא יבא לטעות ולומר דאיירי בכל דבר שיש בו שלישי אלא ודאי אין בו שלישי ולכך לא הוצרך לפרש דאיירי בתרומה ואע"ג דאיכא קדש עצמו שיש בו שלישי סתמא דמלתא לאו בדידיה איירי דאין דרך לאכול קדש שנטמא ובני אדם בדילין ממנו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    מאן חבריא רבה בר בר חנההוא הדין דהוה מצי למימר מאן חבריא ר"א א"ר הושעיא, דאיהו הוא דמוקי לה לעיל בחולין שנעשו על טהרת הקדש ולא כרבי יהושע, אלא דניחא ליה לאתויי ההיא דרבה בר בר חנה דמפרש טעמא כדמפרש ואזיל.

    אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה אצל הקדש. פירוש ומכאן שרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה בלבד הוא דקאמר שיש בהן שלישי, ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש ולית בהו שלישי. ואם תאמר ומנא לן מיהא דאית ליה לרבה בר בר חנה הכי, דילמא ר' יהושע טעמא קא יהיב למה שלישי שני ומשום דטהרת תרומה טומאה הוא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש שלישי לא הוי שני דטהרתה טהרה גמורה היא, ולעולם אית בהו שלישי, כבר פירש רש"י ז"ל אם איתא דרבי יהושע טעמא בלחוד הוא דקאמר אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש שלישי שני ומשום דטהרת תרומה טומאה הוא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהר הקדש שלישי לא הוי שני דטהרתה טהרה גמורה היא, ולעולם אית בהו שלישי, כבר פירש רש"י ז"ל אם איתא דרבי יהושע טעמא בלחוד הוא דקאמר אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו שיש בו שלישי, אם כן מאי קא מותיב ליה ר' אלעזר שלישי שני למה הא אשמעיניה ר' יהושע טעמיה, כלומר בעל כרחין מסתמא ליכא אלא טעמא דטהרת תרומה טמאה היא אצל הקדש. ואינו מחוור, דאי משום הא, ברייתא נמי קתני בהדיא (כ)[ב]דברי ר' יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה, ואם כן עולא נמי על כרחיה אית ליה (לאורויי) [לאודויי] דר' יהושע דוקא על טהרת תרומה קאמר, דאי לא מאי קא מהדר ר' אליעזר שלישי שני למה, הא אשמועינן רבי יהושע טעמיה, ועוד דמסתמא עולא לא יסבור [דלא] כר' יוחנן, דלא אהדר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע כלום, אלא עולא נמי מודה דהכי אהדרו אהדדי, אלא דסבירא ליה לעולא דהאי אף אני לא אמרתי טעמא הוא דקא יהיב למילתיה, ולעולם אף בחולין שנעשו על טהרת הקודש שלישי אית בהו, אלא שאין האוכל שלישי (י)[נ]עשה גופו שני, וכן כתב רש"י ז"ל עצמו בלשון ראשון, ואם כן מה ראה, עולה בדברי חבריו (דילמא) [דלימא] דחלוקים עליו בכך. וראיתי שכתוב על כך הרבה ולא נתיישבה דעתי בכל מה שראיתי. ומדוחק יש לי לומר דעולא שמעינן בהדיא לרבה בר בר חנה דהא [ד]קאמר רבי יהושע אף אני לא אמרתי שיהא בו שלישי כלל קאמר, והכי קאמר אף אני לא אמרתי שיתפוס בו שלישי אלא בשנעשו על טהרת תרומה, ולפיכך דינא הוא דהאוכל שלישי שבו יהא שני לקדש, לפי שטהרתה טומאה היא אצל הקדש. והא דפרכינן בסמוך והא אף אני לא אמרתי קאמר (ו)לאו למימרא דכל מאן דאית ליה דאף אני לא אמרתי קאמר סבירא ליה דרבי יהושע לית ליה שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש, אלא לומר דאם איתא דאף (אם) לא אמרתי קאמר על כרחין אית ליה לרבי יהושע חדא מן תרתי או דלית ליה שלישי (חסר כאן ב' שורות). הקדש טהרת הקדש נינהו והאוכל שלישי שבו אין גופו נעשה שני לקדש, דהא אף אני לא אמרתי קא מהדר ליה לר' אליער, ואם כן תקשי ליה לר' יוחנן דקאמר דהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש, ופרקינן אמוראי נינהו אליבא דר"י ור' אסי דאמר משום דר' יוחנן דנעשה גופו שני לקדש סבירא ליה דלא אהדרי בה אהדדי כלום ולא אמרה רבי יוחנן מעולם. אי נמי יש לי לומר דעולא סבר דלמאן דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו אף הן טהרתן טומאה אצל קדש מקודש וכדקאמר ר' אסי בסמוך משמיה דר"י, והילכך רבה בר בר חנה דאמר דהכי אהדרי ליה רבי יהושע לרבי אליעזר אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, על כרחין אית ליה חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו, ולית בהו שלישי, דאילו הוו ביה שלישי האוכל שלישי שלהן היה שני לקדש דאף טהרתן טומאה היא אצל הקדש מקודש, ובהא מיתרצא ליא אחריתי (ו)דקשיא לי לעולא דאמר לא מיבעיא קאמר, עדיפא מינה הוה ליה למימר ולימא תרומה דנקט משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש האוכל שלישי שלהן שלישי הוי ולא שני, אלא היינו טעמא דלא אמר הכי כדאמרן דאילו הוה בהו שלישי אף האוכל שלישי שלהן שני הוי לרבי יהושע וכדאמרן. וזה נראה לי עיקר וברור.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף ל״ד עמוד א׳

    מסכת חולין דף ל״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־207 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    דקתני בשר מתניתין בבשר חולין קאי ובשלמא פירות חולין אדם מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל להתנהג בטהרת תרומה שאם תתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת חולין יהא אוכלה בטהרה אבל בשר ליתא בתרומה ואין כהן מתפיס לבשר חולין טהרת תרומה משום דלא מיחלפא ליה תרומה בבשר חולין שיבא לאוכלה כדרך החולין:

    בשר בבשר מיחלף לפיכך דרך אוכלי קדש לאכול בשר חולין אפי' של חיה בטהרת הקדש שאם תתחלף לו בשר הקדש בה שיהא אוכלה בטהרה:

    בשר בפירי לא מיחלף תרומה אינה אלא בפירות ואינו נחלף בבשר לפיכך אין דרך הכהנים להתפיס לבשר חולין שלהן טהרת תרומה:

    אמר עולא חבריא אמרין כדאמר במתני' דקתני שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש קמיירי ודלא כרבי יהושע ואנא אמינא דרבי יהושע נמי ס"ל הכי דחולין שנעשו על טהרת הקדש אית בהו שלישי והאי דקאמר רבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה רבותא אשמועינן דאפ"ה אית בהו שלישי וכ"ש חולין שנעשו על טהרת הקדש:

    מאן חבריא דסבירא להו דדוקא נקט רבי יהושע חולין שנעשו על טהרת תרומה:

    מה אהדרי רבי אליעזר ורבי יהושע להדדי מה השיבו זה לזה איש על דברי חברו:

    מצינו שהאוכל חמור מן האוכל האדם האוכל המאכל חמור מן המאכל:

    היאך לא נעשה אוכל כמאכל דהאוכל אוכל ראשון לא יהא ראשון:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 34a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    מאן חבריא רבה בר בר חנה לא ר"ל רבי אלעזר דלעיל דלא הוה קרי ליה חבריא דרבו הוה כדאמר בפ"ק דב"ק (דף יא:) וביש נוחלין (ב"ב דף קכח.) דאמר עולא אמר רבי אלעזר הלכה גובין מן העבדים אבל קשיא אמאי לא קאמר עולא רבותי אומרים ונראה דרבי אלעזר לא קאמר לעיל יותר אלא הכא בחולין שנעשו על טהרת קדש עסקינן והש"ס הוא דמסיים ודלא כרבי יהושע:

    ואוכל עד דאכיל חצי פרס אע"ג דמפרש ר"ת דבי"ח דבר גזרו על אדם האוכל כביצה שיהא טמא מ"מ מייתי ראיה מפסול גוייה שהיה מתחלה בחצי פרס:

    טומאה משיעורין לא גמרינן תימה הרי מצינו נבלת בהמה דמטמאה ואוכלה טהור אלמא מאכל חמור מן האוכל:

    שני שני למה דאע"ג דאיכא למיגזר דבהדי דאכיל אוכלין טמאין שדי לפיו משקין דמעשר מ"מ אי לאו דאשכחן בעלמא שני דעביד שני לית לן למיגזר דלא להוו מילי דרבנן חוכא ואיטלולא:

    מצינו שני עושה שני ע"י משקין וא"ת ואמאי לא קאמר ע"י ספר דאמרינן בפ"ק דשבת (דף יד.) דהוי מי"ח דבר וידים הבאות מחמת ספר נמי פוסלות תרומה כדאמר התם וי"ל דלא בעי לאתויי אלא ממאכל דעביד מאכל אחר שני דומיא דמאכל דעביד אדם שני ועוד דהא דספר עביד ידים שניות וגם פוסלות את התרומה לאו משום טומאה אלא משום חומרא:

    משקין תחלה נמי הוו כדתנן וכו' לא בא להקשות שכמוהו יעשה האדם ראשון דלמה יש לו להיות ראשון אלא רצה לומר דהא דעביד שני היינו דווקא ע"י משקין שהן תחלה ול"ג מה שכתוב בספרים אמר ליה רבי יהושע שאני משקין דעלולים לקבל טומאה דמ"מ לא תירץ כלום:

    אף אני לא אמרתי כו' י"מ כי מהכא דייק דחבריא סברי דאין שלישי בחולין שנעשו על טהרת קדש דהאי אף אני לא אמרתי היינו האי דקתני בברייתא בסוף מילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל בתחלה לא פירש רבי יהושע עד ששאלו ר"א ואם איתא דחולין שנעשו על טהרת קדש יש בהן שלישי היה לו לפרש דלא מיירי בהו כדי שלא יבא לטעות ולומר דאיירי בכל דבר שיש בו שלישי אלא ודאי אין בו שלישי ולכך לא הוצרך לפרש דאיירי בתרומה ואע"ג דאיכא קדש עצמו שיש בו שלישי סתמא דמלתא לאו בדידיה איירי דאין דרך לאכול קדש שנטמא ובני אדם בדילין ממנו:

    Tosafot on Chullin 34a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    מאן חבריא רבה בר בר חנה הוא הדין דהוה מצי למימר מאן חבריא ר"א א"ר הושעיא, דאיהו הוא דמוקי לה לעיל בחולין שנעשו על טהרת הקדש ולא כרבי יהושע, אלא דניחא ליה לאתויי ההיא דרבה בר בר חנה דמפרש טעמא כדמפרש ואזיל.

    אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה אצל הקדש. פירוש ומכאן שרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה בלבד הוא דקאמר שיש בהן שלישי, ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש ולית בהו שלישי. ואם תאמר ומנא לן מיהא דאית ליה לרבה בר בר חנה הכי, דילמא ר' יהושע טעמא קא יהיב למה שלישי שני ומשום דטהרת תרומה טומאה הוא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש שלישי לא הוי שני דטהרתה טהרה גמורה היא, ולעולם אית בהו שלישי, כבר פירש רש"י ז"ל אם איתא דרבי יהושע טעמא בלחוד הוא דקאמר אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש שלישי שני ומשום דטהרת תרומה טומאה הוא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהר הקדש שלישי לא הוי שני דטהרתה טהרה גמורה היא, ולעולם אית בהו שלישי, כבר פירש רש"י ז"ל אם איתא דרבי יהושע טעמא בלחוד הוא דקאמר אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו שיש בו שלישי, אם כן מאי קא מותיב ליה ר' אלעזר שלישי שני למה הא אשמעיניה ר' יהושע טעמיה, כלומר בעל כרחין מסתמא ליכא אלא טעמא דטהרת תרומה טמאה היא אצל הקדש. ואינו מחוור, דאי משום הא, ברייתא נמי קתני בהדיא (כ)[ב]דברי ר' יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה, ואם כן עולא נמי על כרחיה אית ליה (לאורויי) [לאודויי] דר' יהושע דוקא על טהרת תרומה קאמר, דאי לא מאי קא מהדר ר' אליעזר שלישי שני למה, הא אשמועינן רבי יהושע טעמיה, ועוד דמסתמא עולא לא יסבור [דלא] כר' יוחנן, דלא אהדר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע כלום, אלא עולא נמי מודה דהכי אהדרו אהדדי, אלא דסבירא ליה לעולא דהאי אף אני לא אמרתי טעמא הוא דקא יהיב למילתיה, ולעולם אף בחולין שנעשו על טהרת הקודש שלישי אית בהו, אלא שאין האוכל שלישי (י)[נ]עשה גופו שני, וכן כתב רש"י ז"ל עצמו בלשון ראשון, ואם כן מה ראה, עולה בדברי חבריו (דילמא) [דלימא] דחלוקים עליו בכך. וראיתי שכתוב על כך הרבה ולא נתיישבה דעתי בכל מה שראיתי. ומדוחק יש לי לומר דעולא שמעינן בהדיא לרבה בר בר חנה דהא [ד]קאמר רבי יהושע אף אני לא אמרתי שיהא בו שלישי כלל קאמר, והכי קאמר אף אני לא אמרתי שיתפוס בו שלישי אלא בשנעשו על טהרת תרומה, ולפיכך דינא הוא דהאוכל שלישי שבו יהא שני לקדש, לפי שטהרתה טומאה היא אצל הקדש. והא דפרכינן בסמוך והא אף אני לא אמרתי קאמר (ו)לאו למימרא דכל מאן דאית ליה דאף אני לא אמרתי קאמר סבירא ליה דרבי יהושע לית ליה שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש, אלא לומר דאם איתא דאף (אם) לא אמרתי קאמר על כרחין אית ליה לרבי יהושע חדא מן תרתי או דלית ליה שלישי (חסר כאן ב' שורות). הקדש טהרת הקדש נינהו והאוכל שלישי שבו אין גופו נעשה שני לקדש, דהא אף אני לא אמרתי קא מהדר ליה לר' אליער, ואם כן תקשי ליה לר' יוחנן דקאמר דהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש, ופרקינן אמוראי נינהו אליבא דר"י ור' אסי דאמר משום דר' יוחנן דנעשה גופו שני לקדש סבירא ליה דלא אהדרי בה אהדדי כלום ולא אמרה רבי יוחנן מעולם. אי נמי יש לי לומר דעולא סבר דלמאן דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו אף הן טהרתן טומאה אצל קדש מקודש וכדקאמר ר' אסי בסמוך משמיה דר"י, והילכך רבה בר בר חנה דאמר דהכי אהדרי ליה רבי יהושע לרבי אליעזר אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, על כרחין אית ליה חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו, ולית בהו שלישי, דאילו הוו ביה שלישי האוכל שלישי שלהן היה שני לקדש דאף טהרתן טומאה היא אצל הקדש מקודש, ובהא מיתרצא ליא אחריתי (ו)דקשיא לי לעולא דאמר לא מיבעיא קאמר, עדיפא מינה הוה ליה למימר ולימא תרומה דנקט משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש האוכל שלישי שלהן שלישי הוי ולא שני, אלא היינו טעמא דלא אמר הכי כדאמרן דאילו הוה בהו שלישי אף האוכל שלישי שלהן שני הוי לרבי יהושע וכדאמרן. וזה נראה לי עיקר וברור.

    Rashba on Chullin 34a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    מאירי

    אע"פ שאין אדם מקבל טומאה מן האוכלין גזרו חכמים שאם אכל אוכלין טמאים שיעור אכילת חצי פרס שהיא שני ביצים לדעת גדולי הרבנים ולדעת גדולי המחברים ביצה ומחצה שיהא טמא אם אכלם בכדי שיעור אכילת פרס ואיזו טומאה גזרו בהם אם אכל אוכל ראשון הרי הוא שני כדינו ואם אכל אוכל שני הוי הוא שני גם כן ופוסל את התרומה או חולין העשויין על טהרת תרומה ואע"פ שהיה בראוי להיותו שלישי מ"מ הואיל ומצינו לפעמים שהשני עושה שני על ידי משקין כגון ששני זה נגע במשקין שהמשקין תחלה כמו שביארנו במסכת חגיגה מגזרת משקה זב וזבה ואם כן נגע אותו משקה באוכל נעשה אותו אוכל שני והרי שאוכל גורם להיות חברו שני באמצעיות המשקין אף בזו גזרו על האוכלו להיותו שני גם כן:

    אכל אוכל שלישי כגון שהיה אוכל זה של חולין שנעשו על טהרת תרומה שיש בהם דין שלישי שאלו של תרומה עצמה הרי אסורה היא באכילה ובאכילת איסור לא איירי ואם בחולין גרידי הרי אין בהן שלישי אלא בשנעשו על טהרת תרומה או בתרומה ובשעבר ואכל הרי הוא שני לענין קדש שאם נגע בקדש גמור טמאו להיות שלישי והרי הוא טהור גמור ליגע את התרומה אבל אסור לאכלה עד שיטבול ולמה עשו אותן שני ודיו להיות שלישי לעשות רביעי בקדש מתוך שאף בתרומה הוא אסור לאכול מה שהוא טהור ליגע בה נחשב אצל הקדש כאלו טמא ליגע בה שכל סרך טומאה שהיא טהרה אצל תרומה טומאה היא אצל הקדש כמו שאמרו במסכת חגיגה שבגדי אוכלי תרומה מדרס הן אצל הקדש והוא שאמרו כאן הנח לתרומה שטהרתה טומאה היא אצל קדש וכן בחולין שנעשו על טהרתה והרי זה נחשב לענין קדש כאלו הוא טמא ליגע את התרומה ואין טמא ליגע את התרומה אלא שני ודברים אלו אינן אלא מעלות שעשו חכמים לענין טהרות וכשם שביארנו באוכל אוכל שלישי שאסור לו לאכול את התרומה אע"פ שהוא טהור במגעה כך האוכל רביעי של קדש אסור לאכול את הקדש אע"פ שאינה פוסלו במגעו:

    מדות אלו שבטומאה אע"פ שמצינו בהם דברים מחודשים במעלות של דבריהם כמו שביארנו בחולין שנעשו על טהרת תרומה שיש בהן שלישי ואין הדבר כן בחולין שנעשו על טהרת הקדש אין להרהר אחריהן שהרי אף מדותיה של תורה בענין זה על דרך זה הם הרי מצינו לפעמים שהאוכל חמור מן המאכל עצמו כמו שביארנו בנבלת עוף טהור שאינה מטמאה בחוץ והיא מטמאה בבית הבליעה עד שאוכלה מטמא בגדים באותה שעה והרי בגדים אומרים לו לאדם מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני ועל זו אמרו כאן חדוש הוא ומחדוש לא גמרינן ויש מפרשים החדוש ששאר טמאות מטמאות בגלוי ולא בבית הסתרים וזו בהפך ולפעמים מצינו המאכל חמור מן האוכלו שהמאכל מקבל טומאה מכביצה של אוכלין טמאין ואין האוכלו מקבל טומאה מן האוכלין אלא בשיעור חצי פרס כמו שביארנו:

    כל טומאה שניה בין מדברי תורה כגון מקבל טומאה מן הראשון בין מדברי סופרים כגון ידים והבא ראשו ורובו במים שאובין וכלים שנטמאו במשקין וחבריהם כלן פוסלין את התרומה שהרי שני עושה בה שלישי לפסול את עצמה לא לטמא את חברתה וכלם שנגעו במשקין טמאו את המשקין להיות ראשונים אף במשקה של חולין עד שכל הנוגע בהם נעשה שני כלל גדול אמרו במשקין הן שנגעו באב הטומאה הן שנגעו בראשון הן שנגעו בשני לעולם הם תחלה ומורידין לנוגעיהן טומאה שניה ואם נגעו במשקין אחרים אפי' מאה זה מזה כלן ראשונים חוץ ממשקין שנגעו בטבול יום ר"ל מי שטבל ועלה ולא העריב שמשו עדיין שנתנו לו טומאה שניה עד שיעריב שמשו ולעולם אינה מטמאה אלא פוסל כיצד נגע במשקין של חולין טהורין לגמרי נגע במשקין של תרומה עשאן שלישי כדינו ונפסלו נגע במשקין של קדש אע"פ שהיה ראוי לעשותן שלישי ולטמא לא עשאן אלא רביעי ולפסול כמו שיתבאר במקומות אחרים וכן הדין באוכלין הא למדת שכל הפוסל בתרומה מטמא את המשקין להיות תחלה חוץ מטבול יום:

    כבר ביארנו שהאוכל אוכל שלישי של תרומה עצמה או של חולין הנעשין על טהרת תרומה שנפסל גופו מלאכול את התרומה ושחולין שנעשו על טהרת הקדש אין בהם שלישי מעתה חולין הנעשין על טהרת הקדש שנגעו בשני לא נפסלו והאוכלן מותר לאכול בקדש ואם אכל שלישי של תרומה או של חולין הנעשין בטהרתה הרי הן שניים ועושין שלישי בקדש נמצא שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש דרך אכילה אלא האוכל שלישי של קדש גמור והוא הקרוי בסוגיא זו קדש מקודש:

    Meiri on Chullin 34a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה מפני שטהרתה כו' דדוקא קאמר ולאו רבותא דאי טעמא יהיב כו' עכ"ל דלעולא לפירוש קמא שפי' רש"י דטעמא יהיב למלתיה ניחא דאיכא למימר רבותא ממילא משתמע כל שכן דאיכא שלישי שנעשה עט"ק אבל לרבה בב"ח אי לאו דוקא קאמר ולא טעמא יהיב למילתיה משום רבותא גרידא דכל שכן דאיכא שלישי בנעשה עט"ק לא שייך למנקט בחולין שנעשו עט"ת משום שלא נטעה לומר דהאי שלישי שני לא איירי בנעשה עט"ת משום דלית ביה שלישי אלא בנעשה עט"ק השתא נמי דנקט עט"ת אכתי נטעה ונימא דשלישי שני הוה נמי בנעשה עט"ק ולא נקט עט"ת אלא משום רבותא לומר דאית ביה שלישי אלא על כרחך דנקט עט"ת דדוקא קאמר כדאמר רבה בב"ח או דטעמא יהיב למלתיה ורבותא ממילא משמע דאיכא שלישי בנעשה עט"ק כדעולא לפירוש רש"י בפירוש קמא או כפירוש שני שפי' רש"י לעולא דלהך מלתא גופה דנחית הכא דהוה שלישי שני הוה נמי בעט"ק ולרבותא נקט עט"ת דאפילו בעט"ת מצינן שלישי שני דהא אית ביה שלישי ודו"ק:

    תוס' בד"ה משקין כו' דלמה יש לו להיות ראשון כו' עכ"ל דאע"ג דמצינו שהשני עושה שני לא הוה עבדינן האוכל שני שני אי לאו טעמא דזמנין אכל אוכלין טמאים ושקיל משקין דתרומה כדאמר בפרק קמא דשבת ואם כן הכא למה יש לו להיות ראשון כיון דליכא האי טעמא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 34a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    בד"ה ד"ה אף אני כו' אלא באוכל של תרומה וכו' ומדקאמר רבה בר בר חנא דאותביה ר"א לרבי יהושע וכו' ש"מ הא דקתני במלתיה דר"י וכו'. ר"ל דאם היה פירושו שלא בא כ"א ליתן טעם לדבריו שאמר שאוכל שלישי שני ולומר שזה יתכן בחולין שנעשו על טהרת תרומה ומפני שטהרות של תרומה טמאה היא אצל קודש דא"כ כיון שכבר מפורש טעמו של ר"י בדבריו דלעיל מאי מותיב ליה ר"א שלישי שני למה וא"ל שמה שאמר ר"י במלתיה בחולין שנעשו על ט"ת הוי פירושו לא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת קדש אלא אפי' על טהרת תרומה כמו שפירש עולא דהשתא שפיר מותיב ליה ר"א שלישי שני למה דא"כ לא יתיישב מה שהשיב לו ר"י אף אני לא אמרתי וכו' דמשמע שר"ל אף אני כשאני אמרתי לעיל רמזתי בדברי שאין דברי אמוראים אלא דוקא בחולין שנעשו על טהרת תרומה ואי הוי דלא מיבעיא קאמר אינו מרומז בלל בדבריו דדוקא בחולין שנעשו על טהרת תרומה קאמר דהא אדרבה דלא מיבעיא קאמר אלא ודאי דרבה בב"ח ס"ל דהא דקתני במלתיה דר"י בחולין שנעשו על טהרת תרומה הוי פירושו באיזה חולין תמצא שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה דוקא ולכך מותיב ליה שפיר ר"א והוא השיב לו אף אני לא אמרתי וכו' שהרי אמרתי שאין דברי אמורים אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה דוקא ודו"ק נ"ל:

    בתוס' ד"ה מאן חבריא וכו' והגמרא הוא דמסיים ודלא כרבי יהושע ר"ל וזו היא סברת רבה בב"ח ולכך קאמר עולא בתר הכי חבריא אמרין וכו' ר"ל דאינהו מפרשים דברי רבי אלעזר ארבי יהושע דשני לעיל דמתניתין איירי בחולין שנעשו על טהרת הקדש דר"ל דלא כרבי יהושע ואנא אמינא דאין כוונת ר"א כן אלא שכוונתו דמתניתין אתיא אף כר"י:

    ד"ה ואוכל עד דאכיל חצי פרס וכו' עיין בפ"ק דשבת דף י"ד בתוס' ד"ה זימנין דאכל אוכלין טמאים וכו' ושם מבואר בתוספות דשני גזירות גזרו מתחלה גזרו על אכילת פרס של אוכלי טמאים שתפסול הגויה ואח"כ גזרו בי"ח דבר שאפי' באוכל כביצה אוכלין טמאים יפסול התרומה וקדשים עיין שם:

    Maharam on Chullin 34a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף ל״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־207 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״בחולין שנעשו על טהרת תרומה, ורבי יהושע?…״

      חכמים: רבי יהושע.

    2. קטע 214 מילים

      נפתחת ב״אלא מאי, בקדשים? חיה בקדשים מי איכא?…״

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״אמר עולא: חבריא אמרין בחולין שנעשו על…״

      חכמים: רבי יהושע, עולא.

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״ואנא אמינא רבי יהושע היא, ולא מיבעיא…״

      חכמים: רבי יהושע.

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״מאן חבריא? רבה בר בר חנה היא,…״

      חכמים: רבי אליעזר, רבי יהושע, רבה.

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״אמר לו ר"א לרבי יהושע: מצינו אוכל…״

      חכמים: רבי יהושע.

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״ורבי יהושע: מנבלת עוף טהור לא גמרינן,…״

      חכמים: רבי יהושע.

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״ור"א טומאה משיעורין לא גמרינן, ועוד לדבריך…״

    9. קטע 98 מילים

      נפתחת ב״אמר לו: מצינו שהשני עושה שני ע"י…״

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״אמר לו: והא משקין נמי תחלה הוו,…״

    11. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״ועוד, שלישי שני למה?…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״אמר לו: אף אני לא אמרתי אלא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף ל״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026