בת מזגא חמרא — זה שמה:
יפה כח הבן — הלכה היא בפרק כל הנשבעין בשבועות (דף מח.):
שקיטנא — שם העוף ויש בהן שני מינין אותם ששוקיהן ארוכין וגופו אדום שרי:
מורזמא — שם עוף שהיה מוחזק להם בטהור ושוקיו ארוכין וגופו אדום:
ננוס פסול — במומי כהנים בבכורות (דף מה:):
ירוקין פסולין — גבי נחמרו מעיה תנן ליה במתניתין (לעיל חולין דף נו.):
זה השולה דגים מן הים — אינהו הוו בקיאי ביה והוא עורב המים:
שהודו כפות — כרבלתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם והוא עוף גדול כתרנגול וקורין לו פואו"ן שלביי"א:
וזהו שהביא שמיר למקדש — דהא נגר טורא מתרגמינן ליה והוא תרנגולא ברא ובגיטין בפרק מי שאחזו (גיטין דף סח:) מפרש מאי עביד ביה דמנגר ביה טוריא:
ומשפטיך אף בתהום רבה — שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות. לשון מורי. לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח ועם מי שאתה נשפט אתה דנו עד תהום רבה כגון שלך שטורח לבקש שם מזונותיו:
צדקתך כהררי אל — דאפי' נמלה אית ליה חיותא כגדולה:
לקני ובטני שריא שקנאי ובטנאי מקום שנהגו כו':
דשכיחי — שראינום שהוחזקו שם פרס ועזניה אסירי דהני נמי בחד סימן אתו ושמא ממינם הן באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה שרו דהא מסתמא לא מחזקינן להו דלא שכיחי בישוב:
(תחותא) באות שבעופות — עוף הצועק בלילה צואיט"ה בלע"ז:
באות שבשרצים — טלפ"א. תרי תנשמת כתיבי חד בעופות וחד בשרצים:
דבר הלמד מענינו — אחד מי"ג מדות היא:
קיפוף — צואיט"א. ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפ"א שבשרצים:
קורפדאי — טלפ"א:
רחמים — מטר:
אמידי — על שום דבר:
ועביד שרקרק — כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק:
דאי יתיב אארעא — ואינו עומד אלא יושב ומצפצף סימן בשורה הוא:
אארעא — שאין דרכו כן:
בי כרבא — חרישה:
גללא — אבן גלל מן המרום:
בדייא — כמו בדאה. בדאי ושקרן ולפיכך לקה:
העמקי וראשי יונים לקמיה מפרש:
אטו קמן קאי — כיון דלמינהו נמי עורב קא מפרשת ליה ועורב קמא דלא יהבת ביה סימנא הי ניהו וכי בידו היה התנא אוחזו ומראה זה עורב סתם היה לו לומר עורב זה עורב פלוני:
חמה אצל צל נראית עמוקה וכן כל לבן ושחור בבשר נראה הלבן עמוק כך בהרת לבנה היא:
בריש יוני — לפני היונים:
זה הנץ — אשפרוי"ר:
בר חיריא — שרינקא. והכא ליכא לאקשויי אטו קמן קאי דהא לא קאמר למינהו זה נץ פלוני ש"מ אין לך קרוי נץ אלא אחד:
חסידות — מחלקת מזונותיה:
שמנאפת — כמו התאנף בי (דברים ד):
בספר ויקרא כתיב ואת הדאה ואת האיה למינה ובמשנה תורה כתיב והראה ואת האיה והדיה למינה:
אבוה דאמך — רב חנן בר רבה שהיה חמוה דרב חסדא בעשרה יוחסין (קדושין דף פא:): דהאנפה למינה דאיה דויקרא למינה למינו דעורב למינהו דנץ:
דאה — דויקרא וראה דמשנה תורה אחת היא:
