ומשפטיך אף בתהום רבה - שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות. לשון מורי. לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח ועם מי שאתה נשפט אתה דנו עד תהום רבה כגון שלך שטורח לבקש שם מזונותיו:

צדקתך כהררי אל - דאפי' נמלה אית ליה חיותא כגדולה:

לקני ובטני שריא שקנאי ובטנאי מקום שנהגו כו':

דשכיחי - שראינום שהוחזקו שם פרס ועזניה אסירי דהני נמי בחד סימן אתו ושמא ממינם הן באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה שרו דהא מסתמא לא מחזקינן להו דלא שכיחי בישוב:

(תחותא) באות שבעופות - עוף הצועק בלילה צואיט"ה בלע"ז:

באות שבשרצים - טלפ"א. תרי תנשמת כתיבי חד בעופות וחד בשרצים:

דבר הלמד מענינו - אחד מי"ג מדות היא:

קיפוף - צואיט"א. ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפ"א שבשרצים:

קורפדאי - טלפ"א:

רחמים - מטר:

אמידי - על שום דבר:

ועביד שרקרק - כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק:

דאי יתיב אארעא - ואינו עומד אלא יושב ומצפצף סימן בשורה הוא:

אארעא - שאין דרכו כן:

בי כרבא - חרישה:

גללא - אבן גלל מן המרום:

בדייא - כמו בדאה. בדאי ושקרן ולפיכך לקה:

העמקי וראשי יונים לקמיה מפרש:

אטו קמן קאי - כיון דלמינהו נמי עורב קא מפרשת ליה ועורב קמא דלא יהבת ביה סימנא הי ניהו וכי בידו היה התנא אוחזו ומראה זה עורב סתם היה לו לומר עורב זה עורב פלוני:

חמה אצל צל נראית עמוקה וכן כל לבן ושחור בבשר נראה הלבן עמוק כך בהרת לבנה היא:

בריש יוני - לפני היונים:

זה הנץ - אשפרוי"ר:

בר חיריא - שרינקא. והכא ליכא לאקשויי אטו קמן קאי דהא לא קאמר למינהו זה נץ פלוני ש"מ אין לך קרוי נץ אלא אחד:

חסידות - מחלקת מזונותיה:

שמנאפת - כמו התאנף בי (דברים ד):

בספר ויקרא כתיב ואת הדאה ואת האיה למינה ובמשנה תורה כתיב והראה ואת האיה והדיה למינה:

אבוה דאמך - רב חנן בר רבה שהיה חמוה דרב חסדא בעשרה יוחסין (קדושין דף פא:): דהאנפה למינה דאיה דויקרא למינה למינו דעורב למינהו דנץ:

דאה - דויקרא וראה דמשנה תורה אחת היא:

חולין 63 עמוד א

1בת מזגא חמרא שריא, וסימניך ״יפה כח הבן מכח האב״.

2אמר רב יהודה: שקיטנא, אריכי שקי וסומקי שריא, וסימניך מורזמא. גוצי וסומקי אסירי, וסימניך ״ננוס פסול״. אריכי שקי וירוקי אסירי, וסימניך ״ירוקין פסולין״.

3אמר רב יהודה: ״שלך״, זה השולה דגים מן הים. ״דוכיפת״, שהודו כפות. תניא נמי הכי: דוכיפת, שהודו כפות, וזהו שהביא שמיר לבית המקדש.

4ר' יוחנן, כי הוה חזי שלך, אמר: (תהלים לו, ז) ״משפטיך תהום רבה״. כי הוה חזי נמלה, אמר: (תהלים לו, ז) ״צדקתך כהררי אל״.

5אמר אמימר: לקני ובטני שריין, שקנאי ובטנאי מקום שנהגו לאכול אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין. אטו במנהגא תליא מילתא? אין, ולא קשיא: הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה, הא באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה.

6אמר אביי: קואי וקקואי אסירי, קקואתא שריא. במערבא מלקו עילוה, וקרו לה תחוותא.

ברייתא

7ת"ר (ויקרא יא, יח) ״תנשמת״ באות שבעופות. אתה אומר באות שבעופות, או אינו אלא באות שבשרצים? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו. במה הכתוב מדבר? בעופות, אף כאן בעופות.

ברייתא

8תניא נמי גבי שרצים כה"ג ״תנשמת״ באות שבשרצים. אתה אומר באות שבשרצים, או אינו אלא באות שבעופות? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר? בשרצים, אף כאן בשרצים.

9אמר אביי: באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קורפדאי. אמר רב יהודה: ״קאת״ זו הקוק, ״רחם״ זו שרקרק.

10א"ר יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם באו רחמים לעולם. אמר רב ביבי בר אביי: והוא דיתיב אמידי ועביד ״שרקרק״, וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא, שנאמר: ״(זכריה י״, ח) ״אשרקה להם ואקבצם״.

11א"ל רב אדא בר שימי למר בר רב אידאי: והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק, ואתא גלל אפסקיה למוחיה! א"ל ההוא ביידא הוה.

ברייתא

12ת"ר ״עורב״ זה עורב, ״את כל העורב להביא עורב העמקי, ״למינו להביא עורב הבא בראשי יונים.

13אמר מר: ״עורב״ זה עורב. אטו קמן קאי? אלא אימא: ״עורב״ זה עורב אוכמא, וכן הוא אומר: (שיר השירים ה, יא) קווצותיו תלתלים שחורות כעורב״. העמקי חיוורא, וכן הוא אומר: (ויקרא יג, כה) ״ומראהו עמוק מן העור, כמראה חמה העמוקה מן הצל.

14ועורב הבא בראשי יונים, אמר רב פפא: לא תימא דאתי בריש יוני, אלא דדמי רישיה לדיונה.

ברייתא

15ת"ר ״הנץ״ זה הנץ, ״למינהו״ להביא את בר חיריא. מאי בר חיריא? אמר אביי: שורינקא.

16אמר רב יהודה: ״החסידה״ זו דיה לבנה. למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה. ״האנפה״ זו דיה רגזנית. למה נקרא שמה אנפה? שמנאפת עם חברותיה.

17אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה דרבא אמר רב: עשרים וארבעה עופות טמאין הן. א"ל רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא: דהיכא? אי דויקרא עשרים הוו, אי דמשנה תורה עשרים וחד הוו, וכי תימא דאה דכתיב״א בויקרא ולא כתיבא במשנה תורה שדייה עלייהו אכתי עשרין ותרין הוו״!

18אמר ליה: הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב: (ויקרא יא, יד) ״למינה״ ״למינה״ ״למינו״ (דברים יד, טו) ״למינהו״ הרי כאן ארבע. אי הכי עשרין ושית הוו? אמר אביי: דאה וראה אחת היא, דאי סלקא דעתך תרתי אינון,׃

תוספות

הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה - פירש הקונטרס דבאתרא דשכיחי חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה שמא מינם הוא וקשה דאם כן בכל דוכתא ליתסרו אלא נראה לפרש דודאי לאו ממינייהו הם אלא באתרא דשכיחי חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה ומיחלפא בהם אבל באתרא דלא שכיחי ליכא למיחש למידי ושרו:

באות שבעופות קיפוף - שלשה מיני קיפוף הם האי שהוא באות שבעופות זהו תנשמת כדקאמר דתנשמת הוא באות שבעופות ועוד יש כוס וינשוף דמתרגמינן קריא וקיפופא והוא ניהו דאמרינן בהמפלת (נדה דף כג.) דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם כמו קריא וקיפופא ובברכות פרק הרואה (ברכות דף נז:) אמרינן כל מיני עופות יפים לחלום חוץ מקריא וקיפופא ועוד יש קיפוף אחר שהוא חיה כדאמרי' נמי בפרק הרואה (ג"ז שם ע"ש) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקיפוף וכן בפ"ק דבכורות (דף ח.) הארי והדוב הנמר והקוף והקיפוף לשלש שנים:

הנץ זה הנץ - הכא לא שייך למיפרך אטו קמן קאי דקאמר זה הנץ דהא קאמר זה הנץ זהו אותן שקורין נץ אבל לעיל דעורב העמקי נמי קרוי עורב שייך למפרך מה זה מפורש יותר מזה:

נץ - פירש בקונט' אשפרוי"ר ואי אפשר לומר כן דהא נץ הוא מי"ט עופות ואינן דורסין כדפירש לעיל וחזינן ליה דאשפרוי"ר דריס בין לפירוש הקונטרס בין לפירוש ר"ת שלוכד העוף ואוכלו מחיים וכמו כן טועין גבי נשר שקורין אייגל"א ואינו דנשר יש לו ד' סימני טומאה ואייגל"א יש לו אצבע יתירה וכן אמר דקורא הוא קוק"ו בלעז ואינו דאותו קוק"ו בחזקת טמא מחזקינן וקורא טהור הוא כדמוכח בפ' שילוח הקן (לקמן חולין קלח: קמ:) דר' אליעזר מחייב בשילוח מפני שהוא טהור ורבנן לא פליגי אלא מפני דרובץ על ביצים שאינן שלו אבל כולהו מודו דגופו טהור:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

בן יהוידע

כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רָחָם, בָּאוּ רַחֲמִים לָעוֹלָם - נראה לי בס"ד בעבור בשורה זו של מטר נקרא רָחָם כי רָחָם [248] עם הכולל גימטריא מָטָר [249]. וגם בעבור בשורה של גאולה נמי נקרא רָחָם כי הוא מבשר דאתא משיחא דכתיב ביה עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר (זכריה ט, ט) וְרָחָם בהפוך אתוון חֲמוֹר אם תניח חול"ם למעלה. ועוד נקרא רָחָם בעבור הגאולה שתהיה בזכות קיום רמ"ח מצות שהוא סוד החסדים. גם תהיה בזכות התורה שנקראת יין שתרגומו 'חמר'. גם תהיה בזכות אברהם [248] אבינו ע"ה ששמו עולה 'רָחָם' ומצינו בפרשת שמיני (ויקרא יא, יח) קראו רָחָם שהוא לשון זכר ובפרשת ראה (דברים יד יז) קראו רָחָמָה לשון נקבה והיינו כנגד שני בשורות טובות המופקד עליהם אחת של גשמים שהיא בשורה לארץ שהיא נקבה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ו:) מטרא בעלא דארעא איהו, ואחת של גאולה שהיא בשורה לישראל שהם בסוג זכר שנקראים 'בן' מה שאין כן אומות העולם נקראים 'בנות' כמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם (שיר השירים א, ה). והא ' דְּיָתִיב אֲאַרְעָא ' לרמוז שהגאולה תהיה בזכות הענוה שיכלו גסי הרוח והעניו חושב עצמו כעפר לדוש וכמו שאומרים 'וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה' וגם יהיה כן לרמוז על בירור ניצוצי קדושה שנשלם הבירור אפילו מן הדומם שהוא העפר שאינו מאכל בני אדם ובירורו קשה והגאולה תלויה בבירור וכמו שאמרו על פסוק (תהלים קיג, ז) 'מְקִימִי מֵעָפָר דָּל' זה ניצוץ הקדושה ואז 'מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן' אלו ישראל ולכן יתיב אארעא ושריק לומר בזה הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי (ישעיהו נב, ב). והנה כאשר שורק נשמע כאלו אומר ' שְׁרַקְרַק ' והיינו זו היא בשורה של הגאולה שתהיה לעתיד באות צד"י דמנצפך וכמו שאמרו בפרקי רבי אליעזר שמספרו תשע מאות שהוא מספר 'שְׁרַקְרַק' [900] ולכן גם בשורת הגשמים תהיה על ידו כי אמרו רבותינו ז"ל (תענית ח:) גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות ופירש רבינו האר"י ז"ל הטעם מפני שעל ידי הגשמים יהיה בירור ניצוצי קדושה מן הדומם שהוא עפר הארץ. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שתהיה בשורת הגאולה על ידי עוף כי כתוב בספר הלקוטים פרשת שמיני שהעוף הוא ביסוד ולכן עוף [156] בגימטריא יוסף [156] שהוא היסוד ולכן הוא יבשר על הגאולה שתהיה באלף השישי שהוא היסוד וגם עוד נמי על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י כל פדיון הוא במלכות וכל גאולה היא ביסוד בסוד הכתוב אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל (רות ג, יג).

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף ס״ג עמוד א׳

מסכת חולין דף ס״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־480 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–142)עמוד

היעד שנמצא: חולין דף ס״ג ע״א

פתיחה בקורא