כולהו עזיבה כתיבא בהו — שצריך להניח שם בהפקר ולא שיחלקם. הנך דכתיב בהו תעזוב הרי עזיבה והנך נמי כתיב בהו יהיה היינו בעזיבה דמשמע בהוייתו יהא דלא כתיבא בהו נתינה:
לא תלקט לעני ולגר וגו' — ומשמע לא תלקט אני מזהיר לעני:
נתינה כתיבא ביה — ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה (שם כו):
גמר לגר לגר מהתם — מולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר:
מה להלן עני מוזהר — כדאמרינן להזהיר עני על שלו:
הא מלוי לכהן מוציאין אלמא — דלוים איקרו עם ואמאי מוציאין אי מספקא ליה לרב אי איקרו עם אי לא:
ומתרץ כגון הזרוע ולא זרוע — כלומר אשאר מתנות כהונה שהן מתנה לכהן בזו קאמר דמוציאין ולא זרוע עצמה דילמא לא מיקרו עם:
ומאי ניהו — דמוציאין מלוי לכהן מעשר ראשון:
ופריך מעשר ראשון דלוי הוא — ואמאי מוציאין אותו מידו לתתו לכהן:
אף לכהן — דבכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים הלכך אע"ג דבמעשר ראשון לוי כתיבא ביה כהנים נמי משתמעי:
וקמסיים מילתיה אימר דאמר כו':
בתר דקנסינהו עזרא — ביבמות (דף פו:) אמר מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא דכתיב ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם. אבל מקרא מפורש לא מצאתי שקנסם אבל דוגמא יש לדבר שכתוב בעזרא בסופו (נחמיה י) והיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים למדנו שלא האמינום על תרומת מעשר ולא היו חולקין להן מעשר בגורן אלא (דקנסינהו) בפני הכהנים:
ומהדר אימר דקנסינהו כו' משקל נמי מינייהו מי אמר — בתמיה. אכתי הדרא אתקפתא לדוכתיה הא מלוי לכהן מוציאין:
אלא הכי תריץ כגון הזרוע — מוציאין מלוי לכהן ולא זרוע עצמו. ומאי ניהו כגון זרוע ראשית הגז דהתם לא כתיב עם ואי נמי לא איקרו עם מחייבי:
כל דבר שבקדושה — שאסור לזרים כגון תרומה וכיוצא בהן מוציאין מיד לוי לכהן:
ושאין בה משום קדושה כגון הזרוע כו' — שבאין מבהמות של חולין אין מוציאין מיד לוי לכהן. אלמא פשיטא לן דלא איקרו עם ואמאי מספקא ליה לרב:
כגון זרוע ולא זרוע — דזרוע מוציאין דאיקרו עם והאי דקתני דאין מוציאין במעשר ראשון קאמר ובתר דקנסינהו עזרא ואיצטריך ליה לאשמועינן דאע"ג דקנסינהו עזרא דלא למיתני להו דידהו מיהא לא שקלינן מינייהו:
השוחט לכהן — להכי נקט השוחט לכהן דעליה דטבח רמיא דכתיב (דברים יח) מאת זובחי הזבח:
וליתני ללוי ולעובד כוכבים — ואנא ידענא דכ"ש בהך:
וכפר את מקדש הקדש — בעבודת יום הכפורים:
לפני ולפנים — מכפרת עבודה זו על הטומאה שאירעה בפנים דפר ושעיר של יוה"כ מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כדאמרינן בשבועות (דף ב.):
מזבח כמשמעו — על מי שעבד בטומאה במזבח בלא חיוב מקדש כגון נטמא במקדש דעבד בלא שהייה דאין כאן טומאת מקדש דהיכא דנטמא בעזרה קי"ל בשבועות (דף טז.) הלכה למשה מסיני דלא מחייב עד שישהה כדי השתחואה:
יכפר אלו העזרות — על טומאה שאירעה בעזרה על הכהנים ששגגו ונכנסו טמאים לעזרה. וכן לוים וישראלים ועבדים קראי יתירי קדריש:
עבדים — כנענים דאינהו נמי בעי כפרה דכל מצות שהאשה חייבת בהן עבד חייב בהן וכל מקום דכתיב עונש איש ואשה שוין:
דמר סבר איקרו עם — והוו בכלל עם הקהל הילכך וכפר יתירא אעבדים אתא:
ומר סבר לא איקרו עם — ובעי קרא:
הילכתא כרב — ולא שקלינן מינייהו:
וכרב חסדא — דאמר מזיק מתנות כהונה או אוכלן פטור:
לכהנת — בת כהן אפילו אשת איש דכיון דקדושה לית להו דאינן אסורים לזרים הרי מותרת בהן ולא דמי לתרומה ואי משום ונתן לכהן (ויקרא כב) קסבר אפילו כהנת משמע:
מנחת כהנת נאכלת — השיריים כמנחת ישראל:
מנחת כהן אינה נאכלת — דכולה כליל דכתיב (שם ו) כליל תהיה:
