בוני התלמוד

    מסכת חולין דף צ״ב עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כיון דאתיהיב רשותאלהזכיר דכבר הזכירוהו בקדוש לאחר שלש תיבות של שבח:

    אתיהיברשותא לאדכוריה להדיא:

    וישר אל מלאךמקרא הוא בתרי עשר:

    ויוכל איני יודעעל אי זה מהם הוא אומר ויוכל שנצח ונעשה שר אם יעקב למלאך והכי קאמר וישר יעקב אל מלאך ויוכל יעקב או הכי קאמר וישר אל יעקב מלאך כלומר נשתרר לעומתו המלאך ויוכל המלאך ונצחו:

    כשהוא אומר כי שריתותוכל הוי יעקב נצחו למלאך:

    שרית עם אלהיםנשיא שבארץ ישראל שסמוכים הם ונקראים אלהים עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב) ועם אנשים ראש הגולה:

    ובגפןישראל נמשלו לגפן דכתיב גפן ממצרים תסיע (תהלים פ):

    שרי גאיםעשירים וקרובים למלכות:

    אלו ג' שרי גויםמלאכים:

    עלתה נצהאין חשוב נץ כל כך כשריגים שהם ענפים קשים:

    אלו פרחי כהונההמשרתים במקדש:

    במתנותשנתן הקב"ה לישראל:

    אלו הבכוריםשהכניסן לארץ טובה ומלאה פירות ומביאין ממנה בכורים בפריחת גמר בשולם:

    הגיע זמנןלצאת מכאן ולפרות ולרבות:

    עלתה נצהעלתה זמן הנצה להזות דם נצחן של מצרים:

    ג' כוסותבספור החלום וכוס פרעה וגו':

    בימי פרעה נכהשהחריבה נבוכד נצר דכתיב (ירמיהו מז) לבא נבוכד נצר מלך בבל וגו':

    אומה זוישראל:

    נמשלה כגפןגפן ממצרים תסיע:

    זמורות שבה אלו בעלי בתיםדמה הזמורה הזו מוציאה לולבין ועלים ופרי והוא עיקר הגפן כך בעלי בתים גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים ממונם למלכות בשביל אחיהם ומתקיימים על ידם:

    עליןשבגפן סובלין הרוח ומגינים על האשכולות שלא יכם שרב ושמש ורוחות כך עמי הארץ חורשין וזורעין וקוצרין מה שתלמידי חכמים אוכלים:

    קנוקנותוידייל"ש דלא חזו למידי:

    ואכרה ליהקב"ה אומר קניתי לי ישראל בט"ו בניסן בשביל הצדיקים:

    אשר כריתי ליקניתי כדאמרי' בפ"ק דסוטה (דף יג.) דיעקב זבנה מעשו:

    צרור הכסףבחלק (סנהדרין דף צו:) מפרשינן ליה בצדיקים דשלחו ליה עמון ומואב לנבוכד נצר כדשמעו לנביאים דאיתנבאו בחורבנא תא אחרבינהו שלח להו מסתפינא מאלההון שלחו ליה כי אין האיש בביתו שלח להו בקריבא אתי שלחו ליה הלך בדרך למרחוק שלח להו איכא צדיקי דבעי רחמי שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו צדיקים שבהם המיתם:

    חומרשלשים סאין:

    לתךט"ו סאין:

    כאןבבבל:

    ואקח את שלשים הכסףונקבעו אותם צדיקים לדורות בישראל:

    אל בית ה'בארץ ישראל:

    ורובייהודצדיקי דארץ ישראל:

    אפתאיציע:

    ואומר אליהםבנבואת זכריה כתיב גבי עובדי כוכבים ואקח את מקלי את נועם ואגדע אותו להפר את בריתי אשר כרתי את העמים ואומר אליהם וגו':

    הבו שכריהחזירו לי את הצדיקים שהייתם מקבלים עליהם שכר וישקלו וגו':

    שלשים מצותלא נתפרשו ומהכא הוא דקא יליף:

    חולין 92 עמוד א

    1״ברוך״ אופנים הוא דאמרי ליה. ואיבעית אימא: כיון דאתיהיב רשותא, אתיהיב.

    2(הושע יב, ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו איני יודע מי נעשה שר למי כשהוא אומר: (בראשית לב, כט) כי שרית עם אלהים הוי אומר: יעקב נעשה שר למלאך׃

    3בכה ויתחנן לו איני יודע מי בכה למי כשהוא אומר ויאמר שלחני הוי אומר מלאך בכה ליעקב׃

    4כי שרית [עם אלהים ועם אנשים] אמר: רבה רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל מכאן רמז לו גלות׃

    5(בראשית מ, י) ובגפן שלשה. שריגים אמר רב חייא בר אבא אמר רב אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור פעמים ששנים כאן ואחד בארץ ישראל פעמים ששנים בארץ ישראל ואחד כאן יהיבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני ברתיה דרב׃

    6רבא אמר אלו שלשה שרי גוים שמלמדים זכות על ישראל בכל דור ודור׃

    ברייתא

    7תניא רבי אליעזר אומר גפן זה העולם שלשה שריגים זה אברהם יצחק ויעקב והיא כפורחת עלתה נצה אלו האמהות הבשילו אשכלותיה ענבים אלו השבטים׃

    8אמר לו רבי יהושע וכי מראין לו לאדם מה שהיה והלא אין מראין לו לאדם אלא מה שעתיד להיות אלא גפן זה תורה שלשה שריגים אלו משה ואהרן ומרים והיא כפורחת עלתה נצה אלו סנהדרין הבשילו אשכלותיה ענבים אלו הצדיקים שבכל דור ודור׃

    9אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי דמוקים ליה כוליה בחד מקום רבי אלעזר המודעי אומר גפן זה ירושלים שלשה שריגים זה מקדש מלך וכהן גדול והיא כפורחת עלתה נצה אלו פרחי כהונה הבשילו אשכלותיה ענבים אלו נסכים׃

    10רבי יהושע בן לוי מוקים לה במתנות דאמר ר' יהושע בן לוי גפן זו תורה שלשה שריגים זה באר עמוד ענן ומן והיא כפורחת עלתה נצה אלו הבכורים הבשילו אשכלותיה ענבים אלו נסכים׃

    11רבי ירמיה בר אבא אמר גפן אלו ישראל וכן הוא אומר (תהלים פ, ט) גפן ממצרים תסיע שלשה שריגים אלו שלשה רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה והיא כפורחת עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות וכן הוא אומר (שמות א, ז) ובני ישראל פרו וישרצו׃

    12עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל ליגאל וכן הוא אומר (ישעיהו סג, ג) ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי הבשילו אשכלותיה ענבים הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה׃

    13והיינו דאמר רבא שלשה כוסות האמורות במצרים למה אחד ששתה בימי משה ואחד ששתה בימי פרעה נכה ואחד שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים׃

    14אמר ליה רבי אבא לרבי ירמיה בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו׃

    15אמר רבי שמעון בן לקיש אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים עלין שבה אלו עמי הארץ קנוקנות שבה אלו ריקנים שבישראל׃

    16והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמים איתכליא על עליא דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא׃

    17(הושע ג, ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שנאמר ״(בראשית נ״, ה) בקברי אשר כריתי לי׃

    18בחמשה עשר זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים כסף אלו צדיקים וכן הוא אומר (משלי ז, כ) צרור הכסף לקח בידו׃

    19חומר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ואם שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן כשהוא אומר (זכריה יא, יג) ואקחה שלשים הכסף ואשליך אותו בית ה' אל היוצר הוי אומר שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן׃

    20אמר אביי ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא והיינו דכתיב ״(זכריה יא״, יב) ואומר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף׃

    21רבי יהודה אומר אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם עולא אמר אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח ואין מקיימין אלא שלשה אחת׃

    תוספות

    ברוך אופנים הוא דאמרי ליהאבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב (ישעיהו ו) שרפים עומדים ממעל לו וגו' וכתיב בתריה וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וכו' ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקדש כו' דחיות נמי אומרים ברוך דעדיפי משרפים וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם קול רעש גדול ובכל דוכתא משמע דהאופנים בתר חיות גרירי דכתיב (יחזקאל א) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים וכתיב נמי כי רוח החיה באופנים ואם תאמר דילפינן השתא לפירוש זה דחיות ושרפים אין הכל אחד ובפרק אין דורשין (חגיגה דף יג:) אומר פסוק אחד אומר שש כנפים לאחד ופסוק אחד אומר ארבע כנפים לאחד ומאי קושיא הא האי קרא דשש כנפים בשרפים כתיב והאי בחיות כתיב וי"ל דמסתבר ליה שאין משונים בכנפיהם וכה"ג פריך בפ' בא לו (יומא דף עב:) כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים אע"פ שהיה ארון אחר מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה וכן בהמוכר פירות (ב"ב דף צט.) למ"ד פניהם איש אל אחיו והכתיב ופניהם אל הבית מכרובים של שלמה אכרובים של משה פריך דמסתמא לא נשתנו זה מזה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    ריטב"א

    אופנים אמרו ליה פירש"י ז"ל שהם למעלה מן המלאכים והחיות שאומרים קדוש קדוש קדוש. ותימא דהא משמע מן המקראות שהחיות במעלה גדולה יותר כדכתיב כי רוח החיות באופנים. ויש מתרצים דתרי מיני אופני' הם. והנכון דלאופני' שהם קרובי' לארץ לא קפדי עלייהו כולי האי כי הם כעבד לפני המלך. אבל ישראל במעלות חיות הקודש הם אצל הקדוש ברוך הוא כשרים בפני המלך ואפ"ה יש להן רשות יותר מהן:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף צ״ב עמוד א׳

    מסכת חולין דף צ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־590 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כיון דאתיהיב רשותא להזכיר דכבר הזכירוהו בקדוש לאחר שלש תיבות של שבח:

    אתיהיב רשותא לאדכוריה להדיא:

    וישר אל מלאך מקרא הוא בתרי עשר:

    ויוכל איני יודע על אי זה מהם הוא אומר ויוכל שנצח ונעשה שר אם יעקב למלאך והכי קאמר וישר יעקב אל מלאך ויוכל יעקב או הכי קאמר וישר אל יעקב מלאך כלומר נשתרר לעומתו המלאך ויוכל המלאך ונצחו:

    כשהוא אומר כי שרית ותוכל הוי יעקב נצחו למלאך:

    שרית עם אלהים נשיא שבארץ ישראל שסמוכים הם ונקראים אלהים עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב) ועם אנשים ראש הגולה:

    ובגפן ישראל נמשלו לגפן דכתיב גפן ממצרים תסיע (תהלים פ):

    שרי גאים עשירים וקרובים למלכות:

    ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 92a · Sefaria

    תוספות

    ברוך אופנים הוא דאמרי ליה אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב (ישעיהו ו) שרפים עומדים ממעל לו וגו' וכתיב בתריה וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וכו' ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקדש כו' דחיות נמי אומרים ברוך דעדיפי משרפים וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם קול רעש גדול ובכל דוכתא משמע דהאופנים בתר חיות גרירי דכתיב (יחזקאל א) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים וכתיב נמי כי רוח החיה באופנים ואם תאמר דילפינן השתא לפירוש זה דחיות ושרפים אין הכל אחד ובפרק אין דורשין (חגיגה דף יג:) אומר פסוק אחד אומר שש כנפים לאחד ופסוק אחד אומר ארבע כנפים לאחד ומאי קושיא הא האי קרא דשש כנפים בשרפים כתיב והאי בחיות כתיב וי"ל דמסתבר ליה שאין משונים בכנפיהם וכה"ג פריך בפ' בא לו (יומא דף עב:) כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים אע"פ שהיה ארון אחר מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה וכן בהמוכר פירות (ב"ב דף צט.) למ"ד פניהם איש אל אחיו והכתיב ופניהם אל הבית מכרובים של שלמה אכרובים של משה פריך דמסתמא לא נשתנו זה מזה:

    Tosafot on Chullin 92a · Sefaria

    ריטב"א

    אופנים אמרו ליה פירש"י ז"ל שהם למעלה מן המלאכים והחיות שאומרים קדוש קדוש קדוש. ותימא דהא משמע מן המקראות שהחיות במעלה גדולה יותר כדכתיב כי רוח החיות באופנים. ויש מתרצים דתרי מיני אופני' הם. והנכון דלאופני' שהם קרובי' לארץ לא קפדי עלייהו כולי האי כי הם כעבד לפני המלך. אבל ישראל במעלות חיות הקודש הם אצל הקדוש ברוך הוא כשרים בפני המלך ואפ"ה יש להן רשות יותר מהן:

    Ritva on Chullin 92a · Sefaria

    בן יהוידע

    "בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ" אֵינִי יוֹדֵע מִי בָּכָה לְמִי (הושע יב, ה). קשא כיון דיליף מן 'כִּי שָׂרִיתָ' (בראשית לב, כט) דיעקב אבינו ע"ה שר על המלאך אם כן ודאי המלאך בכה דמי שנעשה שר למה יבכה? ונראה לי בס"ד דהיה אפשר לפרש שבאמצע בכה בעת שתקע לו יריכו מחמת הצער שנצטער בכאב שכאב לו ולכן יליף מפסוק 'וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי' (בראשית לב, כז) דזה הוא לשון תחנונים שהתחנן המלאך ליעקב אבינו ע"ה ואם כן מוכרח לפרש מה שנאמר 'וַיִּתְחַנֶּן לוֹ' קאי על המלאך שהתחנן ליעקב אבינו ע"ה דהוא קאמר לו 'שַׁלְּחֵנִי' שהתחנן לו בזה ועל כן כיון דמפרשינן 'וַיִּתְחַנֶּן לוֹ' על המלאך מוכרח לפרש 'בָּכָה' נמי על המלאך דתרי מילי נאמרו ביחד 'בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ'.

    אָמַר רָבָא רֶמֶז רָמַז לוֹ שֶׁעֲתִידִין שְׁנֵי שָׂרִים לָצֵאת מִמֶּנּוּ. פירוש שני רמזים על שני דברים האחד על פקידות ראש גולה ונשיא ארץ ישראל והשני על גלות וכדמסיק מכאן רמז לו גלות. והנה לפי פירוש המפרש (בראשית לב, כט) 'שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים' על נשיא שבארץ ישראל 'וְעִם אֲנָשִׁים' על ראש גולה הוה ליה לרבא להקדים בדבריו נשיא שבארץ ישראל קודם ראש גולה כפי סדר הכתוב? ונראה לי בס"ד כי רבא שהיה בבבל חלק כבוד לראש גולה להזכירו בראשנה. והנה לפי פירוש רש"י ז"ל דמפרש 'אֲנָשִׁים' על ראש גולה יש להקשות מהיכא משמע? ונראה לי בס"ד דידוע דנשיאים של ארץ ישראל היו מזרע דוד המלך ע"ה מצד הנקבות אך ראשי גולה היו מצד הזכרים וכמו שאמרו בגמרא דאמר רבינו הקדוש אנא מנוקבייא ורב הונא ראש גולה מדכדייא ועל כן אם יבא לארץ ישראל אותביניה לעיל מיני ולפי זה נרמז בתיבת 'אֲנָשִׁים' אותיות 'מן איש' כלומר יתרון ראש גולה מפני שהוא בא מן איש זכר ולא מנקבה.

    אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שָׂרֵי גֵּאִים (בראשית מ, י) נראה לי בס"ד שלמים בחכמה ובעושר ובממשלה שהיו קרובים למלכות וזהו שלשה מיני השררה וגאות, 'בְּנֵי בַּרְתֵּיהּ דְּרַב' פירוש שזכות רב הגן עליהם. ומה שאמר ' פְּעָמִים שֶׁשְּׁנַיִם כָּאן וְאֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ' נראה לי בס"ד מזדמן כך על פי מה שאמרו בגמרא (כתובות עה.) חד מנייהו כתרי מינן ולכן כדי לרמוז על זה נעשה כך ומה שיזדמן שנים בארץ ישראל ואחד כאן רמז על מה שאמרו בגמרא חד מינן כד סליק להתם הוי כתרי מנייהו ולכן יהיו אחד בבבל ושנים בארץ ישראל לרמוז שהאחד שקול כשנים. ומה שאמר רבא ' אֵלּוּ שָׂרֵי גּוֹיִם ' שמלמדין זכות, נראה לי בס"ד גוים מלאכים כמו שפירש רש"י ז"ל וקרי להו 'גּוֹיִם' כי המלאך גְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ (דניאל י, ו) שהוא ים וזהו 'גֵּאִים גּוֹיִם' רצונו לומר גויה כשיעור ים שהוא תרשיש והם שלשה אחדנברא ממחשבה ואחד מדיבור ואחד ממעשה.

    'גֶּפֶן' זֶה הָעוֹלָם 'שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם' זֶה אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב (בראשית מ, י). נראה לי בס"ד כמו הגפן שהוא רך ואינו נושא עצמו להיות זקוף אלא מוכרח לסמכו על כלנסאות או אילנות אחרים כן העולם מצד עצמו רך ומתמוטט וצריך לסמכו על שלשה עמודים שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים שהם כנגד חג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם האבות אברהם יצחק ויעקב. ' וְהִיא כְפֹרַחַת ' אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת שהם מושרשים בשכינה שנקראת 'הִיא'. גם תיבת 'וְהִיא' בהפוך אתוון 'אהו־י' שהוא שם קדוש הרמוז בראשי תיבות אֶ ת הַ שָּׁמַיִם וְ לֹא יִ הְיֶה (דברים יא, יז) שהוא סוד דעת דנוקבא והוא מספר טובה [22] ולכן אמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא נט.) אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו. ' הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים ' אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים דאיתא ברעיא מהימנא (פרשת פנחס דף רלו.) דנצח והוד אינון אשכלות דצדיק וידוע דהבנים מתייחסים אל ירכי אבותם ואמותם שהם כנגד נצח והוד וכמו שאמרו 'ברא כרעא דאבוהי' וכן אמרו 'עובר ירך אמו' (יבמות עח.) ולכן אחר שזכר האבות אמר הבשילו אשכלות של אבות ואמהות אלו השבטים ענבים.

    אֶלָּא 'גֶּפֶן', זֶה תּוֹרָה (בראשית מ, י) נראה לי בס"ד כי הגפן יש בו הנאת אכילה שהוא ענבים והנאת שתיה שהוא היין, כן התורה נמשלה לאכילה דכתיב (משלי ט, ה) 'לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי' ונמשלה לשתיה דכתיב 'וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי'. גם גֶּפֶן 'ג' פן' רצונו לומר ג' פנים שהם חלק הסוד וחלק הפשט וחלק הפלפול דעליו נאמר קודשא בריך הוא חדי בפלפולא. ' שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם ' אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, כי משה ואהרן מלמדים הזכרים ומרים מלמדת הנקבות. ' וְהִיא כְפֹרַחַת ' אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין שיושבים בעיגול דוגמת הפרח שהוא עגול, ' עָלְתָה נִצָּהּ ' שהגיע זמנם של ישראל להגאל. נראה לי בס"ד ' נִצָּהּ ' [145] גימטריא 'קָמָה' [145] הוא שם הק־ם שהוא אחד משמות ע"ב שבו הקמת המז"ל כמו שאיתא בקהילת יעקב, ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר יוסף הצדיק ע"ה 'וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה' (בראשית לז, ז). ומה שאמר רבי יהושע בן לוי ' גֶּפֶן ' זוֹ תּוֹרָה ' שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם ' זֶה בְּאֵר עַמּוּד עָנָן וּמָן, קשא מה שייכות יש לבאר וענן ומן עם התורה? ונראה לי בס"ד מים של באר היה מסוגל לעשות להם זכירה בתורה והוא תועלת ללמוד הגירסה ולכן רבינו האר"י ז"ל השקה למהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל מבארה של מרים שהוא בימה של טבריה והיה לו זכירה נפלאה בתורה והמן היה מפקיח אותם שיהיה להם בינה בתורה בלימוד העיון והסברה והענן ממשיך להם אור חכמה בתורה כי הענן מגהץ מוחם לקבל אור חכמה והמן מגהץ לבם לקבל אור בינה ולכן אמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח יז) לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן ומה שעשה שייכות לביכורים ונסכים עם התורה כי התורה נמשלה ללחם שהוא ראש לשבעת המינין ולכן היא שבעה ספרים (שבת קטו:) ונמשלה ליין שהוא הנסכים.

    אֵין בְּיָדָהּ אֶלָּא מְכִירָה (הושע ג, ב) נראה לי בס"ד הקדוש ברוך הוא קנה לישראל בכל מכה ומכה שהביא על מצרים בעבורם ואלו המכות הביא על המצרים בשנת ר"י [210] ובאמצע 'מְכִ ירָ ה' יש ר"י ונשאר אותיות 'מַכָּה' רצונו לומר קנאם בכל מכה ומכה שהביא על מצרים בשנת ר"י וזהו צירוף מְכִירָה - מַכָּה ר"י.

    (משלי ז, כ) "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ" (הושע ג, ב) 'וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים' אֵלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בָּהֶם. נראה לי בס"ד כינה אותם בשם כֶּסֶף כי אותיות כֶּסֶף עולים ונוספים אות ס' יותר מן כ' ואות פ' יותר מן ס' כן הצדיקים כל זמן שמזקינין דעתן וצדקותם מתוספת עליהם (מעילה כה.). ומה שדימה אותם לִשְׂעוֹרִים שהוא מאכל בהמה הוא לשבחן וכמו שאמרו לעיל בריש מכלתין (דף ה:) על פסוק אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ הֳ' (תהלים לו, ז) אמר רבי יהודה אמר רב אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה, פירוש ענוים ודכאי רוח וכמו שפירש רש"י ז"ל שם ולכן דימה אותם כאן לשעורים שהוא מאכל בהמה לרמוז שהם ענוים שמשימין עצמן כבהמה. והטעם למספר מ"ה נראה לי בס"ד כי התשעה במספר הקדמיי עולה מ"ה כזה: אבג"ד הוזח"ט [45] סך הכל מ"ה וידוע כל מספר תשעה מסומן לטובה שלא ימוט שאם תוסיף עליו תשעה יהיה י"ח ואותיות י"ח במספר קטן ט' ואם תוסיף י"ח על י"ח יהיה ל"ו ובמספר קטן היא ט' ואם תוסיף ל"ו על ל"ו יהיה ע"ב ובמספר קטן הוא ט' אם תוסיף ע"ב על ע"ב יהיה קמ"ד ובמספר קטן הוא ט' ואם תוסיף קמ"ד על קמ"ד יהיה רצ"ח ובמספר קטן י"ח שהוא ט' וחוזר חלילה להיות כנזכר לעיל, לכן מספר ט' הוא סימן טוב ויפה שלא ימוט לכן הצדיקים המקיימים העולם שלא ימוט הם מ"ה שהוא במספר הקדמיי תשעה וגם אותיות מ"ה במספר קטן הוא תשעה. ועוד נראה לי בס"ד טעם למספר מ"ה של הצדיקים המקיימים העולם דאמר התנא באבות בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לָתֵת שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת (משנה אבות ה, א) ופירש רש"י תשעה 'וַיֹּאמֶר' כתיב (בראשית א, ג) ו'בְּרֵאשִׁית' נמי מאמר הוא נמצא נוספו תשעה ויאמר בשביל לשלם שכר טוב לצדיקים, והנה תשעה 'וַיֹּאמֶר' הם מ"ה אותיות לכן העולם מתקיים על מ"ה צדיקים כנגד תשעה 'וַיֹּאמֶר' שהם מ"ה אותיות שנוספו בעבור הצדיקים להורות שלא נברא העולם אלא בעבור הצדיקים שבעבורם נוסף תשעה 'וַיֹּאמֶר' שהם מ"ה אותיות. ונראה לי בס"ד לכן ישראל לבדם נקראו אָדָם (יבמות סא.) שהוא מספר מ"ה להורות שהעולם קיים על ידי זכות מ"ה צדיקים שבישראל שאין חסרים מהם. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר הֳ' וַאֲמַרְתֶּם 'בַּמָּה' אֲהַבְתָּנוּ (מלאכי א, ב) כלומר במ"ה צדיקים שאין חסרים מאתנו בהם אהבתנו לכולנו. ובזה יובן בס"ד אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ (תהלים קמד, טו) כָּכָה [45] מספר מ"ה ולכן בחרבן קונן הנביא זְכוֹר הֳ' 'מֶה' הָיָה לָנוּ, כלומר מ"ה צדיקים שהעולם קיים עליהם היה לנו ולא חסרו מאתנו גם בזמן הזה ואם כן כדאי הוא זכותם להצילנו מן הגלות.

    הֱוֵי אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּאן (זכריה יא, יג) (משלי ז, כ). נראה לי בס"ד לכך אמרו במשנה דיומא (משנה יומא ו, ד) על השעיר ביום הכיפורים שהיו הבבליים מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא, שרמזו באותיות טול [45] על זכות ט"ו צדיקים שבחוץ לארץ ולמ"ד צדיקים שבארץ ישראל בזכותם טול העונות וצא. והא דהיתה החלוקה כך שארץ ישראל יש בה שלושים וכל חוץ לארץ ט"ו דכתיב 'וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף' (הושע ג, ב) דלכך היתה הגאולה בט"ו לחודש שהוא שם י־ה שהאיר להם והנה ארץ ישראל לרוב מעלתה לוקחת הארת שם י־ה במלואו כזה יו"ד ה"ה [30] שהוא מספר שלושים לכך זוכה בשלושים צדיקים אבל חוץ לארץ אין לה כח שתקח הארה משם י־ה במלואו אלא רק מאותיות הפשוט שהם מספר ט"ו נמצא בחוץ לארץ ההארה בצמצום שהוא מן הפשוט בלבד אבל בארץ ישראל ההארה בהרחבה שהוא משם י־ה מלא. ובזה יובן 'מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ־הּ' זו הארה של חוץ לארץ 'עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ־הּ' (תהלים קיח, ה) זו הארה של ארץ ישראל שהיא במרחב של שם י־ה שהוא במלואו. ובזה יובן בס"ד אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל בְּקֶרֶב אֱלֹקִים יִשְׁפֹּט (תהלים פב, א) כלומר קרב שם אלהי־ם הוא אותיות לה־י שהוא רמז לשתי חלוקות אלו של מ"ה צדיקים שהם למ"ד בארץ ישראל וט"ו בחוץ לארץ והצדיקים נקראים עֲדַת אֵ‏־ל (תהלים פב, א) ותסגי ליה בלמ"ד שבארץ ישראל וט"ו שבחוץ לארץ שהם רמוזים בקרב שם אלהי־ם ועל מספר זה הוא שופט העולם שאם יחסרון ח"ו יאבד העולם. ובזה יובן הטעם מה שאמרו בגמרא (כתובות עה.) על חכמי ארץ ישראל חד מנייהו כתרי מינן כי כן היא המדה של חלוקת הצדיקים שבארץ ישראל הם כפלים על חוץ לארץ.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Chullin 92a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף צ״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־590 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״״ברוך״ אופנים הוא דאמרי ליה. ואיבעית אימא:…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״(הושע יב, ה) וישר אל מלאך ויוכל…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״בכה ויתחנן לו איני יודע מי בכה…״

    4. קטע 426 מילים

      נפתחת ב״כי שרית [עם אלהים ועם אנשים] אמר:…״

      חכמים: רבה.

    5. קטע 544 מילים

      נפתחת ב״(בראשית מ, י) ובגפן שלשה. שריגים אמר…״

      חכמים: רב חייא בר אבא, רב אלו, אבא.

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר אלו שלשה שרי גוים שמלמדים…״

      חכמים: רבא.

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״תניא רבי אליעזר אומר גפן זה העולם…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    8. קטע 843 מילים

      נפתחת ב״אמר לו רבי יהושע וכי מראין לו…״

      חכמים: רבי יהושע.

    9. קטע 937 מילים

      נפתחת ב״אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי דמוקים…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    10. קטע 1033 מילים

      נפתחת ב״רבי יהושע בן לוי מוקים לה במתנות…״

      חכמים: רבי יהושע.

    11. קטע 1148 מילים

      נפתחת ב״רבי ירמיה בר אבא אמר גפן אלו…״

      חכמים: רבי ירמיה בר אבא, אבא.

    12. קטע 1230 מילים

      נפתחת ב״עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל ליגאל…״

    13. קטע 1324 מילים

      נפתחת ב״והיינו דאמר רבא שלשה כוסות האמורות במצרים…״

      חכמים: רבא.

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רבי אבא לרבי ירמיה בר…״

      חכמים: רבי אבא, רבי ירמיה בר אבא, רב להני, אבא.

    15. קטע 1529 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי שמעון בן לקיש אומה זו…״

      חכמים: רבי שמעון.

    16. קטע 1613 מילים

      נפתחת ב״והיינו דשלחו מתם ליבעי רחמים איתכליא על…״

    17. קטע 1728 מילים

      נפתחת ב״(הושע ג, ב) ואכרה לי בחמשה עשר…״

    18. קטע 1822 מילים

      נפתחת ב״בחמשה עשר זה ט"ו בניסן שבו נגאלו…״

    19. קטע 1945 מילים

      נפתחת ב״חומר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים…״

    20. קטע 2028 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי…״

      חכמים: אביי.

    21. קטע 2126 מילים

      נפתחת ב״רבי יהודה אומר אלו שלשים צדיקי אומות…״

      חכמים: רבי יהודה, עולא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף צ״ב ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026