הוה לן פתחון פה קמיה דרב הונא — כלומר הוזקקנו לדבר בשמוטת ירך לפני רב הונא ואמר לן כשרה ואחרי כן אשכחתיה לרב ירמיה כו':
ואת מה בידך — עכשיו אמור לי אתה אם שמעת בה כלום אחר שבאת הלום:
חברוותא — חברים:
לא פרכיס — לא היה יכול לנוד כנף ולקנתר אפילו רמז דבר מתוך שגדולים הם ויש לו לירא מהם אם היה אצלם:
ומלחה רבי חנינא — כדי להתקיים ויוכל להראות ימים רבים:
ולית הלכתא ככל הני — דשרו שמוטת ירך בעוף:
אלא כי הא — דקתני והלא הלכה רווחת היא שמוטת ירך בעוף טרפה:
קדירת קנה — קנה שנקדר ממנה חתיכה כמין ארובה:
קרומית — רחבה וסתמוהו בה:
ועל דא את סמיך — מפני שראית שחיתה המכה אתה סומך להתיר והלא הלכה כו':
רווחת — כבר נתפשטה ונתרווחה לנהוג:
תוך י"ב חדש — חיתה המכה ולסוף י"ב חדש מתה דטרפה עד י"ב חדש חיה:
והיה עושה דבר — כדמפרש לקמן להוציא מלבו של רבי יהודה:
וטלה עליה במטלית של טרסיים — כרכה במטלית של צורפי נחשת שנותנים לפניהם לקבל עפרורית שחקי נחשת ושל עור היא ותמיד היא חמה מתוך עוביה וגם הנחושת מחמם לעולם:
במידי דמיטרפא בה כו' — בתמיה. נהי דמשבחת בשאר אבריה מיהו ההיא מילתא דמיטרפא ביה מי הדרא ומשבחת כי הכא דגדלו אחרונים יותר מן הראשונים:
מאי עסקן — למה נקרא שמו עסקן תחלה:
אי ודאי לית להו מלכא — דכתיב אשר אין לה קצין והיינו עסקן דלא בעי למיסמך אהימנותיה דשלמה:
הנמלים אוהבים צל ושונאים חום:
דשומשמני — נמלים:
נפק חד מינייהו — מתוך חורי הקן ובא לחוץ וראה הצל:
אתנח ביה סימנא — להכירו לידע מה יעשו לו חבריו כשימצא שקרן:
הרמנא הוו נקיטי — שכל המהתל בחברו יהרגוהו:
אי נמי בין מלכא למלכא הוה — מת המלך ועדיין לא קם אחר ודרך ארץ לעשות איש הישר בעיניו כדכתיב בימים ההם וגו' איש הישר בעיניו יעשה:
אהימנותיה דשלמה — נאמן הוא על כך וברוח הקדש אמרה:
סימן — לספק טרפה:
י"ב חדש — אם כך חיה בידוע שלא נטרפה:
ב' ושלש שנים — וקשיא לרב הונא די"ב חדש ליכא למ"ד:
תנאי היא — דאיכא דסבירא ליה כרב הונא דקתני לקמן ימות החמה היו וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת ויש מכה שהיא נבערה ומת מתוך חום הלכך בעינן ימות החמה וימות הצנה:
נקב אחד ארוך — ונקדרה בחסרון:
מצטרפין למלא מקדח — ושוב אינה מטמאה באהל לבית שמאי. פלוגתא דשדרה וגלגולת באהלות (פ"ב מ"ג) דהיינו כדי שינטל מן החי וימות דהכי אמרינן בפרקין (דף נב:) גבי שדרה וכן לטרפה:
חידוק של קרויה — חתיכה של דלעת יבשה:
