אלא אפילו שחט עולה — ונזרק דמה ואחר כך שחט חולין פטור לרבי שמעון:
בשתי אכילות הכתוב מדבר — לענין פגול שאם שחט ע"מ לאכול חוץ לזמנו או על מנת להקטיר חוץ לזמנו פגול:
מתני' השוחט פרת חטאת — פרה אדומה דלאו לאכילה היא:
ושור הנסקל — לאחר שנגמר דינו דקיימא לן דאסור בהנאה אפילו שחטו בקדושין (דף נו:) ובפסחים (דף כב:):
ועגלה ערופה — דסבירא ליה דנאסרת מחיים ואפילו שחטה אסורה:
רבי שמעון פוטר — דשחיטה שאינה ראויה היא:
ונתנבלה בידו — שלא מדעת:
והנוחר והמעקר — סימנין מדעת פטור ואפילו לרבנן דהא ליכא שחיטה כלל ולא דמיא לשחיטה דלעיל כלל דהתם שחיטה מעלייתא איכא ודבר אחר גורם לה ליפסל:
גמ' לא שנו — דשוחט לעבודה זרה חייב משום אותו ואת בנו לרבנן:
אלא ששחט ראשון לעבודה זרה — וחזר ושחט את השני לשלחנו לאכול דדיינינן ליה ברישא אהתראה דשני דאותו ואת בנו ומלקינן ליה והדר דיינינן אהתראה דשחיטה קמייתא לעבודה זרה וקטלינן ליה אי נמי בשני בני אדם. אבל שני לעבודה זרה דבהך שחיטה בתרייתא דמיחייב עלה משום אותו ואת בנו אתי נמי דין קטלא עילויה:
פטור — ממלקות כדקיימא לן בכתובות באלו נערות (כתובות דף לה.) מקראי דתרתי לא עבדינן ביה:
זו אפילו תינוקות של בית רבן יודעין — דתרתי לא עבדינן ביה:
אלא — אם היה לך להשמיענו דבר טעם על משנתינו כך היה לך לומר:
פעמים — שמלקות של משנתינו אפילו בראשון לשלחנו ושני לעבודה זרה ולא אתרו בו משום עבודה זרה ולא מיקטל. ולריש לקיש כיון דאילו אתרו ביה הוי מיקטיל ופטור ממלקות כי לא אתרו ביה נמי אע"ג דלא מיקטיל הואיל ובהך איסורא איכא צד מיתה לא לקי ובכתובות (שם) יליף טעמא מקראי באלו נערות:
חייבי מיתות שוגגין או חייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר — אתרוייהו קאי. חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר עבר עבירה בלא התראה דהיינו שוגג ויש בה דין מיתה אם היו מתרים בו ויש בה עוד חיוב דבר אחר כגון מלקות שהתרו בו למלקות כי הא דאמרן או יש בה חיוב ממון:
רבי יוחנן אומר חייב — באותו דבר אחר שעם המיתה הואיל ואינו נהרג. וכן חייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר שעבר עבירה שיש בה מלקות וממון כגון אכל מעשר שני של חבירו בגבולין או נבלה וטרפה של חבירו ולא התרו בו למלקות:
בהא קאמר ריש לקיש — דפטור ממלקות הואיל ויש בשחיטה זו צד מיתה פקע ליה תורת מלקות מיניה דתרתי בגופא לא רמו עליה הילכך אפילו לא אתרו ביה למיתה ליכא מלקות אבל חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר כגון ממון דחדא בגופא וחדא בממונא אימא תרוייהו רמו עליה ומיהו היכא דמיקטיל לא משלם משום דקם ליה בדרבה מיניה אבל היכא דלא מיקטיל משלם:
אבל בהך דלעיל אימא מודי ליה לריש לקיש — דלא רמיא תורת מלקות בעבירה של מיתה כלל:
פרה מטמאה טומאת אוכלין — דאע"ג דאמר רבי שמעון בפרק קמא דבכורות (דף ט:) דאיסורי הנאה כגון שור הנסקל ופטר חמור אין מטמאין טומאת אוכלין ונפקא ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל מודה הוא דפרה אדומה מקבלת טומאת אוכלין לטמא אחרים:
הואיל והיתה לה שעת הכושר — להאכילה אף לעצמו משנשחטה. ומהו שעת הכושר שלה:
