בוני התלמוד

    מסכת חולין דף קכ״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מהו שתעשה יד לחברתהלענין טומאה דאורייתא לקבל טומאה מן השרץ כדי להביאה לחברתה להיות חברתה ראשונה כאילו נגע עצמה בטומאה. שניה לטומאה פשיטא לן דלא הויא ההיא חברתה שהרי זו לא קבלה טומאה לעצמה. לישנא אחרינא לענין טומאת עבודה זרה קמיבעיא ליה דזו שנעשית עבודה זרה הרי היא כשרץ וחציה השני מי הוה לה יד והנוגע בה כנוגע בעבודה זרה או דילמא לא הוי לה יד וטהור הנוגע בה כגון אם לא הוכשרה דאין עליה תורת אוכל לקבל טומאה מחברתה אי נמי הוכשרה הויא לה איהי ראשון והנוגע בה הוי שני נעשה האוכל יד לאוכל אחר או לא:

    יחורנוף:

    רבי יהודה מטהרדאכתי מחובר הוא:

    אם יכול לחיותהוי מחובר וטהור:

    ואם לאוהרי הוא כתלוש וטמא:

    מהו שיעשה יד לחבירואם נפשח מיחור זה יחור אחר ומעורה בו בקליפתו ואינו יכול לחיות והוי תלוש והראשון יכול לחיות מהו שיעשה זה שיכול לחיות ואינו מקבל טומאה בית יד לזה התלוש ומביא לו טומאה. א"נ אם יחור זה אינו יכול לחיות מהו שיעשה לו האילן יד להביא טומאה על פירות שביחור:

    אבןהמנוגעת:

    שבזויתשנראה בבית זה ובבית זה שכן דרך הזויות לתת שם אבנים גדולות המחזיקים את כל עובי הכותל ונראה משני צדדים:

    כשהוא חולץלסוף שבוע של הסגר כדכתיב (ויקרא יד) וחלצו את האבנים:

    חולץ את כולודהא אבן כתיב כמות שהיא או גדולה או קטנה:

    וכשהוא נותץאם הוחלט הבית ובא לנותצו:

    נותץ את שלוחולץ את האבן ונותץ את צד שלו:

    ומניח את חלק חבירודהא כתיב (שם) ונתץ את הבית ולא שתי בתים:

    מהו שיעשהחלק הטהור בית יד לזה להכניס טומאה לבית חבירו דהא אבן המנוגעת מטמאה באהל כדכתיב (שם) והבא אל הבית:

    איכא בינייהו בשר הפורש מן האברלאחר זמן. בשר הפורש מן החי לא מטמא אא"כ הוי אבר עם הגידים והעצמות כדיליף לקמן וכ"ש בשר הפורש מן אבר מן החי:

    מאבר מן הנבלה מטמאדהא איכא כזית נבלה:

    מן הבהמה ממקצת בהמהכגון אבר ממנה מדכתיב וכי ימות מן דמשמע כעין מיתה שאינה עושה חליפין והיינו אבר וסיפיה דקרא הנוגע בנבלתה יטמא:

    ומקצת בהמה אינה מטמאהואף על פי שהיא כמתה כגון טרפה ששחטה:

    וכי ימותמיניה נפקא לן אבר כדאמרינן וקרייה מתה אלמא כעין מיתה בעינן שאינה חוזרת:

    עושה חליפיןחוזרת לקדמותה ובשר עושה חליפין אם יתלוש בשר מן הבהמה אחר עולה תחתיו:

    מה בהמה גידין ועצמותלקמיה מפרש מאי בינייהו:

    ה"ג רבי אומר בהמה מה בהמה בשר גידים ועצמות כו':

    בין רבי לר"ע א"ב רכובהרכובה הנמכרת עם הראש אין בה בשר כלל אלא גידים ועצמות לר"ע אבר הוא וכ"ש לרבי יוסי הגלילי דהא אינו עושה חליפין ולרבי לאו אבר מן החי הוא דהא אין בו בשר:

    בין ר"ע לרבי יוסי הגלילי איכא בינייהו כוליא וניב שפתיםדאין עושין חליפין ואין בהן עצם לרבי יוסי הוו אבר לר"ע לאו אבר נינהו:

    בשר הפורש מן השרציםמן החי דאבר מן החי נוהג בהן:

    דאי אשמועינן בהמה היינו טעמא דלא מטמאבשר מן החי דידה משום דלא מטמא בכעדשה:

    שרץ לא כתיב ביה משא בהמה כתיב בה משא:

    החותך כזית בשר מאבר מן החיבתוספתא לא גרסינן כזית אלא החותך בשר מאבר מן החי וכגון דאיכא כביצה:

    חתכו ואח"כ חישב עליולהאכילו לעובד כוכבים:

    טהורדהא בשר הפורש מאבר מן החי טהור הלכך טומאת עצמו אין בו ומשחישב עליו לא נגע בטומאה שיקבלנה אבל חישב עליו והורידו באביו באבר לתורת אוכל ואחר כך חתכו קבל טומאה מאביו קודם לכן מטומאה חמורה שהיתה עליו בעודו אבר שלם כשחתכו והלכה לה טומאה חמורה נשארה עליו הקלה שלא היה לו עד עתה:

    (מאי קשיא לך) א"להכי קשיא לי דקתני בההיא ברייתא חישב כו' ואמאי היא טמאה כו':

    חולין 128 עמוד ב

    1מהו שתעשה יד לחברתה? תיקו.

    2אמר רב פפא: הרי אמרו יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפתה ר' יהודה מטהר, וחכמים אומרים: אם יכול לחיות טהור, ואם לאו טמא.

    3בעי רב פפא: מהו שיעשה יד לחבירו? תיקו.

    4אמר רבי זירא, הרי אמרו: אבן שבזוית, כשהוא חולץ חולץ את כולה, וכשהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את של חבירו.

    5בעי רבי זירא: מהו שתעשה יד לחברתה? תיקו.

    6מתה הבהמה. מאי איכא בין אבר מן החי לאבר של הנבלה?

    7איכא בינייהו בשר הפורש ממנו מאבר בהמה, דאילו בשר הפורש מאבר מן החי לא מטמא, מאבר מן הנבלה מטמא.

    8אבר מן החי דמטמא, מאי קרא? אמר רב יהודה אמר רב: (ויקרא יא, לט) ״וכי ימות מן הבהמה״.

    9והאי מיבעי ליה לכאידך דרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא: ״וכי ימות מן הבהמה״ מקצת בהמה מטמאה, ומקצת בהמה אינה מטמאה, ואיזו זו? זו טרפה ששחטה!

    10אם כן, לכתוב רחמנא ״מבהמה״, מאי ״מן הבהמה״? ש"מ תרתי.

    11אי הכי, אפילו בשר נמי? לא ס"ד דתניא: יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא? ת"ל ״וכי ימות מן הבהמה״ מה מיתה שאינה עושה חליפין, אף כל שאינו עושה חליפין, דברי ר' יוסי.

    12ר' עקיבא אומר: ״בהמה״, מה בהמה גידים ועצמות, אף כל גידים ועצמות. רבי אומר: ״בהמה״ מה בהמה בשר גידים ועצמות, אף כל בשר גידים ועצמות.

    13מאי איכא בין רבי לר"ע איכא בינייהו ארכובה.

    14בין ר"ע לר' יוסי הגלילי, מאי איכא בינייהו? אמר רב פפא: כוליא וניב שפתים איכא בינייהו.

    ברייתא

    15תניא נמי גבי שרצים כהאי גוונא: יכול בשר הפורש מן השרצים יהא טמא? ת"ל (ויקרא יא, לב) ״במותם״ מה מיתה שאינה עושה חליפין, אף כל שאינה עושה חליפין. דברי רבי יוסי הגלילי.

    16ר"ע אומר: ״שרץ״, מה שרץ גידים ועצמות, אף כל גידים ועצמות. רבי אומר: ״שרץ״, מה שרץ בשר גידים ועצמות, אף כל בשר גידים ועצמות.

    17בין רבי לר"ע איכא בינייהו ארכובה. בין ר"ע לר' יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו? אמר רב פפא: כוליא וניב שפתים איכא בינייהו.

    18וצריכא, דאי אשמעינן בהמה היינו טעמא דלא מטמא מחיים, משום דלא מטמא בכעדשה, אבל שרץ דמטמא בכעדשה אימא לטמא מחיים.

    19ואי אשמועינן שרץ, משום דלא מטמא במשא לא מטמא מחיים, אבל בהמה, דמטמא במשא אימא תטמא מחיים, צריכא.

    ברייתא

    20ת"ר החותך כזית בשר מאבר מן החי, חתכו ואח"כ חישב עליו טהור.

    21חישב עליו, ואח"כ חתכו טמא.

    22רבי אסי לא על לבי מדרשא, אשכחיה לרבי זירא, א"ל מאי אמור בבי מדרשא? א"ל מאי קשיא לך? אמר ליה, דקתני: חישב ואח"כ חתכו טמא.

    תוספות

    רבי יהודה מטהרהא דאמר לעיל (חולין דף קכז:) תאנים שצמקו באיביהן מטמא טומאת אוכלין אתיא דלא כרבי יהודה א"נ צמקו לא הוי אפילו כמעורה:

    כוליא וניב שפתים איכא בינייהופירוש כוליא שלמה וניב שפתים שלם אבל חצי כוליא וחצי ניב שפתים אע"פ שאין עושה חליפין אינו מטמא דגמרינן מבהמה מתה שהיא דבר חשוב אף אבר שהוא חשוב ואע"ג דרבי יוסי הגלילי לא יליף מבהמה לענין דבעי חשיבות קצת יליף אבל אין לומר שאפילו חצי כוליא וחצי ניב שפתים הואיל ואין עושין חליפין מטמו דהא עצם אין עושה חליפין ואם נשבר ונפל מבהמה בחייה מסתמא לא מטמא דלא עדיף עצם מן החי מעצם דנבלה דאמר בנבלתה ולא בעצמות ועצם כשעורה מן המת מטמא אבל פחות לא אע"ג דאין עושה חליפין וא"ת דהכא אמר דבשר עושה חליפין חוץ מכוליא וניב שפתים ובפרק דם הנדה (נדה דף נה.) אמר מה עצם שאין גזעו מחליף ופריך והרי בשר כו' ומשני דמקומו נעשה צלקת וי"ל דהכא מעניניה דקרא והתם מעניניה התם דומיא דעצם שמתרפא קצת אבל אין מתרפא כבתחלה ובשר נמי נעשה צלקת והכא דומיא דמיתה שאינה עושה חליפין כלל ולכך נקט הכא לשון חליפין והתם נקט גזעו מחליף:

    בין רבי לר"ע איכא בינייהו בשראית' ספרים דגרסי רכובה וכן נראה דמשום הכי לא בעי ר"ע בשר דאיכא אבר בבהמה דהיינו רכובה שאין עליו בשר ורבי לא אזיל אלא בתר רוב אברים ולא מטמא אפילו ברכובה גופה אבל אי לאו רכובה לא הוה ידעינן טעמא דר"ע מ"ט לא דריש נמי מבהמה דנבעי בשר דטעמא דר' יוסי הגלילי ניחא דלא דריש מידי מבהמה וריב"א פי' דברכובה כ"ע לא פליגי כיון שנבראת כך בלא בשר לא גרעה משאר איברים ולא פליגי אלא דוקא באבר שהיה עליו בשר והוסר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    אי הכי אפילו בשר נמי לא ס"ד וכו'הקשו בתוס' דהכא משמע דבשר עושה חליפין חוץ מכוליא וניב שפים, ואילו בנדה (נה, א) אמרינן מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף וכו', ופריך והרי בשר דגזעו מחליף ומשני מקומו נעשה צלקת, ותירצו דהכא מעניניה דקרא, והתם מעניניה דקרא, הכא דומיא דמיתה מה מיתה שאינה עושה חליפין כלל אף כל שאינה עושה חליפין כלל, אבל בשר אע"ג שמקומו עושה צלקת ואינו חוזר לכמות שהיה ממש קצת עושה חליפין, והתם מעניניה דקרא דומיא דעצם נמי פעמים [מתרפא] קצת ואין המכה נראה אלא משהו אבל אינו מתרפא כתחילה שהרי נעשה מקומות צלקת.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קכ״ח עמוד ב׳

    מסכת חולין דף קכ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־396 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מהו שתעשה יד לחברתה לענין טומאה דאורייתא לקבל טומאה מן השרץ כדי להביאה לחברתה להיות חברתה ראשונה כאילו נגע עצמה בטומאה. שניה לטומאה פשיטא לן דלא הויא ההיא חברתה שהרי זו לא קבלה טומאה לעצמה. לישנא אחרינא לענין טומאת עבודה זרה קמיבעיא ליה דזו שנעשית עבודה זרה הרי היא כשרץ וחציה השני מי הוה לה יד והנוגע בה כנוגע בעבודה זרה או דילמא לא הוי לה יד וטהור הנוגע בה כגון אם לא הוכשרה דאין עליה תורת אוכל לקבל טומאה מחברתה אי נמי הוכשרה הויא לה איהי ראשון והנוגע בה הוי שני נעשה האוכל יד לאוכל אחר או לא:

    יחור נוף:

    רבי יהודה מטהר דאכתי מחובר הוא:

    אם יכול לחיות הוי מחובר וטהור:

    ואם לאו הרי הוא כתלוש וטמא:

    מהו שיעשה יד לחבירו אם נפשח מיחור זה יחור אחר ומעורה בו בקליפתו ואינו יכול לחיות והוי תלוש והראשון יכול לחיות מהו שיעשה זה שיכול לחיות ואינו מקבל טומאה בית יד לזה התלוש ומביא לו טומאה. א"נ אם יחור זה אינו יכול לחיות מהו שיעשה לו האילן יד להביא טומאה על פירות שביחור:

    אבן המנוגעת:

    שבזוית שנראה בבית זה ובבית זה שכן דרך הזויות לתת שם אבנים גדולות המחזיקים את כל עובי הכותל ונראה משני צדדים:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 128b · Sefaria

    תוספות

    רבי יהודה מטהר הא דאמר לעיל (חולין דף קכז:) תאנים שצמקו באיביהן מטמא טומאת אוכלין אתיא דלא כרבי יהודה א"נ צמקו לא הוי אפילו כמעורה:

    כוליא וניב שפתים איכא בינייהו פירוש כוליא שלמה וניב שפתים שלם אבל חצי כוליא וחצי ניב שפתים אע"פ שאין עושה חליפין אינו מטמא דגמרינן מבהמה מתה שהיא דבר חשוב אף אבר שהוא חשוב ואע"ג דרבי יוסי הגלילי לא יליף מבהמה לענין דבעי חשיבות קצת יליף אבל אין לומר שאפילו חצי כוליא וחצי ניב שפתים הואיל ואין עושין חליפין מטמו דהא עצם אין עושה חליפין ואם נשבר ונפל מבהמה בחייה מסתמא לא מטמא דלא עדיף עצם מן החי מעצם דנבלה דאמר בנבלתה ולא בעצמות ועצם כשעורה מן המת מטמא אבל פחות לא אע"ג דאין עושה חליפין וא"ת דהכא אמר דבשר עושה חליפין חוץ מכוליא וניב שפתים ובפרק דם הנדה (נדה דף נה.) אמר מה עצם שאין גזעו מחליף ופריך והרי בשר כו' ומשני דמקומו נעשה צלקת וי"ל דהכא מעניניה דקרא והתם מעניניה התם דומיא דעצם שמתרפא קצת אבל אין מתרפא כבתחלה ובשר נמי נעשה צלקת והכא דומיא דמיתה שאינה עושה חליפין כלל ולכך נקט הכא לשון חליפין והתם נקט גזעו מחליף:

    בין רבי לר"ע איכא בינייהו בשר אית' ספרים דגרסי רכובה וכן נראה דמשום הכי לא בעי ר"ע בשר דאיכא אבר בבהמה דהיינו רכובה שאין עליו בשר ורבי לא אזיל אלא בתר רוב אברים ולא מטמא אפילו ברכובה גופה אבל אי לאו רכובה לא הוה ידעינן טעמא דר"ע מ"ט לא דריש נמי מבהמה דנבעי בשר דטעמא דר' יוסי הגלילי ניחא דלא דריש מידי מבהמה וריב"א פי' דברכובה כ"ע לא פליגי כיון שנבראת כך בלא בשר לא גרעה משאר איברים ולא פליגי אלא דוקא באבר שהיה עליו בשר והוסר:

    Tosafot on Chullin 128b · Sefaria

    רשב"א

    אי הכי אפילו בשר נמי לא ס"ד וכו' הקשו בתוס' דהכא משמע דבשר עושה חליפין חוץ מכוליא וניב שפים, ואילו בנדה (נה, א) אמרינן מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף וכו', ופריך והרי בשר דגזעו מחליף ומשני מקומו נעשה צלקת, ותירצו דהכא מעניניה דקרא, והתם מעניניה דקרא, הכא דומיא דמיתה מה מיתה שאינה עושה חליפין כלל אף כל שאינה עושה חליפין כלל, אבל בשר אע"ג שמקומו עושה צלקת ואינו חוזר לכמות שהיה ממש קצת עושה חליפין, והתם מעניניה דקרא דומיא דעצם נמי פעמים [מתרפא] קצת ואין המכה נראה אלא משהו אבל אינו מתרפא כתחילה שהרי נעשה מקומות צלקת.

    Rashba on Chullin 128b · Sefaria

    מאירי

    כבר ידעת על אבן המנוגעת שהיא מטמאה באהל אבן שבזוית שבינו ובין חברו בזמן שהוא חולץ חולץ את כלה וכשהוא נותץ חולק את האבן ונותן את שלו ומניח של חברו שנאמר ונתץ את הבית ולא שני בתים ויש בדבר ספק אם חלק אחד נעשה בית יד לחברו להביא טומאה לבית חברו אם לאו יש מי שאומר שלא נסתפק הדבר אלא בשל שני שותפין אבל אם היה הכל לאחד טמא ועל כגון זה הם מפרשים מה שאמרו בפרק מצות חליצה בית מוחלט מטמא מאחוריו ולא יראה כן שאף טומאת אחוריו יש לומר בה שאינה דומה לזוית אחרת:

    טרפה שנשחטה אע"פ שאסורה באכילה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה כמו שהתבאר:

    אבר מן החי הפורש מן הבהמה טמא כנבלה אבל בשר מן החי אפי' פירש מן הטומאה טהור איזהו אבר המטמא כל שהוא אבר כבריתו בשר גידים ועצמות אבל הכוליא והלשון והשפה וכיוצא באלו אע"פ שהם איברים ידועים ואין עושין חליפין הואיל ואין בהם עצם הרי הם כבשר רכבה הנמכרת עם הראש הואיל ואין בה בשר יראה שאין מטמאה משום אבר מן החי בשר מן החי הפורש מן השרץ טהור אבר הפורש טמא ומטמא אף בפחות מכעדשה שהאיברים אין להם שיעור לא באדם ולא בנבלות ולא בשרצים איזהו אגר המטמא כשהוא כבריתו בשר גידים ועצמות:

    הכוליא והכבד והלשון הרי הן בשר כמו שביארנו בשר מן החי הפורש מן האדם טהור אבר הפורש ממנו טמא במה דברים אמורים כשהוא כברייתו בשר גידים ועצמות אבל הכוליא והלשון וכיוצא בהם הרי הן כבשר:

    חסר מעצמו של אבר כל שהוא טהור חסר מבשרו אם נשאר עליו בכדי שבחי מעלה ארוכה ומתרפא טמא ואם לאו טהור וכן בכלם:

    עוף בין טהור בין טמא אבר מן החי הפורש ממנו טהור:

    החותך בשר מאבר מן החי של בהמה ואחר שחתכה חישב עליה לאכילה צריכה הכשר ליטמא אבל אם חישב לאכילה קודם שיחתכנה ואחר כך חתכה אינה צריכה הכשר מפני שמטמא טומאה חמורה וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ומקבל טומאה מאביו בשעת החתך ואין זה מגע בית הסתרים כמו שביארנו בפרק בהמה המקשה:

    Meiri on Chullin 128b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    פרש"י בד"ה החותך כזית כו' ל"ג כזית כו' וכגון דאיכא כביצה עכ"ל נראה מזה שהסכים לפרש כאן כפי' ר"ת ור"ש שכתבו התוס' בריש פרקין דלקבל טומאה נמי בעי בטומאת אוכלין כביצה וק"ל:

    תוס' בד"ה ר' יהודה מטהר כו' א"נ צמקו לא הוי אפי' כמעורה עכ"ל ק"ק דלקמן מדמה מעורה דמתניתין למעורה דיתור של תאנה כו' וא"כ כיון דמעורה הוי טפי מחובר מצמק ומאי מייתי לעיל ראיה ממעורה דמתניתין לצמקו דתולש מהן בשבת דחייב חטאת כפירוש התוס' שם ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 128b · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה כוליא וניב שפתים וכו' התם דומיא דעצם דמתרפא קצת וכו' יש לדקדק כיון דעצם מתרפא קצת מה הביאו התוס' ראיה לעיל מעצם ואמרו אבל אין לומר שאפי' חצי כוליא וכו' דהא עצם אין עושה חליפין וכו' אימא דשאני עצם דמתרפא ועושה חליפין קצת ונראה דהא דקאמרי התוס' דעצם מתרפא קצת אינו ר"ל דהעצם בעצמו עושה חליפין וחוזר וגדל קצת זה אינו דהעצם אינו חוזר לעולם אלא ר"ל דבמקום שנשבר העצם חוזר ונתרפא וגדל בשר במקומו באופן שלא ניכר השבירה כ"כ והתם לא כתיב מיתה לכך לא דרשינן דומיא דעצם שאינו עושה חליפין אלא אמרי' דומיא דעצם דאינו מתרפא לגמרי אלא מתרפא קצת ונשאר קצת רושם ולכך מרבינן נמי בשר דאע"ג דמתרפא נשאר ג"כ קצת רושם שמקומו נעשה צלקת אבל הכא כתיב מיתה ותליא הכל באין עושה חליפין הלכך ליכא לרבויי בשר דהא מתרפא ונעשה חליפין אלא שנעשה צלקת אבל עצם אי לאו דבעינן דבר חשוב הוי ליה נמי לטמויי דהא דומיא דמיתה הוא דאינו עושה חליפין שהרי העצם עצמו אינו חוזר ודו"ק:

    ד"ה בין ר' לרבי עקיבא וכו' וריב"א פי' דארכובה כולי עלמא לא פליגי. נראה דלריב"א ל"ג איכא בינייהו ארכובה דהא בארכובה כ"ע מודו אלא גרסינן איכא בינייהו בשר ור"ל לרבי עקיבא לא בעי בשר אלא אף ע"ג שחוסר הבשר מקרי אבר הואיל ואשכחן ארכובה דאקרי אבר אע"ג שאינה בשר ורבי ס"ל דבעינן נמי בשר דשאני ארכובה דנברא כך אבל אבר שהיה בו בשר והוסר לא וק"ל:

    Maharam on Chullin 128b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קכ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־396 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״מהו שתעשה יד לחברתה? תיקו.…״

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא: הרי אמרו יחור של…״

      חכמים: רב פפא.

    3. קטע 38 מילים

      נפתחת ב״בעי רב פפא: מהו שיעשה יד לחבירו?…״

      חכמים: רב פפא.

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי זירא, הרי אמרו: אבן שבזוית,…״

      חכמים: רבי זירא.

    5. קטע 58 מילים

      נפתחת ב״בעי רבי זירא: מהו שתעשה יד לחברתה?…״

      חכמים: רבי זירא.

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״מתה הבהמה. מאי איכא בין אבר מן…״

    7. קטע 719 מילים

      נפתחת ב״איכא בינייהו בשר הפורש ממנו מאבר בהמה,…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״אבר מן החי דמטמא, מאי קרא? אמר…״

      חכמים: רב יהודה.

    9. קטע 933 מילים

      נפתחת ב״והאי מיבעי ליה לכאידך דרב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה.

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״אם כן, לכתוב רחמנא ״מבהמה״, מאי ״מן…״

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, אפילו בשר נמי? לא ס"ד…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״ר' עקיבא אומר: ״בהמה״, מה בהמה גידים…״

      חכמים: רבי אומר.

    13. קטע 138 מילים

      נפתחת ב״מאי איכא בין רבי לר"ע איכא בינייהו…״

      חכמים: רבי לר.

    14. קטע 1416 מילים

      נפתחת ב״בין ר"ע לר' יוסי הגלילי, מאי איכא…״

      חכמים: רב פפא.

    15. קטע 1532 מילים

      נפתחת ב״תניא נמי גבי שרצים כהאי גוונא: יכול…״

      חכמים: רבי יוסי.

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״ר"ע אומר: ״שרץ״, מה שרץ גידים ועצמות,…״

      חכמים: רבי אומר.

    17. קטע 1722 מילים

      נפתחת ב״בין רבי לר"ע איכא בינייהו ארכובה. בין…״

      חכמים: רבי לר, רב פפא.

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״וצריכא, דאי אשמעינן בהמה היינו טעמא דלא…״

    19. קטע 1918 מילים

      נפתחת ב״ואי אשמועינן שרץ, משום דלא מטמא במשא…״

    20. קטע 2012 מילים

      נפתחת ב״ת"ר החותך כזית בשר מאבר מן החי,…״

    21. קטע 215 מילים

      נפתחת ב״חישב עליו, ואח"כ חתכו טמא.…״

    22. קטע 2225 מילים

      נפתחת ב״רבי אסי לא על לבי מדרשא, אשכחיה…״

      חכמים: רבי אסי, רבי זירא.

    חכמים הנזכרים בדף

    • ר' עקיבא [ר"ע] · דור שני לתנאים

      דור שני לתנאים, ר' עקיבא בן יוסף בן גרים מבני בניו של סיסרא, עניו, מקבל מוסר, חכם גדול, חסיד, יודע שבעים לשון…

      מקור: מסכת חולין דף קכ״ח עמוד ב׳ · קטע 12 — “ר' עקיבא אומר: ״בהמה״, מה בהמה גידים ועצמות, אף…

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף קכ״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026