בוני התלמוד

    מסכת חולין דף קל״ה עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' ראשית הגזכל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל חמש סלעים:

    נוהגין בבקר ובצאןדכתיב (דברים יח) אם שור אם שה:

    ובמועטאפילו לא שחט אלא אחת:

    אלא ברחליםדגז צאנך כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש בגמרא:

    מנה מנה ופרסכל אחת מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז שזו פחותה שבגיזות:

    כל שהןבגמרא מפרש מאי היא:

    וכמה נותן לובגמרא מפרש אהיכא קאי:

    צואישלא נתלבן עדיין כולו:

    שצבעוישראל זה:

    פטורדקנייה בשינוי דהוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן:

    לבנו ולא צבעואין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא:

    הלוקח גז צאנו של עובד כוכביםבמחובר:

    פטורדגז צאנך כתיב והאי צאן לאו דידיה הוא ואצאן דידיה קפיד קרא ולאו אגיזין דידיה:

    שחופותלא שחור ולא לבן:

    זה נותן לעצמובגמרא מפרש טעמא:

    גמ' בקדשי בדק הביתדמותרין בגיזה אתא קרא למעוטינהו מחיובא דראשית הגז:

    מדרבנןתירוצא הוא:

    היכאדעבר אדרבנן וגזז אמינא ליחייב להכי אתא קרא:

    והא קדשה להוהיכי תיסק אדעתין דניחייב למיתב ליה מידי דהקדש ולמה לי למעוטינהו. כל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה והערכה היכא דאקדיש בהמה גופה והיכי משכחת לה דניחייב דאיצטריך קרא למעוטי והא אחר שגזז אינו יכול להעמיד הגיזה:

    הניחא למ"דבתמורה (דף לב:):

    קדשי בדק הבית לא היו בכלל כו'איצטריך האי קרא דלא נימא ניפרוק וניתיב ליה:

    הכי גרסינן סלקא דעתך אמינא ליגזוז וליתיב ליהכלומר יגזוז לכתחלה וליתיב ליה דהא גז לא הקדיש:

    אי הכידבחוץ מגיזתה אוקימתה חוץ מגיזתה שהוא מותר לגוזזה שהגיזה שלו מאי דוחקך לאוקומה בקדשי בדק הבית אפילו קדשי מזבח נמי ובדעבר וגזז:

    ומשני מכחשהגיזה הניטלת מכחשת הבשר ואסור לגוזזה:

    אפילו הכידאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמורה פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא אקדיש לא אקדיש:

    והלא במוקדשיםכלומר בתחלת הקדש האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף בתמורה כשיאמר רגלה של זו תמורה תהא כולה תמורה ופליג אדרבי מאיר דאמר אין ממירין באברין ולא אברין בשלמין ובפרק בהמה המקשה היא מפורשת:

    ואפילו לר"מ דאמר אין כולה עולהבפרק בהמה המקשה מייתי לה בגמרא אבל במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו מוקמינן בתמורה דמודי ר"מ דקדשה כולה:

    רבא אמרלא תטרח לאוקומי מתניתין במקדיש חוץ מגיזה וכחישתה אלא במקדיש גיזה לבדה וטעמא דמתניתין לאו מגז צאנך יליף דהכא צאנך הוא אלא מדסמך נתינה לגיזה:

    סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיבקא משמע לן דאמר קרא גז תתן מי שאינו מחוסר אלא גיזה ונתינה והכא משום העמדה והערכה ליכא דכי כתיבא העמדה במקדיש בהמה עצמה כתיבא:

    השתא דאתית להכי לא גרסינן:

    אלא צאנךדמשמע מיעוטא למאי אתא למעוטי שותפות עובד כוכבים לרבנן או שותפות ישראל לרבי אלעאי:

    ולא של שותפותדרוש הכי צאנך המיוחד לך:

    למעוטי שותפות דעובד כוכביםאבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה הואיל ושניהם בני חיוב וכל ישראל קרוים בלשון יחיד:

    ראשית הפסיק העניןמדלא כתבינהו בחד ראשית ש"מ לא איתקוש הילכך איצטריך לפרושי בה מיעוטא לשותפות עובד כוכבים:

    חולין 135 עמוד א

    מתני׳ · משנה

    1ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשים.

    2חומר בזרוע ולחיים ובקבה מראשית הגז שהזרוע והלחיים והקבה נוהגין בבקר ובצאן, במרובה ובמועט, וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה.

    3וכמה הוא מרובה, ב"ש אומרים: שתי רחלות, שנאמר: ״(ישעיהו ז״, כא) ״יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן״, וב"ה אומרים: [חמש, שנאמר: ״(שמואל א כה״, יח) ״חמש צאן עשויות״.

    4רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז, וחכ"א חמש רחלות גוזזות כל שהן.

    5וכמה נותנין לו? משקל חמש סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר ״(דברים יח״, ד) ״תתן לו״, שיהא בו כדי מתנה.

    6לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור, לבנו ולא צבעו חייב.

    7הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז. הלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר המוכר חייב, לא שייר הלוקח חייב. היו לו שני מינים, שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו.

    גמ׳ · גמרא

    8במוקדשין, מאי טעמא לא? אמר קרא ״(דברים יח״, ד) ״צאנך״, ולא צאן הקדש.

    9טעמא דכתב רחמנא ״צאנך״, הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז? הא לאו בני גיזה נינהו, דכתיב ״(דברים טו״, יט) ״ולא תגוז בכור צאנך״!

    10אי בקדשי מזבח, הכי נמי. הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית.

    11והאמר ר"א קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה! מדרבנן. סלקא דעתך אמינא: הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו, היכא דגזז ליה ליתיב ליה.

    12והא קדיש לה! סד"א לפרוק וליתיב ליה.

    13והא בעי העמדה והערכה! הניחא למאן דאמר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה, אלא למ"ד היו, מאי איכא למימר?

    14אמר ר' מני בר פטיש משום ר' ינאי: הכא במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזותיה. סד"א ליגזוז וליתיב ליה, אמר קרא ״צאנך״, ולא צאן של הקדש.

    15אי הכי, קדשי מזבח נמי! כחשי.

    16קדשי בדק הבית נמי כחשי! דאמר: חוץ מגיזה וכחישה.

    17קדשי מזבח נמי! דאמר: חוץ מגיזה וכחישה, אפ"ה פשטה קדושה בכולה.

    18ומנא תימרא, דאמר ר' יוסי: והלא במוקדשין, האומר ״רגלה של זו עולה״ כולה עולה. ואפי' לר"מ דאמר אין כולה עולה, הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו קדשה.

    19רבא אמר: במקדיש גיזה עצמה, סד"א ליגזוז וליפרוק וליתיב ליה,׃

    20אמר קרא: ״(דברים יח״, ד) ״גז צאנך תתן לו״, מי שאין מחוסר אלא גזיזה ונתינה, יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה.

    21אלא ״צאנך״ למאי אתא? לכדתניא: בהמת השותפים חייב בראשית הגז, ור' אלעאי פוטר. מ"ט דר' אלעאי? אמר קרא ״צאנך״, ולא של שותפות.

    22ורבנן, למעוטי שותפות עובד כוכבים ור' אלעאי, שותפות עובד כוכבים מנא ליה?

    23נפקא ליה מרישא דקרא, (דברים יח, ד) ״ראשית דגנך״, ולא שותפות עובד כוכבים׃

    24ורבנן, ״ראשית״ (הגז) הפסיק הענין.

    25ור' אלעאי: וי"ו הדר ערביה.

    תוספות

    מתני' ראשית הגז:

    ליפרוק וליתיב ליהתימה אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוא דקניס ליה משום דעבר וגזז לפדותו ובעלים שהקדישו נמי אמאי מיחייבי ואי אכהן לא הול"ל לפרוק וליתיב ונהי דהאי לא תקשי מה מרויח שפודה דמרויח שפודה בשוה פרוטה אפילו שוה מנה דמחולל:

    והא בעי העמדה והערכהוא"ת מה שייך העמדה והערכה בגיזה דהויא כמקדיש עצים ואבנים וי"ל כיון שהיה מתחלה מחובר בבהמה שהיא בת העמדה והערכה צריך העמדה והערכה וא"ת ולימא כשהעמיד והעריך ואחר כך עבר וגזז ופדה ויש לומר דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה:

    במקדיש גיזה עצמהורבי מני בר פטיש דלעיל אית ליה שפיר הך דרשא אבל רבא לית ליה דרשה דרבי מני בר פטיש דפטר מקדיש בהמה חוץ מגיזתה וכחישתה מדבעי בסמוך ואלא צאנך למאי אתא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטורפרש"י ז"ל משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן. ואיכא למידק א"כ לסייעי לרב חסדא מהאי מתניתין בפרק הזרוע (חולין קל, ב) ואיכא למימר דאי ממתניתין הוי מצי לדחויי דהתם כגון שגזז (אחר) [אחת אחת] וצבעו וכן כולן שלא באו לכלל חיוב אף היכא דגזז חמש וצבעו לא. ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל העידו שמתחלה כן פרש"י ז"ל בפרושיו הכתובים מכתיבת ידו שגזז (אחר) [אחד] וצבעו, ואח"כ העביר(ו) עליו קולמוס, ומדבריו הראשונים למדנו שהיינו יכולין לפרש כן, וזו היא שהוצרך רב כהנא לאשמועינן דאפילו בשגזז כולן היא מתניתין דגזזן ואח"כ צבען ופטור משום מזיק מתנות כהונה, אלא שאני תמיה אמאי אינו חייב דהא משתרשי ליה, ומי גרע מפרעו בחובו.

    ליפרוק וליתיב הא בעינא העמדה והערכהפירוש לאו למימרא דמקדיש גיזה בעי העמדה והערכה, אף כל שבבהמה צריך כן, וא"ת אמאי לא קאמר שהעמיד והעריך ואח"כ גזז ופדה, תירצו בתוס' דבשעת פדייה צריך העמדה והערכה דהעמיד והעריך כתיב, והערכה היינו פדיה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קל״ה עמוד א׳

    מסכת חולין דף קל״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־447 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' ראשית הגז כל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל חמש סלעים:

    נוהגין בבקר ובצאן דכתיב (דברים יח) אם שור אם שה:

    ובמועט אפילו לא שחט אלא אחת:

    אלא ברחלים דגז צאנך כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש בגמרא:

    מנה מנה ופרס כל אחת מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז שזו פחותה שבגיזות:

    כל שהן בגמרא מפרש מאי היא:

    וכמה נותן לו בגמרא מפרש אהיכא קאי:

    צואי שלא נתלבן עדיין כולו:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 135a · Sefaria

    תוספות

    מתני' ראשית הגז:

    ליפרוק וליתיב ליה תימה אמאן קאי אי אמאן דעבר וגזז אטו קנסא הוא דקניס ליה משום דעבר וגזז לפדותו ובעלים שהקדישו נמי אמאי מיחייבי ואי אכהן לא הול"ל לפרוק וליתיב ונהי דהאי לא תקשי מה מרויח שפודה דמרויח שפודה בשוה פרוטה אפילו שוה מנה דמחולל:

    והא בעי העמדה והערכה וא"ת מה שייך העמדה והערכה בגיזה דהויא כמקדיש עצים ואבנים וי"ל כיון שהיה מתחלה מחובר בבהמה שהיא בת העמדה והערכה צריך העמדה והערכה וא"ת ולימא כשהעמיד והעריך ואחר כך עבר וגזז ופדה ויש לומר דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה:

    במקדיש גיזה עצמה ורבי מני בר פטיש דלעיל אית ליה שפיר הך דרשא אבל רבא לית ליה דרשה דרבי מני בר פטיש דפטר מקדיש בהמה חוץ מגיזתה וכחישתה מדבעי בסמוך ואלא צאנך למאי אתא:

    Tosafot on Chullin 135a · Sefaria

    רשב"א

    לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור פרש"י ז"ל משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן. ואיכא למידק א"כ לסייעי לרב חסדא מהאי מתניתין בפרק הזרוע (חולין קל, ב) ואיכא למימר דאי ממתניתין הוי מצי לדחויי דהתם כגון שגזז (אחר) [אחת אחת] וצבעו וכן כולן שלא באו לכלל חיוב אף היכא דגזז חמש וצבעו לא. ובתוספות רבותינו הצרפתים ז"ל העידו שמתחלה כן פרש"י ז"ל בפרושיו הכתובים מכתיבת ידו שגזז (אחר) [אחד] וצבעו, ואח"כ העביר(ו) עליו קולמוס, ומדבריו הראשונים למדנו שהיינו יכולין לפרש כן, וזו היא שהוצרך רב כהנא לאשמועינן דאפילו בשגזז כולן היא מתניתין דגזזן ואח"כ צבען ופטור משום מזיק מתנות כהונה, אלא שאני תמיה אמאי אינו חייב דהא משתרשי ליה, ומי גרע מפרעו בחובו.

    ליפרוק וליתיב הא בעינא העמדה והערכה פירוש לאו למימרא דמקדיש גיזה בעי העמדה והערכה, אף כל שבבהמה צריך כן, וא"ת אמאי לא קאמר שהעמיד והעריך ואח"כ גזז ופדה, תירצו בתוס' דבשעת פדייה צריך העמדה והערכה דהעמיד והעריך כתיב, והערכה היינו פדיה.

    Rashba on Chullin 135a · Sefaria

    ריטב"א

    פרק ראשית הגז מוקדשין מ"ט לא אמר קרא צאנך ולא של הקדש ואסיקנא דלא איצטרך קרא לקדשי מזבח דהא אסירי בגיזה ועבודה ולא לקדשי בדק הבית דהא קדיש ליה וכי איצטריך קרא למעוטי למקדיש בהמה חוץ מגיזתה סד"א לגזוז וליתב ליה קמ"ל צאנך ולא של הקדש: והא דאמרי' הא בעי' העמדה והערכה פי' וגיזה א"א בהעמדה ולאו למימרא דהקדיש גיזה וכלים מב"ה צריכין העמדה דהא לא אפשר. אלא דהכא מפני שהקדיש בהמה כולה עם גיזתה הרי כל הטפל לה כמוהו להיות צריך העמדה והערכה: וכ"ת אכתי ליעביד העמדה והערכה לבהמה הא ליתא דאנן בשעת פריקה בעינן העמדה והערכה כדכתיב והעמיד והעריך לאלתר והערכה היינו פדיון כפי' תו':

    פשטא קדושה בכולה פי' דקדושת הגוף חמירא ופשטא בכולה משא"כ בדק הבית שאינן אלא קדושת דמים דמאי דלא אקדיש לא קדיש כלל ורבא משני במקדיש גיזה עצמה פי' ולא הקדיש בהמה כלל והשתא לא בעי העמדה והערכה וכדפרישנא לעיל וס"ד וכו' עד יצא זה שמחוסר גיזה פדיה ונתינה ואלא צאנך למאי אחא לכדתניא וכו' ולא גרסינן השתא דאתית להכי אפילו תימא בקדשי בדק הבית וכו' וגרס דטעותא הוא דהא אוקימתא דהכא גופא לא שייכא כלל אלא בקדשי בדק הבית ובהדיא עסקינן על כרחין:

    ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה פירש רש"י ז"ל אין לך כל חטה וחטה שאין מחציתה טבל ומחציתה חולין ואם בא לתרום ומעשר מיניה וביה מעשר שלם לפי כל הדגן נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו שהרי מחצית מה שמפריש הוא חייב ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואם בא לעשר ממקום אחר מעשר כנגד מחציתו שהוא חלקו בו כדינו. והקשה עליו בתוספות מהא דאמרינן התם בשילהי פ' השולח דאי לא דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ולא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ואם כדברי רש"י ז"ל אפי' לרבי יוחנן דאמר אין ברירה ולקוחות הן מ"מ לייתי ביכורים על מחצית חלקו שהרי חלק ירושתו יש לו בחלקו ואי משום דשאר הוי חולין ואין מביאין חולין לעזרה לעשות בהם תנופה הרי יכול להקדיש את השאר: וכדאמרינן בפ' המוכר את הספינה אליבא דר"ל במוכר שדהו לפירות: וליכא למימר דהכי אמרי' התם לא משכחת ליה דמייתי ביכורים בלא הקדש דא"כ ה"ל לפרושי הכי בגמרא כדפרישנא בפ' המוכר אליבא דר"ל במוכר שדהו לפירות ומדלא פריש הכי שמעינן דלא משכחת דמייתי ביכורים כלל דקאמר וש"מ דלמ"ד אין ברירה לא חשבינן לו במה שהגיע לו חלקו יורש כלל ושמא כל חלקו הוא הראוי כולו לאחיו. וה"נ מוכח במס' בכורות פ' יש בכור לנחלה גבי מי שלא ביכרה אשתו וילדה שני זכרים ולפיכך פי' בתו' טבל וחולין מעורבין זה בזה משום דאין ברירה שלא הוברר חלקו של ישראל כלל ושמא הגיע לו חלקו של גוי או מקצתו ומהאי טעמא גבי אחין שחלקו לרבי יוחנן אי אית ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת לה דמייתי ביכורים מדאורייתא אלא חד בר חד דדילמא לוקח הוא בכלל חלקו וה"נ שמא כל חלקו של ישראל או מקצתו היה חלקו של גוי ולפיכך אין לו תקנה להפריש עליו מניה וביה דשמא הפריש הוא מחלקו של עכו"ם והשאר מחלקו שלו או בהיפך ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור ולמקום אחר נמי א"א להפריש דשמא כל חלקו הוא משל גוי ונמצא מפריש מן החיוב על הפטור. מיהו כי עביד הכי פירותיו מתוקנים ממ"נ אבל מעשרותיו ספק טבלים הלכך יפריש על אותן המעשרות ממקום אחר וכן יעשה לעולם עד שלא ישאר שם אלא מעט ויתנם הכל לכהן וללוי. וזה שאמרו בתוס' דמס' דמאי הטבל והחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי החשבון והיינו על הדרך שאמרנו: והאי מתניתא קאמינא בפ' השולח למאן דסבר דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר דמיירי בסוריא וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש רשב"ג אומר של ישראל חייב ושל עכו"ם פטור דקסבר יש ברירה והא קי"ל דבאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה הלכך הלכתא כרשב"ג. ודיני ברירה הארכתי בה בפ' כל הגט בס"ד:

    Ritva on Chullin 135a · Sefaria

    מאירי

    פרק עשירי (אחד עשר) בעזר הצור:

    ראשית הגז כונת הפרק לבאר בשלמות ענין ראשית הגז הניתן לכהן ואע"פ שאין זה מענין המסכתא נתגלגל על ידי מה שנמשך לבאר בענין ב' מתנות כהנה כמו שהקדמנו בראש המסכתא ועניני הפרק אמנם יחלקו לארבעה חלקים הראשון באיזה מקום ובאיזה זמן נוהג וכן אם בחולין אם במוקדשין השני באיזה מין של בהמה נוהג ובכמה בהמות נוהג השלישי בשיעור המתנה כמה צריך שיהא בה ועל איזה תכונה צריך ליתנה ר"ל אם מלובנת אם כמות שהיא הרביעי איזה דבר פוטר את המין המחוייב שלא ליתן ובכלל זה מי הוא המחוייב ליתן זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בסבתם דברים אחרים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין אמר הר"מ פי' פסק זו ההלכה שאינו נוהג אלא בארץ ומה שאמר אבל לא במוקדשין אין דעתו לומר קדשי מזבח לפי שזה מבואר שנ' לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אבל ר"ל בקדשי בדק הבית שנאמר גז צאנך ולא של הקדש:

    אמר המאירי ראשית הגז וכו' מתוך שלא נתנה נחלה לשבט לוי הוצרכו לזכות משלחן גבוה לפי צרכיהם ואחר שזכה להם הקב"ה מאכלם ומשתיהם מן התרומות והמעשרות ושירי המנחות ולחם הפנים והדומים להם וזיכה להם בשר בכדי פרפראותיהם מן המתנות שהזכרנו ר"ל הזרוע והלחיים והקיבה ושאר בשר שזוכין בו מקדשי קדשים ופירותיהם מן הבכורים זיכה להם בראשית הגז לצורך מלבושיהם וכן זיכה להם לשאר הוצאותיהם גזל הגר וחרמין ופדיון הבן ושדה אחוזה ומצוה זו ר"ל ראשית הגז הוא שמצוה לכל ישראל וכן הלוי בכללם כשגוזזין את צאנם שיתנו ראשית הגז לכהן כל זמן שהוא גוזזם ואמר במשנה זה שמצוה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחלין אבל לא במוקדשין:

    זהו ביאור המשנה וענין המוקדשין שאין מצוה זו נוהגת בהם יתבאר בגמ' בריוח ומ"מ משנה זו כולה הלכה היא חוץ ממה שנאמר בה שהיא נוהגת בחוצה לארץ והוא שבגמ' יתבאר שאינה נוהגת אלא בארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית וכן הלכה ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:

    מוקדשין שאמרו שאין ראשית הגז נוהג בהם לא סוף דבר קדשי הגוף אפי' הוממו ונפדו שהרי אסורין הם בגיזה ומה שהוא קדוש אין צריך לומר בו שאינו ניתן לכהן אלא אפי' בקדשי בדק הבית שלא פדאן שהרי מ"מ אסורין בגיזה מדברי סופרים אפי' עבר וגזזן הרי הגיזה מ"מ קדושה מדברי סופרים ואין צריך לפדותה כדי ליתנה לכהן לפי דרכך למדת לפי שטה זו שגיזת בהמה של בדק הבית יכול לפדותה אע"פ שאינה בת העמדה וכל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה והערכה מפני שלא נאמר כן בקדשי בדק הבית במה שאינו בעלי חיים עצמו אע"פ שהוא עליו וכל שכן לדעת הפוסקים שקדשי בדק הבית כל שבבעלי חיים טעון העמדה והערכה כבעל חיים עצמו שאין גיזה זו בת פדיון ואין ראוי ליתנה לכהן:

    וכן אם הקדיש בהמה לבדק הבית חוץ מגזותיה אע"פ שאין בגיזה זו שום קדושה אינו גוזז כדי ליתן לכהן ואין צריך לומר אם הקדיש כן קדשי הגוף שהרי אף בדרך זה מ"מ אסורה בגיזה וכן אם הקדיש גיזה עצמה לבדק הבית הואיל וצריכה פדיון אינו חייב ליתן ממנה ראשית הגז לכהן:

    קדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדית חייבת בראשית הגז כחולין גמורין קדם הקדשן למומן או שקדם מום עובר להקדשן ואחר כך נולד בהם מום קבוע ונפדו פטורין מראשית הגז על הדרך שביארנו בפרק הזרוע לענין מתנות:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Chullin 135a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה אי הכי דבחוץ כו' אפי' קדשי מזבח נמי ובדיעבר וגזז עכ"ל כתב מהרש"ל ז"ל ט"ס והכי הוא ובדלא עבר וגזז דאם לא כן כו' עכ"ל והאריך עוד שם והגהתו אינה מבוררת לן והנראה לקיים כל הפירושים שלפנינו דבקדשי מזבח בחוץ מגיזותיה אסור בגיזה ועבודה מיהת מדרבנן משום גזירה דכולה קדושה אבל בקדשי בדק הבית בחוץ מגיזותיה ליכא למיגזר כיון דכולה קדושה נמי אינה אסורה בגיזה אלא מדרבנן והשתא פריך שפיר דאימא דצאנך אתא למעט קדשי מזבח בחוץ מגיזותיה דאיסורא אינה אלא מדרבנן דבכה"ג מוקמינן ליה לעיל בקדשי בדק הבית ובעבר וגזז כיון דאין איסורו אלא מדרבנן ומשני כחשי ואסור לגוזזה מדאורייתא ואם כן לא אצטריך צאנך ותו לא מידי ודו"ק:

    תוס' בד"ה והא בעי העמדה כו' ואם תאמר ולימא כו' ואחר כך עבר וגזז ופדה ויש לומר כו' עכ"ל וליכא לאקשויי דאכתי לימא כשהעמיד והעריך ופדה ואח"כ גזז דיש לומר כיון דהגיזה מחובר עדיין בבהמה לא מהני בה פדייה לבדה דהוה ליה כאילו פדה אבר מבהמה שכולה קדושה דלא מהני וליכא למימר נמי כשפדה כולה דאם כן הויא כחולין לכל דבריה ודו"ק:

    בד"ה במקדיש גיזה כו' אבל רבא לית ליה דרשא כו' מדבעי בסמוך ואלא כו' עכ"ל אפשר דהכי משמע לתלמודא דרבא לית ליה דרשא דרבי מני מדפליג עליה דרבי מני לאוקמא מתני' באוקמתא אחרינא ולא ניחא ליה באוקמתא דרבי מני ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 135a · Sefaria

    מהר"ם

    במתני' וב"ה אומרים חמש שנאמר חמש צאן וגו' כצ"ל:

    בגמ' אלא צאנך למאי אתא י"ל מאי פריך הא אצטריך צאנך ולא של עובד כוכבים כגון הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים דאצאן דידיה קפיד רחמנא ולא אגיזי דידיה ועיין בדף זה ע"ב בתוס' ד"ה ואי בעית אימא וכו':

    ברש"י ד"ה א"ה דבחוץ מגיזתה וכו' אפי' קדשי מזבח נמי והוא סה"ד ומה שכתב אח"כ ובדיעבד וגזז נ"ל דט"ס הוא וצריך למוחקו:

    בתוס' ד"ה והא בעי העמדה והערכה וכו' וי"ל דבשעת פדייה בעינן העמדה והערכה. ועדיין יש לדקדק ולוקמא כגון שהעמיד והעריך ופדה ואח"כ גזז ואעפ"י כן פטור דגוף הצאן לא פדה ונשארה קדושה ויש ליישב קצת דכשהגיזה מחוברת ונעשה בהם העמדה והערכה אין פודין אח"כ הגיזה לבדה ותשאר הצאן קדושה ולא מצי לאוקמא כשפדה גם הצאן ואח"כ גזזה דא"כ מקרי שפיר צאנך:

    Maharam on Chullin 135a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' עד שצבעו כאן שייכים דברי תוס' לקמן דף קלז ע"ב ד"ה עד שצבעו:

    תוס' ד"ה והא בעי העמדה והערכה עי' מעילה דף טו ע"א תוס' ד"ה ואפילו:

    Gilyon HaShas on Chullin 135a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קל״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־447 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ראשית הגז נוהג בארץ ובחו"ל בפני…״

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״חומר בזרוע ולחיים ובקבה מראשית הגז שהזרוע…״

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״וכמה הוא מרובה, ב"ש אומרים: שתי רחלות,…״

      חכמים: שמואל.

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות…״

      חכמים: רבי דוסא.

    5. קטע 529 מילים

      נפתחת ב״וכמה נותנין לו? משקל חמש סלעים ביהודה,…״

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור,…״

    7. קטע 744 מילים

      נפתחת ב״הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ במוקדשין, מאי טעמא לא? אמר קרא…״

    9. קטע 926 מילים

      נפתחת ב״טעמא דכתב רחמנא ״צאנך״, הא לאו הכי…״

    10. קטע 1011 מילים

      נפתחת ב״אי בקדשי מזבח, הכי נמי. הכא במאי…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״והאמר ר"א קדשי בדק הבית אסורים בגיזה…״

    12. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״והא קדיש לה! סד"א לפרוק וליתיב ליה.…״

    13. קטע 1321 מילים

      נפתחת ב״והא בעי העמדה והערכה! הניחא למאן דאמר…״

    14. קטע 1426 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' מני בר פטיש משום ר'…״

    15. קטע 156 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, קדשי מזבח נמי! כחשי.…״

    16. קטע 169 מילים

      נפתחת ב״קדשי בדק הבית נמי כחשי! דאמר: חוץ…״

    17. קטע 1711 מילים

      נפתחת ב״קדשי מזבח נמי! דאמר: חוץ מגיזה וכחישה,…״

    18. קטע 1835 מילים

      נפתחת ב״ומנא תימרא, דאמר ר' יוסי: והלא במוקדשין,…״

    19. קטע 1910 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: במקדיש גיזה עצמה, סד"א ליגזוז…״

      חכמים: רבא.

    20. קטע 2021 מילים

      נפתחת ב״אמר קרא: (דברים יח, ד) ״גז צאנך…״

    21. קטע 2122 מילים

      נפתחת ב״אלא ״צאנך״ למאי אתא? לכדתניא: בהמת השותפים…״

    22. קטע 2212 מילים

      נפתחת ב״ורבנן, למעוטי שותפות עובד כוכבים ור' אלעאי,…״

    23. קטע 2313 מילים

      נפתחת ב״נפקא ליה מרישא דקרא, (דברים יח, ד)…״

    24. קטע 245 מילים

      נפתחת ב״ורבנן, ״ראשית״ (הגז) הפסיק הענין.…״

    25. קטע 255 מילים

      נפתחת ב״ור' אלעאי: וי"ו הדר ערביה.…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף קל״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026