ואין להן מחשבה — כגון מצא לקליפת אגוז כמו שהיה וחשיב עליה למוד או אפילו מדד בה אלא שלא עשה בה מעשה לשם כלי ואם בן דעת חשב עליהן טמאין במחשבה דתנן (כלים פכ"ה מ"ט) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:
מחשבה גרידא לא קא מבעיא ליה — דשמיע ליה הא:
מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו — לפי ראות עינינו אבל אין אנו יודעין אם עשה מעשה זה לשם מחשבה זו:
ואתיוה לצפון — ולא אמר על שם כך אני מוליכה לשם לפי שאינה כשרה בדרום:
או דלמא מקום הוא דלא איתרמי ליה — לא נראה בעיניו מקום הראשון:
מפני הכנימה — כוצונ"ש שבפולים ועדשים כמו ותהי הכנם (שמות ח):
אינן בכי יותן — דלא ניחא ליה בהאי טל ולא הוה הכשר להורידן לידי טומאתן אם יגע בהם שרץ לאחר זמן דבעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה:
ואם נתכוין לכך — בין בשעת העלאה ובין לאחר מכאן קודם שינגב הטל מעליהם:
הרי הן בכי יותן — דהכי אמרינן בדוכתא אחריתי עודהו הטל עליהן ושמח הרי הן בכי יותן ואע"פ שלא נתכוין קודם לכן אלא כשראה שמח:
העלום חש"ו — מפני הכנימה:
אע"פ שנתכוין לכך — לאחר שירד הטל עליהם:
אינן בכי יותן — שאין מחשבתם מחשבה והכשר במחשבה תלוי והאי מעשה דעלייה לאו מעשה הוא דמפני הכנימה העלום:
לא שנו — דאפילו נתכוונו לא הויא כוונה:
אלא שלא היפך בהן — לאחר שירד הטל עליהם מצד זה כדי שיפול עליהם מצד אחר:
אבל היפך בהן — דמעשיו מוכיחין אע"פ שלא פירש מחשבתו הואיל וניכר שדעתו לכך הרי הן בכי יותן דאי בשפירש מחשבתו בשעת מעשה לא איצטריך רבי יוחנן לאשמועינן דהא בהדיא תנן דיש להן מעשה:
הכי קא מיבעיא דאורייתא או דרבנן — הא דאמרינן ושמעתי מרבותי דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו הויא מחשבה כאילו פירשה בשעת מעשה:
דאורייתא היא — וסמכינן עלה אפילו לקולא כגון בעיין דלעיל בהביא עולה מדרום לצפון ומכשרי:
או דרבנן — היא וחומרא בעלמא הוא דאמור רבנן ניהוי מעשה וכי היפך בהן ניהוי הכשר אבל מדאורייתא לא הוי מעשה וגבי עולה דקולא הוא לא אמרו כן שלא אמרו חכמים דבריהם להקל מדברי תורה דנמצאו עוקרין אלא להחמיר ולעשות סייג:
יש להן מעשה — אם עשו מעשה מוכיח על מחשבתן ופירשו שעל דעת כן עושים וכדפרשינן לעיל שהביא עולה לצפון ופירש שמפני שדרום פסול לה הוא מביאה לצפון:
ותיבעי ליה מחשבה — שחיטה גרידתא ופירש לשם עולה ושחיטה לאו מעשה מוכיח על המחשבה הוא שכל השחיטות שוות:
הכי קא מיבעיא ליה — הא דתנן (כלים פי"ז מט"ו) גבי חקיקת אלון ורמון יש להם מעשה:
דאורייתא היא — וסמכינן עלה גבי שחיטת עולה ומכשרינן:
או דלמא דרבנן הוא — וחומרא הוא דאחמור רבנן לשוויה כלי ליטמא אבל גבי עולה דקולא הוא לא:
מדרבנן יש לו — ולחומרא גבי היפך בהם דהכשירן:
מדאורייתא אין לו — וגבי בעיין קמייתא דעולה לא סמכינן עלה:
מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול — כלומר מנין למתעסק שפסול בקדשים כגון מתעסק בסכין להגביהו או לזורקו ושחט בקדשים שלא נתכוין לשום שחיטה אבל נתכוין לשום שחיטה בעלמא כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה:
זו בידינו היא — מקרא זה הייתי יודע ומכאן אנו למדים שמצוה להתכוין ואני שאלתי לעכב מנין שאם לא נתכוין יהא פסול:
לרצונכם תזבחוהו — שנה עליו הכתוב לעכב:
מתני' שחיטת עובד כוכבים — אפילו כהלכתה ואחרים רואין אותו:
ומטמאה במשא — בגמרא פריך פשיטא:
גמ' הא אמר — לקמן בהשוחט (חולין דף לח:) דאפי' שחטה ישראל לצורך עובד כוכבים אסורה בהנאה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים:
ר' אמי מתני הכי שחיטת עובד כוכבים נבלה הא דמין לעבודת כוכבים — במין ישראל קא מיירי. והך דוקיא דמתניתין הכי דייק מינה ולסיועי לתנא דברייתא ורבי אמי לא פליג אדרבי חייא דודאי מתניתין דלא כרבי אליעזר אלא לא אצטריך ליה למידק דממילא שמעינן לה דמדקרי ליה נבלה ש"מ מותרת בהנאה:
תנינא להא דת"ר — וש"מ דהלכתא כברייתא מדמסייע ליה דוקיא דמתניתין:
שחיטת מין — דישראל וכ"ש דעובד כוכבים והא מתניתין מיהא בישראל קיימא מדקאמר פירותיו טבלים ובניו ממזרים: בסדר זרעים שנינו אומר היה רבי אליעזר פת כותי כבשר חזיר במסכת שביעית (פ"ח מ"י):
ספריו — תורה נביאים וכתובים שכתבן מין:
כספרי קוסמין — נביאי הבעל דלשם עבודת כוכבים כתבו והכי נמי אמרינן במסכת גיטין (דף מה:) ספר תורה שכתבו מין ישרף:
