והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה — קודם שיתחיל הכובע לשפע ולעלות כשרה משם ולהלן טרפה:
והיינו דשייר בחיטי — כלומר כמ"ד שייר בחיטי כשרה:
לא כרבנן ולא כר' יוסי — דאפי' ר' יוסי לא מכשר אלא היכא דהואי רובא דשחיטה בתוך הטבעת אבל כולה למעלה מטבעת הגדולה מודה דפסולה והא כולה למעלה מן הטבעת היא:
לא חילק ידענא ולא בילק ידענא — לא כרבנן שמעתי דמיירי במחלק טבעת לשנים ולא כר' יוסי שמעתי דמיירי במבלק הסימנין דקרניי"ר בלעז לשון מבולקה כך שמעתי. אבל ראיתי בחלק (סנהדרין דף צח:) עתידים ישראל דאכלי שני משיח ופרכינן פשיטא אלא מאן אכיל להו אטו חילק ובילק אכלי ליה ולפי הדברים לישנא בעלמא הוא:
שמעתא — דאמוראי ידענא דמכשרי למעלה מן הטבעת ובלבד שיהא משיפוי כובע ולמטה והני אמוראי סמכי אדרבי חנינא בן אנטיגנוס שחלק על רבנן ורבי יוסי ומכשר מוגרמת דידהו:
מוגרמת דרבנן — שהגרים מיעוט הקנה לאחר ששחט רובה:
מוגרמת דר' יוסי — ששחט רובה למעלה מן הטבעת או כולה:
מהו דתימא רבי חנינא — דמכשיר:
אמוגרמת דרבנן קאי — אבל היכא דכולה למעלה מן טבעת פסולה קמ"ל:
א"כ העיד עליה מיבעיא ליה — דמשמע דאסתמא דלעיל מיניה קאי דקתני מוגרמת פסולה ורבנן היא. העיד עליה רבי חנינא כו' ומדמהדר ונקט על מוגרמת ש"מ אתרוייהו מוגרמת דלעיל מיניה קאי והכי קאמר לא מיבעיא מוגרמת דרבנן דרובה בטבעת כשרה אלא אף מוגרמת דר' יוסי דכולה למעלה מן הטבעת כשרה:
דקאי רב נחמן כוותיה — דאכשר משיפוי כובע ולמטה כדאמרן:
מחלוקת — דרבנן ורבי יוסי:
בששחט — תחלה בתוך הטבעת שני שליש הגרגרת דהיינו מלא החוט של רובה אח"כ הגרים שליש האחרון:
כולה שחיטה בעינן בטבעת הגדולה — כלומר במקום הראוי לשחיטה וכ"ש למטה הימנה:
רובו ככולו — וגמרה לה שחיטה ברובה ומכאן ואילך מחתך בבשר שחוטה בעלמא הוא:
אבל הגרים שליש — תחלה שהתחיל לשחוט למעלה מן הטבעת ושחט רוב אחרון במקום שחיטה:
פסולה — אפי' לרבי יוסי דיציאת חיותא של בהמה ברוב סימן הוא וכשנחתך רוב הסימן לא נחתך אותו הרוב בשחיטה:
בעינן רובא בשחיטה — כלומר ההוא רובא דמפיק חיותא ביה בעינן בשחיטה:
מידי דהוה אחצי קנה פגום — דאמר לקמן (חולין דף כט.) הרי שהיה חצי קנה פגום מאליו והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשרה ואע"ג דכי נפקא חיותא לאו רובא בשחיטה. והאי הגרמה דמיעוטא נמי כפגימה בעלמא הוא וכי מוסיף עליה ושחט רובא לא מיפסלא ומיהו הכא בתוספת כל שהו לא סגי ליה דלא מצטרפא הגרמה לאכשורי לשחיטה הואיל ולאו מקום שחיטה הוא:
ורבנן התם — ההוא פגם במקום שחיטה הוא וכיון דאין טרפות בקנה עד שתפסק רובא כדאמרינן באלו טרפות (לקמן חולין דף מד.) הויין לה כמי שלא נפגמה ואע"ג דכי נפקא ליה חיותא לאו כוליה רובא בשחיטה נפק מיהו במקום שחיטה מיהא נפקא כוליה חיותא אבל הגרמה לאו שחיטה הוא ולאו מקום שחיטה הוא וכי נפקא חיותא ברוב הראשון של סימן בפסולא נפק דשלא במקום שחיטה הואי פלגא דמיפק חיותא:
דהא תנן — בפ' ב' (לקמן חולין דף כז.):
רובו של אחד כמוהו — ואם לא שחט אלא רוב הסימן והלך לו כשרה אלמא רובא ככולה. ולענין הגרמה נמי הא אתכשר ברובו ומתני' דקתני מלא החוט על פני כולה למעוטי הגרים שליש תחלה קאתי ולא למעוטי היכא דהגרמה בסוף:
אנא רובא דשחיטה קאמינא — כל תנא דאזיל בשחיטה בתר רובא קאמינא דרבי יוסי ברבי יהודה היא ולאו רבנן דהא שמעינן להו דפליגי בה ואמרי דלא אזלינן בשחיטה בתר רובא:
מיפק חיותא — שליש אמצעי ברוב סימן הוא:
ה"ג רב יהודה אמר רב טרפה בעינן רובא בשחיטה ולא גרסינן כי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה - דהא רב יהודה לאו במיפק חיותא תלי טעמא דקאמר בסיפא שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה הואיל ורובא בשחיטה ואף על גב דרובא קמא דהוא מיפק חיותא לאו בשחיטה הוא:
אתו שיילוה לרב הונא אמר להו טרפה — מסברא דנפשיה אמרה ולאו משמיה דרב מדלא קאמר להו הכי קאמר רב טרפה ורב יהודה אמרה משמיה דרב:
