ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים — דהא בני קטנים משמע. ועיכובא דגדולים פסולין לקמן יליף:
ת"ל תורים — לקמיה מפרש מאי תלמודא:
מאי תלמודא — כלומר מאיזה מקרא אנו לומדים נהי נמי דבני משמע קטנים מיהו עיכובא מנלן דלא מרבינן גדולים מק"ו:
לא לישתמיט קרא — אי סלקא דעתך גדולים נמי כשרים מכל הנך קראי דמשתעו בקינים כגון האי דנדבה ובשמיעת קול וביולדת ובזב ובזבה ובמצורע לא לשתמיט חד קרא דנכתוב מן בני התורים או מן היונה ומדכתיב בכולהו בני ש"מ לעכב:
ואימא בני היונה דכתיב בהו בני — לעיכובא ודאי גדולים פסולין אבל תורים בין גדולים בין קטנים משמע הלכך אי בעי גדולים לייתי אי בעי קטנים לייתי:
מה בני יונה — אינם כשרים בהכשר תורים:
אף תורים — אינם כשרין בהכשר בני יונה:
יכול יהו כל התורים כשרים — משיצאו מכלל קטנות:
ויהיו כל בני יונה כשרים — כל זמן שלא באו לכלל גדולים:
תחלת הציהוב — כשמתחילין לצהב כנפים שסביבות צוארם פסולים בזה ובזה דיצאו מכלל קטנים ונפסלו מבני יונה ולכלל גדולים לא באו שיוכשרו בתורים:
משיזהיבו — שיהא כנפי גופן גדולים ואדומים ומזהיבים כזהב:
משיצהיבו — משיתחילו לצהב:
מאימתי בני יונה כשרים — דביום שנולדו מאוסים הן ומאימתי כשרים:
משיעלעו — כדמפרש לקמיה:
הוא תני לה — שונה היה המשנה מפי רבו משיעלעו והוא אמר לה מפרש המשנה מדעתו דמשיעלעו לשון אפרוחיו יעלעו דם משיהא להם דם מצוי בבשר דכי שמיט גדפא מיניה אתי מיניה דמא:
מן התורים או מן בני היונה — מאיזה מהן שארצה והביא משניהן תחלת הציהוב מהו יצא ידי נדרו או לא. הא דתנן תחלת הציהוב פסול בשניהם משום ספיקא הוא שמא גדולים שמא קטנים הלכך הנודר תורים לא יצא שמא קטנים הם והנודר בני יונה לא יצא שמא גדולים הם אבל זה שנדר איזה שירצה והביא שניהם יצא ממה נפשך אם גדולים הם יצא משום תורים ואם קטנים הם יצא משום בני יונה:
או דלמא — לא גדולים נינהו ולא קטנים הוו אלא בריה בעלמא הוו דיצאו מכלל קטנים ולכלל גדולים לא באו:
אמר רבא תא שמע — מדאיצטריך קרא למעוטינהו:
אי אמרת בשלמא — אשמועינן קרא דבריה נינהו ואפילו היכא דליכא למיחש לספיקא כגון בבעיא דידן דפסול שפיר אתא קרא:
אלא אי אמרת ספיקא נינהו — וקרא לא פסלינהו אלא היכא דמיחייב תורין בהדיא או בני יונה בהדיא:
איצטריך קרא למעוטי — מי איכא ספיקא קמי קודשא בריך הוא אי פשיטא לך דגדולים נינהו אייתינהו בתורים ואי פשיטא לך דקטנים נינהו אייתינהו בבני יונה וכיון דלא פשיטא לן לא הא ולא הא מהיכא תיסק אדעתין לאכשורינהו:
