הואיל ואסירי בגיזה ועבודה — דכתיב תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב בפ"ב דבכורות (דף טו.):
פרט לדם קילוח — שמקיז את הבהמה בתחלה הדם שותת בטיפה אחת או שתים ואח"כ הוא מקלח ואח"כ הוא משחיר והכי קיימא לן בכריתות (דף כב.) ותניא התם איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו מטיפה המשחרת ואילך אבל דם קילוח לא הוי דם הנפש:
את הזרעים — לישנא דקרא נקט וכי יותן מים על זרע (ויקרא יא):
והתיז — בתחלת שחיטה:
על הדלעת — תלושה של תרומה:
רבי חייא אומר תולין — לקמיה מפרש מאי תולין:
באו ונסמוך על דברי ר"ש — שהוא מסייע את רבי חייא שאמר אין דם מכשיר והוה ליה רבי יחיד במקום שנים:
היכא דאיתיה לדם — על הדלעת עד גמר שחיטה שלא נתקנח:
דמכשיר — דדם שחיטה הוא ואיתקש למים:
אינה לשחיטה אלא לבסוף — וכשנתקנח קודם סימן שני עדיין לא היה קרוי דם שחיטה אלא דם מגפתו:
תלוי הדבר — אי הוי הכשר אי לא:
לר"ש לא מכשיר — לעולם ואינו מסייע את רבי חייא:
בנתקנח — דפליגי ביה רבי ורבי חייא:
מיהא — מסייע ליה לר"ש דבין למר ובין למר לא מכשרא:
לעולם משמע — עד שיבא אליהו ויודיענו ולא תני תנא תולין הדבר שגמרו מוכיח עליו:
לא אוכלין ולא שורפין — אם נתקנח קודם גמר שחיטה ואחר כך נגעה טומאה בזרעים:
והכי קאמר כו' — גירסא דלא צריכה היא:
צריד של מנחות — קורטי קמח הצבור במנחה ואין שמן נכנס לתוכו. צריד לשון יבש ודוגמתו בראש השנה (דף כז:) היה קולו דק או עב או צרוד: קיימא לן דחיבת הקדש מכשרת דתניא והבשר לרבות עצים ולבונה כדלקמן:
מונין בו ראשון ושני — כלומר אם נטמא מטמא אחרים או לא:
לאפסולי גופיה — ליתסר באכילה:
אטו ריש לקיש — דבעי לה לא ידע להאי קרא דהכשר על ידי מים הוא:
ריש לקיש — בקדשים מיבעי ליה אי הויא חיבת הקדש כהכשר מים בחולין או לא. ומהדר גמרא לשנויי ורבי אלעזר נמי דפשיט ליה ניהליה מיתורא דקרא פשטיה ניהליה:
