בוני התלמוד

    מסכת חולין דף קל״ב עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מטונךהגעתיך. מש"ה אמרינן גבי מנחת כהנת דנאכלת דאהרן ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' וכיון דכתיב בהדיא בני אהרן למעוטי בנות אהרן אבל מתנות לא כתיב בהו אלא כהן גרידא ומשמע כהן ואפילו כהנת:

    סתום מן המפורשכהן סתם דכתיב גבי מתנות ממפורש מבני אהרן דכתיב גבי מנחה דמה להלן כהן ולא כהנת דאהרן ובניו כתובין אף הכא כהן ולא כהנת:

    דבי ר' אליעזר בן יעקב תנאבעלמא כהן ולא כהנת אבל כהן דכתיב גבי מתנות אפילו כהנת במשמע מאי טעמא הוי מיעוט כו' דברישיה דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דמשמע כהנים ולא כהנות וכתיב בסיפיה דקרא ונתן לכהן הזרוע וגו' דמשמע נמי כהן למעוטי כהנת ואין מיעוט אחר מיעוט כו':

    רב כהנאישראל הוה ואשתו כהנת:

    אכילמתנתא:

    בשביל אשתושהיתה כהנת דס"ל כהן ואפי' כהנת:

    הלכתא כותיה דרב חסדאדאמר לעיל (חולין דף קל:) המזיק מתנות או שאכלן פטור מלשלם:

    והלכתא כרב אדא בר אהבהדפטר נמי בנה של לויה מפדיון הבן כבנו של לוי דתנן כהנים ולוים פטורים בפ"ב דבכורות (דף ג:) ואשמעינן רב אדא דלויה כלוי אליבא דמר בריה דרב יוסף דמוקי לה לדרב אדא בר אהבה בפ' יש בכור לנחלה (שם דף מז.) אפי' איעברא מישראל דבפטר רחם תלא רחמנא והרי רחם שיצא ממנו לאו דחיובא הוא ולאפוקי מדרב פפא דמוקים לה דאיעברא מעובד כוכבים אבל איעברא מישראל בתר אב אזלינן ליה וחייב:

    מן התייש ומן הצביה פטור מן המתנותדשה כתיב ולא צבי:

    מכדי קי"לבאותו ואת בנו (לעיל חולין דף פ.) דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת לה פלוגתייהו דר' אליעזר ורבנן אלא בצבי כו' ר' אליעזר סבר שה ולא מקצת שה:

    בשלמא ר' אליעזר דפטרכלאים הבא מן התייש ומן הצביה סבירא ליה שה ולא מקצת שה:

    אידך פלגא לימא ליהישראל לכהן אייתי כו':

    מאי חייב נמידקמחייבי רבנן:

    חלבו אסור כחלב בהמהדאזלינן לחומרא בכולהו:

    ואם איתאכדקאמרת דמחייבי רבנן בחצי מתנות אמאי קתני הכא וחייב בזרוע לחיים וקבה דמשמע בכולהו חייב:

    ומהדר לאו דוקא קתני חייב בזרוע כו' אלא איידי דתנא רישא דדמו כולו טעון כסוי וחלבו אסור דלא מצי למיתני חצי חצי דהא לא אפשר שחצי חלבו אסור וחצי מותר וה"נ דחצי דמו טעון כסוי וחצי דמו אינו טעון ומשום רישא תנא סיפא ולא משום דוקא דה"ה דאינו חייב אלא בחצי מתנות:

    שורהוה מצי למימר:

    לחלקדאי לא הוה כתיב אם הוה אמינא דאינו חייב במתנות עד שישחוט שה קמ"ל אם שאם שוחט שור בפני עצמו חייב ליתן מתנות:

    הזבחמשמע אפילו זבח אחד:

    הדין עם הטבחדינו של כהן לתבוע מן הטבח המתנות ואע"פ שאין הבהמה של טבח אלא משל אחרים:

    מתני' בכורשל ישראל שנתערב במאה בהמות אחרות:

    בזמן שמאהבני אדם שוחטין את הבהמות פוטרים את כולן ממתנות כהונה דכל אחד ואחד יכול לדחות את עצמו ולומר לכהן בכור שלי הוא וכן שני וכן שלישי:

    ואם אחד שוחט את כולןאין פוטרין אותם מאה בהמות מליתן מתנות לכהן אלא אחד הואיל שהוא שוחט את כולן אבל אחד יכול לפטור מן המתנות שאי אפשר שלא יהא הבכור אחד מהן ויכול לומר זה הוא ומן הבכור אין נותנים שאין קדושה חלה על קדושה:

    צריך שירשוםשיעשה בו סימן שיבינו הרואים שאינו כולו של ישראל:

    אם אמרכהן לישראל אני מוכר לך פרה זו חוץ מן המתנות שבה פטור ישראל מן המתנות:

    ואם אמרישראל לחבירו טבח מכור לי כו' כדפרישנא לעיל (חולין דף קלא.):

    גמ' אמאיפוטרים את כולן הא יכול לבא כהן עליו משני צדדין כלומר בשני כחות ולימא ליה אי בכור הוא כוליה דידי הוא:

    חולין 132 עמוד א

    1מטונך: ״אהרן ובניו״ כתובין בפרשה.

    2דבי רבי ישמעאל תנא: ״כהן״ ולא כהנת, וילמוד סתום מן המפורש.

    3דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא: ״כהן״, ואפילו כהנת הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

    4רב כהנא אכל בשביל אשתו, רב פפא אכל בשביל אשתו, רב יימר אכל בשביל אשתו, רב אידי בר אבין אכל בשביל אשתו.

    5אמר רבינא: אמר לי מרימר, הלכתא כוותיה דרב, והלכתא כוותיה דרב חסדא, והלכתא כוותיה דעולא.

    6והלכתא כוותיה דרב אדא בר אהבה: לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים.

    ברייתא

    7תנו רבנן: הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכלאים ובכוי. רבי אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות, (מן התייש ומן הצבייה) פטור מן המתנות.

    8מכדי קי"ל דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת ליה אלא בצבי הבא על התיישה, ובין לרבי אליעזר בין לרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב, אי אין חוששין.

    9ובשה ואפילו מקצת שה קמיפלגי: מר סבר: ״שה״ ואפי' מקצת שה, ומר סבר: ״שה״ ואפילו מקצת שה לא אמרינן.

    10בשלמא ר' אליעזר דפטר, קסבר ״שה״ ולא מקצת שה, אלא לרבנן, נהי נמי דקסברי ״שה״ ואפילו מקצת שה, פלגא לשקול, ואידך פלגא לימא ליה: אייתי ראיה דאין חוששין לזרע האב ושקול! אמר רב הונא בר חייא: מאי חייב נמי דקא אמר חייב בחצי מתנות.

    11מתיב רבי זירא: כוי יש בו דרכים שוין לבהמה, ויש בו דרכים שוין לחיה, ויש בו דרכים שוין לחיה ולבהמה.

    12כיצד? חלבו אסור כחלב בהמה, ודמו חייב לכסות כדם החיה, דרכים שוין לבהמה ולחיה שדמו וגידו אסורין כבהמה וחיה, וחייב בזרוע ולחיים והקבה, ורבי אליעזר פוטר.

    13ואם איתא, חייב בחצי מתנות מבעי ליה! איידי דתנא חלבו ודמו, דלא מתני ״חצי״ ״חצי״, משום הכי לא קא תני ״חצי״.

    14כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות, דתניא: ״שור״, מה ת"ל (דברים יח, ג) ״אם שור״ לרבות את הכלאים. ״שה״, מה ת"ל (דברים יח, ג) ״אם שה״ לרבות את הכוי.

    15ורבי אליעזר, האי ״אם״ למה לי? מיבעי ליה לחלק. ורבנן, לחלק מנא להו? נפקא להו (דברים יח, ג) מאת זובחי הזבח.

    16ור' אליעזר, האי ״מאת זובחי הזבח״ מאי עביד ליה? מבעי ליה לכדרבא, דאמר רבא: הדין עם הטבח.

    מתני׳ · משנה

    17בכור שנתערב במאה, בזמן שמאה שוחטין את כולן פוטרים את כולן, אחד שוחט את כולן פוטרים לו אחד.

    18השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות, והמשתתף עמהן צריך שירשום, ואם אמר: ״חוץ מן המתנות״ פטור מן המתנות.

    19אמר: ״מכור לי בני מעיה של פרה״, והיו בהן מתנות נותנן לכהן, ואינו מנכה לו מן הדמים. לקחן הימנו במשקל נותנן לכהן, ומנכה לו מן הדמים.

    גמ׳ · גמרא

    20ואמאי? יבא עליו כהן משני צדדין, ולימא ליה: אי בכור הוא כוליה דידי הוא, ואי לאו בכור הוא הב לי מתנתאי.

    תוספות

    דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנתנראה דלא ממעט אלא בנשאת לזר אבל לא נשאת כיון דאכלה בתרומה דחמירא כ"ש דיהבי ליה מתנות ומיהו אפשר דלא יהבינן לה לר' ישמעאל:

    רב כהנא אכל בשביל אשתוזהו רב כהנא שגלה מבבל לא"י דפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז.) שלא היה כהן כדאמרינן בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) אמר רב כהנא אי לאו דנסיבת כהנתא לא גלאי ואחר יש שהיה כהן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן. [וע"ע תוס' קדושין ח. ד"ה ר"כ ותוס' ב"ב קי. ד"ה ולא ובפסחים מט: ד"ה אמר]:

    ה"ג מאי נוהגין נמי דקתני בחצי מתנות:

    חלבו אסור כחלב בהמה ודמו טעון כסוי כחיה וחייב במתנות כבהמההא דלא קתני הני תרתי דשוה לבהמה ביחד משום דניחא ליה למיתני דם וחלב בזה אחר זה שסמוכין בכל מקום:

    ואם איתא חייב בחצי מתנות מבעי ליהבההיא דלעיל ניחא ליה טפי דלא תני בה חייב אלא נוהגין:

    בזמן שמאה שוחטים כולן פטוריםע"כ כשכולן בעלי מומין איירי דאין שוחטין בכור אא"כ נפל בו מום ומדנתערב ואין מכירין בו א"כ גם האחרים בעלי מומין הם:

    וצריך לרשוםסימן על הבשר רגילין היו לרשום בשר שפטור מן המתנות והיו מכירין רישומיהן וא"ת כיון דלית ליה לכהן אלא חצי חצי ליפטר וחצי ליחייב מידי דהוי אצבי הבא על התיישה דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי:

    אמאי יבא עליו משני צדדיםבפ"ב דבכורות (דף יח:) איכא פלוגתא גבי שתי רחלות אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ור' יוסי פוטר והך סתמא כר"מ דבתוספתא (פ"ב דבכורות) מסיים בה דברי ר"מ ומפרש בגמ' טעמא דר"מ משום דבא עליו כהן משני צדדין ואע"ג שכבר לקח אחד והשתא לא מבעיא לר"מ דפריך הכא שפיר אלא אפילו רבי יוסי דפליג התם היינו משום דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא שכבר לקח אחד אבל הכא מודי משום דמצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא ומשני שמכרו לישראל במומו ואפי' לר"מ דמחייב התם משום דממה נפשך אית ליה מתנות גביה אבל הכא ספק גמור והמוציא מחבירו עליו הראיה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    זאת אומרת הדין עם הטבחנראה פירושא שאע"פ שהטבח שוחט לישראל אינו יכול לדחות הכהן ולומר לו ולא בעל דברים דידך אנא זיל אצל בעלים, אלא הדין עמו ונותן לו, ולאו למימר שאם נתן לבעלים או שמכרן לאחר שיהא הטבח חייב לו, דהא קיימא לן כרב חסדא דאמר (לעיל חולין קל, ב) המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור, והאי טבח נמי לא משתרשי ליה זוזי דהא לאו דידיה היא בהמה אלא כדאמרן כנ"ל.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קל״ב עמוד א׳

    מסכת חולין דף קל״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־426 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מטונך הגעתיך. מש"ה אמרינן גבי מנחת כהנת דנאכלת דאהרן ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' וכיון דכתיב בהדיא בני אהרן למעוטי בנות אהרן אבל מתנות לא כתיב בהו אלא כהן גרידא ומשמע כהן ואפילו כהנת:

    סתום מן המפורש כהן סתם דכתיב גבי מתנות ממפורש מבני אהרן דכתיב גבי מנחה דמה להלן כהן ולא כהנת דאהרן ובניו כתובין אף הכא כהן ולא כהנת:

    דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא בעלמא כהן ולא כהנת אבל כהן דכתיב גבי מתנות אפילו כהנת במשמע מאי טעמא הוי מיעוט כו' דברישיה דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דמשמע כהנים ולא כהנות וכתיב בסיפיה דקרא ונתן לכהן הזרוע וגו' דמשמע נמי כהן למעוטי כהנת ואין מיעוט אחר מיעוט כו':

    רב כהנא ישראל הוה ואשתו כהנת:

    אכיל מתנתא:

    בשביל אשתו שהיתה כהנת דס"ל כהן ואפי' כהנת:

    הלכתא כותיה דרב חסדא דאמר לעיל (חולין דף קל:) המזיק מתנות או שאכלן פטור מלשלם:

    והלכתא כרב אדא בר אהבה דפטר נמי בנה של לויה מפדיון הבן כבנו של לוי דתנן כהנים ולוים פטורים בפ"ב דבכורות (דף ג:) ואשמעינן רב אדא דלויה כלוי אליבא דמר בריה דרב יוסף דמוקי לה לדרב אדא בר אהבה בפ' יש בכור לנחלה (שם דף מז.) אפי' איעברא מישראל דבפטר רחם תלא רחמנא והרי רחם שיצא ממנו לאו דחיובא הוא ולאפוקי מדרב פפא דמוקים לה דאיעברא מעובד כוכבים אבל איעברא מישראל בתר אב אזלינן ליה וחייב:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 132a · Sefaria

    תוספות

    דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת נראה דלא ממעט אלא בנשאת לזר אבל לא נשאת כיון דאכלה בתרומה דחמירא כ"ש דיהבי ליה מתנות ומיהו אפשר דלא יהבינן לה לר' ישמעאל:

    רב כהנא אכל בשביל אשתו זהו רב כהנא שגלה מבבל לא"י דפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז.) שלא היה כהן כדאמרינן בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) אמר רב כהנא אי לאו דנסיבת כהנתא לא גלאי ואחר יש שהיה כהן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן. [וע"ע תוס' קדושין ח. ד"ה ר"כ ותוס' ב"ב קי. ד"ה ולא ובפסחים מט: ד"ה אמר]:

    ה"ג מאי נוהגין נמי דקתני בחצי מתנות:

    חלבו אסור כחלב בהמה ודמו טעון כסוי כחיה וחייב במתנות כבהמה הא דלא קתני הני תרתי דשוה לבהמה ביחד משום דניחא ליה למיתני דם וחלב בזה אחר זה שסמוכין בכל מקום:

    ואם איתא חייב בחצי מתנות מבעי ליה בההיא דלעיל ניחא ליה טפי דלא תני בה חייב אלא נוהגין:

    בזמן שמאה שוחטים כולן פטורים ע"כ כשכולן בעלי מומין איירי דאין שוחטין בכור אא"כ נפל בו מום ומדנתערב ואין מכירין בו א"כ גם האחרים בעלי מומין הם:

    וצריך לרשום סימן על הבשר רגילין היו לרשום בשר שפטור מן המתנות והיו מכירין רישומיהן וא"ת כיון דלית ליה לכהן אלא חצי חצי ליפטר וחצי ליחייב מידי דהוי אצבי הבא על התיישה דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי:

    אמאי יבא עליו משני צדדים בפ"ב דבכורות (דף יח:) איכא פלוגתא גבי שתי רחלות אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ור' יוסי פוטר והך סתמא כר"מ דבתוספתא (פ"ב דבכורות) מסיים בה דברי ר"מ ומפרש בגמ' טעמא דר"מ משום דבא עליו כהן משני צדדין ואע"ג שכבר לקח אחד והשתא לא מבעיא לר"מ דפריך הכא שפיר אלא אפילו רבי יוסי דפליג התם היינו משום דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא שכבר לקח אחד אבל הכא מודי משום דמצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא ומשני שמכרו לישראל במומו ואפי' לר"מ דמחייב התם משום דממה נפשך אית ליה מתנות גביה אבל הכא ספק גמור והמוציא מחבירו עליו הראיה:

    Tosafot on Chullin 132a · Sefaria

    רשב"א

    זאת אומרת הדין עם הטבח נראה פירושא שאע"פ שהטבח שוחט לישראל אינו יכול לדחות הכהן ולומר לו ולא בעל דברים דידך אנא זיל אצל בעלים, אלא הדין עמו ונותן לו, ולאו למימר שאם נתן לבעלים או שמכרן לאחר שיהא הטבח חייב לו, דהא קיימא לן כרב חסדא דאמר (לעיל חולין קל, ב) המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור, והאי טבח נמי לא משתרשי ליה זוזי דהא לאו דידיה היא בהמה אלא כדאמרן כנ"ל.

    Rashba on Chullin 132a · Sefaria

    ריטב"א

    אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח פרש"י ז"ל דינו של כהן לתבוע מתנותיו אצל הטבח פי' לפירושו אף ע"פ שבהמה של ישראל כל היכא דהוי מתנות ברשותו מינה תבע כל היכא דאיתנהו בעיניהו שיש לדבר תובעים במכרי כהונה ולא מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את זיל אצל בעלים מיהו דוקא בעודן ברשותו. אבל אם נתנם טבח לבעלים או שמכרן אין לכהן על הטבח כלום וזה מבואר: וכן כל כיוצא בזה כגון ראובן שהפקיד מנה לשמעון והמעות של לוי ויודע לוי שזה הפקידו לשמעון הרי זה תובע ממונו משמעון אבל אם החזירה שמעון אין ללוי עליו כלום: והאשכנזים פי' הדין עם הטבח דדוקא ששחטו בהיות הבהמה לעכו"ם ולכהן הא אלו לקחו מהם ושחטו לעצמו חייב ואע"פ שגדלן מתנות בפטור משא"כ לתרומה. דתבואה שהביאה שליש ביד עכו"ם פטורה מן התרומה:

    והא דתנן והמשתף עמהם פטור מן המתנות סוגיא דשמעתין דפטור לגמרי כיון שיש יד עכו"ם או כהן באמצע. וכ"ת ומ"ש מצבי הבא על התיישה לרבנן דחייב בחצי מתנות משום דשה ואפי' מקצת שה: ואיכא למימר דשאני התם דליכא אלא מקצת שה והרי כל צד שה שבו חייב במתנות מכל מקום ואידך פלגא דפטור ממתנות אינו שה אבל הכא דבשה גופיה פטור מקצתו כיון שנפטר מקצתו נפטר כולו הא דאמרינן כהן טבח שתים וג' שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות: י"מ שאפי' בשוחט בהמה שלו לא פטרתה תורה אלא בשוחט לעצמו אבל בשוחט למכור לאחרים לא. ולפי' שתים וג' שבתות פטור דהוי כשוחט לעצמו שכוונתו שאם יבואו אחרים ליקח ממנו מוטב ואם לאו ישתייר לעצמו ועיקר שחיטתו לעצמו הוא: אבל מכאן ואילך הרי הוא כשוחט לאחרים שחייב: וכי קבוע מסחתא דמוכח מילתא דלמכור לאחרים הוא שוחט מיחייב מדינה לאלתר זהו פירושו של רש"י ז"ל. אבל תו' פירש דבשלו פטור הוא לעולם מן הדין אפי' בשוחט למכור לאחרים שהרי שלו הוא טובח. אבל מפני גזל השבט גזרו חכמים דמשני' וג' שבתות ואילך משנראה דקביע מסחתא יהא חייב במתנות: כדי שלא ירגילו טבחי ישראל ליתן ולשתף כהנים עמהם כדי לפטור מן המתנות ויש כאן גזל השבט ותורת מתנות משתכחות ועד ג' שבתות כל היכא דלא קבע מסחתא דלא מוכחא מילתא לא גזרו לא שנא במוכר שלו לגמרי ל"ש במשתף. תדע דליכא איסורא דאורייתא דאי לא היכי טעי ר' טבלא בדאורייתא אלא דאיהו עביד כדינא דאורייתא וטעי בדרבנן לא שמיעה ליה וכן עיקר וכן פי' בתו'.

    Ritva on Chullin 132a · Sefaria

    מאירי

    כבר ידעת כי מצות עשה לפדות כל בן זכר שהוא בכור לאמו ופדיונו חמש סלעים וניתנים לכהן כהנים ולויים פטורים ממצוה זו ולא עוד אלא אף ישראל שנולד לו בן מן הכהנת או מן הלויה פטור הבן מחמש סלעים:

    כבר ביארנו שחיוב מתנות כהונה ר"ל זרוע לחיים וקיבה אינו אלא בבהמה אבל לא חיה ולא עוף שנאמר אם שור או שה ומ"מ תיש ועז הרי הוא בכלל שה אפי' כלאים הבא מן הכבש והעז חייב במתנות וכן הכוי לדעת האומר שהוא בריה בפני עצמה ומ"מ לדעת האומר שהוא הבא מן התיש ומן הצביה אע"פ שלא יראה לנו כן כמו שהתבאר יש בדין זה תנאים פעמים שהוא חייב בחצי מתנות והוא בצבי הבא על התישה ופעמים שהוא פטור מכל וכל והוא בתיש הבא על הצביה וכבר ביארנו ענין זה בפרק אותו ואת בנו וגדולי האחרונים מחייבים במתנות בין תיש הבא על הצבייה בין צבי הבא על התישה שהתורה רבתה אותו למתנות שנאמר אם שור לרבות את הכלאים אם שה לרבות את כוי:

    מאחר שהכוי לא נתברר לנו ענינו נוהגין בו חומרי בהמה וחומרי חיה מעתה חלבו אסור כבהמה וכן חייב במתנות כבהמה על הצדדין שביארנו וטעון כסוי כחיה ואסור להרביעו בין בבהמה בין בחיה וכן דמו וגידיו אסורין כבהמה וחיה:

    מתנות אלו אע"פ שהזכיר הכתוב בהן שור ושה לא סוף דבר שהוא חייב בהן בשוחט שור ושה אלא אפי' לא שחט אלא שור אחד או שה שהרי נאמר אם שור אם שה וענין הנזכר כאן שהדין עם הטבח יתבאר במשנה החמישית:

    המשנה השניה והיא מענין החלק הראשון להודיע איזו בהמה תתחייב במתנות אלא שנתגלגלו בה על ידי זה ענינים אחרים הדומים לזה ואמר כל קדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין להגוז ולהעבד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן ושוחטן בחוץ (חייב) [פטור] ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור והמעשר אמר הר"מ פי' כל הענין הזה מבואר ונגלה ועוד יתבארו דיני כל עקר מאלו הדינין ופירושו בפרק שני מבכורות:

    אמר המאירי כל בהמת קדשים שהיה בה מום קבוע קודם שהקדישה אע"פ שאסור להקדיש בעלי מומין ושהוא לוקה על הקדשו כמו שיתבאר במקומו מ"מ הרי היא קדושה לענין זה למזבח שפודין אותה בערך הכהן ומביא בדמיה קרבן ואינו כמקדיש עצים ואבנים למזבח שנמכרין בלא הערכה כמו שיתבאר אלא מעריכין אותה ופודין אותה וכשנפדית הרי היא חולין גמורין וחייבת במתנות וכן אם ילדה זכר בפטר רחם בנה קדוש בבכורה הא אם לא נפדית פטורה מן המתנות ומן הבכורה שקדשת דמים מדחה מן המתנות ומן הבכורה וכן יוצאות לחולין על ידי פדיון זה לגמרי להיות בהמה זו מותרת בגזה ועבדה וולדה מותר כיצד אם היתה מעוברת קודם שתפדה וילדה אחר הפדיון ולדה חלין לגמרי ואם ילדה קודם שתפדה פודה את הולד אע"פ שהוא תמים ויוצא לחולין וכן חלבה מותר אחר הפדיון והשוחטן בחוץ אפי' קודם פדיון פטור שהרי אינו ראוי לפנים:

    וכן אין בהמה זו עושה תמורה ר"ל שאינה תופסת תמורתה מפני שלא נתקדש גופה וכל שאין בו אלא קדושת דמים אינו עושה תמורה ואם מתה קודם שתפדה הרי זו נפדית אחר שמתה הואיל ולא חלה עליה קדושת הגוף שכל שחלה עליו קדושת הגוף אינו נפדה לאחר מיתה שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכן שהם צריכים העמדה והערכה כמו שהתבאר חוץ מן הבכור והמעשר שאע"פ שקדם מומם להקדשן לא פקעה עקר קדושתן והרי הם כקדושת בכור ומעשר לבעלים או עושין מהם מה שירצו שהרי הבכור קדושתו מרחם וכן מעשר בהמה נאמר העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Chullin 132a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה הלכתא כר' אדא כו' דאי עיברה מעובד כוכבים אבל אי עיברה כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה בשלמא ר"א דפטר כו' מן התיש ומן הצביה כו' עכ"ל לאו דוקא תיש וצביה דהא מוקמינן פלוגתייהו בצבי ותישה אלא לישנא דברייתא נקט מן מין תיש ומן מין צביה קאמר ודו"ק:

    תוס' בד"ה אמאי יבא עליו כו' ואפי' לרבי מאיר דמחייב התם משום דממ"נ כו' עכ"ל אבל לרבי יוסי לא הוה אצטריך לאוקמא הכא במכרו לישראל אלא שבא ליד כהן ונפל בו מום ונתערב אחר כך במאה דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא שהרי לקח אחד וכ"כ הרמב"ם בפסקיו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 132a · Sefaria

    מהר"ם

    תד"ה אמאי יבא עליו בשני צדדים וכו' א' לו וא' לכהן דממ"נ חד בכור הוא והשני ירעה עד שיסתאב ר"ל אותו שיקח הישראל ירעה עד שיסתאב וגם חייב במתנות דשמא הוא הבכור ואותו שביד הכהן הוא החולין:

    Maharam on Chullin 132a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' אהרן ובניו כתובין עי' סוטה דף כג ע"ב תוס' ד"ה כהן:

    Gilyon HaShas on Chullin 132a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קל״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־426 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״מטונך: ״אהרן ובניו״ כתובין בפרשה.…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״דבי רבי ישמעאל תנא: ״כהן״ ולא כהנת,…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    3. קטע 319 מילים

      נפתחת ב״דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא: ״כהן״,…״

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״רב כהנא אכל בשביל אשתו, רב פפא…״

      חכמים: רב כהנא, רב פפא, רב יימר, רב אידי בר אבין.

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״אמר רבינא: אמר לי מרימר, הלכתא כוותיה…״

      חכמים: רב חסדא, עולא.

    6. קטע 612 מילים

      נפתחת ב״והלכתא כוותיה דרב אדא בר אהבה: לויה…״

      חכמים: רב אדא בר אהבה.

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכלאים…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״מכדי קי"ל דלענין כסוי הדם ומתנות לא…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    9. קטע 919 מילים

      נפתחת ב״ובשה ואפילו מקצת שה קמיפלגי: מר סבר:…״

    10. קטע 1044 מילים

      נפתחת ב״בשלמא ר' אליעזר דפטר, קסבר ״שה״ ולא…״

      חכמים: רב הונא בר חייא.

    11. קטע 1120 מילים

      נפתחת ב״מתיב רבי זירא: כוי יש בו דרכים…״

      חכמים: רבי זירא.

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״כיצד? חלבו אסור כחלב בהמה, ודמו חייב…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    13. קטע 1321 מילים

      נפתחת ב״ואם איתא, חייב בחצי מתנות מבעי ליה!…״

    14. קטע 1434 מילים

      נפתחת ב״כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: כוי…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    15. קטע 1521 מילים

      נפתחת ב״ורבי אליעזר, האי ״אם״ למה לי? מיבעי…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    16. קטע 1617 מילים

      נפתחת ב״ור' אליעזר, האי ״מאת זובחי הזבח״ מאי…״

      חכמים: רבא.

    17. קטע 1719 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ בכור שנתערב במאה, בזמן שמאה שוחטין…״

      חכמים: רב במאה.

    18. קטע 1819 מילים

      נפתחת ב״השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות,…״

    19. קטע 1926 מילים

      נפתחת ב״אמר: ״מכור לי בני מעיה של פרה״,…״

    20. קטע 2022 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ ואמאי? יבא עליו כהן משני צדדין,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף קל״ב ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026