חדא מחדא — כגון בריש מילתא דבעי לאתויי מערלה לחודה פרכינן קולא וחומרא ולא כל דהו:
חדא מתרתי — כגון שהשבנו מה לערלה שכן לא היתה כו' וסייעתנו ראיית דברינו בדבר אחר כגון חמץ בפסח יוכיח פרכינן אפילו כל דהו אם לא היה בידינו תשובת קולא וחומרא שהשבנו מה לחמץ בפסח שכן כרת והיה בידינו תשובה כל דהו השוה בשני המלמדין היינו משיבין אותה אע"פ שלא חזר הדין ולא באנו להצד השוה:
אבל חדא מתלת — כגון זו שאמרנו כלאים יוכיחו אי הדר דינא ואתי במה הצד אם היה בידינו תשובת קולא וחומרא להשיב על כלאים כגון מה לכלאים שכן כך וכך דליצטריך מיהדר דינא ומייתי במה הצד פרכינן כל דהו על מה הצד אבל כל כמה דלא הדר דינא לא פרכינן כל דהו אפילו שוים בכולהו כך המדות מסורות בידינו מסיני:
ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר — דקס"ד אין הזריעה נאסרת אלא הגידולים ולהם לא היתה שעת הכושר מעולם:
זאת אומרת — מדלא פריך הכי ש"מ כלאי הכרם עיקרן נאסר אפילו הזריעה עצמה נאסרת משנשרשה:
עיקרן — השרשתן נאסרת ולזריעה הזאת היתה לה שעת היתר כל ימיה משבאה לעולם עד שנשרשה:
עציץ נקוב — וזרעים בו והעבירו בכרם וכיון דנקוב הוא יונק מן הכרם:
הוסיף מאתים — הוסיף בתוך הכרם אחד ממאתים שגדל הירק או גרעיני הזרעים בתוכו דהוו להו מאה ותשעים ותשעה דהיתר וחלק המאתים הוי איסור אסור וכל שכן אם הוסיף יותר דכלאי הכרם אין בטלים עד שיהו בו מאתים דהיתר והאחד (ומאתים) של איסור:
לא הוסיף — מאתים אלא פחות כל דהו וכגון שיש בהיתר מאתים בו דהוי איהו אחד ומאתים מותר:
המלאה — משמע מילויו ותוספתו:
וכתיב הזרע — דמשמע זריעה עצמה:
זרוע מעיקרו — בתוך הכרם נאסר מיד בהשרשה:
זרוע ובא — שהיה נשרש כבר בהיתר חוץ לכרם בעינן מלאה:
מתניתין — דקתני בשר בחלב אסור בהנאה דלא כי האי תנא:
מה להלן מותר בהנאה — דכתיב ביה לכלב תשליכון אותו:
הא דרשינהו לכדשמואל — חד לחלב ומתה וחד לרבות שליל וחד להוציא טמאה (לעיל חולין דף קיג:):
קסבר ר"ע כו' — וכל הני גדי קראי יתירי נינהו לדרשה מדהוה ליה למיכתב בכולהו לא תבשל בהמה וכתב גדי שמע מינה לדרשה פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעוף וחלב ומתה ממשמעותיה דגדי משמע נמי חלב ומתה ואי משום דאסירי וקיימי ואין איסור חל על איסור אי לא כתיב רבויא קסבר ר"ע איסור חל על איסור הילכך חלב ומתה לא צריכי קרא לרבויי ואתו ממשמעותא וכן שליל:
מאי איכא בין ר"ע — דנפקא ליה מגדי פרט לעוף ובין רבי יוסי הגלילי דנפקא ליה מבחלב אמו:
רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא — דכל שהוא אסור משום נבלה נוהג בו בשר בחלב חוץ מן העוף שאין לו חלב אם:
עוף איכא בינייהו — ר"ע דפריש דאינו מן התורה משמע הא מדרבנן יש לו אבל רבי יוסי הגלילי דלא פריש האי לישנא שרי ליה לגמרי:
תניא נמי הכי — דלרבי יוסי הגלילי אפילו איסורא דרבנן לית ליה בעוף:
רבי אליעזר — אית ליה מכשירי מצוה דוחין את השבת במצוה שדוחה את השבת ואם אין לו אזמל למולו בשבת כורתין עצים לעשות פחמין ועושין אזמל:
רישבא — צייד עופות רישבא לשון אין פורסין רישבין ליונים:
טווסא — פואו"ן:
מתני' קבה — זהו חלב קרוש שבתוך הקבה:
ושל נבלה — בגמרא פריך אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא:
המעמיד — חלב:
בעור הקבה — דהוא בשר:
