שמא תשב — שמא ישבה ואע"ג דאוכלי תרומה מזדהרי בה שפיר מיהו לגבי קדש לא הויא שמירה וחיישינן הואיל וטומאה מצויה היא:
אבל בפירי — דאין טומאתן מצויה הויא שמירת תרומה שמירה לקדש למאי דנטריה דא"כ תרומה טהורה נמי תימא דמטמאה קודש:
אם אמר הפרשתי לתוכה כו' — בחומר בקדש (חגיגה דף כד:) תנן ביהודה נאמנין עמי הארץ על טהרת יין לנסכים אם אמרו טהורין הן והימנוהו רבנן כדי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו אבל על התרומה אין נאמנין אלא בשעת הגיתות והבדים עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין דתרומה ה"ז לא יקבל הימנו ואם אמר לו הפרשתי לתוך חבית זה רביעית לנסכים נאמן על כולם ומקבלם כהן ושותה:
בחיבורין — ששניהם בכלי אחד תמיד:
מטמא משקה חולין — כדאמרן לעיל (חולין דף לד.) דעביד להו תחלה:
והשלישי — שבחולין:
בחולין שנעשו כו' — כלומר באלו חולין אמרו כשנעשה על טהרת הקדש וקתני דעביד רביעי בקדש:
הרי הן כחולין — ואין באין לכלל שלישי:
הרי הן כתרומה — כדמפרש לטמא שנים ולפסול אחד כלומר הראשון והשני טמא בהן והשלישי פסול ואינו טמא לעשות רביעי אפילו בקדש וכיון דאשמועינן בדידהו דלא שייך בהו רביעי תו לא מיקרי שלישי דידהו טמא אלא פסול ולא עביד רביעי בקדש והאי תנא ס"ל כרבי יצחק ותנא דמתניתין קמייתא פליג עליה כדקתני ופוסל אוכלי קדש:
שחיטה מכשרת — את הבשר לטומאה דמשויא ליה אוכלא:
ולא בדם — ונפקא מינה דאילו נפל דם שחיטה על הזרעים לא הוכשרו דלא מיקרי דם שחיטה משקה:
אף בשחיטה — היכא דליכא דם ולעולם כי איכא דם נמי מכשיר את הזרעים:
דם המת — בהמה שמתה מאליה:
דם חללים — שנהרגה ולקמיה מפרש טעמא:
לשמעינן דם שחיטה — דלא מכשר ואע"ג דאיתקוש למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים:
ס"ד אמינא — דם המת עדיף דהוי כדם חללים דמה לי קטלה איהו כולה אבל דם שחיטה לא מיקרי חלל אלא זבוח:
מגפתו — לשון (תהילים צ״א:י״ב) פן תגוף באבן רגלך. כלומר דם מכת בהמה:
אינו מכשיר — דלא מיקרי משקה אלא דם חללים דכתיב ישתה:
דפסולי המוקדשין — לאחר שנפדו מה מים מותרים בהנאה אף דם פסולי המוקדשין מותרים בהנאה דהאי קרא בפסולי המוקדשין מוקמינן ליה בספרי:
