ליתני רובדי אילן — אע"ג דדמיא לרביצה וכ"ש מעופפת:
ה"ג א"כ ליכתוב והאם רובצת עליהן:
לאקושי אפרוחין לביצים — למפטר מפריחים:
וביצים לאפרוחים — למפטר מוזרות. ועל כרחך קן מ"מ לרבות ביצה אחת ואפרוחים וביצים אורחיה דקרא הוא למינקט רבים ברוב קנים:
מתני' נטל את הביצים ואח"כ חזרה האם עליהם פטור מלשלח — דכיון דנטל את הביצים הוה ליה קן מזומן:
גמ' ואימא — תשלח לאתויי עוד פעם שניה ותו לא:
א"ל שלח לעולם משמע — ורבוי דתשלח להכי הוא דאתא:
אין לי — דצריך שלוח אלא לדבר הרשות:
לדבר מצוה — כגון קן יולדת וטהרת מצורע מנין ת"ל תשלח:
הא לאו הכי ה"א לדבר מצוה — לא בעי שלוח והא שלוח עשה ול"ת הוא תשלח ולא תקח ואין עשה של ולקח למטהר דוחה את שניהם:
לא צריכא דעבר ושקליה — ואשמועינן דחוזר ומשלח ואי לא רבי דבר מצוה ה"א דהיכא דעבר ונטלה דכבר עבר על לאו דלא תקח תו לא קאי באפיה עשה דטהרת מצורע אלא עשה דשלוח דאכתי בעמוד ושלח קאי ואימא לידחייה. ולקמן פריך מאי אולמיה דעשה דמצורע מעשה דשילוח דנימא דנידחייה דאיצטריך לרבויי:
דלאו עבריה — הלאו כבר עבר עליה:
הניחא למאן דתני — במסכת מכות (דף טו.):
קיימו ולא קיימו — כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה כגון זה שניתק הלאו לעשה דמשמע לא תקח ואם לקחה קיים עשה שבה כשהתרו בו לא תקח ולקחה ושלחה בתוך כדי דבור של התראה פטור ואע"פ שעבר על לא תקח דלכך נתקו לעשה לומר אם עברת על אזהרה זו עשה זה והפטר לא קיים עשה שבה תוך כדי דבור דקי"ל תכ"ד כדבור דמי כי עבר על התראה חייב אפילו שלחה אחר זמן הכא נמי איכא למימר עבריה ללאו משלקחה ולא שלחה והשתא עשה הוא דאיכא ס"ד אמינא ליתי עשה ולידחי עשה להכי איצטריך קרא:
אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו — בטל עשה שבה לגמרי שאין יכול לקיימו עוד כגון ששחטה חייב לא בטל עשה שבה כל זמן שלא שחטה אע"פ שלא שלח מיד כשהתרו בו פטור וה"נ כל זמן שלא שחטה לא עבריה ללאו דבעמוד ושלח והפטר קאי ואכתי לאו ועשה הוא ולא בעי קרא כלל לדבר מצוה ואנא ידענא דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה:
ותו לרבי יהודה דאמר — במתני' לוקה ואינו משלח ואמר לקמן דהיינו טעמא דרבי יהודה דקסבר שלח מעיקרא משמע כלומר לא תקח האם אבל כשתמצאנה שלחנה ואם לקחה לא קאמר קרא דלשלחה הא תו ליכא לאוקמא כשעבר ונטלה דהא אפילו לדבר הרשות עשה ליכא ולא בעי שילוח דכיון דנטלה עבריה ללאו ועשה דלאו בעמוד ושלח קאי:
על מנת לשלחה — ואפילו לרבי יהודה בעמוד ושלח קאי דהא לא עבריה ללאו ואי נמי לא משלחה תו ליכא לאו דהא כבר לקחה בהיתר ותו לא קרינא ביה לא תקח ועשה איכא וס"ד ליתי עשה דמצורע ולידחיה להכי איצטריך קרא:
ומאי אולמיה — דעשה דמצורע מעשה דשלוח דתיסק אדעתיה דנדחייה:
ימחה על המים — פרשת סוטה יש בה הזכרות הרבה כתובות:
אסור בתשמיש המטה — כמאן דאמר במועד קטן (דף ז:) ימי ספירו וקל וחומר לימי חלוטו:
אהלו זו אשתו — שובו לכם לאהליכם לנשותיכם שאסרתים לכם ואמרתי אל תגשו אל אשה (שמות י״ט:ט״ו):
מתני' טעמא דרבי יהודה דלוקה מפרש בגמרא:
ואינו משלח — דאיסור דעבד עבד:
אין לוקין עליו — דלהכי נתקו לעשה לומר אם עבר על הלאו יעשה זאת וינצל לא תקח האם ואם לקח שלח תשלח:
זה הכלל וכו' אין לוקין עליו — אלא אם כן לא קיימו תוך כדי דבור למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא משלח תוך כדי דבור ואינו לוקה ואם לא שלח לוקה וצריך לשלח אחר לקיחה משמע ולמאן דתני בטלו ולא בטלו בעי עד שישחוט אותה ואי לא לא לקי:
גמ' בעלמא — כגון לא תגזול והשיב את הגזלה דהתם ליכא למימר קודם גזילה משמע דאם לא גזל מה ישיב:
שלח מעיקרא משמע — הכי קאמר קרא לא תקח האם אבל מה יש עליך לעשות כשתמצא קן שלח תשלח את האם ואין כאן ניתק לעשה אלא עברת עשה ולא תעשה מפני שהעשה קדם:
והשיב את הגזלה — אף על פי שכתוב אחרון בפרשה על כרחך לאו שניתק לעשה הוא שאין השבה קודם גזילה וכשגזל עבר על לא תגזול נמצא העשה נצטווה לאחר גזילה:
