ליבן — באור. בלשון חכמים נקרא ליבון ובלשון הלועזים קורין באדמותי':
שחיטתו כשרה — ולא אמר שריפה היא זו ולא שחיטה:
חידודה קודם לליבונה — מקדים וממהר לחתוך קודם שתכוה הבהמה מן האור:
והאיכא צדדין — דסכין כשנכנס לתוך החתך קודם שתשחט רוב הסימנים היא שורפת את הסימנים ונמצאת שהיא נשרפה קודם שחיטה שהרי ושט נקובתו במשהו ליטרף ושריפה כנקב הוא:
מירווח רווח — מתרחב החתך מצדי הסכין מכאן ומכאן ואין נוגע הסימן אלא חידודו של סכין:
והכה בו — את האדם מכה בכח:
משום שחין נדון — לענין נגעים כדמפרש לקמן. שחין בא ע"י חום שמתחמם מחמת כח ההכאה ומכוה באה מחמת האור והכא דאיכא תרוייהו בהי מינייהו דיינינן ליה:
למאי נפקא מינה — באיזה דבר חלוק דין מכוה משחין דתיבעי לך:
מטמאים בשבוע אחד בשני סימנים בשער לבן ובפסיון — שאין בהן הסגר שני כמו שכתוב (ויקרא יג) בשאת ובספחת ב' הסגרות שאם עמד בעיניו ולא פשה שבוע ראשון מסגיר אותו בשניה שמא יפשה ויחליטנו אבל בשחין ומכוה לא נאמר אלא הסגר אחד ואם עמד בעיניו בשבוע ראשון שוב אין מסגירו לטמאו אלא פוטרו והולך:
בשני סימנין — הנך דמפרש:
שער לבן ופסיון — אם פשה ולא כנתק שסימן טומאתו בשער צהוב:
ולמה חלקן הכתוב — בשתי פרשיות ופירש משפט כל אחת בה ולא צירפם יחד שהרי משפטן שוה והיה לו לכתוב כי יהיה בו בעורו שחין או מכוה:
שאין מצטרפין זה עם זה — לשיעור נגע כגריס חצי פול שאם עלה בו חצי גריס מחמת חום מכה שלא ע"י האור וחצי גריס אצלה ע"י כויית האור אין מצטרפין:
שחין — לשון חמימות כמו (יומא דף נג:) שנה שחונה וכדמתרגם יונתן חמותי ראיתי אור שחינית (ישעיהו מד):
לקה באבן — הכהו בכח באבן אפילו בלא חבורה דכל מכה מתחמם הבשר מיד ע"י ההכאה:
בגפת — שהטמין ידו בפסולת של זיתים והוא חם מאד מאיליו ונכוה:
אבר מעיקרו — ממקום שעוקרים העופרת והוא חם:
גחלת — פחם שלא כבה:
רמץ — אפר חם וכך שמו בלשון ערבי:
גפסית — מין סיד ושורפין אותו כמין סיד:
ותניא שחין ומכוה כו' — כולהי הנך מתנייתא מצטרכי הכא לפרושי מאי תיבעי לן דהא בעיא דלעיל הכי איבעיא לן ליבן שפוד והכה בו איזה הבל קודם לבא הבל המכה או הבל האור ונפקא מינה לכדתניא דהולכין אחר האחרון דתניא שחין ומכוה במקום אחד באותו מקום שלקה בראשון לקה בשני באותו גריס עצמו:
ביטל אחרון את הראשון — ונפקא מינה לענין צירוף שאם היה בו חצי גריס שחין ולקה באור באותו חצי גריס נהפך אותו גריס ונעשה מכוה ואם חזר ולקה לאחר זמן אצל מכוה זו שלא ע"י האור ונולד בו חצי גריס שחין אחר ונעשה שלם אין מצטרף עם הראשון וטהור והשתא אהני ליה ביטול שאילו לא ביטל חצי גריס הראשון היה זה מצטרף עמו:
והכא ה"ד — לענין בעיא דלעיל היכי מתבעי לן:
וליבן שפוד והכה בו — ובהכאה זו יש תורת שחין ותורת מכוה ואיבעיא לן הי קדים ואתי דליתי בתרא ונבטליה:
חבטא קדים — כח ההכאה קדים להרע לו לאדם והוי שחין ואתי הבל האור אחרון ומבטל ליה וה"ל מכוה ולא מצטרף בהדיה חצי גריס קמא דה"ל שחין ומכוה:
חידוד שאני — דמתוך שהוא חד אין הבל האור שבו חזק וחתיכתו קדם להבלו:
אלמא חבטא קדים — ואתי הבלא ומבטל ליה:
דברזייה מברז — שלא הכהו בכח אלא דקרו ואין כאן חבטא אלא הבל אבל הכהו דאיכא חבטא אימא דהא הוה בתרא ומבטל הבלא:
מברז — פויינ"ט בלע"ז:
של עבודת כוכבים — שמשמשים בה קרבנות של עבודת כוכבים ואסורה בהנאה כדאמרינן במסכת ע"ז (דף נא:) אבד תאבדון את כל המקומות בכלים שנשתמשו לעבודת כוכבים הכתוב מדבר:
מקלקל הוא — ואין זו הנאה שבחייה היו דמיה מרובין מלאחר שחיטה שבחייה היא עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה:
לחתוך — מתקן הוא דכיון דשחטה להכי קיימא:
במסוכנת — דהוי מתקן והוי הנאה שאם לא ישחטנה תמות:
באטמי דקיימי לקורבנא — נתחים טובים ירך וכתף וחזה דקיימי לשלחן דורון לאדם חשוב וזה שחתכן הפסידן:
ותיפוק ליה — אף על גב דהוא מקלקל אסור לחתוך משום שמנונית דאיסורא דנבלות שנבלעו בסכין:
