בוני התלמוד

    מסכת חולין דף כ״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ופדר קמא למה ליבשלמא ראש איצטריך לרבויי משום שכבר הותז אלא הפדר למה לי:

    דרך כבודשכשמקריב הראש חופה הפדר על מקום חתך מפני שמלוכלך בדם:

    מייתי לה מהכאשחיטה מן הצואר:

    זאת תורת הבהמהלעיל מיניה איירי בטומאת נבילות:

    עוף אינו מטמא במגע ובמשאדכתיב לטמאה בה אין לך אלא מה שאמור בה לא יאכל לטמאה בה:

    בהמה אינה מטמאה בבית הבליעהאם תחבה לו חברו דתניא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה ת"ל לא יאכל לטמאה מי שאין לה טומאה אלא דרך אכילתה יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו:

    מה בהמה בשחיטהיוצאה מידי נבלה דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר:

    אי מה בהמה ברוב שניםמדאצטריך לעיל לרבות את הראש שכבר הותז דאי בסימן אחד לאו הותז קריא ליה ולא איצטריך לרבוייה:

    זאתמיעוטא הוא:

    מה עוף הכשרו מן הצוארמליקתו:

    אף בהמה הכשרה מן הצוארשחיטתה והיינו דאמרן ותנא מייתי לה מהכא:

    זאת מאי עביד ליהכיון דעוף לאו מבהמה יליף אלא בהמה מעוף ילפא מיעוטא מאי ניהו:

    בסימן אחדדכתיב בחטאת (ויקרא ה) ולא יבדיל זאת ממעט שלא לכל דבריהם הוקשו אלא לדבר אחד:

    הבהמה והעוףוכל נפש חיה הרומשת במים דגים:

    לחייבו בשני סימניםכבהמה דנפקא לן ממנין לרבות את הראש שכבר הותז:

    אי אפשר שכבר הוקשו לדגיםדלאו בני שחיטה נינהו כדלקמן:

    הכא כתיבא אסיפהדידהו אצל שחיטת בהמה ומדשני בדיבוריה וכתיב בהו אסיפה ש"מ דוקא הוא:

    מן היבשהלפיכך יש לו חיות בריא וחזק:

    רקקגרביל"א שיש בה מים ויבשה:

    תדעשמן הרקק נבראו:

    ועוד שאלוקונטריקון ההגמון את רבן גמליאל שאלות הרבה והן בבכורות (דף ה.) וגם זאת שאלו והכא תניי' משום גררא דעופות:

    שרץ נפש חיה ועוף אלמא ממיא איתבריאועופות:

    ולמה הביאן אל האדםר"ג קאמר לה כלומר ולמה נכתבו כאן משום קריאת שם:

    לקרות להם שםוהכי קאמר ויצר מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים לראות מה יקרא לו ולא איצירה קאי:

    משום דכתיבואת כל עוף השמים על ויצר דמשמע דאיצירה נמי קאי. לישנא אחרינא משום דכתיב על כלומר מקרא קמא גופיה משתמע דמן הארץ נבראו דכתיב על הארץ דמשמע דמינה איתבריאו וכתיב נמי בקרא בתרא ויצר מן האדמה זה שמעתי וראשון נראה בעיני:

    אין שחיטה לעוף מן התורהוהיקשא דזאת תורת לאקושי בהמה למליקת העוף שתהא שחיטתה מן הצואר כדאמרינן לעיל ואפילו מתורה שבעל פה מהלכה למשה מסיני אין לו אלא מדברי סופרים ואין נבלת עוף קרויה נבלה אלא אם כן מתה מאליה או הרגה במכה שלא על ידי סימנים אבל נחירה או עיקור סימנין כשר בו:

    חיה נמידהא חיה נמי בהאי קרא כתיבא:

    לפסולי המוקדשיןכדאמרינן לקמן בשמעתין מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין:

    איתקש לבהמהונימא אין היקש למחצה:

    דסליק מיניהאו עוף אשר יאכל ושפך את דמו:

    ונתנבלה בידושלא מדעת:

    הנוחר והמעקרמדעת:

    פטור מלכסותדאשר יאכל כתיב (ויקרא יז):

    ליבעי כסוידהא כתיבא כסוי אנחירה דידיה ומהיכי תיתי למיפטריה:

    מי סברת בעוףקאי בחיה קאי דכסוי דידה כי כתיב אהכשרה כתיב והכשרה דידה שחיטה היא:

    השוחטדבר הצריך כסוי:

    וצריך לדםכדמפרש:

    חייב לכסותעל כרחו ושוב לא יראה למלאכה:

    כיצד עושהלהפטר מן הכסוי נוחרו או עוקרו:

    חולין 27 עמוד ב

    1ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי? מיבעי ליה לכדתניא: כיצד הוא עושה? חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו, וזהו דרך כבוד של מעלה.

    2והאי תנא מייתי לה מהכא, דתניא: (ויקרא יא, מו) ״זאת תורת הבהמה והעוף״, וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? בהמה מטמאה במגע ובמשא, עוף אינו מטמא במגע ובמשא! עוף מטמא בגדים אבית הבליעה, בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה!

    3באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? לומר לך: מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה. אי מה להלן ברוב שנים אף כאן ברוב שנים? ת"ל ״זאת״.

    4ר' אליעזר אומר: באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? לומר לך: מה עוף הכשרו מן הצואר, אף בהמה הכשרה מן הצואר.

    5אי מה להלן ״ממול עורף״, אף כאן ״ממול עורף״? ת"ל (ויקרא ה ח) ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל ראשו של זה ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף׃

    6ור' אליעזר האי זאת מאי עביד ליה אי לאו זאת הוה אמינא מה עוף? בסימן אחד אף בהמה בסימן אחד כתב רחמנא זאת׃

    7תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן אחד׃

    8דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן אילימא משום דכתיב ״(במדבר יא״, כב) הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי להו׃

    9אלא מעתה גבי שליו דכתיב ״(במדבר יא״, לב) ויאספו את השליו הכי נמי דלאו בשחיטה והא אמרת לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה התם לא כתיב״א אסיפה במקום שחיטה דאחריני הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני״:

    10דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים דגים שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד אמר רב שמואל קפוטקאה תדע שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם כדגים:

    11ועוד שאלו כתוב אחד אומר (בראשית א, כ) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף אלמא ממיא איברו וכתיב ״(בראשית ב״, יט) ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים אלמא מארעא איברו׃

    12אמר לו מן הרקק נבראו ראה תלמידיו מסתכלים זה בזה אמר להם קשה בעיניכם שדחיתי את אויבי בקש מן המים נבראו ולמה הביאן אל האדם לקרות להן שם׃

    13ויש אומרים בלשון אחר אמר לאותו הגמון ובלשון הראשון אמר להן לתלמידיו משום דכתיב ״על ויצר״׃

    14אמר רב יהודה משום ר' יצחק בן פנחס אין שחיטה לעוף מן התורה שנאמר ״ושפך בשפיכה בעלמא סגי״׃

    15א"ה חיה נמי איתקש לפסולי המוקדשין עוף נמי איתקש לבהמה דכתיב ״זאת תורת הבהמה והעוף הא כתיב (ויקרא יז״, יג) ושפך את דמו׃

    16ומאי חזית דשדייה ליה על עוף שדייה אחיה מסתברא משום דסליק מיניה׃

    17(סימן נתנבל דם במליקה)׃

    18מיתיבי השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה נחירתו זו היא שחיטתו ליבעי כסוי מי סברת בעוף לא בחיה׃

    19ת"ש השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה? או נוחרו או עוקרו.

    תוספות

    ופדר קמא למאי אתאמה שמקשינן לכתוב חד ראש ותרי פדר דמחד ראש ידעינן שהוא בכלל עריכה ופדר קמא דדרשינן מיניה שחופהו על בית השחיטה ידעינן דראש קודם לכל אברים נראה דאי לא כתיב אלא חד ראש לא הוה דרשינן מיניה שכבר הותז אלא הוה דרשינן [מיניה שחופהו על בית השחיטה והוה שמעינן מיניה] שקודם לכל האברים אבל השתא מיתורא דכתיב ראש שני אשמועינן דשחיטה מן הצואר:

    באיזו תורה שוותה בהמה לעוףבפרק חטאת העוף בזבחים (דף סט:) דרשינן מינה מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף כו' תרתי שמע מינה:

    מה עוף בסימן אחדדכתיב ומלק ולא יבדיל:

    דרש בר קפראלדידיה איצטריך זאת לשום דרשא:

    תדע שהרי יש להם קשקשתתימה מה צריך ראיה על זה דקרא כתיב בהדיא ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף וי"ל דמייתי ראיה דכיון דבריאת המים ניכרת בהם ראוי לדמותם לדגים לענין שחיטה:

    ועוד שאלופירוש קונטריקון ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי ולא כמו שפירש בקונטרס את רבן גמליאל ובכל דוכתי דאיכא ועוד שאלו עליה קאי ואע"ג דלא מייתי התם כמו בו ביום שבכל הש"ס דהוי ביום שמינו בו את רבי אלעזר בן עזריה נשיא כדאמרינן בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.):

    בשפיכה בעלמאואפילו לר' מאיר דיליף לקמן בפרק כסוי הדם (חולין דף פה.) דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה דגמר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הכא כתיבא אסיפא דידהו במקום שחיטה דאחריניואם תאמר חגבים דלאו בני שחיטה נינהו כדאיתא בכריתות (כא, א) מנא לן. כתב הרב בעל ההלכות וכן הרמב"ם ז"ל (הל' שחיטה פ"א ה"ג) משום דכתיב (ישעיה לג, יד) אסף החסיל. ואינו מחוור דהא אמרינן הכא דלא גמרינן אלא מאסיפה דכתיבא גבי שחיטה דאחריני. והתם ליכא גבי שחיטה דאחריני. ול"נ משום דלא כתיבא שחיטה גבי דידהו וכל דלא אסרה תורה בלא שחיטה בכלל היתר הוא, והא דשיילינן הכא דגים גופייהו מנא לן, היינו משום דכתיבי גבי צאן ובקר וחיה דבעי שחיטה משום דאיתקש לפסולי המוקדשין, ועוף נמי למאן דאמר יש לו שחיטה מן התורה דכתיב (ויקרא יא, מו) זאת תורת הבהמה והעוף, אבל חגבים מנא תיתי כנ"ל.

    נוחרו או עוקרו מאי לאו בעוףפירוש משום דתני ליה בלשון זכר. ואי בחיה הוה ליה למיתני נוחרה או עוקרה ואהדר ליה לא בחיה, וללשון נוחרו לא קפיד.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף כ״ז עמוד ב׳

    מסכת חולין דף כ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־481 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ופדר קמא למה לי בשלמא ראש איצטריך לרבויי משום שכבר הותז אלא הפדר למה לי:

    דרך כבוד שכשמקריב הראש חופה הפדר על מקום חתך מפני שמלוכלך בדם:

    מייתי לה מהכא שחיטה מן הצואר:

    זאת תורת הבהמה לעיל מיניה איירי בטומאת נבילות:

    עוף אינו מטמא במגע ובמשא דכתיב לטמאה בה אין לך אלא מה שאמור בה לא יאכל לטמאה בה:

    בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה אם תחבה לו חברו דתניא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה ת"ל לא יאכל לטמאה מי שאין לה טומאה אלא דרך אכילתה יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו:

    מה בהמה בשחיטה יוצאה מידי נבלה דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר:

    אי מה בהמה ברוב שנים מדאצטריך לעיל לרבות את הראש שכבר הותז דאי בסימן אחד לאו הותז קריא ליה ולא איצטריך לרבוייה:

    ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 27b · Sefaria

    תוספות

    ופדר קמא למאי אתא מה שמקשינן לכתוב חד ראש ותרי פדר דמחד ראש ידעינן שהוא בכלל עריכה ופדר קמא דדרשינן מיניה שחופהו על בית השחיטה ידעינן דראש קודם לכל אברים נראה דאי לא כתיב אלא חד ראש לא הוה דרשינן מיניה שכבר הותז אלא הוה דרשינן [מיניה שחופהו על בית השחיטה והוה שמעינן מיניה] שקודם לכל האברים אבל השתא מיתורא דכתיב ראש שני אשמועינן דשחיטה מן הצואר:

    באיזו תורה שוותה בהמה לעוף בפרק חטאת העוף בזבחים (דף סט:) דרשינן מינה מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף כו' תרתי שמע מינה:

    מה עוף בסימן אחד דכתיב ומלק ולא יבדיל:

    דרש בר קפרא לדידיה איצטריך זאת לשום דרשא:

    תדע שהרי יש להם קשקשת תימה מה צריך ראיה על זה דקרא כתיב בהדיא ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף וי"ל דמייתי ראיה דכיון דבריאת המים ניכרת בהם ראוי לדמותם לדגים לענין שחיטה:

    ועוד שאלו פירוש קונטריקון ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי ולא כמו שפירש בקונטרס את רבן גמליאל ובכל דוכתי דאיכא ועוד שאלו עליה קאי ואע"ג דלא מייתי התם כמו בו ביום שבכל הש"ס דהוי ביום שמינו בו את רבי אלעזר בן עזריה נשיא כדאמרינן בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.):

    בשפיכה בעלמא ואפילו לר' מאיר דיליף לקמן בפרק כסוי הדם (חולין דף פה.) דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה דגמר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו:

    Tosafot on Chullin 27b · Sefaria

    רשב"א

    הכא כתיבא אסיפא דידהו במקום שחיטה דאחריני ואם תאמר חגבים דלאו בני שחיטה נינהו כדאיתא בכריתות (כא, א) מנא לן. כתב הרב בעל ההלכות וכן הרמב"ם ז"ל (הל' שחיטה פ"א ה"ג) משום דכתיב (ישעיה לג, יד) אסף החסיל. ואינו מחוור דהא אמרינן הכא דלא גמרינן אלא מאסיפה דכתיבא גבי שחיטה דאחריני. והתם ליכא גבי שחיטה דאחריני. ול"נ משום דלא כתיבא שחיטה גבי דידהו וכל דלא אסרה תורה בלא שחיטה בכלל היתר הוא, והא דשיילינן הכא דגים גופייהו מנא לן, היינו משום דכתיבי גבי צאן ובקר וחיה דבעי שחיטה משום דאיתקש לפסולי המוקדשין, ועוף נמי למאן דאמר יש לו שחיטה מן התורה דכתיב (ויקרא יא, מו) זאת תורת הבהמה והעוף, אבל חגבים מנא תיתי כנ"ל.

    נוחרו או עוקרו מאי לאו בעוף פירוש משום דתני ליה בלשון זכר. ואי בחיה הוה ליה למיתני נוחרה או עוקרה ואהדר ליה לא בחיה, וללשון נוחרו לא קפיד.

    Rashba on Chullin 27b · Sefaria

    מאירי

    בכמה מקומות ביארנו שהנבלה מטמאה במגע ובמשא ובפרק ראשון ביארנו שנבלת עוף טהור אינה מטמאה במגע ובמשא אלא שהיא מטמאה בגדים שעליו בבית הבליעה ושאר נבלות אם הגיעו לבית בליעתו בלא מגע כגון שתחב לו חברו בכוש אינה מטמאה בגדים:

    דגים אינן בני שחיטה ואע"פ שהלכה למשה מסיני היא יש לה רמז מן המקרא שנאמר הצאן ובקר ישחט להם וגו' אם את כל דגי הים יאסף וגו' באסיפה בעלמא:

    השוחט ונתנבלה בידו בעוף או בחיה או הנוחר והמעקר פטור מלכסות לא הטעינה תורה כסוי אלא בדם שחיטה אבל השוחט לצורך דם והוא שהדם צריך לו אם לצבע שהיו עושין ממנו ונקראת לכא אם לתולעת הנעשה בבגדי צמר ונקראת יאניבא חייב לכסות ואם כן מי שצריך לדם הסימנין ינחור או יעקר וישתמש בדמו כמו שיתבאר ועולת העוף אינה בשחיטה אלא במליקה כמו שהתבאר ואם מלקה שלא כדרך האמור בה אלא שמלק בסכין ובדומה לזה הרי היא נבלה כמו שהתבאר בפרק ראשון:

    Meiri on Chullin 27b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוספות בד"ה ופדר קמא למאי כו' אלא הוה דרשינן מיניה שחופהו על בית השחיטה והוה שמעינן מיניה שקודם כו' עכ"ל כצ"ל ורצו לומר דאילו הוה כתיב חד ראש לא הוה דרשינן ליה דאצטריך ליה שיהיה בכלל עריכה משום שכבר הותז אלא דאצטריך ליה שחופה הפדר על הראש דמפדר לחוד לא משמע הא אי לא הוה כתיב ראש לגביה והשתא שפיר שמעינן מיניה שקודם לכל האברים אבל שכבר הותז לא כו' ובדפוס לובלין הגיה המגיה לפי דרכו ואפשר שנתכוין לכך אבל העיקר חסר מן הספר וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 27b · Sefaria

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה ופדר קמא למאי אתא וכו' ידעי' דראש קודם לכל האברים ר"ל כיון דמפדר קמא ילפינן שחופהו על בית השחיטה ומפדר בתרא דרשינן שהוא קודם לכל האברים ממילא ידעינן נמי שהראש ג"כ קודם לכל האברים שהרי הראש הוא מכוסה עם הפדר ואי אפשר להעלות הפדר בלא הראש:

    בא"ד נראה דאי לא כתוב אלא חד ראש וכו' אלא הוה דרשינן שקודם לכל האברים כו'. ר"ל דמהראש ואת הפדר הכתובים הסמוכים להדדי הוה דרשינן שחופה הפדר על בית השחיטה דא"א למדרש מלמד שחופהו על בית השחיטה אא"כ נכתב ג"כ ראש אצל הפדר ומפדר הב' הוה דרשינן שקודם לכל האברים ומינה נשמע נמי שהראש ג"כ קודם לכל האברים מאחר שהפדר הוא מכסה על בית השחיטה של הראש:

    Maharam on Chullin 27b · Sefaria

    בן יהוידע

    דָּגִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם הֶכְשֵׁרָן בְּלֹא כְלוּם נראה לי בס"ד לכך מלוי מַּיִם מ" ם י ו " ד מ" ם הוא 'דומם' רמז כח חיות הנברא מן המים הוא דומם שאינו בריא וחזק. גם נראה לי בס"ד מַּיִם הם חסד ולכן דוחין כח הטומאה מכל הטובל בהם ולכן כל כשוף נפשר ובטל במים ולכן הדגים שנבראים מן המים אין נדבקים בהם רוחות הטומאה בחוזק ולכן אסיפתן מן המים מכשירתן ואין צריכין שחיטה ועל כן כאשר הורה יעקב איש כפר נבראי בצור שהדגים צריכין שחיטה שלח ליה רב חגי תא לקי והיינו שרצה להלקותו מפני כי שליטת כוחות החיצונים באיזה דבר נחשב זה למלקות באותו דבר וכיון שהורה שצריך שחיטה לדגים מוכח דסבירא ליה שהדגים לוקין בשליטת החיצונים ובאמת זה אינו ולא הוי הכי לדגים לכך שלח ליה תא לקי כנגד מה שהחלטת מלקות לדגים בשליטת החיצונים.

    Ben Yehoyada on Chullin 27b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף כ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־481 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי? מיבעי…״

    2. קטע 241 מילים

      נפתחת ב״והאי תנא מייתי לה מהכא, דתניא: (ויקרא…״

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה?…״

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״ר' אליעזר אומר: באיזו תורה שוותה בהמה…״

    5. קטע 531 מילים

      נפתחת ב״אי מה להלן ״ממול עורף״, אף כאן…״

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״ור' אליעזר האי ״זאת מאי עביד ליה…״

    7. קטע 734 מילים

      נפתחת ב״תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף…״

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנלן אילימא…״

    9. קטע 938 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה גבי שליו דכתיב (במדבר יא,…״

    10. קטע 1036 מילים

      נפתחת ב״דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה…״

      חכמים: רב שמואל, שמואל.

    11. קטע 1139 מילים

      נפתחת ב״ועוד שאלו כתוב אחד אומר (בראשית א,…״

    12. קטע 1228 מילים

      נפתחת ב״אמר לו מן הרקק נבראו ראה תלמידיו…״

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״ויש אומרים בלשון אחר אמר לאותו הגמון…״

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה משום ר' יצחק בן…״

      חכמים: רב יהודה.

    15. קטע 1523 מילים

      נפתחת ב״א"ה חיה נמי איתקש לפסולי המוקדשין עוף…״

    16. קטע 1612 מילים

      נפתחת ב״ומאי חזית דשדייה ליה על עוף שדייה…״

    17. קטע 174 מילים

      נפתחת ב״(סימן נתנבל דם במליקה)…״

    18. קטע 1826 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור…״

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״ת"ש השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף כ״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026