מסכת חולין דף ק״כ עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Chullin 120a, Chapter 9 HaOr VeHarotev
רש"י
אמתניתין - דקתני עצמות מצטרפין ועל כרחך משום שומר דהא יד לא מצטרף אבל נימא לא הוי שומר ולא מצטרף דאין שומר על גבי שומר:
שומנא - שומן שעל המרק:
אמר ליה אביי - שומן למה לי לאצטרופי דקתני מצטרפין לטמא טומאת אוכלין בהדי בשר הא בפני עצמו לא ושומן אמאי לא אוכל מעליא הוא:
חלב דקריש - לחה היוצאה מן הבשר שקורין גלייר"א:
ציר שעל גבי ירק - משקה היוצא מן הירק. ל"א ציר שהיו מטבילין מאכלן בציר:
מצטרפין לככותבת - ואע"ג דלא קריש כיון דבהדי אוכל מיחבר אוכל הוא:
ומשני התם - טעמא דיוה"כ לאו משום אוכלא הוא דאי נמי לאו אוכלא כיון דמייתבא דעתיה מחייב דהא לא תעונה כתיב (ויקרא כג) וזה לא התענה אבל הכא אוכל ומשקה אין מצטרפין דהא לא שוו שיעורייהו. ואע"ג דהתם נמי תנן (יומא דף עג:) אכל ושתה אין מצטרפין ה"מ אכל ושתה דקים להו לרבנן דלא מייתבא דעתיה בהכי אבל ציר שע"ג ירק קים להו לרבנן דמייתבא:
קיפה - פונדרייל"א דק שבבשר שצולל ליסוד הקדרה שקורין פונדרייל"א:
תבלין - באנפי נפשייהו ולא אכלי להו אינשי:
הקפה - הקרישו על גבי האור:
לרבות את השותה - מדכתיב (ויקרא ז) ונכרתה הנפש נפש משמע כל דבר המיישב דעתו של אדם ואפילו שותה כמו (בראשית כג) אם יש את נפשכם שהיא לשון תאוה וקורת רוח שהנפש נהנה ממנו:
המחהו - התיכו לעוף טהור באור שקורין פונדר"א וגמעו מטמא בגדים אבית הבליעה:
המחהו בחמה - וגמעו טהור וטעמא מפרש לקמן:
וכל נפש אשר תאכל נבלה וגו' - גבי נבלת עוף טהור כתיב (ויקרא יז):
משלחן גבוה זכו - והיתרא משום גבוה הוא אבל לגבי הדיוט לא אשכחן דהותר:
הטמאים - בשרצים כתיב וה"א יתירא קא דריש:
ליגמר - מחלב וחמץ ונבלה דמיחוי שלהם כמותם:
1אמתניתין: ״העור והרוטב והקיפה וכו'״ מצטרפין לטמא טומאת אוכלין׃
2אמר ריש לקיש: לא שנו אלא עצם, דהוי שומר, אבל נימא לא הויא שומר. ור' יוחנן אמר: אפילו נימא נמי הויא שומר.
3א"ל ר"ל לר' יוחנן: ומי איכא שומר על גבי שומר? חלחולי מחלחל.
4מתקיף לה רב אחא: אלא מעתה, תפילין היכי כתבינן? הא בעינן כתיבה תמה, וליכא!
5אישתמיטתיה הא דאמרי במערבא: כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב.
6איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש: עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע בציב היוצא ממנו, ובשערה שכנגדו טמא. מאי לאו משום שומר? לא, משום יד.
7נימא אחת למאי חזיא? כדאמר רבי אילעא: במלאי שבין המלאין, ה"נ בנימא שבין הנימין.
8והיכא איתמר דרבי אילעא? אהא דתנן: המלאי שבשבלין מטמאין ומיטמאין ואין מצטרפין. מלאי למאי חזיא אמר רבי אילעא: במלאי שבין המלאין.
9והרוטב. מאי רוטב? אמר רבא: שומנא.
10א"ל אביי: הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא חלב דקריש.
11מאי איריא קריש? כי לא קריש נמי! דאמר ריש לקיש: ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביום הכפורים.
12התם משום יתובי דעתא הוא, בכל דהו מיתבא דעתיה.
13הכא משום איצטרופי הוא, אי קריש מצטרף, אי לא קריש לא מצטרף.
14והקיפה, מאי קיפה? אמר רבה: פירמא.
15א"ל אביי: הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא אמר רב פפא: תבלין.
16תנן התם: הקפה את הדם ואכלו, או שהמחה את החלב וגמעו חייב.
17בשלמא הקפה את הדם ואכלו, כיון דאקפיה אחשובי אחשביה, אלא המחה את החלב וגמעו אכילה כתיבא ביה, והא לאו אכילה היא!
18אמר ר"ל אמר קרא ״(ויקרא ז״, כ) ״נפש״ לרבות את השותה.
ברייתא
19תניא נמי גבי חמץ כה"ג המחהו וגמעו אם חמץ הוא, ענוש כרת; אם מצה היא, אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.
20בשלמא אם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, (דברים טז, ג) לחם עוני אמר רחמנא, והאי לאו לחם עוני הוא. אלא אם חמץ הוא ענוש כרת, אכילה כתיבא ביה!
21אמר ריש לקיש: אמר קרא ״(שמות יב״, טז) ״נפש״ לרבות את השותה.
22ותניא נמי גבי נבלת עוף טהור כה"ג המחהו באור טמא, בחמה טהור. והוינן בה: אכילה כתיב ביה!
23אמר ריש לקיש: אמר קרא ״(ויקרא ז״, כה) ״נפש״ לרבות את השותה. אי הכי, בחמה נמי? בחמה איסרוחי מסרח.
24וצריכי, דאי כתב רחמנא חלב חמץ לא אתי מיניה, שכן לא היתה לו שעת הכושר; נבלה לא אתי מיניה, שכן ענוש כרת.
25ואי כתב רחמנא חמץ חלב לא אתי מיניה, שכן לא הותר מכללו, ונבלה לא אתיא מיניה, שכן ענוש כרת.
26ואי כתב רחמנא בנבלה הנך לא אתיא מינה, שכן מטמאה.
27חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי! הי תיתי? לא לכתוב רחמנא בנבלה ותיתי מהנך מה להנך שכן ענוש כרת!
28לא לכתוב רחמנא בחמץ, ותיתי מהנך מה להנך, שכן לא היתה להן שעת הכושר!
29לא לכתוב רחמנא בחלב, ותיתי מהנך מה להנך שכן לא הותר מכללן, תאמר בחלב שהותר מכללו!
30ומאי ניהו? אילימא חלב בהמה לגבוה נבלה נמי אשתראי מליקת עוף לגבוה.
31ואלא חלב חיה להדיוט נבלה נמי אשתראי מליקה דחטאת העוף לכהנים!
32לעולם חלב חיה להדיוט, ודקא קשיא לך כהנים כהנים משלחן גבוה קא זכו.
33והא דתניא: ״הטמאים״ לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן, למה לי? ליגמר מהני!
34צריכי, דאי לא כתב רחמנא הוה אמינא: דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה התם עד דאיכא כזית, אף הכא נמי עד דאיכא כזית.
תוספות
הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין - הוה מצי למימר יטמא טומאת נבלות א"נ טומאת נבלות לא מטמא דאיכא מילי טובא דמטמא טומאת אוכלין ולא מטמא טומאת נבלות כדתנן (לעיל חולין דף קיז:) השוחט בהמה לעובד כוכבים ומפרכסת כו':
הקפה הדם ואכלו - הקפהו בחמה מיירי כדפרשינן בהקומץ רבה (מנחות דף כא.) אבל באור לא דדם שבשלו אינו עובר עליו:
לרבות השותה - וא"ת ולמה לי קרא הא שתיה הויא בכלל אכילה כדדרשי' בפ"ג דשבועות (דף כג.) מדכתיב ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך תירושך וקרי תירוש אכילה וי"ל דהתם במילי דשתיה כגון יין ושמן והכא במידי דבר אכילה דממחי להו ושתי להו:
לחם עוני אמר רחמנא - הוה מצי למימר נמי אכילה כתיב ביה:
אלא אם חמץ הוא ענוש כרת הא אכילה כתיב ביה - אע"ג דהוא אסור בהנאה הנאת חמץ לית ביה כרת אלא לאו:
חמץ לא אתי מיניה שכן לא היתה לו שעת הכושר - וא"ת חלב נמי הוי לו שעת הכושר כשהיה במעי אמו דאפילו רבי יוחנן דאמר (לעיל חולין דף עה.) תלש חלב מבן ט' חי דחדשים גרמי בבן ח' מודה ויש לומר דחמץ כמו שהוא עתה היתה לו שעת הכושר ושוב לא נשתנה אבל חלב אחר שיצא לאויר העולם לא היתה לו שעת הכושר להיתר:
חלב לא אתי מיניה שלא הותר מכללו - הקשה הר"ר שמואל מוורדו"ן לר' יוסי דלא חייש להא פירכא בפסחים (דף כג:) וחשיב חלב לא הותר מכללו דקאמר ורבי יוסי הגלילי אנן בבהמה קאמרינן בבהמה מיהא לא אשתרי וליכא למיפרך נמי מה לחמץ שכן אסור בהנאה דהא לר' יוסי הגלילי חמץ מותר בהנאה כדאמר התם וי"ל דלרבי יוסי [הגלילי] ודאי אתא נפש לדרשה אחריתי:
מה להנך שכן לא היתה להם שעת הכושר - דנבלה כמו שהיא עתה מתה לא היה לה שעת הכושר א"נ מחיים היה בה איסור אבר מן החי ואפילו למ"ד (לאו) לאיברים עומדת היה בה איסור שאינה זבוחה:
והא דתנן הטמאים כו' - דתניא גרסינן דאינה משנה:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
מה לחלב שכן לא היתה לו שעת הכושר - וא"ת והלא חלב דשליל לרבי יהודה מותר, א"כ שעת הכושר היתה לו. י"ל לרבי יהודה לא מיקרי חלב עד שעת לידה, א"נ עד שעת יציאתו לאויר העולם, דחדשים ולידה גרמי ליה, וא"נ חדשים ואוירא, ומשעה שחל עליו שם חלב לא היתה לו שעת הכושר, והוא הטעם לנבילה דמשעה שחל עליה שם נבילה לא היתה לו שעת הכושר, ותירוצים אחרים נאמרו בו, וזה עיקר.
מסכת חולין דף ק״כ עמוד א׳
מסכת חולין דף ק״כ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 34 קטעים ממוספרים, כ־519 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: חולין דף ק״כ ע״א
פתיחה בקורא