גועה והטילה ריעי — או זה או זה. גועה צועקת כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו׳:ה׳):
לאבא — לרב הוה קרי ליה שמואל הכי משום כבוד:
לאזוזי אוני — לפרכס האוזן בתמיה דפירכוס חיות גדול הוא זה. אזוזי לשון מזיזין אותו ממקומו (אבות פ"ג מי"ז):
שאני אומר — שאינה צריכה כל כך אלא כל פירכוס שמסוכנת מפרכסת שאינה עושה דבר שהוא הוצאת נפש הוי פירכוס כדלקמן:
שאין המיתה עושה — בשעת הוצאת נפש קרי לה מתה ובבהמה דקה קאי דאילו גסה אפילו כפופה ופשטתה הוי פירכוס:
אי — מדוקיא דמתניתין הוה גמרינן לה כדקדייקת הא החזירה כשרה משמע שפשטתה מכפיפותה והחזירה:
אבל פשוטה — מעיקרא וכפפתה לא:
קמ"ל — דהיכא דהויא פשוטה מעיקרא וכפפתה הוי פירכוס:
משמו — של ר' יוסי:
הא — דאמר רב לעיל גועה הוי פירכוס:
דעבי קלה — שהיה קולה עבה וחזקה דודאי אתי מכח חיות:
דעמי קלה — כהה מתרגמינן עמיא (ויקרא יג):
שותתת — בסמוך:
מתרזת — למרחוק וחיות הוא זה:
אמר רב חסדא פירכוס שאמרו — אני שמעתי בסוף שחיטה ואני מפרש מאי סוף ששמעתי אמצע שחיטה היא והאי דקרי ליה סוף לאפוקי אם בתחלת שחיטה פירכסה כיון דבאמצע שחיטה לא פירכסה לא הוי לה חיותא כי האי אסיר משום נטילת נשמה:
מנא אמינא לה — דהאי סוף ששמעתי אמצע הוא:
אימת — פשטה ולא החזירה דאמרינן פסולה:
כל היכי תיחי ותיזיל — דלאחר ששחטה לא תסגי בפשיטת יד בלא כפיפה וחזרה בתמיה:
א"ל רבא לעולם סוף שחיטה — דוקא. ודקאמרת כל היכי תיחי ותיזיל לאחר שחיטה שתפשוט ותחזיר:
שאני אומר כל שאינה עושה כן — פשטה וחזרה לאחר שחיטה בידוע כו':
בתחלת שחיטה — כלומר אפי' פירכסה בתחלת שחיטה דייה:
כשרה — אע"ג דהויא מסוכנת כיון דמלאים כותלי בית השחיטה דם בידוע שזינקה:
וכמידת ר"א — דאמר זינוק הוי פירכוס:
ואמר שמואל כו' — להכי איצטריך לפרושי דכותלים דהכא לא הוו כותלים ממש אלא כותלי בית השחיטה דאי הוו כותלים ממש למחר היינו יכולים להבין אי האי זינוק הוה בתחלת שחיטה או באמצע שחיטה דאי הוה בתחלת שחיטה ימצא הזינוק למעלה בכותל דמחמת כח וחיות שהיה עדיין בבהמה זינקה למרחוק ואם ימצא הזינוק למטה בכותל בידוע שבאמצע שחיטה זינקה שלא היה בה כח כל כך לזנק הדם למרחוק אבל השתא דאמר שמואל דהני כותלי לא הוו כותלי ממש אלא כותלי בית השחיטה לא מצינו למידע אי תחלת שחיטה זינקה או לאחר שחיטה ולהכי קאמר אי אמרת בשלמא כל כמה דפירכס אפילו בתחלת שחיטה הוי פירכוס:
שפיר — דהא חזינן למחר ע"י זינוק דפרכיס באורתא:
אלא אי אמרת — באמצע שחיטה בעינן מאן לימא לן למחר דזינוק דלאורתא באמצע שחיטה הוה דלמא בתחלת שחיטה זניק:
ודלמא — לעולם שאר פירכוסין לא הוו פירכוס אלא באמצע או בגמר שחיטה ושאני זינוק דעדיף חיותיה ופירכוס גדול הוא הלכך אפילו בתחלת שחיטה זינקה שפיר דמי:
דייה אם זינקה — ומדקתני דייה מכלל דקיל:
קיל מדרבן גמליאל — דבעי ביד וברגל בשניהם:
ועדיף מדרבנן — דאמרי ביד או ברגל:
אבוברם — שם האיש:
אבוה בר אבוברם — זהו אבוברם עצמו ומכירין היו את הבן ולא את האב והיו קורין אותו על שם בנו שעשו את בנו סימן לו:
עד — משמע דחמיר האי פירכוס דרבנן מהנך דלעיל ואי דר"א עדיף מאי עד דרבנן משמע דעדיף כיון מיבעי להו למימר אלא ש"מ זינוק קיל ואפ"ה סגיא ליה כי הוי בתחלת שחיטה:
בסוף שחיטה — סוף ממש שתפרכס בגמר שחיטה דתהוי בה חיות אחר שחיטה:
