רב אשי אמר — מהכא לא תפשוט וטעמא לאו משום ספיקא דגיד הוא אלא מיפשט פשיטא ליה והכא בשומן הגיד קאמר דמותר מדאורייתא:
וישראל קדושים — העושין סייג לתורה נהגו בו איסור והלכך על כרחיך משייר ליה משום מנהגא ושרפה בעי הואיל ומדאורייתא בר אכילה הוא:
פנימי הסמוך לעצם — הוא גיד ארוך ונתון לארכו של שופי כשפורעין את הירך ופושט בכל הירך ראשו אחד מחובר בעצם האליה ומשם נפשט לאורך השופי עד מקום חיבור הקולית ועצם הירך ושם הוא סמוך לעצם:
אסור — מן התורה:
וחייבין עליו — מלקות כדיליף לקמן מהירך ועוד שהוא על הכף שהכף הוא בשר עגול הסובב את הקולית דבוקה בה ועל שם שהוא בצד פנימי של ירך צד שכלפי ירך חברתה כשהבהמה מחוברת קרי לה פנימי:
ואין חייבים עליו — דלאו היינו על הכף אלא בתוך הכף ובההוא חיצון עסקינן ומשייר ליה על כרחיה ושרפה בעי דהא מדאורייתא חזי:
וחיצון — גיד קצר הנתון לרוחב השופי בסופו מובלע בכף הסובבת את הקולית והוא נתון בצד חיצון של ירך:
אסור — מדרבנן:
מזה כזית ומזה כזית — משל ימין ומשל שמאל. ומדנקט אכל מזה כזית ומזה כזית ולא נקט אכל ב' זיתים משניהם ש"מ שתי אכילות ושתי התראות הוו:
אי אמרת בשלמא פשיטא ליה — משום הכי לקי אימנית:
הכה את זה — ספק בן ט' לזה וספק בן ז' לזה:
בבת אחת — בהכאה אחת:
חייב — דהתראת ודאי היא:
בא הכתוב כו' — כבר פרשתי באותו ואת בנו דכל מותיר התראת ספק היא דכי מתרינן ביה אל תותיר מספקא לן אם עובר על התראה ואם לאו דשמא קודם עלות השחר יאכלנו:
משתי בהמות — מדנקט משתי בהמות כי היכי דניהוי תרוייהו ימניות נקט דאי ימין ושמאל מה לי שתי בהמות ומה לי אחת:
ולר' יהודה איצטריך — דאע"ג דתרוייהו דאיסורא קא פטר ליה בחד מלקות וטעמא כדמפרש לקמיה שאין בין שניהם אלא כזית ואי מספקא ליה אמאי לקי אפילו חדא דילמא תרוייהו דהיתירא הואיל ושתיהן ימניות:
אכלו — גיד שלם חייב כאוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב משום דבריה הוא וחשיב איסור:
טעמא מאי — פשיטא ליה לרבי יהודה דשל ימין:
ההוא — הא דכתיב הירך לאשמועינן אתא דבההוא גיד קאי:
דפשיט איסוריה בכוליה ירך — הוא וקנוקנותיו ושרשיו נפשטין בכל הירך והיינו גיד הפנימי הגדול הנמצא בתחלת פריעת הירך:
שחובק את חבירו — מלפניו:
וידו — הימנית מגעת לכף ירך ימנית של חבירו מאחוריו:
כעובד כוכבים נדמה לו — כסבור היה יעקב שהוא עובד כוכבים וטפלו לימינו כדי שיהא מזומן לאוחזו אם יקום עליו ובירך הסמוכה לו נגע:
טופלו לימינו — מחברו לימין:
כת"ח נדמה לו — וחלק לו יעקב כבוד כאילו הוא רבו וטפלו לימינו כדי שיהא יעקב לשמאל המלאך:
ה"ז בור — אין בו חכמת דרך ארץ:
ורבנן — דפליגי אדרבי יהודה ואסרי בתרוייהו קסברי מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו הכהו בשתיהם עד שנשו ממקומם ועלו:
האי בהאבקו מאי דרשת ביה — למה לי למכתביה כלל אי לאו למימרא דכדרך הנאבקים נגע בו:
נשה ממקומו — קפץ:
נשתה גבורתם — קפצה גבורתם:
היו לנשים — חלשים כנשים:
דבר הנשלח ביעקב נפל בישראל — בכל ישראל:
ופרע להן בית השחיטה — שלא יאמרו בשר הנחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאף על פי שלא נתנה תורה מקובלין היו מאבותיהם:
כמאן דאמר — במתניתין (לקמן חולין דף ק:) גיד הנשה נאסר להם בעודם בני נח:
שנשתייר על פכים קטנים — דכל כלים החשובים ומקנה כבר העבירן את נחל יבק כדכתיב לעיל מיניה ויעבר את כל אשר לו והוא נשאר על פכין קטנים שלא הספיק להעביר וחשכה לו:
מדקאמר עד עלות השחר שמע מינה לא ניתנה רשות למזיק להזיק ביום לפיכך לא הוצרך שמירה:
מכאן לתלמיד חכם כו' — שהרי יעקב נשאר יחידי והוזק:
