בוני התלמוד

    מסכת חולין דף ע״ג עמוד א׳

    פרק ד׳ - בהמה המקשה

    Also cited as: Chullin 73a, Chapter 4 Behemah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כחתוך דמי - והרי נוגעין זה בזה:

    עד מקום מדה - שהוא עתיד לקיים ומה שעתיד לקוץ אין צריך טבילה דכקצוץ דמי:

    חבורי אוכלין - שהן רכין אינו חשיב חבור וכמאן דמיפרתי דמו. ודאמרינן בעלמא (פסחים דף פה.) לרבינא חבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו מהכא נפקא:

    בשלמא לעולא - דאמר טעמא משום פרישה הוא:

    היינו דקתני - מתני' חתכו דאי לא חתכו אין טמא משום דמגע סתרים הוא:

    איידי דתנא רישא חתכו - ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור דדוקא חתכו קודם שחיטה דמשעה שנשחטה ונראית לטומאת אוכלין לא נגע הא לא חתכו טמא:

    תנא סיפא חתכו - ובלא חתכו נמי טמא העובר:

    מי מטמיא - דקתני בה תורת מגע:

    מטמאה במוקדשין - מדרבנן:

    אמרו לו הרבה מצלת כו' - לקמיה מפרש מאי קא מהדרי ליה:

    ואת האבר המדולדל בה - בשום בהמה שנחתך ממנו אבר ומעורה ותלוי במקצת דאמרי' בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכז:) האבר המדולדל בבהמה ונשחטה מטמאה טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות מדקתני הוכשרו בדמיה ואי נבלה מאי הכשר איכא למימר ואע"פ שאסורין באכילה כדקתני לקמן בשמעתין להביא האבר והבשר המדולדלים:

    דבר שגופה - כלומר דין הוא שתטהרנו שהיא גופה:

    כמחלוקת - באבר דעוברין:

    כך מחלוקת באבר - המדולדל בבהמה דלרבי מאיר אין שחיטתו מטהרתו ולרבנן שחיטתו מטהרתו:

    עושה ניפול - בשעת שחיטה הרי הוא כנופל ממנה ואין שחיטתו מועלת לו. ומשום לישנא דקרא דילפינן לקמן מיתה עושה ניפול נקט לה:

    ניפול - גמר נפילה:

    אליבא דרבנן - דבאבר דעובר מטהרי ובאבר המדולדל בה מטמאין:

    בחזרה - כדאמר ר' יוחנן בריש פירקין (לעיל חולין דף סח:) אבר עצמו מותר באכילה אם החזיר:

    חולין 73 עמוד א

    1כחתוך דמי.

    2כמאן? כרבי מאיר, דתנן: כל ידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן מטביל עד מקום מדה, (דברי ר"מ׃

    3וחכמים אומרים): עד שיטביל את כולו.

    4אפילו תימא רבנן, חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי, ונגיעי בהדדי.

    5בשלמא לעולא, היינו דקתני ״חתכה״, אלא לרבינא, מאי ״חתכה״? איידי דתנא רישא ״חתכה״, תנא נמי סיפא ״חתכה״.

    6וחכמים אומרים: מגע טרפה שחוטה. טרפה שחוטה מי מטמיא? אין, כדאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל: טרפה ששחטה מטמאה במוקדשין.

    7מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה תטהר את העובר.

    ברייתא

    8תניא, אמר להן רבי מאיר: וכי מי טיהרו לאבר זה מידי נבלה? שחיטת אמו! א"כ תתירנו באכילה!

    9אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו: חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה.

    10מאי קאמר? אמר רבא, ואמרי לה כדי: חסורי מחסרא והכי קתני, אמר להן ר' מאיר: וכי מי טהרו לאבר זה מידי נבלה? שחיטת אמו, אם כן תתירנו באכילה! אמרו לו: טרפה תוכיח, ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה ואינה מתירתה באכילה.

    11אמר להן: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה, דבר שהיא גופה, תטהר את האבר דבר שאינו גופה? אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו: חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה.

    ברייתא

    12תניא נמי הכי: אמר להן רבי מאיר: וכי מי טיהרו לאבר זה מידי נבלה? אמרו לו: שחיטת אמו. א"כ תתירנו באכילה! אמרו לו: טרפה תוכיח, ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה ואינה מתירתה באכילה.

    13אמר להן: אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה, דבר שגופה, תטהר את העובר שאינו גופה?

    14אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו: חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה.

    15אמר רשב"ל כמחלוקת בעוברין, כך מחלוקת באיברין.

    16ורבי יוחנן אמר: מחלוקת באבר דעובר, אבל באבר דבהמה דברי הכל שחיטה עושה ניפול.

    17א"ר יוסי בר' חנינא: מ"ט דר' יוחנן אליבא דרבנן? האי אית ליה תקנתא בחזרה, והא לית ליה תקנתא בחזרה.

    18מיתיבי: אמר להם ר' מאיר: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה דבר שגופה, תטהר את העובר דבר שאינו גופה?

    תוספות

    מטביל עד מקום מדה - ואם תאמר ואידך ליהוי חציצה דהוי מיעוטו המקפיד דמיעוטו המקפיד חוצץ בכלים כמו באדם כדמשמע במסכת מקואות (פ"ט מ"ז) ויש לומר דאיירי בידות הכלים העשויין כעין חוליות כאותן שלשלאות של ברזל העשויין בטבעות והא דקתני נמי סיפא במסכת מקואות (פ"י מ"ה) שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים ושל קטן עשרה טפחים ומטביל עד מקום מדה ר' טרפון אומר עד שיטבול כל הטבעת מכלל דת"ק לא בעי כל הטבעת מיירי נמי כגון דאותה טבעת עצמה עשויה כחוליות מטבעות קטנות וליכא חציצה:

    חבורי אוכלים כמאן דמפרתי דמו - תימה דלא משני הכי בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכח:) גבי חישב עליו ואח"כ חתכו טמא ופריך טומאת בית הסתרים הוא ודוחק להעמידה כר' מאיר וי"ל דלא אמרינן כמאן דמפרתי דמו אלא היכא דעומד ליקצץ כמו הכא דאבר אסור והשאר מותר וכן בסוף כיצד צולין (פסחים דף פה.) גבי אבר שיצא מקצתו דמה שיצא אסור ומה שבפנים מותר אבל גבי אבר מן החי דהכל אסור ואין עומד ליחתך לא אמרינן כמאן דמיפרתי דמו:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הא דתנן (שם, מ"ה) כל ידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן מטביל עד מקום המדה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מטביל את כולו. צריך עיון לדברי רבי מאיר והלא כיון שהוא עתיד לקצצן הוא מקפיד הוא עליו (נראה כאן הוא מיותר) ואפילו מיעוטו המקפיד קיימא לן דחוצץ ואפילו בכלים כדאיתא בפסחים (מה, ב) גבי עריבה.

    אמר רבי יוסי בר חנינא מאי טעמא דר' יוחנן אליבא דרבנן - כלומר דאמר דשחיטה עושה ניפול באבר דבהמה ובאבר דעובר לא, דאדרבה אפכא הוה מסתברא כטעמא דאמר להו רבי מאיר שזו גופה וזו אינה גופה.

    האי אית ליה תקנתא בחזרה והאי לית ליה תקנתא בחזרה - כבר כתבתי למעלה בריש פירקין זה מתיישב היטב לפירושו של רבינו שלמה ז"ל, דפירש למעלה דלר' יוחנן אבר עצמו מותר מחזרה אף ללישנא דפומבדיתא, אבל לפירוש הגאונים ז"ל ורבינו אלפסי ז"ל שפירשו דבלישנא דפומבדיתא מודה לה ר' יוחנן לרבי דאבר עצמו אין לו תקנה בחזרה ובמיעוט אבר שבפנים פליגי, לא ידעתי ליישב דברי ר' יוסי בכאן אלא בדוחק, (כ)[ד]הא דאמר ר' יוסי בר חנינא (ע"ב) ללישנא בתרא דר' יוחנן [הוא] דאמר אבל באבר דברי הכל אין שחיטה עושה ניפול מאי טעמא דר' יוחנן אליבא דר' מאיר האי גופה והאי לאו גופה, לא ידעתי למה הוצרך ר' יוסי ב"ר חנינא להשמיענו טעם זה כלל, שהרי בפירוש אמרו ר' מאיר לטעם זה בברייתא וכדתניא אמר להן אם טהרה שחיטת טריפה אותה ואת האבר המדולדל בה דבר שהיה גופה תטהר את האבר דבר שאינו גופה, ואולי הברייתא לא היתה נודעת להן, שהברייתות לא היו רגילות בבית המדרש, ובמתני' לא תנן בה אבר המדולדלת אלא אם טהרה שחיטת טריפה אותה דבר שהוא גופה, (ובהאי) [וכהאי] לישנא בתרא דר' יוחנן קיימא לן דאין שחיטה עושה ניפול, וכדאמרינן בסמוך אמר רב יוסף נקוט דרב יצחק בידך דרבה בר בר חנה קאי כוותיה, דתניא ובשר בשדה טריפה לא תאכלו להביא אבר המדולדל בבהמה בחיה ובעופות אף על פי ששחטן אסורין, ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אין לך בהם אלא מצות פרישה בלבד, כלומר מצות (פי') [פרישה] מדרבנן גזירה משום אבר מן החי, והילכך דנין בו בכל מקום דאיסורין דרבנן דספיקא להקל ומותר להושיטו לבני נח, דהא לאו אבר מן החי הוא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף ע״ג עמוד א׳

    מסכת חולין דף ע״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־337 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף ע״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026