כחתוך דמי — והרי נוגעין זה בזה:
עד מקום מדה — שהוא עתיד לקיים ומה שעתיד לקוץ אין צריך טבילה דכקצוץ דמי:
חבורי אוכלין — שהן רכין אינו חשיב חבור וכמאן דמיפרתי דמו. ודאמרינן בעלמא (פסחים דף פה.) לרבינא חבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו מהכא נפקא:
בשלמא לעולא — דאמר טעמא משום פרישה הוא:
היינו דקתני — מתני' חתכו דאי לא חתכו אין טמא משום דמגע סתרים הוא:
איידי דתנא רישא חתכו — ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור דדוקא חתכו קודם שחיטה דמשעה שנשחטה ונראית לטומאת אוכלין לא נגע הא לא חתכו טמא:
תנא סיפא חתכו — ובלא חתכו נמי טמא העובר:
מי מטמיא — דקתני בה תורת מגע:
מטמאה במוקדשין — מדרבנן:
אמרו לו הרבה מצלת כו' — לקמיה מפרש מאי קא מהדרי ליה:
ואת האבר המדולדל בה — בשום בהמה שנחתך ממנו אבר ומעורה ותלוי במקצת דאמרי' בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכז:) האבר המדולדל בבהמה ונשחטה מטמאה טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות מדקתני הוכשרו בדמיה ואי נבלה מאי הכשר איכא למימר ואע"פ שאסורין באכילה כדקתני לקמן בשמעתין להביא האבר והבשר המדולדלים:
דבר שגופה — כלומר דין הוא שתטהרנו שהיא גופה:
כמחלוקת — באבר דעוברין:
כך מחלוקת באבר — המדולדל בבהמה דלרבי מאיר אין שחיטתו מטהרתו ולרבנן שחיטתו מטהרתו:
עושה ניפול — בשעת שחיטה הרי הוא כנופל ממנה ואין שחיטתו מועלת לו. ומשום לישנא דקרא דילפינן לקמן מיתה עושה ניפול נקט לה:
ניפול — גמר נפילה:
אליבא דרבנן — דבאבר דעובר מטהרי ובאבר המדולדל בה מטמאין:
בחזרה — כדאמר ר' יוחנן בריש פירקין (לעיל חולין דף סח:) אבר עצמו מותר באכילה אם החזיר:
