מסכת חולין דף ע״ג עמוד א׳

1כחתוך דמי.

2כמאן? כרבי מאיר, דתנן: כל ידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן מטביל עד מקום מדה, (דברי ר"מ׃

3וחכמים אומרים): עד שיטביל את כולו.

4אפילו תימא רבנן, חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי, ונגיעי בהדדי.

5בשלמא לעולא, היינו דקתני ״חתכה״, אלא לרבינא, מאי ״חתכה״? איידי דתנא רישא ״חתכה״, תנא נמי סיפא ״חתכה״.

6וחכמים אומרים: מגע טרפה שחוטה. טרפה שחוטה מי מטמיא? אין, כדאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל: טרפה ששחטה מטמאה במוקדשין.

7מה מצינו בטרפה ששחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה תטהר את העובר.

ברייתא

8תניא, אמר להן רבי מאיר: וכי מי טיהרו לאבר זה מידי נבלה? שחיטת אמו! א"כ תתירנו באכילה!

9אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו: חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה.

10מאי קאמר? אמר רבא, ואמרי לה כדי: חסורי מחסרא והכי קתני, אמר להן ר' מאיר: וכי מי טהרו לאבר זה מידי נבלה? שחיטת אמו, אם כן תתירנו באכילה! אמרו לו: טרפה תוכיח, ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה ואינה מתירתה באכילה.

11אמר להן: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה, דבר שהיא גופה, תטהר את האבר דבר שאינו גופה? אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו: חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה.

ברייתא

12תניא נמי הכי: אמר להן רבי מאיר: וכי מי טיהרו לאבר זה מידי נבלה? אמרו לו: שחיטת אמו. א"כ תתירנו באכילה! אמרו לו: טרפה תוכיח, ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה ואינה מתירתה באכילה.

13אמר להן: אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה, דבר שגופה, תטהר את העובר שאינו גופה?

14אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו: חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה.

15אמר רשב"ל כמחלוקת בעוברין, כך מחלוקת באיברין.

16ורבי יוחנן אמר: מחלוקת באבר דעובר, אבל באבר דבהמה דברי הכל שחיטה עושה ניפול.

17א"ר יוסי בר' חנינא: מ"ט דר' יוחנן אליבא דרבנן? האי אית ליה תקנתא בחזרה, והא לית ליה תקנתא בחזרה.

18מיתיבי: אמר להם ר' מאיר: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה דבר שגופה, תטהר את העובר דבר שאינו גופה?