לאו למעוטי חיבת הקדש — דלא הוי כהכשר מים ממש: וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו וגו' (ויקרא י״א:ל״ח) משתעי בשרצים ואשמועינן דלא מטמא אוכל אלא בהכשר ומכל האוכל אתא לאתויי בטומאת מת ואע"ג דבפרשת שרצים כתיב אם אינו ענין להם תנהו ענין לטומאת מת:
ואפי' למימני ביה ראשון ושני — דהא מתני' בחולין אוקימנא בשמעתין קמייתא ובחולין ליכא משום איפסולי גופה לאיתסורי באכילה:
והא לאו אוכל הבא במים הוא — ואפ"ה מנינן והוא הדין לחיבת הקדש בקדשים:
מדרבנן — ולא שרפינן עלה תרומה וקדשים אם נגעו בה:
שמאי אומר הוכשר — דאע"ג דלא ניחא ליה במשקה היוצא מהם דהא לאיבוד אזלי גזרינן לה ביציאות שבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות:
הא לאו אוכל הבא במים הוא — דהא בהאי משקה לא ניחא ליה:
א"ל רב יוסף לאביי אמינא לך אנא — לעיל למיפשט בעיא דריש לקיש ולאותביה לר' אלעזר מהוכשרו בשחיטה:
ואמרת לי — דהאי הוכשר מדרבנן הוא:
ואמר לך ר' זירא — מהבוצר לגת ושנית ליה נמי מדרבנן:
לריש לקיש נמי — למימני ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן:
לתלות קמיבעיא ליה — אי תלינן אי לא תלינן פשיטא ליה לריש לקיש דלענין איתסרי באכילה מנינא ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן:
כי קמיבעיא ליה לשרוף — אי מנינא ביה ראשון ושני מדאורייתא לשרוף תרומה או קדש אחר שנגע בה:
ופרכינן מכלל — דהא פשיטא ליה לריש לקיש לענין איפסולי גופיה דהוי הכשר מדאורייתא ושרפינן ליה ובנוגע בו הוא דמספקא ליה:
והבשר אשר יגע — בקדשים כתיב:
במשקי בי מטבחיא — במים שרחצו בהן הבשר בבית המטבחים בעזרה:
לא דיין שהן דכן — שאין מטמאין כדאמרינן בפסחים גבי עדותו של יוסי בן יועזר:
וכי תימא תרגמא — להא דרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר אין מכשירין:
אדם — משום דאמרן דאין נשפך כמים:
של זבחי שלמים — משום תרתי מילי נקט זבחי שלמים חדא דקרא בשלמים קאי ועוד דכיון דבשר שלמים ועורן לבעלים טרח בהו להיות יפין ומעבירן בנהר סמוך לשחיטתן שיהו נוחין להפשיט כדאמרינן בפרק משילין פירות (ביצה דף מ.) משקין ושוחטין את הבייתות ואמרינן התם דאורח ארעא לאשקויי משום סירכא דמשכא:
טופח עליה — ונופל מן העור לבשר:
והבשר — כל טהור וגו' והאי והבשר יתירא הוא דהא רישיה דקרא בבשר משתעי:
לרבות עצים ולבונה — לקבל טומאת אוכלין:
הכא נמי — כל קדשים שלא הוכשרו כגון צריד של מנחות. אלמא חיבת הקדש דאורייתא ושורפין עליה וקמיבעיא ליה לריש לקיש:
