מתני' שילוח הקן:
אבל לא במוקדשין — בגמ' מפרש היכי דמי מוקדשין:
ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן — דכתיב (דברים כב) כי יקרא:
שקננו בפרדס — שמרדו ויצאו מן הבית ואין חוזרות לבית ונעשו מדבריות ופרדס לאו מזומן הוא שיכולים הם לברוח אבל אם בבית קננו פטור:
קננו בתוך הבית — שלא מרדו:
וכן יוני הרדסיאות — שדרכם ליגדל עם בני אדם פטור:
עוף טמא פטור — כדמפרש בגמרא צפור טהורה ולא טמאה:
עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור — אע"ג דמינא דאפרוח בר שילוח הוא:
פטור — דקן צפור בעינן שתהא האם המקננת צפור טהורה. ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא נמי אע"ג דקן צפור הוא פטור כדמפרש בגמרא ואת הבנים תקח לך ולא לכלביך ובגמרא פריך מכלל דעוף טהור הרובץ על ביצי מין אחר כמותו טהור חייב:
קורא — עוף טמא הוא ודרכו לרבוץ על ביצי אחרים:
זכר פטור מלשלח — כדיליף טעמא בגמ':
גמ' רבי אבין ורבי מיישא — מפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן דתנן בכולהו בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין מר פריש חדא ומר פריש חדא ולא פליגי ותרוייהו קא מפרשי לאידך וצריכין אנו לומר דבר בשם אומרו:
כל היכא דתנן בארץ ובחו"ל — בהנך פרקין:
שלא לצורך — הוא דלאו חובת קרקע נינהו אלא חובת הגוף ונוהגת בכל מושבות כדיליף בפ"ק דקדושין (דף לז:):
לבד מראשית הגז לאפוקי מדרבי אלעאי — דמקיש לה לתרומה. וה"ה נמי במתנות נשנית לצורך דהא רבי אלעאי יליף מתנות מראשית הגז והא דנקט ראשית הגז משום דעלה א"ר אלעאי בהדיא כדאמר לעיל רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינה נוהגת אלא בארץ:
וכל היכא דתני בחולין ובמוקדשין — דהיינו גיד הנשה ואותו ואת בנו:
לצורך — דאותו ואת בנו אי לאו דאשמועינן ליה הוה אמינא דאינו נוהג אלא במוקדשין דהא בקדשים כתיב הילכך אשמועינן דנוהג הוא בחולין כדאמר התם ושור הפסיק הענין וכ"ש הנך דתנן אבל לא במוקדשין לצורך הוא דאשמועינן חילוק:
בר מגיד הנשה — דשלא לצורך תנייה דנוהג הוא דפשיטא לן דמשום דאקדשיה לא לפקע איסור גיד הנשה מיניה:
ולאו מי אוקימנא ליה — בפרק גיד הנשה (לעיל חולין דף פט:):
בולדות קדשים — דאתא לאשמועינן דחייב משום גיד ומוקדשין דכיון דאיסור מוקדשין קדים כדמפרש התם שיצירת הולד קודמת לגידין איצטריך לאשמועינן דאתי איסור גיד וחייל עלייהו:
ומשני מ"ט — דוחקת לאוקמה בהכי משום דהיה קשיא לך למאי הלכתא תנינהו והשתא אתו רבי אבין ורבי מיישא להנך למימר לא תדחק לאוקמה בהכי דמעיקרא כי מקשת התם פשיטא לאו קושיא היא דהא איכא טובא דמתני שלא לצורך ואיידי דתנינהו כל חדא וחדא בחדא לצורך תנא נמי בהן באידך שלא לצורך וה"ה למוקדשין איידי דתנייה בכולהו לצורך תנייה נמי בהן שלא לצורך וכן בפני הבית משום אותו ואת בנו תנייה בכולהו וכן חו"ל משום ראשית הגז:
שהרג את הנפש — ואח"כ מרד ונמצא בקן:
פטור מלשלח — הואיל ובר קטלא הוא והכי דרשת ליה דקא בעי לשלח למקום הצלה והפקר והאי לאו בר הכי הוא והכי דריש קרא שלח תשלח את הראוי לשלחו ואת שאין ראוי לשלחו אל תשלחנו:
