בוני התלמוד

    מסכת חולין דף קל״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מתני' שילוח הקן:

    אבל לא במוקדשיןבגמ' מפרש היכי דמי מוקדשין:

    ואינו נוהג אלא בשאינו מזומןדכתיב (דברים כב) כי יקרא:

    שקננו בפרדסשמרדו ויצאו מן הבית ואין חוזרות לבית ונעשו מדבריות ופרדס לאו מזומן הוא שיכולים הם לברוח אבל אם בבית קננו פטור:

    קננו בתוך הביתשלא מרדו:

    וכן יוני הרדסיאותשדרכם ליגדל עם בני אדם פטור:

    עוף טמא פטורכדמפרש בגמרא צפור טהורה ולא טמאה:

    עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהוראע"ג דמינא דאפרוח בר שילוח הוא:

    פטורדקן צפור בעינן שתהא האם המקננת צפור טהורה. ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא נמי אע"ג דקן צפור הוא פטור כדמפרש בגמרא ואת הבנים תקח לך ולא לכלביך ובגמרא פריך מכלל דעוף טהור הרובץ על ביצי מין אחר כמותו טהור חייב:

    קוראעוף טמא הוא ודרכו לרבוץ על ביצי אחרים:

    זכר פטור מלשלחכדיליף טעמא בגמ':

    גמ' רבי אבין ורבי מיישאמפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן דתנן בכולהו בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין מר פריש חדא ומר פריש חדא ולא פליגי ותרוייהו קא מפרשי לאידך וצריכין אנו לומר דבר בשם אומרו:

    כל היכא דתנן בארץ ובחו"לבהנך פרקין:

    שלא לצורךהוא דלאו חובת קרקע נינהו אלא חובת הגוף ונוהגת בכל מושבות כדיליף בפ"ק דקדושין (דף לז:):

    לבד מראשית הגז לאפוקי מדרבי אלעאידמקיש לה לתרומה. וה"ה נמי במתנות נשנית לצורך דהא רבי אלעאי יליף מתנות מראשית הגז והא דנקט ראשית הגז משום דעלה א"ר אלעאי בהדיא כדאמר לעיל רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינה נוהגת אלא בארץ:

    וכל היכא דתני בחולין ובמוקדשיןדהיינו גיד הנשה ואותו ואת בנו:

    לצורךדאותו ואת בנו אי לאו דאשמועינן ליה הוה אמינא דאינו נוהג אלא במוקדשין דהא בקדשים כתיב הילכך אשמועינן דנוהג הוא בחולין כדאמר התם ושור הפסיק הענין וכ"ש הנך דתנן אבל לא במוקדשין לצורך הוא דאשמועינן חילוק:

    בר מגיד הנשהדשלא לצורך תנייה דנוהג הוא דפשיטא לן דמשום דאקדשיה לא לפקע איסור גיד הנשה מיניה:

    ולאו מי אוקימנא ליהבפרק גיד הנשה (לעיל חולין דף פט:):

    בולדות קדשיםדאתא לאשמועינן דחייב משום גיד ומוקדשין דכיון דאיסור מוקדשין קדים כדמפרש התם שיצירת הולד קודמת לגידין איצטריך לאשמועינן דאתי איסור גיד וחייל עלייהו:

    ומשני מ"טדוחקת לאוקמה בהכי משום דהיה קשיא לך למאי הלכתא תנינהו והשתא אתו רבי אבין ורבי מיישא להנך למימר לא תדחק לאוקמה בהכי דמעיקרא כי מקשת התם פשיטא לאו קושיא היא דהא איכא טובא דמתני שלא לצורך ואיידי דתנינהו כל חדא וחדא בחדא לצורך תנא נמי בהן באידך שלא לצורך וה"ה למוקדשין איידי דתנייה בכולהו לצורך תנייה נמי בהן שלא לצורך וכן בפני הבית משום אותו ואת בנו תנייה בכולהו וכן חו"ל משום ראשית הגז:

    שהרג את הנפשואח"כ מרד ונמצא בקן:

    פטור מלשלחהואיל ובר קטלא הוא והכי דרשת ליה דקא בעי לשלח למקום הצלה והפקר והאי לאו בר הכי הוא והכי דריש קרא שלח תשלח את הראוי לשלחו ואת שאין ראוי לשלחו אל תשלחנו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    חולין 138 עמוד ב

    1אלמא מתנות דכהן לא מזבין איניש, הכא נמי מתנות דכהן לא מזבין איניש. הלכך: שייר המוכר מוכר חייב, דאמר ליה לוקח: ״מתנה דכהן גבך היא״. לא שייר לוקח חייב, דאמר ליה מוכר: ״מתנה דכהן לא זבני לך״.

    2הדרן עלך ראשית הגז.

    מתני׳ · משנה

    3שילוח הקן נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין. חומר בכסוי הדם משילוח הקן, שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף, במזומן ובשאין מזומן, ושילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף, ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן.

    4איזהו שאינו מזומן? כגון אווזין ותרנגולים שקננו בפרדס, אבל אם קננו בבית, וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח. עוף טמא פטור מלשלח, עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור, וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח. קורא זכר רבי אליעזר מחייב, וחכמים פוטרין.

    גמ׳ · גמרא

    5רבי אבין ור' מיישא, חד אמר: כל היכא דתנן ״בארץ ובחו"ל שלא לצורך, לבד מראשית הגז, לאפוקי מדר' אלעאי דאמר: ״ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ.

    6וחד אמר: כל היכא דתנן ״בפני הבית ושלא בפני הבית״ שלא לצורך, לבד מאותו ואת בנו. סלקא דעתך אמינא: הואיל ובענינא דקדשים כתיב״, בזמן דאיכא קדשים ננהוג, בזמן דליכא קדשים לא ננהוג, קמ"ל״׃

    7ותרוייהו אמרי: כל היכא דתנן ״בחולין ובמוקדשים״ לצורך, לבד מגיד הנשה, פשיטא! משום דאיקדש פקע ליה איסור גיד הנשה מיניה?

    8ולאו אוקימנא בולדות קדשים?

    9ומאי טעמא אוקימנא? לאו משום דקשיא לן לא ליתני? מעיקרא נמי לא תקשי לך, איידי דתנא לצורך, תנא נמי שלא לצורך.

    10בחולין אבל לא במוקדשים. אמאי לא? דאמר קרא: ״(דברים כב״, ז) ״שלח תשלח את האם״ במי שאתה מצווה לשלחו, יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר.

    11אמר רבינא: הלכך, עוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח, מ"ט דאמר קרא: ״שלח תשלח את האם״ במי שאתה מצווה לשלחו, יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לב"ד היכי דמי? אי דגמר דיניה׃

    תוספות

    אלמא מתנות דכהן לא מזבני אינשיפירוש לא מזבני כמו לא זבני דכי היכי דכשלקח ממנו במשקל מנכה לו משום דכשאמר ליה מכור לי ליטרא בשר לא רצה לקנות מתנות ה"נ מתני' שייר אצל מוכר הוי כלוקח הימנו במשקל ולא זבין מתנה דכהן אבל בשלא שייר כלום לא שייך לומר לא זבין שהרי קנה הכל ומיהו הא דקאמר דא"ל מוכר מתנה דכהן לא זבני לך לא א"ש:

    מתני' שילוח הקן:

    לבד מראשית הגזוה"ה לבד ממתנות וחדא מינייהו נקט:

    כל היכא דתנן בחולין ובמוקדשין לצורך כו'תימה כיון דאין חילוק בין חולין ומוקדשים אלא בגיד הנשה ובאותו ואת בנו א"כ הכי נמי הוה מצי למימר איפכא שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו וי"ל דכיון דחדוש הוא באותו שהוא שלא לצורך כדמפרש ואזיל ולאו מי אוקימנא כו' ניחא טפי לומר לבד מאותו דבר שהייתי סבור שהוא לצורך והוא שלא לצורך:

    מאי טעמא אוקימנא לאו משום דקשיא לן כו'דהא דאשמועינן דולדות קדשים במעי אמן או בהוייתן הן קדושין הוה מצי לאשמועינן בעלמא בלא גיד הנשה אלא איידי דתנא לצורך תנא נמי שלא לצורך ומ"מ מוקמינן לה בולדות קדשים כיון דמצינן לפרושי דאשמועינן חדוש קצת:

    יצא זה שאין אתה מצווה לשלחו אלא להביאו ליד גזברפ"ה דטעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה וקשה חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד דמסיק ומוקי לה בלא נגמר דינו וא"כ אין בו תקלה ונראה דפשטיה דקרא דריש דמשמע דבמידי שיכול לשלחו משתעי אבל הקדש מצוה להביאו ליד גזבר ופירש בקונטרס מתקח לך לא מצי לאתויי דהא ביצי תורים לא מועלים ולא נהנים ואע"ג דבקדשי בדק הבית מועלים מתניתין איירי בקדשי מזבח לכ"ע ולא פליגי בסמוך אלא בקדשי בדק הבית ולהכי לא מצי ממעט מתקח לך ומיהו לשון להביאו ליד גזבר אין מיושב כל כך דגזבר לא שייך אלא בקדשי בדק הבית:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    ואינו נוהג אלא בשאינו מזומןוא"ת ליתני נמי חומר בכסוי הדם שנוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות, י"ל משום דהא איכא ר' אליעזר דמחייב בקורא זכר.

    גמראלבר מראשית הגז לאפוקי מדרב אלעאי. פרש"י ז"ל וה"ה דהוי מצי לומר ולבר ממתנות, אלא משום דבראשית הגז אמר ר' (אלעזר) [אלעאי] בהדיא וכבר כתבתי למעלא (קלו, ב) בפרק ראשית הגז דאינו מחוור, דאדרבה רישא דברייתא דרבי אלעאי במתנות פתח ברישא, אלא יש לפרש משום דנהוג עלמא כותיה דרבי אלעאי בראשית הגז נקיט ליה תנא לאפוקי מינה.

    ומאי טעמא אוקימנא לה לאו משום דקשיא לןואם תאמר והא איצטריך לאשמועינן דולדות קדושים ממעי אמן קדשים, יש לומר אי משום הא לישמעינן בעלמא בלא גיד הנשה.

    מוקדשין מאי טעמא לאאיכא למידק והיכי סלקא דעתך למימר דמשלח האם דהא של הקדש היא, יש לומר דהוה אפשר לומר דלא יקח הבנים כיון שאינו יכול לשלח את האם קמשמע לן קרא שלא תשלח פרט לזו שאתה מצווה להביא לידי גזבר. ואיכא דקשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך פרט לזה שאי אתה יכול ליקח לעצמך כדמפקינן מינה לקמן (חולין קמ, ב) טהור רובץ על ביצי עוף טמא. ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהן ומדרבנן בלחוד הוא דאסרי ביציהן, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהן לא צריך קרא, וברייתא לכולי עלמא בקדשי מזבח מיתוקמא, עוד נראה לי דנפקא מינה ביונה של הקדש הרובצת על ביצי חסיל דעלמא חייב לשלח כדאסיקנא לקמן.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קל״ח עמוד ב׳

    מסכת חולין דף קל״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־292 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מתני' שילוח הקן:

    אבל לא במוקדשין בגמ' מפרש היכי דמי מוקדשין:

    ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן דכתיב (דברים כב) כי יקרא:

    שקננו בפרדס שמרדו ויצאו מן הבית ואין חוזרות לבית ונעשו מדבריות ופרדס לאו מזומן הוא שיכולים הם לברוח אבל אם בבית קננו פטור:

    קננו בתוך הבית שלא מרדו:

    וכן יוני הרדסיאות שדרכם ליגדל עם בני אדם פטור:

    עוף טמא פטור כדמפרש בגמרא צפור טהורה ולא טמאה:

    עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור אע"ג דמינא דאפרוח בר שילוח הוא:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 138b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אלמא מתנות דכהן לא מזבני אינשי פירוש לא מזבני כמו לא זבני דכי היכי דכשלקח ממנו במשקל מנכה לו משום דכשאמר ליה מכור לי ליטרא בשר לא רצה לקנות מתנות ה"נ מתני' שייר אצל מוכר הוי כלוקח הימנו במשקל ולא זבין מתנה דכהן אבל בשלא שייר כלום לא שייך לומר לא זבין שהרי קנה הכל ומיהו הא דקאמר דא"ל מוכר מתנה דכהן לא זבני לך לא א"ש:

    מתני' שילוח הקן:

    לבד מראשית הגז וה"ה לבד ממתנות וחדא מינייהו נקט:

    כל היכא דתנן בחולין ובמוקדשין לצורך כו' תימה כיון דאין חילוק בין חולין ומוקדשים אלא בגיד הנשה ובאותו ואת בנו א"כ הכי נמי הוה מצי למימר איפכא שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו וי"ל דכיון דחדוש הוא באותו שהוא שלא לצורך כדמפרש ואזיל ולאו מי אוקימנא כו' ניחא טפי לומר לבד מאותו דבר שהייתי סבור שהוא לצורך והוא שלא לצורך:

    מאי טעמא אוקימנא לאו משום דקשיא לן כו' דהא דאשמועינן דולדות קדשים במעי אמן או בהוייתן הן קדושין הוה מצי לאשמועינן בעלמא בלא גיד הנשה אלא איידי דתנא לצורך תנא נמי שלא לצורך ומ"מ מוקמינן לה בולדות קדשים כיון דמצינן לפרושי דאשמועינן חדוש קצת:

    יצא זה שאין אתה מצווה לשלחו אלא להביאו ליד גזבר פ"ה דטעמא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה וקשה חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד דמסיק ומוקי לה בלא נגמר דינו וא"כ אין בו תקלה ונראה דפשטיה דקרא דריש דמשמע דבמידי שיכול לשלחו משתעי אבל הקדש מצוה להביאו ליד גזבר ופירש בקונטרס מתקח לך לא מצי לאתויי דהא ביצי תורים לא מועלים ולא נהנים ואע"ג דבקדשי בדק הבית מועלים מתניתין איירי בקדשי מזבח לכ"ע ולא פליגי בסמוך אלא בקדשי בדק הבית ולהכי לא מצי ממעט מתקח לך ומיהו לשון להביאו ליד גזבר אין מיושב כל כך דגזבר לא שייך אלא בקדשי בדק הבית:

    Tosafot on Chullin 138b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן וא"ת ליתני נמי חומר בכסוי הדם שנוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות, י"ל משום דהא איכא ר' אליעזר דמחייב בקורא זכר.

    גמרא לבר מראשית הגז לאפוקי מדרב אלעאי. פרש"י ז"ל וה"ה דהוי מצי לומר ולבר ממתנות, אלא משום דבראשית הגז אמר ר' (אלעזר) [אלעאי] בהדיא וכבר כתבתי למעלא (קלו, ב) בפרק ראשית הגז דאינו מחוור, דאדרבה רישא דברייתא דרבי אלעאי במתנות פתח ברישא, אלא יש לפרש משום דנהוג עלמא כותיה דרבי אלעאי בראשית הגז נקיט ליה תנא לאפוקי מינה.

    ומאי טעמא אוקימנא לה לאו משום דקשיא לן ואם תאמר והא איצטריך לאשמועינן דולדות קדושים ממעי אמן קדשים, יש לומר אי משום הא לישמעינן בעלמא בלא גיד הנשה.

    מוקדשין מאי טעמא לא איכא למידק והיכי סלקא דעתך למימר דמשלח האם דהא של הקדש היא, יש לומר דהוה אפשר לומר דלא יקח הבנים כיון שאינו יכול לשלח את האם קמשמע לן קרא שלא תשלח פרט לזו שאתה מצווה להביא לידי גזבר. ואיכא דקשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך פרט לזה שאי אתה יכול ליקח לעצמך כדמפקינן מינה לקמן (חולין קמ, ב) טהור רובץ על ביצי עוף טמא. ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהן ומדרבנן בלחוד הוא דאסרי ביציהן, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהן לא צריך קרא, וברייתא לכולי עלמא בקדשי מזבח מיתוקמא, עוד נראה לי דנפקא מינה ביונה של הקדש הרובצת על ביצי חסיל דעלמא חייב לשלח כדאסיקנא לקמן.

    Rashba on Chullin 138b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    ריטב"א

    פרק שילוח הקן מתני' שילוח הקן נוהג בארץ ובח"ל וכו' ואומר בכיסוי הדם משילוח הקן שכיסוי הדם נוהג בחיה ובעוף וכו'. וכ"ת אמאי לא קתני נמי שכיסוי הדם בזכרים משא"כ בשילוח הקן: ואיכא למימר היינו דלא מתני ליה שהרי שילוח הקן נוהג לר"א בקורא זכר:

    גמ' רבי אבין ור' מיישא חד אמר כל היכי דתנן בארץ ובח"ל שלא לצורך בר מראשית הגז דאיצטרך למתני לאפוקי מדר' אלעאי וכו': עד ולא תיקשי לך פי' דאלו לאשמעי' דולדות קדשים במעי אמו קדושים לא הוה האי דוכתיה וה"ל למתני בעלמא:

    מוקדשין מאי טעמא לא איכא למידק והיכי אפשר דנהוג במוקדשין וכי יש לו לשלח מה שהוא הקדש ואפשר לומר משום דכתיב קרא שלח תשלח אח האם והדר את הבנים תקח לך. הוי אמינא גזירת הכתוב היא שכ"ז שלא ישלח האם שלא יקח את הבנים והכא כיון דלא מצי לשלח האם מפני שהוא של הקדש לא יטול את הבנים קמל"ן קרא שלח תשלח את האם פרט לזה שאתה מצווה להביא ביד גיזבר. ואיכ' דקשי' ליה אכתי תיפוק ליה מדכתיב תקח לך פרט לזה שאין אתה יכול ליטול בעצמך דאית בהו מעילה: וכדאמרי' לקמן בטהור רובץ על ביצי עוף טמא: ומתרצי' דכי איצטרך קרא היינו לקדשי מזבח דלית בהן מעילה מדאוריתא אלא מדרבנן הוא דאסירי בציהם אבל בשל בדק הבית שיש מעילה בבציהם מן התורה לא צריך קרא וברייתא לכ"ע בקדשי מזבח מתוקמא ואיכא דמפרשי דאיצטריך קרא להיכא שרובצת על ביצי חולין שאינו שלה וכגון יונה על ביצי חסיל דאמרי' לקמן דדכותי' בחולין חייב לשלחו וזה יותר נכון:

    Ritva on Chullin 138b · Sefaria · מהדורה: Chiddushei haRitva, Lemberg 1861 · Public Domain

    מאירי

    פרק שנים עשר בעזר הצור:

    שלוח הקן וכו' כונת הפרק לבאר ענין מצות שלוח הקן על תכלית השלמות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים:

    הראשון לבאר שלוח הקן באיזה מקום נוהג ובאיזה זמן השני באיזה מין נוהג ובאיזה שבאותו המין השלישי לבאר אף במין שהוא נוהג בו איזה מפקיע מצוה זו ממנו ואיזה צד אינו מפקיע הרביעי בעונש העובר על מצוה זו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה אמנם תיוחד לבאר באיזה מקום ובאיזה זמן ובכלל זה אם בחולין אם במוקדשין ואמר על זה שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחלין אבל לא במוקדשין אמר הר"מ פי' אפשר שיהא זה במוקדשין כמו שאני אומר והוא שאם הקדיש עוף לבדק הבית והוא ברשותו ואחר כך עף ויצא מרשותו והיה מכירו ואחר כך מצאו רובץ על הביצים חייב להביא הכל על ידי גזבר שאינו נוהג במוקדשין זו הלכה היא שנאמרה בתלמוד והוא שאפשר להיות ואי אפשר זולתו כפי העיקר שבידינו שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו מוסף על מה שהתבאר בפרק הזה:

    אמר המאירי מצות שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בין בפני הבית ר"ל במציאות הבית וקיומו בין שלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין פי' בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדק הבית כמו שיתבאר בגמ':

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    עוף שהרג את הנפש ואחר כך הלך ונמצא על הקן והוכר שהוא הוא שהרג ונטל את הבנים פטור מלשלחו ואע"פ שלא נגמר דינו עדין שהרי מצוה להביאו לבית דין לדונו ליהרג:

    Meiri on Chullin 138b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה לבד מראשית הגז כו' דהא רבי אילעאי יליף מתנות מראשית הגז כו' משום דעלה אמר רבי אילעאי בהדיא כו' עכ"ל מפירושו זה נראה דלא הוה גרס לעיל בפ' ראשית הגז בברייתא אין מתנות נוהגין אלא בארץ אלא ראשית הגז גרס לחוד בברייתא ויליף ראשית הגז מתרומה בנתינה נתינה והדר יליף מתנות מראשית הגז דסגירת לישנא דתלמודא הוא לעיל לגבי בהמת שותפין וק"ל:

    בד"ה לצורך דאותו כו' אבל לא במוקדשין לצורך כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה כל היכי דתנן כו' אם כן ה"נ המ"ל איפכא שלא לצורך כו' עכ"ל ונראה ליישב דנקט בכה"ג משום דהשתא כולהו הוו לצורך לבד מגיד הנשה ונקט בהנך דתני חולין ומוקדשין לצורך ומכ"ש בהני דתני בחולין ולא במוקדשין כפרש"י כולהו שלא לצורך לבד מאותו ואת בנו לא הוה מצי למפרך דבכל הני דקתני ולא במוקדשין ודאי דהוי לצורך כפירוש רש"י וק"ל:

    בד"ה מאי טעמא אוקימנא לאו כו' ולדות קדשים במעי אמן כו' עכ"ל הכי הוה בעי למימר מעיקרא התם אבל במסקנא התם לא מתוקמא אלא כמ"ד בהוייתן הן קדושים ע"ש:

    בד"ה יצא זה כו' פ"ה דטעמא משום דלא כו' לכולי עלמא ולא פליגי כו' עכ"ל כצ"ל קצרו בפירוש הקונט' דלפירוש זה היינו טעמא נמי בעוף שהרג הנפש ואהכי קשיא להו ועוד דמסיק כו' וכל זה אינו בפרש"י שלפנינו ומהרש"ל הביאו מפירוש ישן ע"ש:

    Chidushei Halachot on Chullin 138b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    בתוס' ד"ה אלמא מתנה דכהן וכו' כמו לא זבני וכו' טעמם של התוס' דמפרשי הכי משום דהא גמרא אהא דקתני מתני' דכי שייר המוכר חייב והלוקח פטור אתא לפרש ולומר דמשום הכי הלוקח פטיר משום דאמר לא לקחתי מתנותיו של הכהן על זה צריך להביא מההיא מתני' דמכור לי בני מעיה וכו' דהלוקח אינה קונה מתנותיו של כהן וכדאמר ה"נ כו' הלכך שייר המוכר חייב דאמר ליה לוקח כו' אלא הא דמסיים בסוף דאמר ליה מוכר מתנה דכהן לא זבני לך לא א"ש משום דאינו דבר והפוכו של מעלה דאדברי דלוקח קאי וגם לישנא דזבני לא יתיישב אמוכר וק"ל:

    Maharam on Chullin 138b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קל״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־292 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״אלמא מתנות דכהן לא מזבין איניש, הכא…״

    2. קטע 24 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך ראשית הגז.…״

    3. קטע 339 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ שילוח הקן נוהג בארץ ובחו"ל בפני…״

    4. קטע 443 מילים

      נפתחת ב״איזהו שאינו מזומן? כגון אווזין ותרנגולים שקננו…״

      חכמים: רבי אליעזר.

    5. קטע 527 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ רבי אבין ור' מיישא, חד אמר:…״

      חכמים: רבי אבין.

    6. קטע 633 מילים

      נפתחת ב״וחד אמר: כל היכא דתנן ״בפני הבית…״

    7. קטע 720 מילים

      נפתחת ב״ותרוייהו אמרי: כל היכא דתנן ״בחולין ובמוקדשים״…״

    8. קטע 84 מילים

      נפתחת ב״ולאו אוקימנא בולדות קדשים?…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״ומאי טעמא אוקימנא? לאו משום דקשיא לן…״

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״בחולין אבל לא במוקדשים. אמאי לא? דאמר…״

    11. קטע 1135 מילים

      נפתחת ב״אמר רבינא: הלכך, עוף טהור שהרג את…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף קל״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026