מתני' מועלין בו — אם קרבן הוא דהא קדשי ה' הן ואינם לכהנים והדם אין מועלין בו כדיליף בגמרא:
וטמא — אם אכלו בטומאת הגוף חייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף שהיא בכרת:
משא"כ בדם — מפרש בגמרא:
אלא בבהמה טהורה — כדכתיב (ויקרא ז׳:כ״ה) מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו':
גמ' מנה"מ — דחלב יש בו מעילה ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים אע"ג דאין בהן מעילה בחייהן דהא ממון בעלים הן יש בו מעילה באימוריהם לאחר שנזרק דמן:
כאשר יורם — באימורי פר כהן משיח כתיב:
ומה למדנו — דקאמר ככל מה שמפרישים אימורים משלמים כך יפרשו מזה אף כאן האימורים מפורשים את החלב המכסה [על הקרב] ואת כל החלב ואת שתי הכליות וגו':
מה פר כהן משיח יש מעילה — באימורים דהא מחיים הוה ביה מעילה דקדשי קדשים הוא:
יש בו מעילה — בחלבו:
כל חלב לה' — בקדשים קלים כתיב ולהכי כתיב בהו לה' למימרא דקדשי ה' קרינא ביה לענין מעילה:
יותרת ושתי הכליות לא — דלאו חלב איקרו:
כאשר יורם — לימד על כל האימורים שהוקשו לאימורי פר כהן משיח:
אליה דליתא בשור לא — נמעלו בה כי מייתו כבש לשלמים דאלית הכבש קרינא ביה כתב רחמנא כל חלב ואשכחן אליה דאיקרי חלב דכתיב (ויקרא ג) חלבו האליה תמימה:
תיתסר — כל אלית כבש באכילה:
כל חלב שור וכשב ועז — לא אסרה תורה אלא הנוהג בכולן ואליה אינה נוהגת לא בשור ולא בעז:
לא ימעלו בה — דהא מעילה מכל חלב לה' נפקא לן והא אמרת דלאו חלב איקראי:
לכם — ואני נתתיו לכם וגו' שלכם יהא אלמא לאו קדשי גבוה הוא:
לכפרה נתתיו — ולא שיהא קרוי שלי למעול בו שאינה עומדת אלא לכפר בשבילכם:
הוא — משמע בהוייתו יהא לעולם דינו שוה בין לפני כפרה ובין לאחר כפרה שנתן מתנותיו ונשארו השיריים:
מה לאחר כפרה אין מעילה — בשיריים כדלקמן דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו שהרי כבר נעשה צורך גבוה ממנו ולאו קדשי ה' קרינא ביה:
תרומת הדשן — כל בקר תורם מדשן מזבח מלא מחתה ונותנו בצדי המזבח ונבלעת שם במקומה כדכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש וגו' ושמו אצל המזבח מלמד שטעון שימה וגניזה אלמא אסור בהנאה:
בגדי כהונה — ארבעה בגדי לבן שכ"ג נכנס בהן לפני ולפנים ביום הכפורים וטעונין גניזה עולמית ואין הדיוט עובד בהן כל השנה ולא [כ"ג] ליום כפורים אחר כדכתיב ופשט את בגדי הבד והניחם שם:
אלא לרבי דוסא דאמר — כשרין הן לכהן הדיוט כל השנה שכהן הדיוט משמש בהן בארבעה כלים ומה ת"ל והניחם שם מלמד שלא ישתמש הוא ליוה"כ אחר מאי איכא למימר:
עגלה ערופה — אף על פי שנעשה מצותה אסורה בהנאה דכתיב וערפו שם שם תהא קבורתה (כריתות דף ו.):
