קא מעייל חולין לעזרה — מידי דלא איתעביד ביה צורך גבוה:
המזיק מתנות כהונה — קודם שנתנן לכהן השליכם לאור או לים:
דכתיב בהו זה — דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינן קיימות לא חייב הכתוב בהן תשלומין:
שאין לו תובעים — אין לו בעלים שיוכלו לתובעו בדין שהוא יכול לומר לו לכהן אחר אני נותנן ולא לך:
משפט מלמד שהמתנות דין — דיינין נזקקין להן להוציאן בדיינין. אלמא כהן ראשון התובען מוציאן מידו וקשיא לרב חסדא דאמר דמתנות כהונה ממון שאין לו תובעין הוא:
לחולקן בדיינין — דיינין אומרים לו לישראל לזה תן המתנות שהוא חבר ואל תתן לזה שהוא עם הארץ:
ויאמר לעם — ביהושפט כתיב בדברי הימים. סיפיה דקרא למען יחזקו בתורת ה':
מנת — חלק כהונה:
אטו חזה ושוק מי לא בדיינין מיחלקו — כלום היה יכול לתתם לכהן עם הארץ והא מנת נינהו:
אלא לאו להוציאו בדיינין — אלמא דממון שיש לו תובעין הוא משום הכי ממעט חזה ושוק דכיון דלכפרה ולרצוי בא לא שכיח דמעכב:
הכא במאי עסקינן דאתו לידיה — דכהן ואחר כך גזלם זה ממנו דהוה ליה ממון שיש לו תובעין שכבר זכה זה בהן ודמי כמאן דגזל מיניה גלימיה:
ופריך אי דאתו לידיה — דכהן מאי למימרא פשיטא דיכול להוציאו בדיינין. וקמהדר דאתו לידיה בטיבלייהו הבהמה שלימה היתה מונחת אצלו וזכה במתנות מן ההפקר:
כמי שהורמו דמיין — וזכה בהן. במתנות ששוים לכל הכהנים מהני זכייה אם קדם אבל חזה ושוק אינו אלא לאותו בית אב ולא מהני:
בעל הבית — עשיר שהיה עובר ממקום למקום:
וצריך ליטול כו' — ונצרך למזונות נוטל לקט כשאר עניים הואיל שעכשיו עני הוא:
וכשיחזור ישלם — אלמא כל מידי דחייביה רחמנא למיתב לעניים הבא ראשון יכול לתובעו והוא הדין למתנות כהונה:
מדת חסידות שנו כאן — אם חסיד הוא ישלם:
תנא תני ישלם — דמשמע על כרחו ואת אמרת כו':
ועוד — מי סברת מדרבי אליעזר קמותיב דמצינן למימר דרב חסדא משני עלה מדת חסידות שנו כאן אלא מדרבנן מותיב ועלה משני רב חסדא מדת חסידות (שנו כו': כאן - הא) דקתני עני היה באותה שעה דמשמע דתידוק מינה דעשיר בעי שלומי לאו בדיינין קאמר אלא אם חסיד הוא צריך לשלם לצאת ידי שמים:
וכן לוי שאכל מעשרותיו טבלים — שלא הפריש תרומת מעשר:
את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' אין לך בהן אלא משעת הרמה - הכי גרסינן ליה בתוספתא:
