בחייה בכל שהוא — משום אבר מן החי. אלמא לא בעינן ביה כזית:
במיתתה בכזית — דבנבלה אכילה כתיבא וכל אכילה בכזית בר מאבר מן החי דרבייה קרא וקפיד אאבר לחודיה:
טמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא — חייב דבריה היא ולא צריכה שיעור כדתנן באלו הן הלוקין (מכות דף יג.) באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב משום שהיא כברייתה אלמא בריה אסורה בכל שהוא אבל לאו דנבלה ליכא לחיובי משום בריה דכשנבראת לא היה עליה שם נבלה הלכך אלאו דנבלה לא מיחייב עד כזית. קתני מיהא בטהורה בחייה בכל שהוא:
נטל צפור — והיא טהורה:
רבי פוטר — מפרש ואזיל דקסבר אין אבר מן החי בשלימה דלאו אבר מיקריא ומיהו אי איכא כזית הוה מיחייב דלא גרע מבשר מן החי דמיחייב עלה בכזית דהא נמי בשר הוא:
ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב — דקסבר שלימה אין לך אבר מן החי גדול מזה ובאבר לא בעינא כזית:
חנקה ואכלה — אין כאן אלא איסור נבלה ואנבלה לא מיחייב משום בריה וכזית בעינן:
לאברים עומדת — לנתחה עומדת הלכך כל אבר ואבר שבה קרוי אבר בפני עצמו ויש כאן משום אבר מן החי דמיחייב בכל דהו ומיהו חדא הוא דמיחייב דחדא התראה היא:
לאו לאברים עומדת — עד שתשחט ואין כאן שם אבר אא"כ הפרישו אבל דכ"ע לאבר לא בעינן כזית כדקתני ק"ו על אבר ממנה חייב ולא פליג רבי:
במשהו בשר — הא דקתני שאין בו כזית כשאין בו כזית בשר אלא משהו וגידין ועצמות משלימין לכזית:
מי איכא מידי — עוף כחוש כל כך:
דבכוליה ליכא כזית בשר — והוא גדול שבאחת מאבריו איכא כזית במשהו בשר וגידין ועצמות משלימין דקתני על אבר ממנה חייב ואמרת דבכזית עסקינן ורישא קתני שאין בו כזית ומוקמינן דליכא כזית בשר:
קלניתא — עוף כחוש מאד:
קלניתא עוף טמא הוא — ונהי דליכא איסור נבלה בפחות מכזית איסור טמא מיהא איכא דבריה היא דאמר רב טמאה בין בחייה ובין במיתתה בכל שהוא:
כעין קלניתא — עוף טהור שהוא כחוש כעין קלניתא:
את"ל — אם תמצא באחד מדבריו של רבי בעלמא דאית ליה מחשבת אוכלין אם חישב לאוכלן כענין זה:
שמה מחשבה — ואזלינן בתרה:
חישב לאוכלה — לצפור זה שאין בה כזית:
אבר אבר — גלי אדעתיה דלאברים עומדת וכי אכלה שלימה נמי אבר קרינא ביה:
אכיל ליה אחר לא מיחייב — דלא אבר מיקריא לחייב עליה בכל שהוא:
לאוכלה מתה — דגלי דעתיה דבחייה לאו לאברים עומדת:
לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי — דאבר חי מקרינן נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין שלא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת והכי משמע לא תאכל הנפש בעודו עם הבשר בעוד החיות עם הבשר:
ובשר בשדה — משמע שפירש ממקומו זהו בשר מן החי וטרפה כמשמעו:
וריש לקיש אמר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר מן החי - והכי משמע לא תאכל הנפש ולא תאכל הבשר כל זמן שזה עם זה:
לר' יוחנן חייב שתים — דתרי לאוי איכא ואע"ג דבחדא אכילה וחדא התראה אכלינהו מיחייב תרתי:
אלא אחת — דחד לאו הוא וכיון דבחדא אכילה וחדא התראה וחד לאו הוא חדא הוא דמיחייב וכן כולן:
לדברי הכל חייב שתים — דבין למר ובין למר מתרי קראי נפקי:
