מסכת חולין דף נ״ו עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Chullin 56a, Chapter 3 Ellu Terefot
רש"י
להביא עור בית הבושת - להכי מפרש ואמר להביא עור בית הבושת משום דאין להביא אלא זה לבדו שהרי כל המנויין שם הראויין להיות בעולה שנויין כאן חוץ מזה. עור השליל אינו ראוי להיות בעולה דאין שליל לזכרים:
בית הבושת - בית הרחם של נקבה:
מתני' ואלו טריפות בעוף - אע"ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף הני אצטריכו ליה למיתני נקובת הוושט משום פסוקת הגרגרת וההוא איצטריך דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש דהא כשר בסימן אחד אימא גרגרת נמי תיטרף במשהו והכתה חולדה משום דקתני מקום שעושה אותה טרפה דהיינו נקיבת הקרום דלא תימא תיטרף בנשבר העצם בלא נקיבת קרום כדאמרי' לקמן בעוף של מים וניקבו הדקין משום דקבעי למיתני סיפא גבי אלו כשירות יצאו בני מעיה ולא ניקבו ולא תימא עוף שחיותו מועט תיטרף ביציאה לחודה:
הכתה חולדה על ראשה - חיישינן לנקיבת קרום:
הכתה - נשכתה בשיניה דאילו ביד אמרן לעיל (חולין דף נג.) יש דרוסה לחולדה בעופות וכל כנגד החלל מיטרפה בה:
נחמרו - כווצו מחמת האור ונהפכה מראיתן לשון (איכה א) מעי חמרמרו:
אם הוריקו - מפרש בגמרא לב וקורקבן אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו:
אם אדומים - הלב והקורקבן כמשפטן שלא נשתנה מראה שלהן:
דרסה - אדם ברגליו:
או שטרפה בכותל - הכה בה בכותל:
או שריצצתה בהמה - דאיכא למיחש להני תלתא משום ריסוק איברים ועדיין מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ובדיקה בעיא כדאוקמינן בפירקין (דף נא:):
גמ' מכניס ידו - בפיו של עוף שנשכתו חולדה בראשו ובודק דוחק אצבעו כלפי חיך העוף והמוח נדחק למעלה אם המוח מבצבץ ויוצא דרך נקב המכה:
טרפה - שמא ניקב הקרום:
הניחא למאן דאמר - לעיל (חולין דף מה.) גבי ניקב הקרום עד דמינקיב עילאה ותתאה שפיר:
אלא למאן דאמר - דטריף עילאה לחודיה כי לא מבצבץ אמאי כשרה דלמא עילאה אינקיב ותתאה קיים:
תתאה מיפקע - בדחיפת אצבע כשדוחפו למעלה:
אין בדיקה לחולדה - לנשיכת חולדה:
מפני ששיניה דקות - ואפילו ניקב הקרום פעמים שאין המוח יוצא על ידי דחיפת אצבע בחיך:
מאי הוי - אי אפשר דלא מבצבץ פורתא:
ועקומות - ונוקב באלכסון וכשהמוח נדחף למעלה העצם סותמו ועומד כנגדו שנקב העצם אינו כנגד נקב הקרום:
כי סליק - זעירי מבבל לנהרדעא:
ביד - כדמפרש לעיל מכניס ידו כו':
אבל לא במסמר - מלמעלה מוליכו על הנקב לראות אם יחגור בקרום ופותח את הגולגולת תחלה לאחר שחיטה ופעמים שאינו נקוב והמסמר נוקבו ומפסיד ממון ישראל:
אף במסמר - בודקין ולא חיישינן לדלמא איהו נקיב ליה בידא כדמפרש:
במחטא - כדפרישית במסמר:
ניקב קרום - מתוך ששיניה דקות ועקומות אינו מבצבץ:
אבל לא במסמר - מפני שמכלה ממונן של ישראל:
נשבר העצם - לקמיה פריך:
וקרומו רך - הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום:
אמר ליה רב נחמן לרב ענן - תמהני בזאת:
מר אמר - אתה אמרת לי שראית שמואל שהוא בודק לנשיכת חולדה אלמא לא מטרף בעצם לחודיה ואף הונא חברין אמר לי דאיהו חזייה לרב דבדיק בידא וקשיא לי והא תני לוי כו':
כנגדן בעוף - במידי דאיתיה בעוף המסס ובית הכוסות ליתנהו בעוף:
בדיק בשימשא - נגד השמש מסתכל אם יראה נקב שהאור יפה לבדיקה:
במיא - מוציא כל המוח מן הקרום דרך פיה כמו שהיא יורדת לחוט השדרה וממלא הקרום מים ואם יוצא דרך המכה בידוע שניקב הקרום. ל"א מכניס בנקב העצם מים וחוזר ומוציאו ורואה אם נתלבנו בידוע שנתערב המוח בהם:
1להביא עור בית הבושת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו פיגול וחייבים עליו כרת.
מתני׳ · משנה
2ואלו טרפות בעוף: נקובת הוושט, ופסוקת הגרגרת, הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה, ניקב הקורקבן, ניקבו הדקין, נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, אם ירוקים פסולים, אם אדומים כשרים. דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת, ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה.
גמ׳ · גמרא
3רב ושמואל ולוי דאמרי: מכניס ידו לפנים ובודק, אם מבצבץ ועולה טרפה, ואם לאו כשרה.
4הניחא למאן דאמר עד דמנקיב קרמא תתאה, אלא למאן דאמר אינקיב עילאה אע"ג דלא אינקב תתאה, ניחוש דלמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב? אי איתא דאינקיב עילאה, תתאה אגב רוככיה מיפקע פקע.
5אמר זעירי: אין בדיקה לחולדה, מפני ששיניה דקות. וכי שיניה דקות מאי הוי? אמר רב אושעיא: מפני ששיניה דקות ועקומות.
6כי סליק לנהרדעא, שלח להו: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי שמעון בן לקיש: בודקין לחולדה ביד, אבל לא במסמר, ורבי יוחנן אמר: אף במסמר.
7ובפלוגתא דר"י ורבי נחמיה, חד בדיק בידא, וחד בדיק במחטא. מאן דבדיק בידא אמר ליה למאן דבדיק במחטא: עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל? אמר ליה מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא: עד מתי אתה מאכיל לישראל נבלות?
8נבלות? והא שחוטה היא! אלא טרפות, שמא ניקב קרום של מוח.
9תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא, דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי יהודה: בודקין לחולדה ביד, אבל לא במסמר. נשבר העצם, אע"פ שלא ניקב קרום של מוח תסתיים.
10הא גופא קשיא, אמרת: בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר. אלמא אית ליה בדיקותא, והדר תני: נשבר העצם אף על פי שלא ניקב קרום של מוח. אלמא לית ליה בדיקותא! סיפא אתאן לעוף של מים, הואיל ואין לו קרום. אין לו קרום סלקא דעתך? אלא, הואיל וקרומו רך.
11אמר ליה רב נחמן לרב ענן: מר אמר שמואל בדיק בידא ומכשר, והונא חברין אמר רב בדיק בידא ומכשר. והתני לוי: טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח? אמר ליה: ההוא בעוף של מים, הואיל ואין לו קרום. אין לו קרום ס"ד אלא, הואיל וקרומו רך.
12ההיא תרנגולתא דהואי בי רב חנא, שדרה לקמיה דרב מתנא. נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח הואי, ואכשרה. א"ל והתני לוי: טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח! אמר ליה: התם בעוף של מים, הואיל ואין לו קרום. אין לו קרום ס"ד אלא אימא: הואיל וקרומו רך.
13רב שיזבי בדיק בשימשא, רב יימר בדיק במיא, רב אחא בר יעקב בדיק׃
תוספות
להביא עור של בית הבושת - לקמן בהעור והרוטב (חולין דף קכב.) פירש רש"י הא דלא חשיב ליה בהדיא בהדי אינך בברייתא משום דבעולה מיירי שהוא זכר ומיהו איכא מאן דתני זבח בפרק כל הזבחים שקיבלו (זבחים כח. ושם) ולא קתני עולה ויש לומר דלא חשיב אלא מידי דהוה בכל הקרבנות ועור שתחת האליה אע"ג דאינה קרבה אלא בכבש מ"מ איתיה או באכילת אדם או באכילת מזבח וא"ת אמאי לא קאמר נמי להביא עור השליל דחשיב לקמן במתניתין בהעור והרוטב (חולין דף קכב.) בהדי אלו שעורותיהם כבשרן ואומר ר"ת משום דאין מפגלים בשליל כדאיתא פרק כל הפסולין (זבחים לה.) פיגל בשליל לא נתפגל הזבח ואף השליל לא נתפגל:
ורבי יוחנן אמר אף במסמר - וליכא משום מכלה ממונן של ישראל ובפלוגתא לאו דוקא דרבי יוחנן דאמר אף במסמר לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה:
נבלות והא שחוטה היא - וא"ת והא שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר פרק חטאת העוף (זבחים סט: ושם) דשחיטת העוף אינה מטהרת טריפתה מטומאתה דקאמר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה טרפה למה נאמרה להביא טרפה ששחטה (שחלבה טהור מכלל שהיא מטמאה) וכן ריש מסכת טהרות גבי י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור שחיטתה ומליקתה מטהרת טרפתה מידי נבלה רבי יהודה אומר אינה מטהרת וי"ל דמ"מ כיון דלר' נחמיה מטהרת לא הוה ליה למימר שהיה מאכיל נבילות ועוד דלא מסיק אדעתיה תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא:
מר אמר שמואל בדיק בידא וכן רב - ואף על גב דכבר אמרינן לעיל רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק מ"מ אשמועינן הכא דמעשה נמי עבד:
והא תני לוי טרפות שמנו חכמים וכו' - בחנם מקשה מברייתא ארב ושמואל דאלוי גופיה הוה מצי למפרך דאמר לעיל מכניס ידו לפנים ובודק:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
ברם כך אמר משום ר' שמעון בן לקיש בודקים לחולדה ביד אבל לא במסמר ורבי יוחנן אמר אפילו במסמר. כלומר שאינו חושש בז' לאיבוד ממון, ומדאמר אפילו במסמר, משמע ודאי דר' יוחנן לא פליג אבדיקת יד, אלא דמוסיף הוא דריש לקיש אמר דוקא ביד ולא במסמר כדברי מאן דשלח למאן דבדיק במחטא עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל. ואתי ר' יוחנן ואמר דלא חיישינן להכי, ואי בעי ביד בודק ואי בעי במסמר בודק, ואף על גב דאוקימנא להו כתנאי, לאו למימר דרבי יוחנן כמאן דבדיק במחטא דוקא סבירא ליה, אלא סבר לה כוותיה בחדא דבודקים ביד, ופליג עליה בחדא, דאילו ר' נחמיה דבדיק במחטה סבר דוקא במחטה אבל לא ביד, דמאכיל טריפות הוא, ורבי יוחנן סבר דבדיקה מעליא הוא, וקיימא לן כותיה. פסק הא דאמרינן דיש לחולדה בדיקה, דוקא בשראינו שהכתה ברגל או בשיניה, אבל ביד הא קיימא לן דיש לחולדה דריסה בעופות ואפילו בעוף הגס כמו שכתבנו למעלה, ואפילו בשיניה נמי לא אמרן אלא בעוף של יבשה שקרומו עב, אבל בעוף של מים הואיל וקרומו רך נשבר העצם, אף על פי שלא ניקב קרום של מוח טריפה, והני אווזי דידן וכן האווזים הקטנים שקורין אנאד הואיל ושכיחי במיא כעוף של מים דמיאן כדאמר רב שיזבי (ע"ב) והני אווזי דידן הואיל ושכיחי במיא כעוף של מיא דמיאן.
מסכת חולין דף נ״ו עמוד א׳
מסכת חולין דף נ״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־412 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: חולין דף נ״ו ע״א
פתיחה בקורא