ציפורת כרמים — מין ארבה שלשניהם אין גבחת:
ואין לי אלא — מין חגבים הבא לפנינו ואין לו גבחת יש לנו להביאן מארבה שיש כאן כלל ופרט וכלל כדמפרש לקמיה אשר לו כרעים תאכלו כלל ארבה פרט למינהו חזר וכלל ויש לך לרבות בכעין הפרט הדומין לו בכל סימנין שיש לו ארבע סימנין דמתניתין ועוד חמישי:
שאין לו גבחת — שאין ראשו מרוט:
הבא לפנינו ויש לו גבחת — שאינו דומה לארבה אלא בארבעה סימנין האמורין במשנתנו:
ת"ל סלעם זה ניפול — ולזה יש גבחת והכשירו הכתוב והדר כתב למינהו להיות כלל ולידון עם אשר לו כרעים בכלל ופרט וכלל ומביא בכעין הפרט את הדומה לו דהיינו אושכף וה"ה ליוחנא ירושלמית וחדא מינייהו נקט דיש לו גבחת. ולקמיה פריך הא אמרן לעיל סלעם הוא רשון והכא מפרש ליה זה ניפול:
ואין לי — להכשיר בשני דינין של כלל ופרט הללו:
אלא הבא לפנינו ואין לו גבחת — דאיתרבי מלמינו דארבה:
והבא ויש לו גבחת — דאיתרבי מלמינהו דסלעם:
והבא ואין לו זנב — כלומר ובלבד שיבא לפנינו ונראה שאין לו זנב דלארבה וסלעם אין זנב ואכתי חמשה סימנין נינהו:
הבא ויש לו זנב מנין — שאינו צריך לחזור אלא אחר ארבעת הסימנין:
ת"ל חרגול — דיש לו זנב ולמינהו חזר וכלל להכי לידון כעין הפרט ולהביא הכרספת והשחלנית וה"ה לערצוביא ואי נמי היא היא מר קרי ליה הכי ומר הכי:
ואין לי אלא הבא לפנינו — בין אין לו גבחת ובין יש לו ובין שאין לו זנב ובין שיש לו דהא כולהו איתרבו:
והבא ואין ראשו ארוך — כלומר ובלבד שיהא בא לפנינו ואין ראשו ארוך דהיינו חמשה סימנין דהנך כולהו אין ראשן ארוך:
הבא וראשו ארוך מנין — ובלבד שידמה בארבעת הסימנין:
הרי אתה דן כו' לא ראי כו' — שיש בזה מה שאין בזה ועל כרחך אין סימני הטהרה תלוי בזנב ובגבחת לא ביש לו ולא באין לו שהרי יש כאן אין לו וכשר ויש לו וכשר:
הצד השוה שבהן כו' אף כל כו' — ואפילו ראשו ארוך ולקמיה פריך מה להצד השוה שבהן שכן אין ראשן ארוך. וקרצולין גרסינן. ובין האי תנא לתנא דלעיל ליכא אלא הך דרשה דהאי מרבה ראשו ארוך ותנא דברייתא דלעיל לית ליה:
הצרצור — מין חגב טמא:
ת"ל חגב — דלא איצטריך דהא איתרבו כל השוין להו בארבעה סימנין:
ששמו חגב — וכל האמורין למעלה שמם חגבים:
יכול אין בו כל הסימנין הללו — ולקמן פריך מנא תיתי והא ארבה וחרגול כתיבי:
ת"ל למינהו — דחגב והיינו כללי כללות ופרטי פרטות דאמרינן לעיל דהאי חגב ולמינהו יתירי נינהו לדרשה וסלעם נמי מייתרינן ליה לקמן:
ה"ג פריך רב אחאי עד תנהו ענין לראשו ארוך והדר גרסינן במאי קמיפלגי עד כי האי גוונא מהכא והדר גרס אמר מר אי שמו חגב וכו':
מה להצד השוה שבהן וכו' — דהא ע"כ עד דדמי ליה לפרט בכל צדדין בעינן לתנא דבי רבי ישמעאל:
וכ"ת — ס"ל דכיון דדמי ליה במקצת מרבינן ליה בכעין הפרט כדפליגי תנאי בעלמא בכל כלל ופרט וכלל דאיכא למאן דאמר כללא קמא דוקא והוה ליה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ואהני כללא בתרא שהוא מוסיף על הפרט מידי דדמי ליה לפרט בכל צדדין ואיכא למאן דאמר בתרא דוקא והוה ליה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו כל מילי ואהניא כללא קמא למהוי בכלל ופרט למעוטי מידי דלא דמיא ליה לגמרי אבל מידי דדמי ליה במקצת לא מצי למעוטי דהא בתרא דוקא ותנא דבי רבי ישמעאל כמאן דאמר בתרא דוקא ס"ל:
אי הכי חרגול לא ליכתוב — דאתי מארבה וסלעם ואע"ג דלהן אין זנב ולו יש זנב:
אלא — מאי טעמא לא אייתי מינייהו משום דאיכא למיפרך כו' וה"נ איכא למפרך:
ותיתי מארבה וחרגול — בהצד השוה שבהן דארבעה סימנין:
דמאי פרכת — להצד השוה אי פרכת מה לארבה שכן אין לו גבחת תאמר בסלעם הרי חרגול יוכיח ומה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב וחזר הדין הצד השוה שבהן ששוין בארבעת סימנין ואין ראשן ארוך:
תנהו ענין — זו מדה בתורה דבר שאינו ענין לגופו תנהו ענין לדבר אחר:
