פרט לכלאים — בן רחל ותייש שפסול לקרבן ומרבויא דאו דריש ליה:
נדמה — עז שילדה מתייש כמותה ובנה דומה לרחל:
פרט ליוצא דופן — שקרעוה והוציאוה פעמים שמתה ופעמים שחיה:
ז' ימים פרט למחוסר זמן — שלא הגיע לז' ימים ואפילו אמו קיימת:
תחת אמו — היה שעה אחת פרט ליתום וה"ד האי יתום אילימא דילידתיה אמיה ולאחר שעה מתה לעולם תיחי בתמיה וכי לעולם צריכה לחיות והא תחת אמו קרינן ביה והא ליכא למימר דאשמועינן קרא שתחיה אמו כל ז' דתניא בת"כ ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר תחת אמו לפי שנאמר ז' ימים יהיה עם אמו יכול כל ז' ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו משמע ששניהם בעולם אחד שתהא קרויה אמו הא כיצד אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת והאי תחת אמו משמע ליה לרבי יוסי הגלילי חליפי אמו שמתה אמו והוא נשאר במקומה:
אלא דמתה והדר ילידתיה — היינו יוצא דופן דכל שקרעוה והוציאו את ולדה בין מתה ובין חיה הוי יוצא דופן:
זה פירש למיתה — אמו כלומר בשעת מיתתה ילדה דרך הרחם ואשמועינן קרא דבעינן חיות עד גמר לידה ולאחר לידה מעט ואי לא ה"ל יתום דעל כרחיה האי תחת אמו למעוטי חיה באמצע לידה ומתה בגמר לידה אתי:
אי אמרת בשלמא — אחר סוף לידה אשמועינן דבעינן חיותא שיצא כולו מחיים ולמעוטי מתה בגמר לידה:
היינו — דלא אימעיט ליה מתה בסוף לידה מכי יולד פרט ליוצא דופן דהאי נמי לאו יוצא דופן הוא כי מתה בגמר לידה:
אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה — וקרא למעוטי מתה באמצע לידה אתא:
למה לי קרא מכי יולד נפקא — דאכתי ה"ל יוצא דופן אלא ש"מ כל מלתא דבעו בה רבנן חיותא בעינן שיהא חיות בגמר דיליה:
פסולה — אם מסוכנת היא דדרכה לעשות כן בהוצאת נפש:
גסה — לאו אורחה בהכי וחיותא הוא:
ריפרוף בציר מכשכוש:
כולהו תננהו — לשון קושיא הוא כלומר למה ליה לרבה לאשמועינן דהלכתא הכי הא סתם מתניתין היא:
מתני' ורבי אליעזר פוסל — דכיון דבהמה דעובד כוכבים היא אע"ג דישראל קשחיט מהניא ביה מחשבת עובד כוכבים דסתם מחשבתו לעבודת כוכבים:
חצר כבד — טרפשא דכבדא איברר"ש בלע"ז:
אמר רבי יוסי קל וחומר — דלא מהניא בה מחשבת בעלים הואיל וישראל שחיט לה:
ומה במקום שמחשבה פוסלת — דהיינו במוקדשין כדכתיב (ויקרא ז) לא יחשב קרי ביה לא יחשב לאוכלה ביום השלישי כי פגול יהיה והכי מפרש בזבחים (דף כט:):
אין הכל הולך אלא אחר העובד — דכתיב המקריב לא יחשב אבל בעלים לא פסלי במחשבתן כי מקריב לה כהן:
מקום שאין המחשבה פוסלת — כגון בחולין כלומר חולין שאין המחשבה פוסלת בהם. ובגמרא מפרש מאי קאמר דהא מחשבת עבודת כוכבים פסלה בהו דהא זבחי מתים איקרו מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה:
גמ' והני תנאי — תנא קמא ורבי אליעזר אית להו דר"א בר' יוסי כלומר דטעמיה דתנא קמא דמכשר לאו משום דאין מחשבה הולכת אלא אחר העובד דא"כ היינו ר' יוסי אלא כר"א בר"י סבירא להו טעמיה מפרש ואזיל:
שמעתי — מרבותי:
שהבעלים מפגלין — וטעמא מפרש בזבחים בפרק ב"ש (זבחים דף מז.) בסופו דכתיב והקריב המקריב וגו' אלמא בעלים קרי מקריב הלכך איתנהו בכלל המקריב לא יחשב אם חשבו על שחיטת כהן או על זריקתו ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוי פיגול:
מיהו תנא קמא — דמכשר:
סבר אי הוה שמעיניה — לעובד כוכבים דחשיב על שחיטת ישראל ואמר שחיטת בהמה זו לעבודת כוכבים תהא אסורה דמהניא מחשבת בעלים כר' אליעזר בר' יוסי ואי לא שמעיניה דחשיב סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים לא אמרינן:
זה עובד — משום שחיטת פנים נקט לה דאפילו בקרבן ס"ל לר' יוסי דאין הבעלים מפגלין ורבי יוסי פליג אתנא קמא וארבי אליעזר:
איכא דאמרי אפילו בדשמעיניה — לעובד כוכבים דחשיב פליגי רבנן עליה דר"א ואית להו לתרוייהו בעלים מפגלין בקרבן כר' אליעזר בר' יוסי וגבי חולין פליגי:
חוץ מפנים — מחשבת עבודת כוכבים בחולין ממחשבת פיגול בקרבן:
