והא עובר וחיה — דקתני מתני' החיה טמאה שבעה והאשה טהורה:
וקמטמי לה עובר לחיה — ש"מ דטעמא דאשה טהורה משום מגע בית הסתרים הוא ולא משום בלוע:
טבעת אין סופה לצאת — בתמיה:
טומאה זו — דחיה:
מאי אינה מדברי תורה — ל"ל למימר כולי האי לימא טומאה זו דברי סופרים משום גזירה כדמפרש לקמיה:
לא תימא — מתני' ר"ע היא דאמר עובר מת שבמעי אשה טמא הלכך מטמא לחיה דטומאה בלועה מטמאה וטהרה בלועה מיטמא ואשה טהורה משום דמגע בית הסתרים הוא:
אלא אפי' לר' ישמעאל כו' — ולקמן בעי מאי ר' ישמעאל ור"ע:
גזירה שמא יוציא כו' — דאי אמרת חיה שפשטה ידה למעי אשה ונגעה בעובר מת טהורה פעמים שהולד מוציא ראשו חוץ לפרוזדור והרי הוא כילוד ומטמא וכסבורה חיה שעדיין הוא במעיה ואתי לטהרה אבל ברועה שהושיט ידו למעי בהמה דקתני מתני' טהור ליכא למיגזר הכי מפני שרחם שלה גלוי דכי מפיק חזי ליה:
טרידא — עסוקה היא בחבליה וציריה וטרידא מלומר לחיה אל תגעי:
על פני השדה — משמע גלוי:
להוציא עובר — שהוא טמון:
גולל — כיסוי הארון של מת:
דופק — דף שנותנין בצדו:
ור' ישמעאל סבר גולל ודופק הלכתא היא — וכי אתא קרא להוציא עובר:
ור"ע סבר עובר במעי אשה טמא — וכי אתא קרא לגולל ודופק וקסבר לאו הלכתא היא:
מדאורייתא מנא ליה — דטמא דלא מטהר ליה ממשמעותיה דעל פני השדה ואפי' לא מייתר:
במת בנפש — מת שהוא בתוך נפש האחרת:
רביעית הלוג דם חיי האדם תלויין בו שבכך הוא מתקיים:
אף רביעית דם הבא משני מתים — הלכך האי קרא דכתיב ביה חד נפש לאו לרביעית דם אתא:
נפשות — משמע שתים:
מת — דבר שמיתה באה על ידו דהיינו רביעית:
מתני' הבשר טהור — שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים:
הבשר מגע נבלה — בשר העובר מגע אבר מן החי שהוא מטמא כנבלה בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכט:). אי נמי אם יצא עובר מת נבלה גמורה הוי האבר מאחר שלא טהרתו שחיטת אמו:
מגע טרפה שחוטה — שהשחיטה אע"פ שאינה מתרת האבר באכילה מטהרתו מידי נבלה והויא כטרפה שחוטה שאינה מטמאה מן התורה כדמפרש ואזיל אלא מדרבנן במוקדשין:
