בוני התלמוד

    מסכת חולין דף ע׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ואי אתמר בהא בהא קאמר רבהמכאן ולהבא דאי אמרת למפרע קולא הוא דלא קדיש:

    מחתך ומניחעד שיצא הרוב ואע"ג שיצא הרוב והרי החתיכות לפנינו משליכו לכלבים אי אמרת בשלמא מכאן ולהבא הוא קדוש ומקמי יציאת רוב לא קדיש מידי הנך דאיחתכו מקמי הכי לא חלה קדושה עלייהו אלא אי אמרת דלמפרע הוא קדוש הא כיון דרובא קמן איגלאי מלתא ביציאת הרוב דמעיקרא קדוש להו:

    לא מחתך ומשליךדכיון דליתנהו אמאי תיחול בשעת גמר יציאת הרוב ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא חולין הוה אבל ביצא שליש ומכרו לעובד כוכבים וחזר ויצא שליש אחר וכולן לפנינו איכא למימר אגלאי מלתא וחיילא למפרע ומבטלה מכירה:

    אדתני יצא רובודמשמע בבת אחת:

    נעשה כמי שיצא רובובבת אחת:

    הלכו באבריםכדמפרש ואזיל שיצא רובו במיעוט אבר רוב העובר יצא ומיעוט א' מן האברים השלים ליציאת הרוב וקא מיבעיא ליה הלכו באברים אחר הרוב דנשדי מיעוט אבר שיצא בתר רובו שבפנים והוי כמאן דלא נפק האי מיעוט וליכא יציאת רוב עובר ואם רצה מחתך ומשליך לכלבים ומשום מטיל מום בקדשים ליכא דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם כגון יציאת ראשו או יציאת רובו דרך מרגלותיו:

    או לא הלכוושדינן ליה בתר רוב עובר דלא שבקינן רוב עובר וניזיל בתר רוב אבר:

    אלא שיצא חציושל עובר ורוב אבר משלים אותו החצי ואי שדינא למיעוטא דגוואי בתר רובא נפק ליה רובא דולד:

    אי נימא רובו ממשובבת אחת קא מיירי על כרחך דאע"ג דשנינן לעיל מחתך ומניח נעשה כו' שינויא בעלמא שני אגב דוחקיה ומתניתין במשמעותיה קיימא:

    אלא לאו כגון שיצא חציו ברוב אברוקרי ליה רובו דשדינן מיעוט אבר דגוואי בתר רוב אבר והוה ליה רוב עובר:

    לאלעולם לא הלכו ולא שדינן מיעוט אבר בתר רובא ומתניתין ביצא רובו ממש ודקשיא לך למאי איצטריך כגון שהיה מיעוט אחד מן האברים משלים לרוב העובר ואיצטריך לאשמעינן דהוי רובא ולא אמרינן שדי מיעוט אבר שבחוץ אחר רוב שבפנים וליכא לידה אלא שדייה בתר רוב העובר הואיל ובהדיה נפיק:

    כרכו בסיבשגדל ונכרך סביב הדקל כעין מרייל"א של גפנים:

    מהושתהא חציצה ואמרינן כיון דלא נגע ברחם לא קדיש דהא רחם הוא דמקדש דבדידיה תלא רחמנא ולקמן בעי אימת כרכו. ואת"ל סיב הוי חציצה דמין שלא במינו הוא:

    שליאמי הוי חציצה או לא:

    כרכהאשה בידיה והוציאתו והפסיקו ידיה בינו לבין הרחם מי אמרינן כיון דאורחיה הוא לילד את בהמתה לאו חציצה היא:

    היכי דמיכל הנך בעיי:

    אי דנפק דרך ראשוואחר שהוציאו אותו עשו בו אחד מן הדברים הללו:

    פטרתיהרישיה לרחם וקדוש מיד דהא יצא ראשו הרי זה כילוד:

    דרך מרגלותיווקודם יציאת רובו כרכוהו:

    בלעתהו חולדהבתוך הרחם והוציאתהו:

    הא אפיקתיהכשהיה בלוע ולא נגע ברחם והיינו כרכתו:

    אלא בלעתו והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהומי קדוש בהאי יציאה אחרונה או לא:

    ונכנס לזה מהונפטרה בהמה האחרת מן הבכורה או לא:

    נפתחוגרסינן. נפתחו נתרחבו שכשיצא לא נגע:

    נעקרוקס"ד קודם לכן נעקרו ונפלו:

    הא ליתנהוומאן נקדיש לא אויר ולא נגיעה דהא אין כאן רחם:

    נעקרו(קס"ד קודם לכן נעקרו) ונכנסו לפנים ונתלו לו בצוארו:

    נגממוניטל מעובי הכתלים מבפנים סביב סביב:

    קנגעת בבעיא דאיבעיא לןכבר ומשם אתה למד את תשובתך:

    ויצא דרך פרוץמהו מי אמרינן כיון דעומד מרובה עליו הוה ליה כאילו כולו עומד. ל"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה משמרת וקא מיבעיא ליה תורא ברא מקדש או לא:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    חולין 70 עמוד א

    1ואי אתמר בהא: בהא קאמר רבה, אבל בהא אימא מודי ליה לרב הונא, צריכא.

    2תנן: המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים. מאי לאו, מחתך ומניח? ואי אמרת למפרע הוא קדוש יקבר מיבעי ליה!

    3לא, הכא במאי עסקינן? במחתך ומשליך.

    4אבל מחתך ומניח, מאי יקבר? אדתנא סיפא: ״יצא רובו יקבר ונפטרה מן הבכורה״, ליפלוג וליתני בדידיה: במה דברים אמורים במחתך ומשליך אבר אבר, אבל מחתך ומניח יקבר.

    5הכי נמי קאמר: בד"א במחתך ומשליך, אבל מחתך ומניח נעשה כמי שיצא רובו, ויקבר.

    6בעי רבא: הלכו באיברין אחר הרוב, או לא הלכו באיברין אחר הרוב?

    7היכי דמי: אילימא, כגון שיצא רוב במיעוט אבר, וקא מיבעיא ליה: האי מיעוט דבראי, בתר רוב דאבר שדינן ליה, או בתר רובא דעובר שדינן ליה?

    8פשיטא דלא שבקינן רובא דעובר, ואזלינן בתר רוב אבר!

    9אלא, כגון שיצא חציו ברוב אבר, וקא מיבעיא ליה: ההוא מיעוט דבגואי, מהו למישדייה בתר רוב אבר?

    10ת"ש יצא רובו הרי זה יקבר. מאי רובו? אילימא רובו ממש, עד השתא לא אשמעינן דרובו ככולו?

    11אלא לאו, כגון שיצא חציו ברוב אבר!

    12לא, כגון שיצא רובו במיעוט אבר, וקמ"ל דלא שבקינן רובו דעובר דבהמה ואזלינן בתר אבר.

    13בעי רבא: כרכו בסיב, מהו? בטליתו, מהו?

    14בשליתו, מהו? בשליתו? אורחיה הוא! אלא בשליא אחרת, מהו?

    15כרכתו ואחזתו והוציאתו, מהו? היכי דמי? אי דנפק דרך רישיה פטרתיה! אלא דנפק דרך מרגלותיו.

    16בלעתהו חולדה והוציאתו, מהו? הוציאתו? הא אפיקתיה! אלא, בלעתו והוציאתו, והכניסתו והקיאתו, ויצא מאליו, מהו?

    17הדביק שני רחמים, ויצא מזה ונכנס לזה, מהו? דידיה פטר, דלאו דידיה לא פטר, או דלמא דלאו דידיה נמי פטר? תיקו.

    18בעי רב אחא: נפתחו כותלי בית הרחם, מהו? אויר רחם מקדיש, והאיכא, או דלמא נגיעת רחם מקדשה, והא ליכא?

    19בעי מר בר רב אשי: נעקרו כותלי בית הרחם, מהו? נעקרו ליתנהו! אלא נעקרו ותלו ליה בצואריה, מאי? במקומן מקדשי, שלא במקומן לא מקדשי, או דלמא שלא במקומן נמי מקדשי?

    20בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא: נגממו כותלי בית הרחם, מהו? א"ל קא נגעת בבעיא דאיבעיא לן, דבעי ר' זירא, ואמרי לה בעא מיניה ר' זירא מרבי אסי: עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ, פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד, מאי?

    21עד כאן לא איבעיא ליה אלא פרוץ מרובה על העומד, דאיכא עומד בעולם, אבל נגממו לא קא מיבעיא ליה.

    תוספות

    מאי לאו מחתך ומניח ואי אמרת למפרע קדוש יקבר מבעי ליהתימה דלמ"ד נמי מכאן ולהבא הוא קדוש אמאי משליך לכלבים כיון דכבר יצא רובו דהא ברוב מחותך נמי חשיב ליה לידה כדאמר בהמפלת (נדה דף כח.) דיצא מחותך מרובו אמו טמאה לידה ומתניתין נמי קתני ונפטרה מן הבכורה ובכל ענין קאמר בין שיצא אבר אבר בין שיצא רובו בבת אחת וי"ל דבשלמא אי מכאן ולהבא הוא קדוש כיון דאין קדושה חלה עליו עד יציאת רובו א"כ מה שנחתך קודם יציאת רוב אין קדושה חלה עליו כלל ויכול להשליכו לכלבים אף מאחר יציאת הרוב ומיהו מכי יצא רובו ואילך טעון קבורה למה שיצא וכן משמע לשון הקונטרס ואע"ג דקתני יצא רובו הרי זה יקבר ומשמע רובו בבת אחת כדמוכח בסוגיא ומשמע אבל אבר אבר לא היינו דוקא לענין המיעוט הראשון דאפי' אותו מיעוט טעון קבורה כשיצא רובו מאחר דאין מחותך אבל למ"ד למפרע קדוש שמתחלה הקדושה חלה עליו מתחלת הלידה א"כ במחותך נמי יקבר ואמאי דמחתך נמי לא קשיא ליה היכי מטיל בו מום דאיכא לאוקומי בנפל שאינו ראוי להקרבה א"נ מחתך קודם שיצא לאויר העולם:

    כרכתו אחזתופי' בקונטרס האשה כרכתו לעובר ואחזתו בידים והפסיקו ידיה בינו לבין הרחם וקשה לרבינו תם דבשום מקום לא איירי באשה מילדת עם הבהמה אלא רועה כדתנן בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ורישא דהך מילתא נמי איירי ברועה כרכו בסיב לשון זכר הכי נמי הוה ליה למנקט כרכו ואחזו והוציאו ועוד דמאי פריך אי דנפק דרך רישיה פטרתיה וכי אין יכול להיות שאחזתו בידים בראשו ומפסיק בידיה בין ראשו לרחם וזה דוחק לומר דאין לרחם לפתוח קודם שיצא הראש ואין יכול להכניס ידו ועוד דמתניתין דהושיט רועה את ידו בלא הוציא כלל איירי דאם לא כן נטמא במה שיצא ואע"ג דיש לחלק בין מבכרת לאין מבכרת אי נמי התם כשילדה אחר' קודם לזה שנפתח רחמה כל זה דוחק ונראה לר"ת כמו גרסת ר"ח כרכתו אחותו והוציאתו שילדה נקבה עמו כדאמר נמי בפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיד.) אין לי אלא אחותו הקטנה הגדולה מנין ופריך אי דנפק דרך רישיה וכן הנקבה הא פטרתיה ראש הנקבה שיצא ראשה תחלה שראש הזכר כרוך בין ברכיה ומשני דנפק מרגלותיו והוא כרוך בין ברכיה וה"ה דהוה מצי למימר כרכו אחיו לענין איזה מהן בכור אלא נקט אחותו משום דליכא בכורה כלל:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    בעי רבא הלכו באיברין אחר הרוב או לא היכי דמי כגון שיצא רובו במיעוט אבר. פירש הרמב"ן ז"ל בין למאן דאמר יש לידה לאיברים בין למאן דאמר אין לידה לאיברים קא מיבעיא ליה. פירוש לפירושו מדלא קאמר למאן דאמר יש לידה לאיברים, אי נמי למאן דאמר אין לידה וקא בעי סתם, שמע מינה דלמר ולמר קא בעי, דלמאן דאמר יש לידה דלמא התם הוא דנפק רוב אותו אבר עצמו ומיעוטו למיפק קאי, אבל הכא לא, שהרי לא יצא אלא מיעוטו של אבר, או דלמא אפילו למאן דאמר אין לידה, התם משום דרוב עובר בפנים, אבל הכא דרוב עובר בחוץ בתר רוב עובדא שדינן ליה, ומהדרינן פשיטא דלכולי עלמא בת רוב עובר שדינן ליה, דלא שבקינן רוב עובר ואזלינן בתר רוב אבר והרי הוא כילוד, אלא כגון שיצא חציו ברוב אבר, ותיבעי למאן דאמר אין לידה התם הוא משום דרוב עובר בפנים אבל הכא הרי חציו בחוץ, או דילמא אפילו למאן דאמר יש לידה לא אמרינן אלא שאין אני קורא בו בבהמה תאכלו וקורא אני בו ובשר בשדה טרפה, אבל מכל מקום לא איקרי לו, דלענין בכור עד שיצא דבפטר רחם תלא רחמנא, והרי לא קידשוהו כותלי בית הרחם ולא אויר, ולא איפשיטא, ואף על גב דלענין בכור מיבעי להו, נפקא מינה לענין היתר אכילה, והילכך בין יצא רובו במיעוט אבר בין יצא חציו ברוב אבר אפילו מה שבפנים אסור וכילוד חשבינן ליה.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף ע׳ עמוד א׳

    מסכת חולין דף ע׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־362 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ואי אתמר בהא בהא קאמר רבה מכאן ולהבא דאי אמרת למפרע קולא הוא דלא קדיש:

    מחתך ומניח עד שיצא הרוב ואע"ג שיצא הרוב והרי החתיכות לפנינו משליכו לכלבים אי אמרת בשלמא מכאן ולהבא הוא קדוש ומקמי יציאת רוב לא קדיש מידי הנך דאיחתכו מקמי הכי לא חלה קדושה עלייהו אלא אי אמרת דלמפרע הוא קדוש הא כיון דרובא קמן איגלאי מלתא ביציאת הרוב דמעיקרא קדוש להו:

    לא מחתך ומשליך דכיון דליתנהו אמאי תיחול בשעת גמר יציאת הרוב ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא חולין הוה אבל ביצא שליש ומכרו לעובד כוכבים וחזר ויצא שליש אחר וכולן לפנינו איכא למימר אגלאי מלתא וחיילא למפרע ומבטלה מכירה:

    אדתני יצא רובו דמשמע בבת אחת:

    נעשה כמי שיצא רובו בבת אחת:

    הלכו באברים כדמפרש ואזיל שיצא רובו במיעוט אבר רוב העובר יצא ומיעוט א' מן האברים השלים ליציאת הרוב וקא מיבעיא ליה הלכו באברים אחר הרוב דנשדי מיעוט אבר שיצא בתר רובו שבפנים והוי כמאן דלא נפק האי מיעוט וליכא יציאת רוב עובר ואם רצה מחתך ומשליך לכלבים ומשום מטיל מום בקדשים ליכא דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם כגון יציאת ראשו או יציאת רובו דרך מרגלותיו:

    או לא הלכו ושדינן ליה בתר רוב עובר דלא שבקינן רוב עובר וניזיל בתר רוב אבר:

    אלא שיצא חציו של עובר ורוב אבר משלים אותו החצי ואי שדינא למיעוטא דגוואי בתר רובא נפק ליה רובא דולד:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 70a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    מאי לאו מחתך ומניח ואי אמרת למפרע קדוש יקבר מבעי ליה תימה דלמ"ד נמי מכאן ולהבא הוא קדוש אמאי משליך לכלבים כיון דכבר יצא רובו דהא ברוב מחותך נמי חשיב ליה לידה כדאמר בהמפלת (נדה דף כח.) דיצא מחותך מרובו אמו טמאה לידה ומתניתין נמי קתני ונפטרה מן הבכורה ובכל ענין קאמר בין שיצא אבר אבר בין שיצא רובו בבת אחת וי"ל דבשלמא אי מכאן ולהבא הוא קדוש כיון דאין קדושה חלה עליו עד יציאת רובו א"כ מה שנחתך קודם יציאת רוב אין קדושה חלה עליו כלל ויכול להשליכו לכלבים אף מאחר יציאת הרוב ומיהו מכי יצא רובו ואילך טעון קבורה למה שיצא וכן משמע לשון הקונטרס ואע"ג דקתני יצא רובו הרי זה יקבר ומשמע רובו בבת אחת כדמוכח בסוגיא ומשמע אבל אבר אבר לא היינו דוקא לענין המיעוט הראשון דאפי' אותו מיעוט טעון קבורה כשיצא רובו מאחר דאין מחותך אבל למ"ד למפרע קדוש שמתחלה הקדושה חלה עליו מתחלת הלידה א"כ במחותך נמי יקבר ואמאי דמחתך נמי לא קשיא ליה היכי מטיל בו מום דאיכא לאוקומי בנפל שאינו ראוי להקרבה א"נ מחתך קודם שיצא לאויר העולם:

    כרכתו אחזתו פי' בקונטרס האשה כרכתו לעובר ואחזתו בידים והפסיקו ידיה בינו לבין הרחם וקשה לרבינו תם דבשום מקום לא איירי באשה מילדת עם הבהמה אלא רועה כדתנן בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ורישא דהך מילתא נמי איירי ברועה כרכו בסיב לשון זכר הכי נמי הוה ליה למנקט כרכו ואחזו והוציאו ועוד דמאי פריך אי דנפק דרך רישיה פטרתיה וכי אין יכול להיות שאחזתו בידים בראשו ומפסיק בידיה בין ראשו לרחם וזה דוחק לומר דאין לרחם לפתוח קודם שיצא הראש ואין יכול להכניס ידו ועוד דמתניתין דהושיט רועה את ידו בלא הוציא כלל איירי דאם לא כן נטמא במה שיצא ואע"ג דיש לחלק בין מבכרת לאין מבכרת אי נמי התם כשילדה אחר' קודם לזה שנפתח רחמה כל זה דוחק ונראה לר"ת כמו גרסת ר"ח כרכתו אחותו והוציאתו שילדה נקבה עמו כדאמר נמי בפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיד.) אין לי אלא אחותו הקטנה הגדולה מנין ופריך אי דנפק דרך רישיה וכן הנקבה הא פטרתיה ראש הנקבה שיצא ראשה תחלה שראש הזכר כרוך בין ברכיה ומשני דנפק מרגלותיו והוא כרוך בין ברכיה וה"ה דהוה מצי למימר כרכו אחיו לענין איזה מהן בכור אלא נקט אחותו משום דליכא בכורה כלל:

    Tosafot on Chullin 70a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    בעי רבא הלכו באיברין אחר הרוב או לא היכי דמי כגון שיצא רובו במיעוט אבר. פירש הרמב"ן ז"ל בין למאן דאמר יש לידה לאיברים בין למאן דאמר אין לידה לאיברים קא מיבעיא ליה. פירוש לפירושו מדלא קאמר למאן דאמר יש לידה לאיברים, אי נמי למאן דאמר אין לידה וקא בעי סתם, שמע מינה דלמר ולמר קא בעי, דלמאן דאמר יש לידה דלמא התם הוא דנפק רוב אותו אבר עצמו ומיעוטו למיפק קאי, אבל הכא לא, שהרי לא יצא אלא מיעוטו של אבר, או דלמא אפילו למאן דאמר אין לידה, התם משום דרוב עובר בפנים, אבל הכא דרוב עובר בחוץ בתר רוב עובדא שדינן ליה, ומהדרינן פשיטא דלכולי עלמא בת רוב עובר שדינן ליה, דלא שבקינן רוב עובר ואזלינן בתר רוב אבר והרי הוא כילוד, אלא כגון שיצא חציו ברוב אבר, ותיבעי למאן דאמר אין לידה התם הוא משום דרוב עובר בפנים אבל הכא הרי חציו בחוץ, או דילמא אפילו למאן דאמר יש לידה לא אמרינן אלא שאין אני קורא בו בבהמה תאכלו וקורא אני בו ובשר בשדה טרפה, אבל מכל מקום לא איקרי לו, דלענין בכור עד שיצא דבפטר רחם תלא רחמנא, והרי לא קידשוהו כותלי בית הרחם ולא אויר, ולא איפשיטא, ואף על גב דלענין בכור מיבעי להו, נפקא מינה לענין היתר אכילה, והילכך בין יצא רובו במיעוט אבר בין יצא חציו ברוב אבר אפילו מה שבפנים אסור וכילוד חשבינן ליה.

    Rashba on Chullin 70a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    מאירי

    יצא אבר ממנו וחתכו ולא השליכו לכלבים אלא שהניח וכן יצא אחר וחתך והניח עד שנעשה כן ברובו הואיל ורובו מ"מ בפנינו בעין הרי זה יקבר ונפטרה מן הבכורה כמו שביארנו במשנה:

    יצא שלישו דרך דופן על ידי סכין ואחר כך יצאו שני שלישיו דרך רחם אינו קדוש שלמפרע הוא קדוש והרי תחלת לידתו אינה בקדושה דבפטר רחם תלה רחמנא יצא רובו של עובר אלא שרוב זה הושלם במיעוט אבר אחד שנשאר רובו של אבר זה בפנים ואלו היה מיעוטו של אבר זה נידון אחר רובו שבפנים אין כאן רוב עובר יוצא ואם הוא נידון אחר היוצא הושלם היוצא לרוב הרי אנו דנין אותו אחר היוצא ויקבר ונפטרה מן הבכורה ולענין איסור נאסר אף מה שבפנים שכולו כילוד:

    יצא חציו של עובר והשלים לחצי זה רוב אבר אחד שנשאר מיעוטו בפנים ואלו היה המיעוט נגרר אחר רוב האבר כבר יצא רובו של עובר הדבר בספק אם טעון היוצא קבורה ושתפטר מן הבכורה אם לאו וכן לענין איסור אם נאסר מה שבפנים אם לאו ומתוך כך מה שבפנים נאסר מספק וכן הבא אחריו ספק בכור ויש פוסקים במוחלט שטעון קבורה ופטור מן הבכורה שהוא כילוד וכן לענין איסור ואף לדעת האומר אין לידה לאיברים שאף הוא לא אמרה אלא ברוב אבר אבל זה שיצא מחצה של עובר ברוב אבר יש לידה:

    כירך את הולד בסיב או בבגד או בשיליא של ולד אחר או שכירכתהו המילדת בידה עד שכשיצא לא נגע גוף הולד בכותלי הרחם וזהו הרמוז כאן בכירכתו אחזתו לגירסת הספרים הרי זה ספק בכור וכן אם יצאה עמו נקבה תחלה ויצאה דרך מרגלותיה וקודם שיצא רובה יצא ראש הזכר כרוך בה הרי זה ספק ולדעת זה גורסים כאן כירכתו אחותו והוציאתו והיא גירסת גאוני הראשונים והוא ששאלו בה אי דנפק דרך רישא ר"ל הנקבה הא פטרתיה רישא והעמידה דנפקא דרך מרגלותיה ולגירסא האחרת אין זה נופל יפה:

    יצא על דרך זה והחזירוהו ויצא אחר כן בלא כריכה אף זה ספק:

    הדביק לפתחה של זו היולדת פתח של בהמה אחרת שלא ילדה מעולם והוציא מזו והכניס לזו ויצא מזו השניה הרי ספק אם נפקעה השניה מתורת פטר רחם אם לאו:

    נפתחו כותלי בית הרחם ונרחבו עד שיצא בלא נגיעה או שנעקרו סביבות הכותלים מכל וכל או שנעקרו ממקומן ונכנסו בפנים ועבר הולד דרך בהם ונגע בהם מ"מ הואיל ונגעו בו שלא במקומן הרי זה ספק:

    נגממו מבפנים ושפה חיצונה קיימת או שנגממו מיעוטן ונשתייר רובן אלא שיצא דרך הפרוץ או שנגממו רובן ונשתייר מיעוטן אלא שיצא דרך העומד כל אלו ספק:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Chullin 70a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה מאי לאו מחתך ומניח כו' ומיהו מכי יצא רובו ואידך טעון קבורה למה שיצא כו' עכ"ל דוקא למה שיצא אבל מיעוט שנשאר בפנים אי הוה כילוד או לא היינו הך דמבעיא לן לעיל הוציא העובר ידו וחתכה וחזרה והוציאה כו' כמ"ש התוס' לעיל שם וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 70a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    תד"'ה מאי לאו מחתך ומניח וכו' ומיהו מכי יצא רובו ואילך טעון קבורה וכו'. ר"ל אותו מיעוט האחרון שיוצא אחר יציאת הרוב טעון קבורה משום דכבר נתקדש משיצא הרוב:

    [בא"ד] ואע"ג דקתני יצא רובו [וכו'] ומשמע רובו בבת א' וכו' ר"ל דמהסוגיא משמע דלמ"ד מכאן ולהבא הוא קדוש דוקא יצא רובו בבת אחת הוא דאמרינן יקבר הא אבר אבר לא ואנן אמרינן השתא דאפילו ביצא אבר אבר משיצא רובו ואילך טעון קבורה מה שיוצא אח"כ היינו דוקא לענין מיעוט הראשון וכו' דלענין מיעוט הראשון שהוא מה שיצא קודם יציאת הרוב בזה הוא דאמרינן דאין צריך קבורה אלא כשיצא רובו בבת אחת אבל לענין מיעוט האחרון שהוא מה שיוצא אחר יציאת הרוב אפילו ביצא רובו אבר אבר נמי טעון קבורה משום דכבר נתקדש רובו וק"ל:

    ד"ה כרכתו אחזתו וכו' ואע"ג דיש לחלק בין מבכרת לאין מבכרת אי נמי התם כשילדה אחד קודם. ר"ל אי נמי דמתני' דהושיט הרועה את ידו נמי איירי במבכרת אלא שילדה ולד אחר קודם שהושיט הרועה את ידו ונגע בזה דהיינו כשהיה לה שתי ולדות במעי' וקודם שהושיט הרועה את ידו ילדה האחד וקודם שיצא השני הושיט הרועה את ידו:

    בא"ד ונראה לר"ת כגירסת ר"ח כרכתו אחזתו והוציאו וכו' כצ"ל:

    Maharam on Chullin 70a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' חציו ברוב אבר עיין עירובין דף טו ע"ב תוס' ד"ה פרוץ:

    שם הדביק שני רחמים עיין כתובות דף ד ע"ב תוס' ד"ה עד:

    Gilyon HaShas on Chullin 70a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף ע׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־362 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״ואי אתמר בהא: בהא קאמר רבה, אבל…״

      חכמים: רב הונא, רבה.

    2. קטע 221 מילים

      נפתחת ב״תנן: המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר…״

    3. קטע 36 מילים

      נפתחת ב״לא, הכא במאי עסקינן? במחתך ומשליך.…״

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״אבל מחתך ומניח, מאי יקבר? אדתנא סיפא:…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״הכי נמי קאמר: בד"א במחתך ומשליך, אבל…״

    6. קטע 612 מילים

      נפתחת ב״בעי רבא: הלכו באיברין אחר הרוב, או…״

      חכמים: רבא.

    7. קטע 725 מילים

      נפתחת ב״היכי דמי: אילימא, כגון שיצא רוב במיעוט…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״פשיטא דלא שבקינן רובא דעובר, ואזלינן בתר…״

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״אלא, כגון שיצא חציו ברוב אבר, וקא…״

    10. קטע 1017 מילים

      נפתחת ב״ת"ש יצא רובו הרי זה יקבר. מאי…״

    11. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״אלא לאו, כגון שיצא חציו ברוב אבר!…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״לא, כגון שיצא רובו במיעוט אבר, וקמ"ל…״

    13. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״בעי רבא: כרכו בסיב, מהו? בטליתו, מהו?…״

      חכמים: רבא.

    14. קטע 149 מילים

      נפתחת ב״בשליתו, מהו? בשליתו? אורחיה הוא! אלא בשליא…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״כרכתו ואחזתו והוציאתו, מהו? היכי דמי? אי…״

    16. קטע 1615 מילים

      נפתחת ב״בלעתהו חולדה והוציאתו, מהו? הוציאתו? הא אפיקתיה!…״

    17. קטע 1721 מילים

      נפתחת ב״הדביק שני רחמים, ויצא מזה ונכנס לזה,…״

    18. קטע 1819 מילים

      נפתחת ב״בעי רב אחא: נפתחו כותלי בית הרחם,…״

      חכמים: רב אחא.

    19. קטע 1930 מילים

      נפתחת ב״בעי מר בר רב אשי: נעקרו כותלי…״

      חכמים: רב אשי.

    20. קטע 2043 מילים

      נפתחת ב״בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא: נגממו…״

      חכמים: רבי אסי.

    21. קטע 2119 מילים

      נפתחת ב״עד כאן לא איבעיא ליה אלא פרוץ…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף ע׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026