בוני התלמוד

    מסכת חולין דף קל״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    יכול אףערכין משהפרישן יפטר:

    תלמוד לומר ונתן את הערכך קדשאין ערכין קדושין עד שעת נתינה וקרא הכי מדריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנה את מכסת הערכך ושבקיה והאי את הערכך קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיה לו בלא שום נתינה:

    ה"ג לפי שנאמר שלח תשלחב' פעמים שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו:

    ת"ל כי יקרא במאורעהכתוב מדבר לכשיקרא:

    קן מ"מאפילו באפרוח אחד או בביצה אחת כדתנן במתניתין:

    צפור טהורה ולא טמאהלקמן מפרש לה ר' יצחק עוף משמע בין בטמא בין בטהור אבל צפור לא אשכחן בטמאים אלא בטהורים:

    לפניךמשמע ברה"י כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמרת דלא קניא ליה חצרו דלאו מזומן הוא:

    בדרךלהביא רה"ר:

    שאין קנו בידךאין קן מזומן לך ואין קנוי לך:

    יוני שובךויוני מדבריות שקננו בשובך ובשלהי פרקין פריך הא כיון דחצרו קונה לו הביצים מזומן הוא:

    טפיחיםשנותנין בהן קדרות קטנות בחומה וקורין בוייל"ש:

    ובבירותדירות ומגדל עיר:

    שקננו בפרדסשמרדו דהשתא אין קנו בידך:

    ועוד לפניך למה לימשום רה"י דפרדס הואיל וסופנו לרבות את הכל:

    אלא לפניךמיבעי ליה לחייב את שהיו כבר שלו ומרדו:

    בדרךנמי מיבעי ליה לכדרב יהודה:

    קן ביםששטף הים את האילן והיה קן בראשו חייב לשלח דים נמי איקרי דרך:

    קן בשמיםעוף נושא קן באויר:

    דרך סתמא לא איקריאבל ים איקרי דרך סתמא הנותן בים דרך:

    ואדמה על ראשואע"פ שהיה בראשו לא אבדה את שמה ש"מ אדם גופיה אדמה הוא מדלא אבדה את שמה דלא קרייה עפר והשתא נמי על הארץ קרינא ביה:

    ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבא:

    בשגם הואבשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו:

    מניןלמעשה המן:

    המן העץיתלה על העץ:

    למעשה אסתרהסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות:

    מניןלגדולת מרדכי:

    מר דרורוקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה:

    חד תני הדרסיאות וחד תני הרדסיאות:

    הורדוסהתחיל להתעסק בגדולן:

    לדידי חזיין ליהנך שנשארו מבני בניהם של יוני הורדוס:

    וקיימא שית סרי דריט"ז שורות:

    בפתי מילאכל שורה ארכה ברחב מיל ואמרן קירי קרי אדוני אדוני. קירי הוא לשון אדון בירי הוא עבד כדאמר בעירובין (דף נג:) גבי בני גליל שאין מדקדקים בלשונם ההוא דאתאי לקמיה (דרבי ינאי) [דדיינא] דבעא למימר מרי קירי טבלא הוית לי וגנבוה ממני ואמרה מרי בירי טפלא הוית לי וגנבוך מין:

    סומאשוטה בלא ראות:

    אימא קיריכמו שאנו אומרים:

    אמרה להאיהי לחברתה:

    סומא ואימא קירי בירילאותו שאת קורא אדון עבד הוא על שהיה הוא עבד:

    אתיוהעבדים שנשארו מעבדי הורדוס ושחטוה:

    אמר לי ר' חנינא מיליןדברי רוח הן שלא דברו מעולם:

    מילין ס"דוהאמר רב כהנא לדידי חזי לי והרי רב כהנא מעיד על הדבר ואי לאו דקושטא הוא לא הוה אמר:

    אלא במיליןעל ידי כשפים מלומדות לדבר אותן עופות:

    עוף משמע בין טמא וכו'אי הוה כתיב עוף הוה משמע בין טמא בין טהור כדכתיב (דברים יד) כל עוף טהור תאכלו וכתיב כל שרץ העוף טמא הוא לכם וכתיב (ויקרא יא) תשקצו מן העוף:

    ת"שדהזהיר הכתוב שלא לעשות עבודה זרה דמות צפור וע"כ אטמאים נמי מזהיר ומהיכא משתמע מיניה לאו מצפור משתמעי בין טמאין בין טהורין וכנף לאתויי חגבים:

    לא צפור טהורהמשתמעי מיניה וכנף לאתויי טמאים וחגבים:

    תא שמעהחיה וכל בהמה יהללו את שם ה' וע"כ צפרים טמאים נמי משבחי קמיה ומהיכא אדכרינהו דוד לאו מצפור וכנף לאתויי חגבים:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    חולין 139 עמוד ב

    1יכול אף זה כן? ת"ל ״ונתן את הערכך וגו'״ חולין עד שיבאו לידי גזבר.

    2אלא, אי איתמר, הכי איתמר: אמר רב המנונא: הכל מודים בערכין, דאע"ג דלא אמר ״עלי״ מיחייב, דכתיב ״(ויקרא כז״, כג) ״ונתן את הערכך״, חולין הן בידך עד שיבאו לידי גזבר.

    3חומר בכסוי וכו'. תנו רבנן, (דברים כב, ו) ״כי יקרא קן צפור לפניך״ מה ת"ל׃

    4לפי שנאמר ״(דברים כב״, ז) ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך״, יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן? ת"ל ״כי יקרא״ במאורע לפניך.

    5״קן״ מ"מ ״צפור״ טהורה ולא טמאה, ״לפניך״ ברשות היחיד, ״בדרך״ ברשות הרבים, באילנות מנין? ת"ל ״בכל עץ״, בבורות שיחין ומערות מנין? ת"ל ״או על הארץ״.

    6וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר, ״לפניך בדרך״ למה לי? לומר לך: מה דרך שאין קנו בידך, אף כל שאין קנו בידך. מכאן אמרו: יוני שובך ויוני עלייה שקננו בטפיחין ובבירות, ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס חייב בשילוח, אבל קננו בתוך הבית, וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח.

    7אמר מר: מה ״דרך״ שאין קנו בידך, אף כל שאין קנו בידך. הא למה לי? מכי יקרא״ נפקא, ״כי יקרא״ פרט למזומן. ועוד, ״לפניך למה לי?

    8אלא ״לפניך״, לאתויי שהיו לפניך ומרדו, ״בדרך״ כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מצא קן בים חייב בשילוח, שנאמר ״(ישעיהו מג״, טז) ״כה אמר ה' הנותן בים דרך וגו'״.

    9אלא מעתה, מצא קן בשמים, דכתיב ״(משלי ל״, יט) ״דרך נשר בשמים״, הכי נמי דמיחייב בשילוח הקן? ״דרך נשר״ איקרי, ״דרך״ סתמא לא איקרי.

    10אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן בראשו של אדם מהו? אמר (שמואל ב טו, לב) ״ואדמה על ראשו״. משה מן התורה מנין? (בראשית ו, ג) ״בשגם הוא בשר״.

    11המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) ״המן העץ״.

    12אסתר מן התורה מנין? (דברים לא יח) ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מנין דכתיב ״(שמות ל״, כג) מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא:

    13ואיזהו שאינו מזומן וכו': ר' חייא ור' שמעון חד תני הדרסיאות וחד תני הרדסיאות מאן דתני הרדסיאות על שם הורדוס ומאן דתני הדרסיאות על שם מקומן׃

    14אמר רב כהנא לדידי חזיין וקיימן שיתסר דרי בפתי מילא והוה קרא קירי קירי הוה חד מינייהו דלא הוה קרי קירי קירי אמרה לה חברתה סומא אמרי קירי קירי אמרה סומא אמרי קירי בירי אתיוה ושחטוה׃

    15א"ר אשי אמר לי [ר'] חנינא מילין מילין ס"ד אלא אימא במילין:

    16עוף טמא פטור מלשלח: מנה"מ א"ר יצחק דאמר קרא ״כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע לן בין טהור בין טמא צפור טהור אשכחן דאיקרי צפור טמא לא״, אשכחן דאיקרי צפור׃

    17תא שמע: (דברים ד, יז) תבנית כל צפור כנף מאי לאו צפור בין טהור בין טמא כנף חגבים לא צפור טהור כנף טמא וחגבים׃

    18ת"ש (תהלים קמח, י) החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף מאי לאו צפור בין טהור בין טמא וכנף חגבים לא צפור טהור כנף טמא וחגבים׃

    19תא שמע (בראשית ז, יד) כל צפור כל כנף מאי לאו כדמקשינן לא כדמשנינן׃

    20תא שמע (יחזקאל לט, א) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף מאי לאו כדאקשינן לא כדשנינן׃

    21ת"ש׃

    תוספות

    שכסוי הדם נוהג כו'תימה אמאי לא תני שכסוי הדם נוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות:

    בדרך כדרב יהודה כו'וא"ת אמאי איצטריך ריבויא לקן שבים דאי משום דכתיב על הארץ א"כ לא ליכתוב בדרך ולשתוק מעל הארץ ומיהו על הארץ איצטריך למעוטי נשר בשמים אבל קשה דא"כ מאי פריך בסמוך מצא קן בשמים הכי נמי דמחייב ומאי קושיא הא כתיב על הארץ ונראה דפריך דקן בשמים נחייב מבדרך ומעל הארץ נמעט שבים במה ראית:

    תא שמע תבנית כל צפור כנף וגו'וא"ת והא כתיב (תהלים יא) איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור י"ל דפשיטא דדוד לעוף טהור היה מדמה עצמו וכן (שם קכד) כצפור נמלטה מפח יוקשים (ישעיהו לא) כצפרים עפות וא"ת והא כתיב (תהלים פד) גם צפור מצאה בית דאיירי נמי בטמא דאטו טהור מצא טמא לא מצא ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור היא טהורה כדמוכח באלו טריפות (לעיל חולין דף סב.) והא דכתיב (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו חסידה וגו' אפשר דבכלל חסידה הם כל הטמאים וצפרים היינו טהורה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    מצות שלוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזר אחריה ר"ל שאם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח באם או שיחזר אחר מצוה זו בהרים וגבעות אלא לכשיזדמן לידו יקיים שנאמר כי יקרא אפי' לא היתה רובצת אלא על אפרוח אחד או על ביצה אחת חייב לשלח שנאמר קן מ"מ כמו שיתבאר במשנה החמישית:

    שלוח הקן אינו נוהג אלא בעופות הטהורים כמו שיתבאר במשנה השלישית:

    היה קן זה ברשות הרבים או אף ברשות היחיד שאינו מזומן כגון פרדס חייב לשלח מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין ובבירה על הדרך שהתבאר במסכת יום טוב ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס חייב לשלח קננו בתוך הבית וכן יוני הדרסיאות פטור מלשלח:

    המוצא קן בים או בנהר כגון ששטף ים את האילן וקן בראשו חייב לשלח וכן אם נמצא קן בראשו של אדם חייב לשלח אבל אם היה עוף נושא קן באויר אינו חייב לשלח:

    המשנה השלישית והכונה להשלים בה בביאור החלק השני לבאר באיזה מין נוהג ואמר על זה עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי טמא פטור מלשלח קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרים אמר הר"מ פי' אמר רחמנא כי יקרא קן צפור לפניך וצפור שם נופל על עוף טהור בלבד שנ' כל צפור טהורה וקורא הוא עוף ידוע פרדיץ בלעז והמין הזה רובץ הזכר מהן כמו שרובצת הנקבה ולפיכך נחלקו בזכר הקורא בלבד כשנמצא רובץ אבל הזכר מכל שאר המינין הכל מודים שהוא פטור והלכה כחכמים:

    אמר המאירי עוף טמא פטור מלשלח טמא רובץ על ביצי עוף טהור או טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח:

    קורא זכר שנמצא רובץ על ביצי בת זוגו ר' אליעזר מחייב מפני שהקורא טבעו בכך לרבוץ עליהם לחממם והרי הוא לענין זה כאם וחכמים פוטרין מ"מ אם כתוב בפרשה והלכה כחכמים ובשאר זכרים הנמצאים על הקן מודה ר' אליעזר שאין בהם מצות שלוח וקורא זה האמור כאן הוא הנקרא בלשון לעז פרדיץ ולא עוף הנקרא קוניל שהרי עוף טמא הוא ולא הוצרך למעטו מצד שהוא זכר:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קל״ט עמוד ב׳

    מסכת חולין דף קל״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־484 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    יכול אף ערכין משהפרישן יפטר:

    תלמוד לומר ונתן את הערכך קדש אין ערכין קדושין עד שעת נתינה וקרא הכי מדריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנה את מכסת הערכך ושבקיה והאי את הערכך קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיה לו בלא שום נתינה:

    ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח ב' פעמים שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו:

    ת"ל כי יקרא במאורע הכתוב מדבר לכשיקרא:

    קן מ"מ אפילו באפרוח אחד או בביצה אחת כדתנן במתניתין:

    צפור טהורה ולא טמאה לקמן מפרש לה ר' יצחק עוף משמע בין בטמא בין בטהור אבל צפור לא אשכחן בטמאים אלא בטהורים:

    לפניך משמע ברה"י כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמרת דלא קניא ליה חצרו דלאו מזומן הוא:

    בדרך להביא רה"ר:

    ועוד 36 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 139b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    שכסוי הדם נוהג כו' תימה אמאי לא תני שכסוי הדם נוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות:

    בדרך כדרב יהודה כו' וא"ת אמאי איצטריך ריבויא לקן שבים דאי משום דכתיב על הארץ א"כ לא ליכתוב בדרך ולשתוק מעל הארץ ומיהו על הארץ איצטריך למעוטי נשר בשמים אבל קשה דא"כ מאי פריך בסמוך מצא קן בשמים הכי נמי דמחייב ומאי קושיא הא כתיב על הארץ ונראה דפריך דקן בשמים נחייב מבדרך ומעל הארץ נמעט שבים במה ראית:

    תא שמע תבנית כל צפור כנף וגו' וא"ת והא כתיב (תהלים יא) איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור י"ל דפשיטא דדוד לעוף טהור היה מדמה עצמו וכן (שם קכד) כצפור נמלטה מפח יוקשים (ישעיהו לא) כצפרים עפות וא"ת והא כתיב (תהלים פד) גם צפור מצאה בית דאיירי נמי בטמא דאטו טהור מצא טמא לא מצא ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור היא טהורה כדמוכח באלו טריפות (לעיל חולין דף סב.) והא דכתיב (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו חסידה וגו' אפשר דבכלל חסידה הם כל הטמאים וצפרים היינו טהורה:

    Tosafot on Chullin 139b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    מצות שלוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזר אחריה ר"ל שאם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח באם או שיחזר אחר מצוה זו בהרים וגבעות אלא לכשיזדמן לידו יקיים שנאמר כי יקרא אפי' לא היתה רובצת אלא על אפרוח אחד או על ביצה אחת חייב לשלח שנאמר קן מ"מ כמו שיתבאר במשנה החמישית:

    שלוח הקן אינו נוהג אלא בעופות הטהורים כמו שיתבאר במשנה השלישית:

    היה קן זה ברשות הרבים או אף ברשות היחיד שאינו מזומן כגון פרדס חייב לשלח מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין ובבירה על הדרך שהתבאר במסכת יום טוב ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס חייב לשלח קננו בתוך הבית וכן יוני הדרסיאות פטור מלשלח:

    המוצא קן בים או בנהר כגון ששטף ים את האילן וקן בראשו חייב לשלח וכן אם נמצא קן בראשו של אדם חייב לשלח אבל אם היה עוף נושא קן באויר אינו חייב לשלח:

    המשנה השלישית והכונה להשלים בה בביאור החלק השני לבאר באיזה מין נוהג ואמר על זה עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי טמא פטור מלשלח קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרים אמר הר"מ פי' אמר רחמנא כי יקרא קן צפור לפניך וצפור שם נופל על עוף טהור בלבד שנ' כל צפור טהורה וקורא הוא עוף ידוע פרדיץ בלעז והמין הזה רובץ הזכר מהן כמו שרובצת הנקבה ולפיכך נחלקו בזכר הקורא בלבד כשנמצא רובץ אבל הזכר מכל שאר המינין הכל מודים שהוא פטור והלכה כחכמים:

    אמר המאירי עוף טמא פטור מלשלח טמא רובץ על ביצי עוף טהור או טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח:

    קורא זכר שנמצא רובץ על ביצי בת זוגו ר' אליעזר מחייב מפני שהקורא טבעו בכך לרבוץ עליהם לחממם והרי הוא לענין זה כאם וחכמים פוטרין מ"מ אם כתוב בפרשה והלכה כחכמים ובשאר זכרים הנמצאים על הקן מודה ר' אליעזר שאין בהם מצות שלוח וקורא זה האמור כאן הוא הנקרא בלשון לעז פרדיץ ולא עוף הנקרא קוניל שהרי עוף טמא הוא ולא הוצרך למעטו מצד שהוא זכר:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

    Meiri on Chullin 139b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא תלמוד לומר ונתן את הערכך גו' כו' אע"ג דלא אמר עלי מיחייב דכתיב ונתן את גו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה בדרך כדרב יהודה כו' אם כן לא לכתוב בדרך ולישתוק כו' עכ"ל כצ"ל וכ"כ מהרש"ל מיהו בעיקר קושייתם נראה ליישב דאי לא הוה כתיב לא בדרך ולא על הארץ לא הוה מוקמינן לפניך לרבות שהיו לפניך ומרדו אלא כדבעינן למימר מעיקרא בברייתא לפניך ברה"י דהכי משמע קרא טפי דהשתא ע"כ הוצרך לכתוב על הארץ דכיון דסופינו לרבות כ"ד ע"כ דלא אתא לפניך אלא למרדו משום דלא נמעט מעל הארץ קן שבים הוצרך לכתוב בדרך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 139b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    ד"ה ת"ש וכו' וא"ת והא כתיב איך תאמרו לנפשי וכו' ר"ל א"כ ש"מ דטמא נמי מקרי צפור:

    Maharam on Chullin 139b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' דרך נשר איקרי כעין זה לעיל דף פח ע"ב ולקמן דף קמ ע"א ברכות דף לה ע"ב עירובין דף ב ע"ב יומא דף י ע"א ב"מ דף פז ע"ב מנחות דף לז ע"א:

    Gilyon HaShas on Chullin 139b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    מָצָא קֵן בְּראֹשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ קשא למה נקיט 'בְּראֹשׁוֹ' הוה ליה למימר בגבו דזה שכיח טפי שהאדם ישן על פניו וגבו למעלה ותרדמה נפלה עליו ובא עוף ועשה קן על גבו אך בראשו קשה המציאות של הקן שם? ונראה לי בס"ד נקיט 'בְּראֹשׁוֹ' כי החכמים דרכם לרמוז בהלכות ומאמרים שלהם רמז של סוד בעניינים אחרים וכאן נקיט שאלה זו בלשון זה לרמוז בזה שאלה אחרת בענין מצוה דשלוח הקן והוא דאם האדם לא היה יכול לעשות מצוה זו בידו בפועל אך הוא לומד הסוד שלה ומצייר עשייתה במחשבתו כאלו קן לפניו והוא מקיים מצות שלוח כאשר צותה תורה כמו שעושים המקובלים החסידים אם חל ראש השנה וראשון של סוכות בשבת דאין תוקעין ואין נוטלין לולב בידים אלא רק מקיימים המצוה במחשבה שמחשבים בכונות שלהם ומציירים במחשבתם קולות השופר וגם הנענוע בלולב ומיניו ובזה נחשב להם כאלו קיימו אותם במעשה ממש. וזהו שאמר מָצָא קֵן בְּראֹשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ רמז בזה שצייר במחשבה שבראש מצות שלוח הקן מהו אם נחשב לעשיית מצוה ממש בפועל כיון דאין מזדמנת מצוה זו לידו בפועל ודמיא להך מצות שופר ולולב דחלו בשבת ואי אפשר לו לקיים אותם בפועל? והשיב לו 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' (שמואל א' ד, יב) נראה רמז בזה רמז נאה על שאלה הסודית הנזכר דכתיב 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' וקשא הוה ליה למימר 'וְעָפָר עַל רֹאשׁוֹ' אך רמז הכתוב בזה שעשה כונה של המהלך ארבע אמות בארץ ישראל אף על פי שיצא לחוץ לארץ והוא כי רבינו האר"י ז"ל פירש במאמר המהלך ד' אמות בארץ ישראל הכונה שהוא מכוין בהילוכו להמשיך מלואים של שם ע"ב שכל מלוי מספרו אמה [י וb>" דb> ה" יb> ו יb>" וb> ה" יb>=46] ללאה הנקראת ארץ ישראל. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דדוד המלך ע"ה היה כולל בחינת רחל ובחינת לאה ותיקן בתחילה את רחל בחברון בשבע שנים ואחר כך מלך בירושלים לתקן בחינת לאה כי ירושלים היא בחינת לאה וכנזכר בשער הפסוקים בשמואל. ועתה כשברח דוד המלך ע"ה ויצא מירושלים בא חושי לקראתו ועשה במחשבתו בראש כונה זו להמשיך ללאה ארבעה פעמים אמה כדי שבזה יהיה כח לדוד המלך ע"ה שהוא בחינתה וזה רמז הכתוב לפי דרכו באומרו וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, 'אֲדָמָה' הוא אותיות 'ד' אמה' 'עַל רֹאשׁוֹ' שעשה כונה זו במחשבה שבראשו אף על פי שהוא היה חוץ לירושלים נמצינו למידין שאפשר לעשות תיקון על ידי המחשבה שיצייר הדברים במחשבתו דוקא אף על פי שהוא עומד ומהלך חוצה ואם כן הוא הדין בשלוח הקן דמהני במחשבה בלבד.

    מֹשֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן נראה לי בס"ד הכונה בתורה כתוב שבשם זה קראתו בתיה אחר שגמלתו אמו והביאתו אצלה וקראתו מֹשֶׁה על שם המקרה שקרה לו ומנין לנו ראיה מן התורה שזה השם גזור לו מן השמים דלכן נעשה שם זה עיקר יותר משאר שמות שיש לו? והשיב רמוז מקדם קדמתה בכתוב (בראשית ו, ג) 'בְּשַׁגַּם' זה משה. אי נמי נראה לי בס"ד הכי קאמר מֹשֶׁה מִן ה' תּוֹרָה רצונו לומר מן חמשה חומשי תורה מִנַּיִן, כי שמו הטוב אינו כתוב אלא בארבעה ספרים ואינו נזכר בספר בראשית, והשיב 'בְּשַׁגַּם' זה משה והוא פסוק בספר בראשית.

    הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן שאל זה כדי להציל את מרדכי הצדיק מתלונה שיש להתלונן עליו למה נתגרה בהמן והביא ישראל לידי סכנה ולכן שאל על רמז שמו מן התורה כי במקום שרמוז שמו רמוז סופו מה יהיה בו וכמו שאמרו במעשה של אבנר תלמיד הרמב"ן ז"ל שרמוז שמו בפסוק אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם וכו' ושם רמוז סופו דכתיב אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם (דברים לב, כו) וכמו שאיתא בסדר הדורות. ולכן אם ימצא מקום שמו של המן בתורה ימצא מה יהיה בסופו ובזה יהיה ניצול מרדכי הצדיק מן התרעומת, והשיב 'הֲמִן הָעֵץ' (בראשית ג, יא) ולכן ניצול אותו צדיק כי הוא ידע שמו היכן רמוז וידע שסופו יהיה נתלה על עץ ולכן לא חש מלהתגרות כי ידע מן התורה שסופו יהיה נפילה ויתגבר עליו.

    אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן נראה לי בס"ד גם בזה כיון להציל את מרדכי הצדיק ע"ה מן התלונה שיש להתלונן עליו על אשר לא הסתיר את אסתר להצניעה בחדרי חדרים שלא ידע בה אחשורוש ויקחנה לו ולכן שאל מקום שמה בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה בסופה ופירש ששמה נרמז בפסוק הַסְתֵּר אַסְתִּיר וכו' (דברים לא, יח) משמע שתמצא אסתר בזמן שיתקיים דבר זה של הסתרת פנים ועל כן מכאן מוכח שתהיה הצלה לישראל בזמן הסתר פנים על ידי אסתר דמאי קא משמע לן שתהיה אסתר מצויה באותו זמן אם לא לענין שתהיה ריוח והצלה ונס לישראל על ידה על כן לא הצניעה לגמרי אלא עשה פתח שתהיה לקוחה לבית המלכות כדי שתהיה התשועה על ידה כאשר היה כן באמת.

    מָרְדֳּכַי מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן גם על זה שאל כדי להציל את מרדכי הצדיק מן התרעומת שיש עליו מן העולם באומרם והלא זקנו שאול ברח מן השררה וכן ראוי לכל צדיק שיהיה בורח מן השררה וכן התנא אמר וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת (משנה אבות א, י) ומה ראה מרדכי להכניס עצמו לשררה שהיה אחד משרי המלך קודם שנלקחה אסתר וגם לסוף היה משנה למלך והיה לו לברוח מזה ולכן שאל על מקומו בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה סופו, והשיב קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר (שמות ל, כג) ותרגומו מירא דכיא דמשמע מרדכי יהיה ראש ולמה נגזר עליו להיות ראש? אלא ודאי בשביל טובת ישראל שיהיו צריכין אליו לכן קרב עצמו לשררה ולא ברח ממנה דכונתו לשם שמים. והא דשאלו על המן קודם מרדכי ואסתר, כי באותו הדור היה המן מצד הקליפה והחשך ומרדכי ואסתר היו מצד הקדושה והאור ואיתא בגמרא (שבת עז:) מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? והשיב כברייתו של עולם שהיה החשך קודם ואחר כך נראה האור, וכן כאן שאל על המן תחלה שהיה מצד החשך ואחר כך על מרדכי ואסתר שהיו מצד האור. אי נמי פפונאי ידעי תשובות אלו ולא שאלו אלא לבדוק לרב מתנה ולכן אמר אמרי ליה פפונאי לרב מתנה ולא אמר שאלו ליה פפונאי ולכן כיון דתשובה לשאלה דשם משה רבינו ע"ה היתה מפרשת בראשית והם ידעי דשם המן גם כן נרמז בפרשת בראשית לכן אמרו לו על שם המן תחלה דקדים בקרא לקראי דאסתר ומרדכי.

    Ben Yehoyada on Chullin 139b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קל״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־484 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״יכול אף זה כן? ת"ל ״ונתן את…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״אלא, אי איתמר, הכי איתמר: אמר רב…״

      חכמים: רב המנונא.

    3. קטע 315 מילים

      נפתחת ב״חומר בכסוי וכו'. תנו רבנן, (דברים כב,…״

    4. קטע 425 מילים

      נפתחת ב״לפי שנאמר (דברים כב, ז) ״שלח תשלח…״

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״״קן״ מ"מ ״צפור״ טהורה ולא טמאה, ״לפניך״…״

    6. קטע 646 מילים

      נפתחת ב״וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר, ״לפניך…״

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״אמר מר: מה ״דרך״ שאין קנו בידך,…״

    8. קטע 832 מילים

      נפתחת ב״אלא ״לפניך״, לאתויי שהיו לפניך ומרדו, ״בדרך״…״

      חכמים: רב יהודה.

    9. קטע 924 מילים

      נפתחת ב״אלא מעתה, מצא קן בשמים, דכתיב (משלי…״

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן…״

      חכמים: רב מתנה, שמואל.

    11. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא)…״

    12. קטע 1223 מילים

      נפתחת ב״אסתר מן התורה מנין? (דברים לא יח)…״

    13. קטע 1326 מילים

      נפתחת ב״ואיזהו שאינו מזומן וכו': ר' חייא ור'…״

    14. קטע 1436 מילים

      נפתחת ב״אמר רב כהנא לדידי חזיין וקיימן שיתסר…״

      חכמים: רב כהנא.

    15. קטע 1512 מילים

      נפתחת ב״א"ר אשי אמר לי [ר'] חנינא מילין…״

    16. קטע 1631 מילים

      נפתחת ב״עוף טמא פטור מלשלח: מנה"מ א"ר יצחק…״

    17. קטע 1724 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: (דברים ד, יז) תבנית כל…״

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״ת"ש (תהלים קמח, י) החיה וכל בהמה…״

    19. קטע 1914 מילים

      נפתחת ב״תא שמע (בראשית ז, יד) כל צפור…״

    20. קטע 2017 מילים

      נפתחת ב״תא שמע (יחזקאל לט, א) ואתה בן…״

    21. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״ת"ש…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף קל״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026