שני שומרין מהו שיצטרפו — לאוכל שבתוכן לכביצה:
פנימית — היינו אותה לבנה הראשונה הראויה לאכול:
קדורה — נקובה:
מצטרפת — שהרי היא עצמה אוכל:
אמצעית — שומר היא:
שלמה מצטרפת — דהוי שומר:
קדורה אינה מצטרפת — דלא הויא שומר:
חיצונה טהורה — שאין שומר על גבי שומר חשוב שומר:
שומר אוכל שחלקו — כגון אוכל כביצה ושומרו עליו וחלקו או כגון שני בצלים קטנים שאין בשניהם אלא כביצה עם שומריהם וקמבעיא ליה אי מצטרפי הני שומרין עם האוכל אי לא:
ומטמא בשל קטנית — קא סלקא דעתיה ששנים ושלשה שרביטים מצטרפין לכביצה עם אוכלין שבהן דודאי אין בשרביט אחד כביצה אלמא שני שומרין מצטרפין עם שני אוכלין לכביצה אע"ג דהאי לא מגין אהאי:
בקולחא — האי מטמא ומטהר בקולחא קאי ומשום יד דהוי יד לכולהו שרביטין:
חטין בקליפתן — אלמא חטין עם שומריהן מצטרפין לכביצה אלמא שני שומרין מצטרפין וה"ה לאוכל שחלקו. וה"נ הוה מצי לתרוצי בריה שאני אלא תירוצא דחיקא הוא:
כדאמר רב אחא בקולחא ומשום יד — דיד אחד הוא:
הך קליפה נמי בשדרה — קאמר בסאסא דשבלתא שהחטין קבועין בשדרה בהיקף סביב ומשום שומר דכל השבולת שלמה וכל הסאסא הויא חד שומר דכולן צריכין זה לזה שאם יפול אחד כולם נופלין ולא הוו שומרין:
בשלמא עיליתא צריכי לתתייתא — כלומר דשורות עליונות שהחטין קבועין בהן צריכות שיהו שורות התחתונות קיימות שאם נשרה הקליפה התחתונה של שבולת נושרת הקליפה הסמוכה לה עד שיפלו כל הקליפות והחטין עד ראש השבולת:
אלא דרא תתייתא מי צריכי לעילייתא — בלא עילייתא נמי מקיימי תתייתא ואפילו הכי מצטרפין שומרים דדרי עילייתא בהדי אוכלים תתאי ושומרין תתאי:
בחד דרא — קאמר דמצטרפי שומרים דחד שומר הוא דמתוך שקבועים בדוחק מתקיימת ואם יטול אחד מבינתים יש ריוח לחבירו ליפול:
חטי דשמעון בן שטח — כשתי כליות של שור הגדול במס' תענית (ד' כג. ע"ש):
השתא דאתית להכי — מתריצנא לך נמי דהא דקאמר חטין בקליפתן לאו דלצטרפו שני חטין עם שומריהם אלא אם יש בין חטה אחת וקליפתה כביצה כגון חטי דשמעון בן שטח מצטרף שומר לחטין:
לא שנו אלא עצם דהוי יד אבל נימא — אחת לא חשיבא למיהוי יד דפסקא אלא שומר הויא ויש חומר ביד מבשומר דיד מביאה את הטומאה בכל ענין שהיא אבל שומר אם יש חתיכת עור ועליה בראשה אחד כזית בשר ונגע באחד מן הנימין בראש האחר טהור דשומר אין מביא טומאה כמעשה יד אא"כ נגע כנגד הבשר כדאמרינן בריש פרקין (לעיל חולין דף קיח.) הנוגע כנגד הבשר מאחוריו:
ורבי יוחנן אמר אפילו נימא הויא יד — ומביאה טומאה אפילו נגע בנימא שלא כנגד הבשר:
בציב — חוט הבשר:
מאי לאו משום יד — ושכנגדו לאו דוקא:
לא משום שומר — כיון דאיכא כזית עביד שומר מעשה יד להכניס ולהוציא:
שומר על גבי שומר — נימא על גבי עור:
חלחולי מחלחל — ומנקיב נימא לעור ויורד על הבשר ולא הוי שומר ע"ג שומר:
אי חלחולי מחלחל תפילין היכי כתבינן — והלא העור חלול כנגד השער ובעינן כתיבה תמה שלמה ולא פסוקה דכתיב (דברים ו) וכתבתם שיהא כתיבה תמה:
איבעית אימא כולה — ציב ושערה משום יד וכי קאמר דהוי יד בנימא שבין הנימין דאיכא נימין הרבה דאי מטלטל הבשר ע"י נימין לא פסקי:
מלאי — זקן העליון של שבולת:
מיטמאין ומטמאין ואין מצטרפין — דיד היא ואינה שומר:
למאי חזי — הא נפסק מאליו כשאוחזין בו:
שבין המלאין — שאוחז בכל המלאין של שבולת ולא באחד מהן:
לישנא אחרינא אמרי לה כו' — מאן דתני הך לישנא סבר דבנימין הרבה אמר ריש לקיש נמי דלא הוי יד ולותביה מהא מתניתא ותריץ ליה משום (יד) שומר והכי נמי מסתברא דמשום שומר מדקתני שערה דאי משום יד נימא אחת למאי חזיא לעולם משום יד ומאי שערה דקתני נימא שבין הנימין:
המלאין שבשבלין מיטמאין ומטמאין — מוציאין ומכניסין טומאה לשבולותיה ואין מצטרפין דאינן שומר אלא יד:
ואיכא דמתני לה — להא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל:
1שני שומרין מהו שיצטרפו?
2היכי דמי? אילימא בזה על גב זה ומי איכא שומר על גב שומר?
3והתנן: רבי יהודה אומר: שלש קליפות בבצל פנימית, בין שלמה בין קדורה מצטרפת; אמצעית, שלמה מצטרפת, קדורה אין מצטרפת; חיצונה, בין כך ובין כך טהורה.
4רב אושעיא, שומר אוכל שחלקו קמיבעיא ליה.
5כיון דהאי לא מגין אהאי, והאי לא מגין אהאי, לא מצטרפת׃
6או דלמא, כיון דהאי מגין אדידיה, והאי מגין אדידיה, מצטרפין.
7תא שמע: רבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול, ומטמא בשל קטנית, מפני שרוצה במשמישן.
8אמר רב אחא בריה דרבא: בקולחא, ומשום יד, ומאי ״במשמישן״ בתשמישן.
9ת"ש דתנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יא, לז) ״על כל זרע זרוע (אשר יזרע)״, כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה, ושעורה בקליפתה, ועדשים בקליפתן.
10כדאמר רב אחא בריה דרבא, בקולחא, ומשום יד.
11הכא נמי, בשדרה, ומשום שומר.
12בשלמא עיליתא צריכי לתתיתא, אלא תתיתא מאי צריכי לעיליתא? בחד דרא.
13ומי איכא כביצה אוכלין בחד דרא בחטי דשמעון בן שטח׃
14השתא דאתית להכי חדא חטה נמי, בחטי דשמעון בן שטח׃
15גופא שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים והכניס ראשיהן שנים לבית והבית מאהיל עליהן הבית טמא׃
16יהודה בן נקוסא אומר משום רבי יעקב היאך שני עצמות מצטרפין. לכזית׃
17אמר ריש לקיש לא שנו אלא עצם דהוי יד אבל נימא לא הויא יד ורבי יוחנן אמר אפילו נימא נמי הויא יד׃
18איתיביה ר' יוחנן לר"ל עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא מאי לאו משום יד׃
19לא משום שומר ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחל׃
20מתקיף לה רב אחא בר יעקב אלא מעתה תפילין היכי כתבינן הא בעינן כתיב״ה תמה וליכא״׃
21אשתמיטתיה הא דאמרי במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב׃
22ואיבעית אימא כוליה משום יד כדאמר רבי אלעא במלאי שבין המלאים׃
23הכא נמי בנימא שבין הנימין׃
24והיכא אתמר דר' אלעא אהא מלאי שבשבלים מיטמאין ומטמאין ואינן מצטרפין מלאי למאי חזי אמר רבי אלעאי במלאי שבין המלאים׃
25לישנא אחרינא אמרי לה׃
26הכי נמי מסתברא דמשום שומר דאי סלקא דעתך משום יד נימא אחת למאי חזי׃
27כדאמר ר' אלעא במלאי שבין המלאין הכא נמי בנימא שבין הנימין׃
28והיכא איתמר דר' אלעאי אהא דתנן המלאי שבשבלים מיטמאין ומטמאין ואין מצטרפין מלאי למאי חזי אמר רבי אלעאי במלאי שבין המלאים׃
29ואיכא דמתני לה׃
שומר אוכל שחלקו — לא שחלקו לגמרי דא"כ פשיטא דלא מצטרף כדפרישית לעיל ולהכי נקט נמי דוקא חלקו אבל שני אגוזים שהן שני אוכלים שלמים פשיטא דלא מצטרפין אלא מיירי כגון שיש כאן בשר ועליו עור וחלקו לעור והיה חציו מצד זה וחציו מצד זה ומייתי ראיה מר' אלעזר בן עזריה דמטמא בשל קטנית משום דכל השומרים שבשרביט מצטרפין אע"ג דכל חד לא מגין אלא אדידיה וא"ת ואמאי לא משני דאין השומרין מצטרפין ומיירי כגון שיש בין כל הגרגרין כביצה בלא שומרין והשומרין מכניסין ומוציאין ואין מצטרפין ואמאי משני ליה בקולחא ומשום יד וי"ל דבלאו הכי ניחא ליה טפי לאוקומי בקולחא ומשום יד ומעיקרא לא הוה מוקי לה משום שומר אלא משום דבמשמישן הוה משמע ליה משום שומר אבל השתא דמפרש מאי במשמישן בתשמישן ניחא ליה טפי לאוקומא בקולחא:
בחטי דר"ש בן שטח — ועדשים נמי כעדשים דר' שמעון בן שטח שהיו כדינרי זהב ועם שומריהם יש בהם כביצה:
לא משום שומר — וא"ת אמאי קאמר ר"ש לעיל אבל נימא לא הוי יד מטעם שומר מיהא ליטמא וי"ל דלעיל מיירי בנוגע בנימא שלא כנגד הבשר וכן פירש בקונטרס וא"ת ורבי יוחנן דמוקי לה משום יד אמאי נקט ובשער שכנגדו וצ"ל דכשכנגדו לאו דוקא כדפירש בקונטרס:
איכא דמתני לה אמתניתין כו' עד לא שנו אלא עצם — ה"נ הוה מצי למימר לא שנו אלא קרנים וטלפים שהן עצמן משום שומר אלא איידי דנקט לעיל לא שנו אלא עצם נקט נמי הכא עצם:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מאי לאו משום יד — ואע"ג דקתני בשערה שכנגדו, לאו דוקא, ומשום דאין שומר על גבי שומר (כד)דחיק ומוקי לה בהכין ואמר דשכנגדו לאו דוקא, וריש לקיש סבר דשכנגדו דוקא, ומשום הכי מוקי לה בשומר.
אלא מעתה תפילין היכי כתבי — לרבותא נקט תפילין, דכל שכן ספר תורה ומזוזה שנכתבין במקום (בשר) [שער] היכי כתבינן כנגדו הוא ומחלחל, וא"ת ולרב אחא בר יעקב ספר תורה ומזוזה מיהא דבמקום שער היכי כתבינן, וי"ל דהוה סלקא דעתיה דאפי' במקום שער לא מינקב אלא משהו וכשגוררו הלכו להם גומות של שער.
מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־362 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאשני שומרין מהו שיצטרפו לאוכל שבתוכן לכביצה:
פנימית היינו אותה לבנה הראשונה הראויה לאכול:
קדורה נקובה:
מצטרפת שהרי היא עצמה אוכל:
אמצעית שומר היא:
שלמה מצטרפת דהוי שומר:
קדורה אינה מצטרפת דלא הויא שומר:
חיצונה טהורה שאין שומר על גבי שומר חשוב שומר:
ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Chullin 119b · Sefaria
שומר אוכל שחלקו לא שחלקו לגמרי דא"כ פשיטא דלא מצטרף כדפרישית לעיל ולהכי נקט נמי דוקא חלקו אבל שני אגוזים שהן שני אוכלים שלמים פשיטא דלא מצטרפין אלא מיירי כגון שיש כאן בשר ועליו עור וחלקו לעור והיה חציו מצד זה וחציו מצד זה ומייתי ראיה מר' אלעזר בן עזריה דמטמא בשל קטנית משום דכל השומרים שבשרביט מצטרפין אע"ג דכל חד לא מגין אלא אדידיה וא"ת ואמאי לא משני דאין השומרין מצטרפין ומיירי כגון שיש בין כל הגרגרין כביצה בלא שומרין והשומרין מכניסין ומוציאין ואין מצטרפין ואמאי משני ליה בקולחא ומשום יד וי"ל דבלאו הכי ניחא ליה טפי לאוקומי בקולחא ומשום יד ומעיקרא לא הוה מוקי לה משום שומר אלא משום דבמשמישן הוה משמע ליה משום שומר אבל השתא דמפרש מאי במשמישן בתשמישן ניחא ליה טפי לאוקומא בקולחא:
בחטי דר"ש בן שטח ועדשים נמי כעדשים דר' שמעון בן שטח שהיו כדינרי זהב ועם שומריהם יש בהם כביצה:
לא משום שומר וא"ת אמאי קאמר ר"ש לעיל אבל נימא לא הוי יד מטעם שומר מיהא ליטמא וי"ל דלעיל מיירי בנוגע בנימא שלא כנגד הבשר וכן פירש בקונטרס וא"ת ורבי יוחנן דמוקי לה משום יד אמאי נקט ובשער שכנגדו וצ"ל דכשכנגדו לאו דוקא כדפירש בקונטרס:
איכא דמתני לה אמתניתין כו' עד לא שנו אלא עצם ה"נ הוה מצי למימר לא שנו אלא קרנים וטלפים שהן עצמן משום שומר אלא איידי דנקט לעיל לא שנו אלא עצם נקט נמי הכא עצם:
Tosafot on Chullin 119b · Sefaria
מאי לאו משום יד ואע"ג דקתני בשערה שכנגדו, לאו דוקא, ומשום דאין שומר על גבי שומר (כד)דחיק ומוקי לה בהכין ואמר דשכנגדו לאו דוקא, וריש לקיש סבר דשכנגדו דוקא, ומשום הכי מוקי לה בשומר.
אלא מעתה תפילין היכי כתבי לרבותא נקט תפילין, דכל שכן ספר תורה ומזוזה שנכתבין במקום (בשר) [שער] היכי כתבינן כנגדו הוא ומחלחל, וא"ת ולרב אחא בר יעקב ספר תורה ומזוזה מיהא דבמקום שער היכי כתבינן, וי"ל דהוה סלקא דעתיה דאפי' במקום שער לא מינקב אלא משהו וכשגוררו הלכו להם גומות של שער.
Rashba on Chullin 119b · Sefaria
שלש קלפות בבצל העליונה הדקה ביותר אינה מצטרפת כלל בין שלימה בין נקובה שניה לה אם שלימה היא מצטרפת עם הבצל ואם נקובה היא אינה מצטרפת ממנה ולהלן הרי הוא אוכל גמור ואפי' נקבה מצטרפת עם הבצל:
אוכל שיש בו שומר שחלקו לשנים הואיל ואין השומר עכשיו מגין על כל האוכל שבתוכו אין שומר זה נחשב כאוכל:
פירות שבבד אחד שיש עליהם שומר בכל אחת מהם אין צריך לומר שמצטרפין שהרי יש שומר אף לפחות מכפול כמו שהתבאר ומ"מ הפירות עם שומריהן מצטרפין לכביצה:
שער המת בשעת חבורו מטמא כיצד המת בחוץ ושערו בבית כל הבית טמא עור שיש עליו כזית נבלה הנוגע בציב היוצא ממנו והיא יבלת הנקראת בירוגאה והוא לה כיד או בשערה שכנגדו מאחורי העור טמא שהעור ושערו שומר לבשר ואין השער שומר על שומר שהשער נוקב את העור והרי הם שומר אחד הא אם נגע במה שאינו כנגדו אלא במקום אחר מן העור אינו טמא ואין זה דומה לקולית שראשו האחד אנו דנין כשומר לראשו האחר שבו המוח שבקולית אף זה מגין ומ"מ דוקא פלטתו חיה אם היה מרודד ר"ל קלוש אלא שהוא ארוך ורחב בטל על גב העור אא"כ היה מכונס הוא כמו שביארנו במשנה:
אע"פ שהשער נוקב את העור ונאמר בדין תפלין שאם היה העור נקוב אין לו לכתוב על הנקב אין לחוש בו לכתיבת פרשיות של תפלין שכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב כמו שיתבאר במקומו:
יש אומרים ששער זה נידון משום יד וכגון שיש שם הרבה נימין שאדם אוחזו בהן ואינן נפסקות במשיכה:
זקן השבולת העליון שאוחזין בכלה ביחד ואינה מתפרקת באחיזתה והיא הנקראת מלאי הרי היא יד לשבולת ומביאה טומאה ומוציאה טומאה אבל אינה מצטרפת אבל נפסק הזקן ונשארו אחת או שתים הואיל ומתפרקת באחיזתה אינה יד כלל ולא שומר:
Meiri on Chullin 119b · Sefaria
בפרש"י בד"ה לא משום שומר כיון דאיכא כזית כו' להכניס ולהוציא עכ"ל נבילה לאו בת הכנסה היא אלא בטומאת אוכלין איירי ולכולהו אמוראי לא בעי כזית בשומר אלא לרבי יהודה בעי כזית למאן דמוקי פלוגתא דר"י ואחרים בשומר ודו"ק:
תוס' בד"ה שומר אוכל כו' שחלקו לגמרי כו' משום דכל השומרין שבשרביט מצטרפין כו' עכ"ל כצ"ל מיהו קשה מהא דמייתי חטה בקליפתה כו' ולא אסיק אכתי אדעתיה דקבועין בשדרה אלא דלא הוה אסיק אדעתיה למימר דהוו כולן שומר אחד ודחי ליה כדאמרי' בקולחא דהוי יד א' ה"נ בשדרה הוי שומר א' ודו"ק:
בד"ה איכא דמתני כו' המ"ל לא שנו אלא קרנים כו' עכ"ל י"ל בזה קמא נקט דהא עצמות קתני במתניתין מקמי דקתני קרנים כו' אלא בעור דהוא רישא דמתניתין המ"ל לא שנו אלא עור כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Chullin 119b · Sefaria
ד"ה שומר שחלקו וכו' דא"כ פשיטא דאינו מצטרף כדפרשי' לעיל כצ"ל ור"ל שאין שני אוכלין המונחים יחד מצטרפין כשאין מחוברין ועיין לעיל ד"ה אין יד לפחות מכזית וכו':
ד"ה איכא דמתני לה וכו' הכי נמי המ"ל לא שנו אלא עוד אבל נימא לא הוי שומר אבל אגב דנקט בלישנא קמא עצם נקט נמי הכא עצם כן צ"ל. ור"ל דבלישנא בתרא דקאי אמתניתין ואשומר לא הוי ליה למנקט עצם אלא עור דקתני במתניתין דהוי שומר וניחא טפי לומר לא שנו אלא עור אבל נימא שעליו לא הוי שומר:
Maharam on Chullin 119b · Sefaria
יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קי״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־362 מילים ב־29 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 29 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״שני שומרין מהו שיצטרפו?…״
נפתחת ב״היכי דמי? אילימא בזה על גב זה…״
נפתחת ב״והתנן: רבי יהודה אומר: שלש קליפות בבצל…״
חכמים: רבי יהודה.
נפתחת ב״רב אושעיא, שומר אוכל שחלקו קמיבעיא ליה.…״
חכמים: רב אושעיא.
נפתחת ב״כיון דהאי לא מגין אהאי, והאי לא…״
נפתחת ב״או דלמא, כיון דהאי מגין אדידיה, והאי…״
נפתחת ב״תא שמע: רבי אלעזר בן עזריה מטהר…״
חכמים: רבי אלעזר.
נפתחת ב״אמר רב אחא בריה דרבא: בקולחא, ומשום…״
חכמים: רב אחא, רבא.
נפתחת ב״ת"ש דתנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יא,…״
חכמים: רבי ישמעאל.
נפתחת ב״כדאמר רב אחא בריה דרבא, בקולחא, ומשום…״
חכמים: רב אחא, רבא.
נפתחת ב״הכא נמי, בשדרה, ומשום שומר.…״
נפתחת ב״בשלמא עיליתא צריכי לתתיתא, אלא תתיתא מאי…״
נפתחת ב״ומי איכא כביצה אוכלין בחד דרא בחטי…״
נפתחת ב״השתא דאתית להכי חדא חטה נמי, בחטי…״
נפתחת ב״גופא שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים…״
נפתחת ב״יהודה בן נקוסא אומר משום רבי יעקב…״
חכמים: רבי יעקב.
נפתחת ב״אמר ריש לקיש לא שנו אלא עצם…״
חכמים: רבי יוחנן.
נפתחת ב״איתיביה ר' יוחנן לר"ל עור שיש עליו…״
נפתחת ב״לא משום שומר ומי איכא שומר על…״
נפתחת ב״מתקיף לה רב אחא בר יעקב אלא…״
חכמים: רב אחא בר יעקב.
נפתחת ב״אשתמיטתיה הא דאמרי במערבא כל נקב שהדיו…״
חכמים: רבא.
נפתחת ב״ואיבעית אימא כוליה משום יד כדאמר רבי…״
חכמים: רבי אלעא.
נפתחת ב״הכא נמי בנימא שבין הנימין…״
נפתחת ב״והיכא אתמר דר' אלעא אהא מלאי שבשבלים…״
חכמים: רבי אלעאי.
נפתחת ב״לישנא אחרינא אמרי לה…״
נפתחת ב״הכי נמי מסתברא דמשום שומר דאי סלקא…״
נפתחת ב״כדאמר ר' אלעא במלאי שבין המלאין הכא…״
נפתחת ב״והיכא איתמר דר' אלעאי אהא דתנן המלאי…״
חכמים: רבי אלעאי.
נפתחת ב״ואיכא דמתני לה…״
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳ · קטע 9 — “ת"ש דתנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יא, לז) ״על…”
רבותיו: ר' הונא, ר' יהודה בר יחזקאל
מקור: מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳ · קטע 4 — “רב אושעיא, שומר אוכל שחלקו קמיבעיא ליה.”
רבותיו: רב אושעיא
מקור: מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳ · קטע 18 — “איתיביה ר' יוחנן לר"ל עור שיש עליו כזית בשר…”
מהעיר לוד היה דיין בעירו.
מקור: מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳ · קטע 8 — “אמר רב אחא בריה דרבא: בקולחא, ומשום יד, ומאי…”
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: חולין דף קי״ט ע״ב
פתיחה בקורא