בוני התלמוד

    מסכת חולין דף קל״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אמר רב אושעיאהכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע:

    וליתני כהן ועובד כוכבים כו'דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט:

    זאת אומרתמתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו מן הטבח והכא כיון שהבהמה של כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן ועובד כוכבים לחוד:

    ולא מאת הכהניםקס"ד דכהנים לא איקרו עם:

    כשהוא אומר מאת זובחי הזבחכלומר מי שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט לצרכו פטור:

    והוה דחיקא ליה מילתאדחוק ועני היה:

    דמגו דפטרת להו ממתנתאמזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם פטור מן המתנות:

    חייביהלהאי ישראל שנשתתף עם אותו כהן:

    זיל אפיקהוצא אותם מתחת ידיך ותתנם לכהן:

    מפיקנא לך כו'כלומר כל ראיותיו וסייעותיו אמחה לו:

    מאונךמאזנך:

    שתים ושלש שבתות פטור מן המתנותלתתם לכהן אחר משום דאכתי לא קביע ואינן יודעין עדיין שהוא טבח אבל מכאן ואילך חייב הואיל דקביע:

    לעביד ליה מר הכי כדרבי אחאותפטרנו משתים ושלש שבתות:

    א"ל הני מילידקא"ר אחא וזקני דרום דשתים ושלש שבתות פטור:

    היכא דלא קבע מסחתאחנות:

    אבל הכאהאי טבח כהן כבר קבע חנותו וגלי אדעתיה דקביע:

    דלא מפריש מתנתאלכהן אחר:

    הא עשרין ותרתין שניןכלומר כבר עברו כ"ב שנה:

    למאי הלכתאקאמר הא עשרין ותרתין שנין:

    אילימאדמאחר שעמדו בשמתא כ"ב שנה תו לא משמתינן להו:

    והתניא בד"אדתו לא משמתינן להו:

    במצות ל"תדאית ביה מיתה או כרת דקם ליה בדרבה מיניה:

    כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולבשאין בהן חסרון כיס כולי האי:

    אלאהא קמ"ל רבה מאחר שעמדו בשמתייהו כ"ב שנה קנסינן להו בלא התראה אבל קודם לכן לא:

    קנים אטמאכל הירך היה גוזל ממי שלא היה רוצה לתת המתנות לכהן והיה נותנה לכהן:

    ואמר רב חסדאמתנות כהונה כך היא נחלקת זרוע היה נותן ישראל לכהן אחד וקבה לכהן אחד ולחיים לשני כהנים:

    גרמא גרמאכל עצם ועצם היה מחלק לשנים:

    התם בדתוראבשור הגדול שאבריו גדולים ביותר דאפילו היה מחלק האבר לשנים עדיין יש בכל חלק וחלק שיעור נתינה מעליא אבל בבהמה דקה אם היה מחלק האבר לשנים לא היה בכל חלק נתינה מעלייתא ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינה יפה:

    למשחהבמתנות כהונה כתיב בויקח קרח לך נתתים למשחה כל מתנות שנתתי לך בכהונתך נתתי לך לגדולה כדמתרגמינן לרבותא:

    עשרים וארבעלקמן בפירקין (חולין קלג:) חשיב להו:

    שאינו בקי בהןהיאך דין מתנה היאך נאכלין בגדולה:

    שאינו מודה בעבודהשאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו:

    אין לו חלק בכהונהאין לו חלק בקדשים:

    המקריבהיא הולכה:

    היציקות והבלילותשנותן שמן במנחה ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן לקיים בה מצות יציקה ויצק עליה שמן כדאמרינן באלו מנחות דכולן צריכות שלשה מתנות שמן:

    הפתיתותמנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסולתן וקומץ דכתיב פתות אותה פתים וגו':

    המליחותבמלח תמלח (ויקרא ב):

    התנופותמוליך ומביא. ולא כל המנחות טעונות תנופה והגשה והתם מפרש להו יש טעונות תנופה ולא הגשה הגשה ולא תנופה לא תנופה ולא הגשה. ומה היא הגשה מגישה כשהיא בכלי קודם קמיצה ומגיעה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן במנחות (סא.) ובסוטה (יד:):

    והמליקות גרסינן ולא גרסינן וההקרבותדהא איהו חשיבא ברישא ובהדיא פרט בה קרא (שם ז) המקריב את זבח השלמים והיא הולכה:

    חולין 132 עמוד ב

    1אמר רב אושעיא: בבא לידי כהן ומכרו לישראל במומו.

    2השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות. וליתני: כהן ועובד כוכבים פטורין מן המתנות? אמר רבא: זאת אומרת, הדין עם הטבח.

    3דרש רבא: (דברים יח, ג) מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר: (דברים יח, ג) מאת זובחי הזבח הוי אומר אפילו טבח כהן במשמע׃

    4אושפיזיכניה דר' טבלא כהן הוה והוה דחיק ליה מלתא אתא לקמיה דרבי טבלא אמר ליה זיל אישתתף בהדי טבחי ישראל דמגו דמפטרי ממתנתא משתתפי בהדך׃

    5חייביה רב נחמן אמר ליה והא רבי טבלא פטרן אמר ליה זיל אפיק ואי לא מפקינא לך ר' טבלא מאונך׃

    6אזל ר' טבלא קמיה דרב נחמן א"ל מ"ט עביד מר הכי א"ל דכי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא אמר ר' יהושע בן לוי זקני דרום אמרו כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות׃

    7אמר ליה ולעביד ליה מר מיהת כר' אחא בר חנינא א"ל הני מילי דלא קבע מסחתא אבל הכא הא קבע מסחתא׃

    8אמר רב חסדא האי כהנא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא דאלהי ישראל אמר רבה בר רב שילא הני טבחי דהוצל קיימי בשמתא דרב חסדא הא עשרים ותרתין שנין׃

    9למאי הלכתא אילימא דתו לא משמתינן להו והא תניא במה דברים אמורים במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון: אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה עשה ציצית ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו׃

    10אלא דקנסינן להו בלא אתרייתא כי הא דרבא קניס אטמא רב נחמן בר יצחק קניס גלימא׃

    11ואמר רב חסדא זרוע לאחד וקבה לאחד לחיים לשנים איני והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר במערבא פלגינן להו גרמא גרמא׃

    12התם בדתורא׃

    13אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים ולית הלכתא כוותיה׃

    14אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל מאי טעמא אמר קרא ״(במדבר יח״, ח) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים׃

    15ואמר רב חסדא עשרים וארבע מתנות כהונה כל כהן שאינו בקי בהן אין נותנין לו מתנה ולאו מילתא היא דתניא רש"א כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה שנאמר ״(ויקרא ז״, לג) המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה׃

    16אין לי אלא זה בלבד מנין לרבות חמש עשרה עבודות כגון היציקות, והבלילות, והפתיתות, והמליחות, תנופות, והגשות, [והקמיצות], הקטרות, (והמציות), [והמליקות],׃

    תוספות

    כשהוא אומר מאת זובחי הזבחדמיירי בטבח ולא קאי אעם דנמעט טבח כהן מדלא כתיב מאת העם זובחי הזבח וכתיב מאת זובחי יתירה הפסיק הענין דאכל שהוא טבח קאמר ואפילו כהן הואיל ושחיט בהמת ישראל אבל אם היתה שלו אפילו למכור רחמנא פטריה אלא דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג' שבתות דאיכא למימר דדידיה שחיט לא גזרו רבנן ואוקמוה על דין תורה ומכאן ואילך גזרו וכי קבע מסחתא מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי' הקונטרס דפירש דחייב מה"ת בשוחט למכור דא"כ שנים או שלשה שבתות אמאי פטור אטו שלשה שבתות כתיבי בקרא ועוד אי מן התורה א"א שלא היה יודע ר' טבלא דבר זה אלא ודאי תקנת חכמים היא כדפירשנו ור' טבלא לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד דאמר ליה ר"נ:

    כאילו אוכל טבליםממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.):

    אין נאכלין אלא צלי ואלא בחרדלוא"ת דבפ' כל התדיר (זבחים דף צ:) אמרי' ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין ואמר בגמרא טעמא משום דכתיב בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר:

    ולאו מילתא היא דתניא כו'הוה מצי למימר מדאמרינן בריש פירקין המחזיקין בתורת ה' יש להם מנת משמע מחזיק אפילו שאין בקי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    והמשתתף עמו פטור מן המתנותוא"ת ומ"ש מצבי הבא על התיישה לרבנן דחייב בחצי מתנות. י"ל דהתם כל שיות שבו חייב, דהא אית להו לרבנן שה ואפילו מקצת שה, וכיון דאין כאן אלא חצי שה, נותן חצי המתנות, דהיינו מתנות שכל שיות שבו, אבל כאן שכולו שה לא מצינו במתנות שיהא חציין פטורות וחציין חייבות וכיון דמקצתן פטורות משום חלקו של כהן כולן נמי פטורות.

    אפילו כהן טבח נמי במשמעפי' רש"י ז"ל אפילו בשוחט בהמתו למכרו לאחרים דלא פטרתן תורה אלא בשוחט לעצמו וב' וג' שבתות דפטור, י"ל לפי פירושו משום דלא מוכחא מילתא שהוא שוחט לאחרים אלא שמא שוחט הוא לעצמו, ואם ירצו אחרים לקנות ימכור להם ממה ששחט לעצמו, ואי קבע מסחתא מוכחא מלתא וחייב מיד. אבל בתוספות פירשו דדוקא בשוחט לישראל, אבל בשל עצמו פטור לעולם דרחמנא פטריה, ותדע לך דאם איתא מי איכא למימר דטעי רבי טבלא בדאורייתא אלא דרבנן הוא דגזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כדי שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם לפטור את המתנות ונמצאת תורת מתנות משתכחת, והילכך עד שלש דאיכא למימר דלא קבע לא גזרו ואוקמו' אדין תורה ואילך ואי לא קבע מסחתא דמוכחא מילתא אפילו מיד, ורבי טבלא לא שמיעא ליה האי תקנתא.

    מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלילאו דוקא, דהא תנן בזבחים (צ, ב) ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאוכלן צלייה שלוקין מבושלין, ואמרינן נמי בסמוך אי מטוי להו ומידב דייבי או לקדרה אידי דמחתך להו כו' אלמא אף בקדרה אכל להו, אלא הכא ה"ק אינן נאכלות להנא(ת)[ה] ולהתענג כדרך שהמלכים אוכלין וכל אחד לפי מה שהוא אוהב ונהנה יותר.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף קל״ב עמוד ב׳

    מסכת חולין דף קל״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־390 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אמר רב אושעיא הכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע:

    וליתני כהן ועובד כוכבים כו' דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט:

    זאת אומרת מתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו מן הטבח והכא כיון שהבהמה של כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן ועובד כוכבים לחוד:

    ולא מאת הכהנים קס"ד דכהנים לא איקרו עם:

    כשהוא אומר מאת זובחי הזבח כלומר מי שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט לצרכו פטור:

    והוה דחיקא ליה מילתא דחוק ועני היה:

    דמגו דפטרת להו ממתנתא מזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם פטור מן המתנות:

    חייביה להאי ישראל שנשתתף עם אותו כהן:

    ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 132b · Sefaria

    תוספות

    כשהוא אומר מאת זובחי הזבח דמיירי בטבח ולא קאי אעם דנמעט טבח כהן מדלא כתיב מאת העם זובחי הזבח וכתיב מאת זובחי יתירה הפסיק הענין דאכל שהוא טבח קאמר ואפילו כהן הואיל ושחיט בהמת ישראל אבל אם היתה שלו אפילו למכור רחמנא פטריה אלא דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג' שבתות דאיכא למימר דדידיה שחיט לא גזרו רבנן ואוקמוה על דין תורה ומכאן ואילך גזרו וכי קבע מסחתא מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי' הקונטרס דפירש דחייב מה"ת בשוחט למכור דא"כ שנים או שלשה שבתות אמאי פטור אטו שלשה שבתות כתיבי בקרא ועוד אי מן התורה א"א שלא היה יודע ר' טבלא דבר זה אלא ודאי תקנת חכמים היא כדפירשנו ור' טבלא לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד דאמר ליה ר"נ:

    כאילו אוכל טבלים ממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.):

    אין נאכלין אלא צלי ואלא בחרדל וא"ת דבפ' כל התדיר (זבחים דף צ:) אמרי' ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין ואמר בגמרא טעמא משום דכתיב בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר:

    ולאו מילתא היא דתניא כו' הוה מצי למימר מדאמרינן בריש פירקין המחזיקין בתורת ה' יש להם מנת משמע מחזיק אפילו שאין בקי:

    Tosafot on Chullin 132b · Sefaria

    רשב"א

    והמשתתף עמו פטור מן המתנות וא"ת ומ"ש מצבי הבא על התיישה לרבנן דחייב בחצי מתנות. י"ל דהתם כל שיות שבו חייב, דהא אית להו לרבנן שה ואפילו מקצת שה, וכיון דאין כאן אלא חצי שה, נותן חצי המתנות, דהיינו מתנות שכל שיות שבו, אבל כאן שכולו שה לא מצינו במתנות שיהא חציין פטורות וחציין חייבות וכיון דמקצתן פטורות משום חלקו של כהן כולן נמי פטורות.

    אפילו כהן טבח נמי במשמע פי' רש"י ז"ל אפילו בשוחט בהמתו למכרו לאחרים דלא פטרתן תורה אלא בשוחט לעצמו וב' וג' שבתות דפטור, י"ל לפי פירושו משום דלא מוכחא מילתא שהוא שוחט לאחרים אלא שמא שוחט הוא לעצמו, ואם ירצו אחרים לקנות ימכור להם ממה ששחט לעצמו, ואי קבע מסחתא מוכחא מלתא וחייב מיד. אבל בתוספות פירשו דדוקא בשוחט לישראל, אבל בשל עצמו פטור לעולם דרחמנא פטריה, ותדע לך דאם איתא מי איכא למימר דטעי רבי טבלא בדאורייתא אלא דרבנן הוא דגזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כדי שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם לפטור את המתנות ונמצאת תורת מתנות משתכחת, והילכך עד שלש דאיכא למימר דלא קבע לא גזרו ואוקמו' אדין תורה ואילך ואי לא קבע מסחתא דמוכחא מילתא אפילו מיד, ורבי טבלא לא שמיעא ליה האי תקנתא.

    מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי לאו דוקא, דהא תנן בזבחים (צ, ב) ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאוכלן צלייה שלוקין מבושלין, ואמרינן נמי בסמוך אי מטוי להו ומידב דייבי או לקדרה אידי דמחתך להו כו' אלמא אף בקדרה אכל להו, אלא הכא ה"ק אינן נאכלות להנא(ת)[ה] ולהתענג כדרך שהמלכים אוכלין וכל אחד לפי מה שהוא אוהב ונהנה יותר.

    Rashba on Chullin 132b · Sefaria

    ריטב"א

    כי הא דרבא קניס אטמא רב נחמן בר יצחק קניס גלימא פי' ושמעינן מהכא דאפי' בבבל קנסינן כה"ג למאן דעביד דבר שלא כהוגן ומפקינא ליה מדינא כפי צורך השעה וכדאמרינן התם הכי דיינינן לך ולכולהו אלמי חברך. ואמרינן בפ הגוזל האי גזלנא עתיקא הוא ובעינא דאקנסא אלא שאין כל דיין ראוי לכך אלא כשהוא חכם וירא אלהים וכוונתו לשם שמים וכבר פרישנא לה בדוכתא. ואגב אורחיה לאשמעינן דמתנות נוהגות במקצת מקומות שבח"ל ולית הלכתא כר' יוחנן דאמר כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאוכל עבליה:

    אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות צלי ואין נאכלות אלא בחרדל תמיה מלתא דהא גבי מוקדשין תנן נמי במס' זבחים בפרק כל המדיר ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן לאכלן צלוין ומבושלין ובסמוך נמי אמרינן גבי מתנות אי לקדירה אי מחתך ומלח מידב דייב אלמא רשאי לאכלם בקדירה ואיכא למימר דלאו דוקא אמרינן הכא צלי וחרדל אלא שנאמר שנאכלות על השובע ובלפתן כדרך שהמלכים אוכלים דרך הנאה ותענוג. וכל אחד כפי מה שהוא אוהב ונהנה יותר וכן פי' רבינו הגדול ז"ל. ר"ש בן אלעזר אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה פרש"י ז"ל שאומר בלבו הבל הוא ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו ולא נהירא לי דא"כ מאי אין לו חלק הא מיחייב מיתה שכופר בתורת משה אלא ה"פ שאינו מודה במקצת עבודות שאומר שאינם צריכות ואינם חובה אע"פ שאמרם משה מפי הגבורה אינם לעכב כנ"ל:

    Ritva on Chullin 132b · Sefaria

    מאירי

    מה שביארנו שהכהן פטור מן המתנות דוקא בשוחט לשלחנו אבל שוחט למכור לאחרים יש בו צדדין שהוא חייב ויש בו צדדין שהוא פטור כיצד קבע מקום למכירתו כמוכר בבית המטבחיים קבוע או שנשתתף לו עם טבחי ישראל המוכרים לשם חייב מיד לא פטרנו לא הוא ולא המשתתף עמו אלא בשוחט לשלחנו אע"פ שאחר כך נמלך ומכר לא קבע מקום למכירתו אלא ששוחט לעתים ומוכר דרך אקראי אע"פ שעקר כונתו למכור עד שלש שבתות פטור מכאן ואילך מוציאין אותן מידו ונותנין אותן לכהן אחר ואם לא רצה ליתן מנדין אותו עד שיתן:

    זו היא שטה הנכונה שבספק זה וחכמי התוספות פרשו בה שלא נאמר חיוב זה אלא בכהן שנשתתף עם ישראל הא בשלו אע"פ שעשה כן למכור לאחרים פטור לגמרי:

    כבר ידעת בדין מלקות שלא נאמר אלא על העובר בקצת לאוין ידועים במקומם וששיעור מלקות ארבעים מכות חסר אחת ואסור להוסיף עליהן ומ"מ מצות עשה שאינו רוצה לקיימה והיא מוטלת עליו כל שעה לעשותה מכין אותו מדברי סופרים על העתיד עד שתצא נפשו או יקבל עליו לעשות:

    היה זה מזיד ואינו רוצה ליתן את המתנות קונסין אותו אף בלא התראה ליתן יתר מן הדין כגון כל הירך וכיוצא בזה ואם אין הבשר לפנינו ממשכנין אותו על כך הואיל והמתנות בעין וכבר ביארנו שאם אכלן או הזיקן שפטור ויש מפרשים אותו אף בשאינן בעין ומתורת קנס ולא מן הדין כמו שביארנו ויש מפרשים שלא נאמר קנס זה אלא למי שנתנדה על דבר זה ועמד בנדויו ואינו רוצה להרגיל עצמו ליתן וכן הדברים נראין:

    מתנות אלו שלא רצה ליתן את כלם לכהן אחד רשאי לחלקם וליתן הזרוע לאחד וקיבה לאחד ולחי אחד לאחד ולחי האחר לאחד אבל לא יתן חצי הזרוע לאחד וחציו לאחר וכן בכל המתנות שאין זה מתנה ראויה ואם היו של שור מחלקן לשנים שהרי יש בחצי כל אחת מתנה הראויה:

    בהמה שלא הורמו מתנותיה מותרת באכילה שאין המתנות טובלות כתרומה ומעשר אלא חיוב נתינתן על השוחט והרי הן ניכרות ואסור ישראל לאכלן אא"כ ברשות כהן אם כן אין לנו על האוכל משאר הבשר דין ודברים:

    אין הכהנים רשאים לאכול מתנות אלו אלא צלי בחרדל דרך שררה וגדלה למשחה בהם כדרך שהמלכים אוכלים:

    כבר ביארנו לדעת רוב מפרשים שבזמן שאין שם כהן חבר נותנין מתנות לכהן עם הארץ ומ"מ דוקא עם הארץ גרידא והוא שאינו בקי בענין המתנות היאך דין מתנתם והיאך הם נאכלין בגדולה וכיוצא באלו אבל כהן שאינו מודה בהן אלא שלבו נוטה למינות אין לו חלק בכהונה כלל לא במתנות אלו ולא בשום חלק שהכהנים זוכים בו ולא בשום עבודה משש עשרה עבודות שהם היציקות והבלילות והפתיתה ומליחת הקרבנות והתנופות וההגשות וההקטרות והקמיצות והמליקות וההולכות והקבלות וההזאות ועריפת עגלה והשקאת סוטה ונשיאת כפים וטהרת מצורע הא אם היה מודה בהן אע"פ שלא היה בקי בדין אין מוחין בידו וכן אע"פ שאינו יודע חוטי דם שבלחי שהזכרנו ענינם בפרק גיד הנשה הואיל ומ"מ מודה הוא בהלכותיהן אין נמנעין מליתן במקום שאין שם אחר שאין בזו חשש מכשול שאם הוא אוכלן בצלי כדינו הרי אין צריך מליחה כלל כמו שביארנו ואם אוכלו לקדרה אע"פ שאינו רשאי הרי הוא מחתך ומולח שהכל יודעין שכל בשר שלקדרה צריך מליחה:

    Meiri on Chullin 132b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' הקטרו המציות והמליקות וקבלות כו' כצ"ל ובפ' הקומץ גרסינן הקטורת והקמיצות והמליקות כו' ע"ש:

    בפרש"י בד"ה היציקות והבלילות שנותן שמן במנחה ובוללה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 132b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה כשהוא אומר וכו' ועוד ג' שבתות וכו' צריך להגיה ועוד ג' שבתות דאיכא למימר וכו':

    ד"ה אין נאכלין אלא צלי וכו' אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל כצ"ל:

    Maharam on Chullin 132b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' ולית הלכתא כוותיה עי' לעיל דף לז ע"ב תוס' ד"ה שלא ודף קלא ע"א ד"ה ה"ג ודף קלד ע"ב ד"ה ראשית:

    Gilyon HaShas on Chullin 132b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קל״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־390 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אושעיא: בבא לידי כהן ומכרו…״

      חכמים: רב אושעיא.

    2. קטע 221 מילים

      נפתחת ב״השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות.…״

      חכמים: רבא.

    3. קטע 324 מילים

      נפתחת ב״דרש רבא: (דברים יח, ג) מאת העם…״

      חכמים: רבא.

    4. קטע 425 מילים

      נפתחת ב״אושפיזיכניה דר' טבלא כהן הוה והוה דחיק…״

      חכמים: רבי טבלא.

    5. קטע 520 מילים

      נפתחת ב״חייביה רב נחמן אמר ליה והא רבי…״

      חכמים: רב נחמן, רבי טבלא.

    6. קטע 639 מילים

      נפתחת ב״אזל ר' טבלא קמיה דרב נחמן א"ל…״

      חכמים: רב נחמן.

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה ולעביד ליה מר מיהת כר'…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חסדא האי כהנא דלא מפריש…״

      חכמים: רב חסדא, רב שילא, רבה.

    9. קטע 937 מילים

      נפתחת ב״למאי הלכתא אילימא דתו לא משמתינן להו…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״אלא דקנסינן להו בלא אתרייתא כי הא…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק, רבא.

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב חסדא זרוע לאחד וקבה לאחד…״

      חכמים: רב חסדא, רב יצחק בר יוסף, רבא.

    12. קטע 122 מילים

      נפתחת ב״התם בדתורא…״

    13. קטע 1332 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן…״

      חכמים: רבה.

    14. קטע 1425 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות…״

      חכמים: רב חסדא.

    15. קטע 1547 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב חסדא עשרים וארבע מתנות כהונה…״

      חכמים: רב חסדא.

    16. קטע 1621 מילים

      נפתחת ב״אין לי אלא זה בלבד מנין לרבות…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף קל״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026