מסכת חולין דף קל״ב עמוד ב׳

אמר רב אושעיא - הכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע:

וליתני כהן ועובד כוכבים כו' - דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט:

זאת אומרת - מתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו מן הטבח והכא כיון שהבהמה של כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן ועובד כוכבים לחוד:

ולא מאת הכהנים - קס"ד דכהנים לא איקרו עם:

כשהוא אומר מאת זובחי הזבח - כלומר מי שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט לצרכו פטור:

והוה דחיקא ליה מילתא - דחוק ועני היה:

דמגו דפטרת להו ממתנתא - מזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם פטור מן המתנות:

חייביה - להאי ישראל שנשתתף עם אותו כהן:

זיל אפיק - הוצא אותם מתחת ידיך ותתנם לכהן:

מפיקנא לך כו' - כלומר כל ראיותיו וסייעותיו אמחה לו:

מאונך - מאזנך:

שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות - לתתם לכהן אחר משום דאכתי לא קביע ואינן יודעין עדיין שהוא טבח אבל מכאן ואילך חייב הואיל דקביע:

לעביד ליה מר הכי כדרבי אחא - ותפטרנו משתים ושלש שבתות:

א"ל הני מילי - דקא"ר אחא וזקני דרום דשתים ושלש שבתות פטור:

היכא דלא קבע מסחתא - חנות:

אבל הכא - האי טבח כהן כבר קבע חנותו וגלי אדעתיה דקביע:

דלא מפריש מתנתא - לכהן אחר:

הא עשרין ותרתין שנין - כלומר כבר עברו כ"ב שנה:

למאי הלכתא - קאמר הא עשרין ותרתין שנין:

אילימא - דמאחר שעמדו בשמתא כ"ב שנה תו לא משמתינן להו:

והתניא בד"א - דתו לא משמתינן להו:

במצות ל"ת - דאית ביה מיתה או כרת דקם ליה בדרבה מיניה:

כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולב - שאין בהן חסרון כיס כולי האי:

אלא - הא קמ"ל רבה מאחר שעמדו בשמתייהו כ"ב שנה קנסינן להו בלא התראה אבל קודם לכן לא:

קנים אטמא - כל הירך היה גוזל ממי שלא היה רוצה לתת המתנות לכהן והיה נותנה לכהן:

ואמר רב חסדא - מתנות כהונה כך היא נחלקת זרוע היה נותן ישראל לכהן אחד וקבה לכהן אחד ולחיים לשני כהנים:

גרמא גרמא - כל עצם ועצם היה מחלק לשנים:

התם בדתורא - בשור הגדול שאבריו גדולים ביותר דאפילו היה מחלק האבר לשנים עדיין יש בכל חלק וחלק שיעור נתינה מעליא אבל בבהמה דקה אם היה מחלק האבר לשנים לא היה בכל חלק נתינה מעלייתא ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינה יפה:

למשחה - במתנות כהונה כתיב בויקח קרח לך נתתים למשחה כל מתנות שנתתי לך בכהונתך נתתי לך לגדולה כדמתרגמינן לרבותא:

עשרים וארבע - לקמן בפירקין (חולין קלג:) חשיב להו:

שאינו בקי בהן - היאך דין מתנה היאך נאכלין בגדולה:

שאינו מודה בעבודה - שאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו:

אין לו חלק בכהונה - אין לו חלק בקדשים:

המקריב - היא הולכה:

היציקות והבלילות - שנותן שמן במנחה ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן לקיים בה מצות יציקה ויצק עליה שמן כדאמרינן באלו מנחות דכולן צריכות שלשה מתנות שמן:

הפתיתות - מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסולתן וקומץ דכתיב פתות אותה פתים וגו':

המליחות - במלח תמלח (ויקרא ב):

התנופות - מוליך ומביא. ולא כל המנחות טעונות תנופה והגשה והתם מפרש להו יש טעונות תנופה ולא הגשה הגשה ולא תנופה לא תנופה ולא הגשה. ומה היא הגשה מגישה כשהיא בכלי קודם קמיצה ומגיעה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן במנחות (סא.) ובסוטה (יד:):

והמליקות גרסינן ולא גרסינן וההקרבות - דהא איהו חשיבא ברישא ובהדיא פרט בה קרא (שם ז) המקריב את זבח השלמים והיא הולכה: