חלב שעל הדקין — לקמן (חולין דף צג.) אמרינן ריש מעיא באמתא בעי גרירה וזהו חלב שעל הדקין כשהמעים מתחילים לימשך מן הקיבה הוי חלב שעל הדקין אסור עד אמה לדברי רבי ישמעאל מפני שחלב שעל הקרב שקורין טיל"א מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל מואת כל החלב אבל חלב שעל הקיבה לרבי ישמעאל מותר והיינו מסייע כהני:
קרום ונקלף — קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כל כך:
אף כל קרום ונקלף — והיינו חלב שע"ג הקבה וכ"ש חלב שע"ג הדקין:
תותב — היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה (שמות כב). כשמלה הוא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק ושעל הדקים מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותו מהן נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהם:
כך היא הצעה של משנה — כמו שהשבת ואיפוך קמייתא:
כיון דקתני מה חלב כו' — שדורש את המקרא והוצרך לדקדק למר קרום ונקלף ולמר תותב קרום ונקלף:
דווקא הוא — ולא נחליף דברי של זה בזה:
אי הכי כר' ישמעאל — בתמיה. הא דאמרת לעיל נהגו בו היתר כר' ישמעאל והא רבי עקיבא הוא דשרי ליה ולא רבי ישמעאל:
חלב טהור סותם — כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב כשרה דחלב טהור אדוק הוא מאד והוי סתימה מעלייתא:
טמא אינו סותם — כגון כרס או המסס שניקב וחלב המכסה את הקרב סותמן אינה סתימה לפי שאינו חיבור אלא תותב:
חלב חיה — המכסה את הקרב:
מהו — שיסתום אם ניקב הכרס של חיה ולהא דבעי הא בעיא לא אפשיט ליה אכתי טעמיה דרב מהו:
הא נמי טהור — דלא אסר רחמנא אלא כל חלב שור וכשב ועז:
מהדק — מחובר יפה בבשר:
התורה חסה כו' — בתורת כהנים נפקא לן מוצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא וגו' א"ר מאיר וכי מה מטמא לן שאמרה תורה להמתין שלא יראה הכהן את הנגע ולא יאמר טמא עד שיהו הכלים נפנין וא"ת כלי עציו בגדיו ומתכת מטבילן והם טהורים ועל מה חסה תורה על כלי חרס ופכו שאין להן טהרה אלא שבירה וכל כך חסה תורה על ממונן של צרי עין ק"ו על ממונן של צדיקים:
א"ל רב פפא לרבא רב — כלומר הא רב דאמר לעיל טמא אינו סותם וטרפה איסורא דאורייתא היא ויש לנו לילך אחר המחמיר דקיימא לן (ע"ז ז.) בשל תורה הלך אחר המחמיר ואת אמרת כו':
כנדוקא — מוכר כדים (פסחים דף ל.) שמעתי:
בסתקא — כד של דבש:
ר' שמעון אוסר לה משום גלוי כדלקמן וגלוי סכנת נפשות היא ויש לנו לילך אחר המחמיר:
אין בהן משום גלוי — שאין נחש שותה מהם:
בציידן — [שם מקום]:
שוטה היה — אותו נחש שאין שאר נחשים עושין כן:
אמר ליה — רבא לרב נחמן בר יצחק:
אודי לי מיהא — על כרחך בציר דלא קיימא לן ביה כרבי שמעון:
דהא רב פפא כו' — וכי היכי דבציר לית הלכתא כוותיה בדבש נמי לית הלכתא כוותיה:
כי הוי מיגלי להו גילויא — מים או יין הוו שדו ליה בציר לפי שהציר שורף הארס ושוב אינו מזיק ושותין אותו גלוי:
אודי לי מיהא — דבדבש הלכתא כוותיה דהא קאי רבי שמעון בן אלעזר כוותיה דר' שמעון סתמא הוא רבי שמעון בן יוחי:
חטי דכרכשא — חלב שעל חלחולת המוציאה ריעי שקורין טבחיי"א עשוי קרטין קרטין כעין חטים ואם ניקבה ואותו חלב סותמה לא מהני וטרפה וקרטין עגולין הן כמו כובע:
טרפשא דליבא — שומן הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו אינו סותם אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו והוא סותמו. והיינו טעמא דריאה הסרוכה בשומן הלב דאע"ג דהיינו רביתא ואצלו הוא גדל ולמטה מחיתוכא דאוני הוא טרפה דעל כרחך הריאה ניקבה שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינה כלום:
חימצא ובר חימצא — שניהם בחלב שעל הקיבה ולקמן מפרש להו:
סתים — אם ניקבה הקיבה:
ולא ידענא — רבא קאמר לה:
יפה כח הבן מכח האב — ברייתא היא בשבועות בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מח:) שהבן גובה בשבועה ושלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה והתם מפרש לה:
אינהו — בני א"י:
מיכל אכלי ליה — דקסברי חלב טהור הוא:
