בוני התלמוד

    מסכת חולין דף ל״א עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ה"ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הואאף כלים דקמיכוין להו אדם:

    חרדלית של גשמיםזרם גשמים המקלח מן ההר בכח ואין טובלין בו דהנצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוו מקוה דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואף על פי שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון ורב האי גאון גריס הרדלית שבאין מדליו של הר:

    נגזור ראשין אטו כיפיןדתנן מטבילין כלים בראש הגל הנתלש מן הים והלך למרחוק ובא לארץ נכנס אדם תחת ראשו ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר לקרקע:

    קמ"ל דלא גזרינןלשון קושיא הוא ודלא בעינן כוונה לחולין מנלן:

    ואין מטבילין בכיפיןשלא יזרוק כלים בכיפי הגל דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה וטעמא כדמפרש מפני שהיא טבילת אויר ואין מטבילין באויר:

    ידיו טהורותדלא בעינן כוונה לחולין:

    אינן בכי יותןדלא אחשבה להך נפילה:

    ואם בשביל שיודחו ידיונתכוין ליטול את הפירות מן המים:

    ידיו טהורותכ"ש שנתכוין:

    ופירות הרי הן בכי יותןומקבלין טומאה מכאן ואילך דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון ותנן מכשירין (פ"א מ"א) כל משקה שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון מכשיר:

    לחוליןלאכול חולין. הוחזק נתכוין בשעת טבילה לכך:

    הכי קאמרלעולם חולין לא בעו כוונה והאי דתנא בהו הוחזק דאיצטריך לאשמועינן דאע"ג דאיכוין לטבילת טהרה לא הויא כוונת חולין כוונה למעשר:

    רבי יוחנןדאמר לעיל אף לביתה לא טהרה:

    נגעי בגדים כתיב בהו ב' כבוסים תכבוסת ראשונה וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו וגו' לראות אם יפשה או יעמוד או יכהה וכיבוס שני לאחר הסגר שאחר כיבוס ראשון והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס בראשונה קודם הסגר וסר מהם הנגע בימי הסגר וכובס שנית לשום טבילה וטהר:

    מה ת"ל שניתפשיטא דשנית הוא:

    מקיש תכבוסת שנייהשהיא לשם טבילת טהרה:

    לתכבוסת ראשונהשהיא להסגיר:

    מה ראשונה לדעתאדם דכתיב וצוה הכהן וכבסו:

    אף שניה לדעתולא שיפול במים מאליו:

    מי א"ר יוחנןדחולין בעי כוונה:

    מדגלי רחמנא מתעסק בקדשיםשוחט קדשים שלא בכוונה דפסולין דכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו בפ"ק (לעיל חולין יג.):

    ורבנןדאמר לעיל וחכמים פוסלין:

    זכנהונצחן כלומר בזאת נראין דבריו מדבריהם:

    מתקינותבודקות אותן בשעת וסתן ומטבילות אותן בשעת טבילתן:

    לרבי נתןדאמר לא בעינן כוונה אפילו לחתיכה ודכוותה הכא קאמר רב אליבי' שנפלה מן הגשר שלא נתכונה אפילו לרחוץ ור' יוחנן לא מדמי טבילה לשחיטה דקדריש וכובס שנית ובשחיטה קרא קדריש להכשיר כדאמרינן מדגלי רחמנא מתעסק כו':

    ולרבנןדבעו מיהא כוונה לחתיכה ודכוותה בטבילה מכשר רב אליבייהו:

    כשירדה להקרולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים:

    שחטפרה אדומה:

    ושחט אחרת עמהחולין שנתכוין לה:

    דברי הכלפרה פסולה מחמת מלאכה האחרת ובהמה כשרה: ה"ג שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה:

    חולין 31 עמוד ב

    1וכלים דומיא דאדם, מה אדם דבעינן כוונה, אף כלים נמי דקא מכוין להו אדם!

    2וכי תימא, ביושב ומצפה, מאי למימרא?

    3מהו דתימא: ליגזר משום חרדלית של גשמים, אי נמי ליגזר ראשין אטו כיפין, קמ"ל דלא גזרינן!

    4ומנא תימרא דלא מטבלינן בכיפין? דתנן: מטבילין בראשין, ואין מטבילין בכיפין, שאין מטבילין באויר.

    5אלא חולין דלא בעי כוונה מיהא מנלן? דתנן: פירות שנפלו לתוך אמת המים, ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות, ופירות אינן בכי יותן.

    6ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות, ופירות בכי יותן.

    7איתיביה רבא לרב נחמן: טבל לחולין והוחזק לחולין אסור למעשר. הוחזק אין, לא הוחזק לא.

    8הכי קאמר: אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר.

    9איתיביה: טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. מאי לאו: כאילו לא טבל כלל?

    10לא, כאילו לא טבל למעשר, אבל טבל לחולין. הוא סבר: דיחויי קא מדחי ליה. נפק דק ואשכח, דתניא: טבל ולא הוחזק מותר לחולין ואסור למעשר.

    11אמר ליה אביי לרב יוסף: לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן מהא?

    12א"ל רבי יוחנן הוא דאמר כרבי יונתן בן יוסף.

    13דתניא: רבי יונתן בן יוסף אומר: (ויקרא יג, נח) ״וכובס״, מה ת"ל ״שנית״? מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה: מה תכבוסת ראשונה לדעת, אף תכבוסת שניה לדעת.

    14אי מה להלן בעינן דעת כהן, אף כאן בעינן דעת כהן? ת"ל (ויקרא יג, נח) ״וטהר״, מכל מקום.

    15מתקיף לה רב שימי בר אשי: ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה.

    16ותנן: נפלה סכין ושחטה, אע"פ ששחטה כדרכה פסולה. והוינן בה: טעמא דנפלה, הא הפילה הוא כשרה, ואע"ג דלא מיכוין. ואמרינן: מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה? אמר רבא: רבי נתן היא.

    17בשחיטה, אפילו רבי יונתן בן יוסף מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין לא בעינן כוונה.

    18ורבנן, נהי דלא בעינן כוונה לזביחה, לחתיכה בעינן.

    19אמר רבא: בהא זכנהו רבי נתן לרבנן, מי כתיב ״וחתכת״? (דברים יב, כא) ״וזבחת״ כתיב״, אי בעינן כוונה לחתיכה אפילו לזביחה נמי ליבעי, אי לא בעינן כוונה לזביחה״ לחתיכה נמי לא ליבעי.

    20היכי דמי נדה שנאנסה וטבלה? אילימא דאנסה חבירתה ואטבלה, כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא.

    21ועוד, בתרומה נמי אכלה, דתנן: החרשת, והשוטה, והסומא, ושנטרפה דעתה, אם יש להן פקחות מתקנות אותן אוכלות בתרומה.

    22א"ר פפא: לר' נתן, שנפלה מן הגשר, ולרבנן, שירדה להקר.

    23אמר רבא: שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה, לדברי הכל פסולה.

    תוספות

    וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימראפירוש אי אמרת בשלמא דלא מיירי ביושב ומצפה אלא סתמא כדקתני א"ש דמשמע דאשמועינן דחולין לא בעו כוונה אבל אי איכא למידחי דאיירי ביושב ומצפה מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא לא משמע מיניה דאיירי ביושב ומצפה דסתמא קתני ונפל דמשמע טפי בלא יושב ומצפה והרי"ך פירש מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא קתני טהורה משמע דקולא אתא לאשמועינן:

    גזירה משום חרדלית של גשמיםפירש בקונטרס ואין טובלין בחרדלית משום דתנן (טהרות פ"ח מ"ט) הנצוק והקטפרס אין חיבור ואין כאן מ' סאה במקום אחד אע"פ שיש הרבה למעלה ולמטה ובחנם פירש כן דאפילו יש כמה סאין באותו מדרון אסור לטבול בו דמקוה אינו מטהר בזוחלין כדתניא בת"כ אך מעין ובור וגו' אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה כו' ת"ל אך מעין ובור מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ובקונטרס הביאה פרק במה אשה (שבת דף סה: ד"ה וסבר):

    דתנן מטבילין בראשיןקצת תימה דאי משנה היא מה צריך לאשמועינן תרי זימני דמטבילין בראשין ושמא ההוא דמטבילין בראשין איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין בכיפין דהוי מדאורייתא ובההיא דגל שנתלש אשמועינן דאפילו מדרבנן לא גזרינן:

    ופירות הרי הן בכי יותןהיינו לאחר שהעלם דכל זמן שהן מחוברין במים לא מיתכשרי כדתנן במסכת מכשירין (פ"ד מ"ו) נדה שהיתה מדיחה צנון במערה טהור העלתהו כל שהוא טמא פירוש דאז הוכשרו והא דאמר פ"ק דפסחים (דף טז.) דאיכא תרי קראי לענין הכשר חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי היינו כשנפלו במחוברין דמיתכשרי לאחר שהעלם ואע"פ שאז הם תלושין מכל מקום אצטריך משום דבתחלת דיבוקן היו במים מחוברים:

    הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא כו'וא"ת אמאי סבר דמדחי ליה והלא כבר זה דקדק מן המשנה דקתני ידיו טהורות ומה מדקדק יותר מברייתא זו וי"ל דיש חילוק בין טבילת כל גופו לנטילת ידים דטבילת גופו חמירא טפי וכן צריך לומר בסמוך דפריך מסתם משנה לר' יוחנן ומשני דשחיטה אפילו ר' יוחנן מודה ואכתי תקשי ליה משנה דמסכת מכשירין (פ"ד מ"ז) אלא טבילת ידים שאני:

    נהי דלא בעינן כוונה לזביחהפירוש להתירה בזביחה זו לחתיכה מיהא בעינן פירוש לחתיכת סימנים כדפרישית:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    לגזור משום חרדלית של גשמיםפירש רש"י ז"ל חרדלית קטפרס, ובתוס' הקשו דקטפרס לא שייך אלא היכא (דאי') [דליכא] במקוה ארבעים סאה, ולמעלה הימנו ע"י קטפרס מחובר אל מקוה אחר שיש בו מ' סאה, אבל כאן שיש בגל עצמו מ' סאה האיך שייך למגזר ביה משום קטפרס. ועוד אמאי נקט של גשמים, לימא ליגזר משום חרדלית. ולפיכך פירשו הם שהמעין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן כדאיתא בספרי (תו"כ פ' שמיני) (כל) זה מן הדין מטהר אפילו זוחל וכמאן דאמר כל הימים מטהרין בזוחלין, ואפילו למאן דאמר התם (במקוה) [בגל] נוקי הא בגל נהרות של מים חיים. ואי לאו דאשמועינן הכא דמטבילין בגל זה הוה אמינא דנגזור ביה אטו חרדלית של גשמים [ד]הוא מקוה בזוחלין, וקא משמע לן הכא דלא גזרינן. ולענין פסק הלכה, בנדה נ"ל דקיימא לן כרבי יוחנן, דכל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ורבה כר' יוחנן סבירא ליה לכאורה מדמקשי ואזיל, אף על גב דרב נחמן מתרץ לה ואמר דחולין לא בעו כוונה, מכל מקום הוה ליה רב' יוחנן לגבי רב ורבה לגבי רב נחמן וקיימא לן כר' יוחנן, ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר. ור' יוחנן דבר תורה קאמר, מדאוקימנא ר' יוחנן כרבי יונתן ברבי יוסי ורב[י] יונתן בר ר' יוסי דבר תורה קאמר, וקמפרש טעמיה ואזיל מקיש תכבוסת שנייה לתכבוסת ראשונה, ואף על גב דקיימא לן כר' נתן דאמר דלא בעינן כוונה לשחיטה, בחולין קא אמרינן דבהא אפילו ר' יונתן בן יוסי מודה בה, מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול מכלל דבחולין שרי. אבל ראיתי לרמב"ם שפסק בפרק ראשון של הלכות מקואות (ה"ח) כרב, ושמא הוא מפרש דמה שאמרו מנא תימרא דחולין לא בעו כוונה דתנן (מקואות פ"ו, מ"ו) גל שנתלש לשנא דגמרא הוא ולא סיומא דמילתא דרב נחמן, דאלמא מסקנא דגמרא כרב, ואף על גב דדחינן וממאי דילמא ביושב ומצפה, דחויא בעלמא הוא ולא סמכינן עלה אלא אדעתיה דגמרא דאמר בחולין לא בעי כונה.

    פירות שנשרו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות וכו'מכאן דקדקו בתוס' דלא בעינן רצון בעלים, מדקאמר מי שידיו טמאות, דמשמע אפילו אחר שאינו בעל הפירות, ועוד דעיקרו מדכתיב (ויקרא יא, לח) וכי יותן מים ואמרינן דומיא דכי יתן. וכל היכא דקרי יותן משמע באיזה ענין שיותן בין על ידי רצון בעלים בין על ידי רצון אחרים, וכדאמר גבי עגלה ערופה בפסחים (כו, ב) אמר רב פפא אי כתיב עובד וקרי עובד אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרי עבד עד דעביד בה איהו והשתא דכתב עבד וקרינן עובד בעינן עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה. והכי נמי אמרינן לענין פרה אדומה (פסחים כו, א) דילפינן עול עול מעגלה ערופה. ורב פפא נמי כי היכי דאמרה גבי עגלה ערופה הכי נמי אמרה גבי פרה, דאמרינן התם הא לא דמיא אלא להא שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה. מאי טעמא אמר רב פפא אי כתיב וכו', ואמרינן (בבא קמא נו, א) העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אלמא משמע הא דדרשינן מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה לאו דוקא דניחא להו לבעלים, אלא אפילו לאדם אחר, ומינה דלגבי הכשר דכתיב יתן וקרינן יותן לא בעינן דוקא דניחא להו לבעלים אלא אפילו לאדם אחר. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק יב של טומאת אוכלין (ה"א) אחד המים ואחד שאר ז' משקין והוא שיתן עליה ברצון הבעלים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף ל״א עמוד ב׳

    מסכת חולין דף ל״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־363 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ה"ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא אף כלים דקמיכוין להו אדם:

    חרדלית של גשמים זרם גשמים המקלח מן ההר בכח ואין טובלין בו דהנצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוו מקוה דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואף על פי שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון ורב האי גאון גריס הרדלית שבאין מדליו של הר:

    נגזור ראשין אטו כיפין דתנן מטבילין כלים בראש הגל הנתלש מן הים והלך למרחוק ובא לארץ נכנס אדם תחת ראשו ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר לקרקע:

    קמ"ל דלא גזרינן לשון קושיא הוא ודלא בעינן כוונה לחולין מנלן:

    ואין מטבילין בכיפין שלא יזרוק כלים בכיפי הגל דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה וטעמא כדמפרש מפני שהיא טבילת אויר ואין מטבילין באויר:

    ידיו טהורות דלא בעינן כוונה לחולין:

    אינן בכי יותן דלא אחשבה להך נפילה:

    ואם בשביל שיודחו ידיו נתכוין ליטול את הפירות מן המים:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 31b · Sefaria

    תוספות

    וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימרא פירוש אי אמרת בשלמא דלא מיירי ביושב ומצפה אלא סתמא כדקתני א"ש דמשמע דאשמועינן דחולין לא בעו כוונה אבל אי איכא למידחי דאיירי ביושב ומצפה מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא לא משמע מיניה דאיירי ביושב ומצפה דסתמא קתני ונפל דמשמע טפי בלא יושב ומצפה והרי"ך פירש מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא קתני טהורה משמע דקולא אתא לאשמועינן:

    גזירה משום חרדלית של גשמים פירש בקונטרס ואין טובלין בחרדלית משום דתנן (טהרות פ"ח מ"ט) הנצוק והקטפרס אין חיבור ואין כאן מ' סאה במקום אחד אע"פ שיש הרבה למעלה ולמטה ובחנם פירש כן דאפילו יש כמה סאין באותו מדרון אסור לטבול בו דמקוה אינו מטהר בזוחלין כדתניא בת"כ אך מעין ובור וגו' אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה כו' ת"ל אך מעין ובור מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ובקונטרס הביאה פרק במה אשה (שבת דף סה: ד"ה וסבר):

    דתנן מטבילין בראשין קצת תימה דאי משנה היא מה צריך לאשמועינן תרי זימני דמטבילין בראשין ושמא ההוא דמטבילין בראשין איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין בכיפין דהוי מדאורייתא ובההיא דגל שנתלש אשמועינן דאפילו מדרבנן לא גזרינן:

    ופירות הרי הן בכי יותן היינו לאחר שהעלם דכל זמן שהן מחוברין במים לא מיתכשרי כדתנן במסכת מכשירין (פ"ד מ"ו) נדה שהיתה מדיחה צנון במערה טהור העלתהו כל שהוא טמא פירוש דאז הוכשרו והא דאמר פ"ק דפסחים (דף טז.) דאיכא תרי קראי לענין הכשר חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי היינו כשנפלו במחוברין דמיתכשרי לאחר שהעלם ואע"פ שאז הם תלושין מכל מקום אצטריך משום דבתחלת דיבוקן היו במים מחוברים:

    הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא כו' וא"ת אמאי סבר דמדחי ליה והלא כבר זה דקדק מן המשנה דקתני ידיו טהורות ומה מדקדק יותר מברייתא זו וי"ל דיש חילוק בין טבילת כל גופו לנטילת ידים דטבילת גופו חמירא טפי וכן צריך לומר בסמוך דפריך מסתם משנה לר' יוחנן ומשני דשחיטה אפילו ר' יוחנן מודה ואכתי תקשי ליה משנה דמסכת מכשירין (פ"ד מ"ז) אלא טבילת ידים שאני:

    נהי דלא בעינן כוונה לזביחה פירוש להתירה בזביחה זו לחתיכה מיהא בעינן פירוש לחתיכת סימנים כדפרישית:

    Tosafot on Chullin 31b · Sefaria

    רשב"א

    לגזור משום חרדלית של גשמים פירש רש"י ז"ל חרדלית קטפרס, ובתוס' הקשו דקטפרס לא שייך אלא היכא (דאי') [דליכא] במקוה ארבעים סאה, ולמעלה הימנו ע"י קטפרס מחובר אל מקוה אחר שיש בו מ' סאה, אבל כאן שיש בגל עצמו מ' סאה האיך שייך למגזר ביה משום קטפרס. ועוד אמאי נקט של גשמים, לימא ליגזר משום חרדלית. ולפיכך פירשו הם שהמעין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן כדאיתא בספרי (תו"כ פ' שמיני) (כל) זה מן הדין מטהר אפילו זוחל וכמאן דאמר כל הימים מטהרין בזוחלין, ואפילו למאן דאמר התם (במקוה) [בגל] נוקי הא בגל נהרות של מים חיים. ואי לאו דאשמועינן הכא דמטבילין בגל זה הוה אמינא דנגזור ביה אטו חרדלית של גשמים [ד]הוא מקוה בזוחלין, וקא משמע לן הכא דלא גזרינן. ולענין פסק הלכה, בנדה נ"ל דקיימא לן כרבי יוחנן, דכל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ורבה כר' יוחנן סבירא ליה לכאורה מדמקשי ואזיל, אף על גב דרב נחמן מתרץ לה ואמר דחולין לא בעו כוונה, מכל מקום הוה ליה רב' יוחנן לגבי רב ורבה לגבי רב נחמן וקיימא לן כר' יוחנן, ועוד דבשל תורה הלך אחר המחמיר. ור' יוחנן דבר תורה קאמר, מדאוקימנא ר' יוחנן כרבי יונתן ברבי יוסי ורב[י] יונתן בר ר' יוסי דבר תורה קאמר, וקמפרש טעמיה ואזיל מקיש תכבוסת שנייה לתכבוסת ראשונה, ואף על גב דקיימא לן כר' נתן דאמר דלא בעינן כוונה לשחיטה, בחולין קא אמרינן דבהא אפילו ר' יונתן בן יוסי מודה בה, מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול מכלל דבחולין שרי. אבל ראיתי לרמב"ם שפסק בפרק ראשון של הלכות מקואות (ה"ח) כרב, ושמא הוא מפרש דמה שאמרו מנא תימרא דחולין לא בעו כוונה דתנן (מקואות פ"ו, מ"ו) גל שנתלש לשנא דגמרא הוא ולא סיומא דמילתא דרב נחמן, דאלמא מסקנא דגמרא כרב, ואף על גב דדחינן וממאי דילמא ביושב ומצפה, דחויא בעלמא הוא ולא סמכינן עלה אלא אדעתיה דגמרא דאמר בחולין לא בעי כונה.

    פירות שנשרו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות וכו' מכאן דקדקו בתוס' דלא בעינן רצון בעלים, מדקאמר מי שידיו טמאות, דמשמע אפילו אחר שאינו בעל הפירות, ועוד דעיקרו מדכתיב (ויקרא יא, לח) וכי יותן מים ואמרינן דומיא דכי יתן. וכל היכא דקרי יותן משמע באיזה ענין שיותן בין על ידי רצון בעלים בין על ידי רצון אחרים, וכדאמר גבי עגלה ערופה בפסחים (כו, ב) אמר רב פפא אי כתיב עובד וקרי עובד אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרי עבד עד דעביד בה איהו והשתא דכתב עבד וקרינן עובד בעינן עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה. והכי נמי אמרינן לענין פרה אדומה (פסחים כו, א) דילפינן עול עול מעגלה ערופה. ורב פפא נמי כי היכי דאמרה גבי עגלה ערופה הכי נמי אמרה גבי פרה, דאמרינן התם הא לא דמיא אלא להא שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה. מאי טעמא אמר רב פפא אי כתיב וכו', ואמרינן (בבא קמא נו, א) העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אלמא משמע הא דדרשינן מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה לאו דוקא דניחא להו לבעלים, אלא אפילו לאדם אחר, ומינה דלגבי הכשר דכתיב יתן וקרינן יותן לא בעינן דוקא דניחא להו לבעלים אלא אפילו לאדם אחר. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק יב של טומאת אוכלין (ה"א) אחד המים ואחד שאר ז' משקין והוא שיתן עליה ברצון הבעלים.

    Rashba on Chullin 31b · Sefaria

    מאירי

    שטף של גשמים הבא ממקום גבוה ונקרא בלשון חכמים חרדלית ויש בו ארבעים סאה ונפל על אדם טמא אפי' כיון לטבילה זו כגון שהיה יושב ומצפה לה בתחתית ההר לא עלתה לו טבילה מפני שמי גשמים אין מטהרין בזוחלין ר"ל דרך זחילתן אלא כשהמים נקוים במקום אחד וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

    פירות שלא הוכשרו לקבל טומאה שנשרו לתוך אמת המים ובא מי שידיו טמאות ופשט ידו ונטלן ידיו טהורות שהרי אין כונה צריכה לחלין ופירות לא הוכשרו שאין הפירות מוכשרין אא"כ יש שם איזה דבר שיהא נוח לזה בנפילת המים עליהם ואם כיון לטהר את ידיו הרי הן טהורות ופירות הוכשרו הואיל ומכוין הוא לטהרה מתעורר הוא להיות לו נחת רוח בכך הואיל ומתוך כך יבא לידי טהרה ואע"פ שעקר נפילת הפירות לשם קשה לו הואיל ונתגלגל לו משם דבר שהוא מתעורר מתוכו להיות לו נחת רוח בכך אע"פ שסבה אחרת היא הוכשרו שכל משקה שסופו לרצון אע"פ שתחלתו שלא לרצון מכשיר ונראין הדברים כשהן של זה הפושט ידיו לשם וכן ביארנו ענין זה במסכת חגיגה הא למדת שכל שטבל ולא הוחזק ר"ל שלא כיון לשום דבר הרי הוא כאלו לא טבל לכל דבר שבקדש אבל לחלין עלתה לו טבילה:

    כבוס האמור בנגעי בגדים יש ממנו שטעון כונה ויש ממנו שאינו טעון כונה כל שהוא מכבסו על דעת הסגר כדי להבחין מתוכו היאך יתנהג הענין בו בהסגרו טעון כונה ודעת כמו שנאמר וצוה הכהן וגו' אבל כבוס העשוי בו לטבילת טהרה אחר שהכהן מטהרו מחמת שכהה אינו טעון כונה אלא כל שהוטבל טהור ויש בזו חולקין לומר שאע"פ שאינה צריכה דעת כהן כונת מטביל מיהא בעינן:

    Meiri on Chullin 31b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה דתנן מטבילין בראשין כו' איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין בכיפין כו' עכ"ל וההיא דגל שנתלש ודאי דמדרבנן משמע דליכא התם לאוקמא מדאורייתא אלא ההיא דמטבילין בראשין ודאי דאצטרך למתני משום סיפא דאין מטבילין ועיקר קושייתם מה צריך לאשמעינן תרי זימנין כו' היינו אהך דגל שנתלש דלא הוי צריך למיתני דקמ"ל דלא גזרינן דמהך דמטבילין בראשין שמעינן לה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Chullin 31b · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' מי כתיב וחתכת וזבחת וכו' ר"ל וזבחת כתיב דמשמע כוונת זביחה ואם כן כיון דע"כ מדגלי רחמנא גבי קדשים דמתעסק פסול צריך אתה לדחוק להוציא קרא דוזבחת ממשמעותיה ולפרש דר"ל דבעי כוונת חתיכה מיהא אע"ג דלא כתיב וחתכת אלא וזבחת א"כ נוציאנו לגמרי ואפי' כוונת חתיכה לא ליבעי והא דכתיב וזבחת היינו למילף מיניה דבעינן כח גברא דהוי כאילו כתיב ועשית כמו שכתב האשר"י דאין סברא להוציא הקרא ממשמעותיה במקצת אלא אי לא בעי' להוציאו ממשמעותו ובעינן כוונה לחתיכה לזביחה נמי ליבעי ואי לא בעינן כוונה לזביחה משום דע"כ צריך אתה להוציאו ממשמעותיה כדלעיל א"כ לחתיכה נמי לא ליבעי וק"ל:

    בתוס' ד"ה גזרה משום חרדלית וכו' ובחנם פי' כן דאפי' יש כמה סאין כו'. והא דקי"ל דהניצוק והקטפרס אינו חיבור לא לענין שאסור לטבול בניצוק וקטפרס אתמר דבלא טעם שאינו חיבור אסור לטבול בו אלא לענין חיבור שני מקומות וניצוק וקטפרס ביניהם אתמר שאין אותו ניצוק וקטפרס מחברם וליתר דיני חיבור שני דברים ע"י ניצוק כגון לענין המערה יין לכלי שיש בו יין נסך ולשאר דינין:

    ד"ה דתנן מטבילין בראשין כו' מה צריך לאשמועינן תרי זמני ר"ל למה לי דהיא דגל שנתלש הא כבר שמעינן מההיא דתנן מטבילין בראשין וכו' דבראשין מותר לטבול ובכיפין אסור ולא גזרינן ראשין אטו כיפין דהא קתני מטבילין בראשין:

    בא"ד ושמא דהיא דמטבילין בראשין איירי מדאורייתא וכו' רצו לומר אבל מדרבנן ה"א דאסור לטבול אפי' בראשין משום גזירה אטו כיפין להכי תני ההיא דגל שנתלש לאשמועינן דאפילו מדרבנן מטבילין בראשין ולא גזרינן:

    ד"ה ופירות ה"ה בכי יותן וכו' והא דאמר בפ"ק דפסחים וכו' חד בתלושין וחד במחוברין. פי' כשהמים מחוברין בקרקע ר"ל בעודן בנהר ותלושין היינו כשנשאבו והן בתוך הכלי א"כ משמע דבעודן הפירות במים דמחוברים בקרקע מתכשרים היינו כשנפלו וכו' רצה לומר דמתכשרין לאחר שהעלם ואעפ"כ קרוים מחוברים כיון שנדבקו המים בפירות בשעה שהיו מחוברים בנהר:

    ד"ה הוא סבר דיחוי קא מדחי ליה וכו' והלא כבר דקדק זה מן המשנה דקתני ידיו טהורות. ר"ל וא"כ ש"מ דלחולין לא בעי כוונה וא"כ על כרחינו צריכים אנו לפרש הא דקתני טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל היינו כאילו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין:

    בא"ד ואכתי תקשה ליה משנה דמסכת מכשירין ר"ל ההיא דקתני ידיו טהורות אם כן שמעינן בהדיא מאותה סתם דלטבילת חולין לא בעי כוונה ור"י ס"ל הלכה כסתם משנה וא"כ תקשה לר"י מטבילה אטבילה אלא טבילת ידים שאני:

    ד"ה נהי דלא בעינן כוונה לזביחה פירוש להתירה בזביחה וכו' נתבאר לעיל בדברינו:

    Maharam on Chullin 31b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף ל״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־363 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״וכלים דומיא דאדם, מה אדם דבעינן כוונה,…״

    2. קטע 26 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא, ביושב ומצפה, מאי למימרא?…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״מהו דתימא: ליגזר משום חרדלית של גשמים,…״

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״ומנא תימרא דלא מטבלינן בכיפין? דתנן: מטבילין…״

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״אלא חולין דלא בעי כוונה מיהא מנלן?…״

    6. קטע 68 מילים

      נפתחת ב״ואם בשביל שיודחו ידיו טהורות, ופירות בכי…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״איתיביה רבא לרב נחמן: טבל לחולין והוחזק…״

      חכמים: רב נחמן, רבא.

    8. קטע 87 מילים

      נפתחת ב״הכי קאמר: אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר.…״

    9. קטע 913 מילים

      נפתחת ב״איתיביה: טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל.…״

    10. קטע 1025 מילים

      נפתחת ב״לא, כאילו לא טבל למעשר, אבל טבל…״

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי לרב יוסף: לימא תיהוי…״

      חכמים: רב יוסף, רבי יוחנן, אביי.

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבי יוחנן הוא דאמר כרבי יונתן…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי יונתן.

    13. קטע 1326 מילים

      נפתחת ב״דתניא: רבי יונתן בן יוסף אומר: (ויקרא…״

      חכמים: רבי יונתן.

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״אי מה להלן בעינן דעת כהן, אף…״

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב שימי בר אשי: ומי…״

      חכמים: רב שימי בר אשי, רבי יוחנן.

    16. קטע 1631 מילים

      נפתחת ב״ותנן: נפלה סכין ושחטה, אע"פ ששחטה כדרכה…״

      חכמים: רבי נתן, רבא.

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״בשחיטה, אפילו רבי יונתן בן יוסף מדגלי…״

      חכמים: רבי יונתן.

    18. קטע 188 מילים

      נפתחת ב״ורבנן, נהי דלא בעינן כוונה לזביחה, לחתיכה…״

    19. קטע 1932 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: בהא זכנהו רבי נתן לרבנן,…״

      חכמים: רבי נתן, רבא.

    20. קטע 2014 מילים

      נפתחת ב״היכי דמי נדה שנאנסה וטבלה? אילימא דאנסה…״

    21. קטע 2118 מילים

      נפתחת ב״ועוד, בתרומה נמי אכלה, דתנן: החרשת, והשוטה,…״

    22. קטע 2210 מילים

      נפתחת ב״א"ר פפא: לר' נתן, שנפלה מן הגשר,…״

    23. קטע 2311 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: שחט פרה ושחט בהמה אחרת…״

      חכמים: רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף ל״א ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026