מטמא בזיבה — אם יצא ממנו זוב:
ואי ס"ד יש בו משום ריסוקי אברים — הרי חולה הוא וזו אחד משבעה דרכים שהזב נבדק בהן דזב אינו מטמא באונס דכתיב (ויקרא טו) זב מבשרו שיהא בשרו כמות שהוא שלם ולא באונס:
דרך דופן — ע"י סם ובין הוא ובין אמו חיין ואין לומר שלאחר שמתה אמו הוציאוהו דקיי"ל במסכת נדה (דף מד.) הוא מיית ברישא:
עגל שנולד בי"ט — אין כאן משום מוקצה שהרי מוכן היה אגב אמו ושוחטין אותו בו ביום. אלמא משום ריסוקי אברים נמי לית ביה:
ושוין — תנאי דפליגי במסכת ביצה (דף כו:) גבי בכור שנולד בו מום בי"ט ושוין דאפילו האוסר בנולד בו ביום מום משום דמוקצה היה בין השמשות מחמת איסור קדשים בחוץ אבל אם נולד היום ומומו עמו מוכן הוא שלא נאסר מעולם דהא במעי אמו היה מוכן אגב אמו ומותר דבכור אינו קדוש עד שיולד וכשנולד הרי מומו עמו וראוי לישחט בחוץ:
דרך דופן מי קדיש — בבכורה דבעינן מום לישחט במדינה:
מודה ר"ש — אע"ג דפליג במסכת נדה (דף מ.) גבי יוצא דופן ואמר הרי הוא כילוד ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה התם הוא דאיתרבאי מואם נקבה תלד לרבות יוצא דופן אבל לענין קדשים מודה שאינו קדוש דכתיב כי יולד פרט ליוצא דופן (לעיל חולין דף לח:):
הכא במאי עסקינן — הא דקתני מותר בו ביום ולא חייש לריסוק אברים:
כגון שהפריס ע"ג קרקע — ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת:
בית המטבחים — כשמפילין אותו לארץ לשוחטו אפילו ממקום גבוה:
דנפל — בבית המטבחים:
קל גניחותיה — כמו (ב"ק דף פ.) גונח מלבו פלינדרי"ש בלע"ז. שנשמע קול יללתו כשנפל:
מנא לך הא — דלא חיישת לריסוק:
צפרניו נועץ — כשהוא שוהה ליפול כל שעה הוא מתחזק בצפורניו עד שאינו נופל מגובה:
עמדה — אמתניתין קאי שנפלה מן הגג ועמדה ולא הלכה אינה צריכה שהייה מעת לעת:
אבל בדיקה בעיא — בחוט השדרה ובשבירת רוב צלעות ובעקירת חוליא. והיכא דלא עמדה אפילו בדקנוה ונמצאת שלמה טרפה משום החבט שנתפרקו פרקיה וחוליותיה ואם הלכה אפילו בדיקה לא בעיא:
אע"ג דלא עמדה — ואינה צריכה שהייה מעת לעת:
ננערה לעמוד אע"פ — שלא פשטה ידה אלא נתחזקה ורצתה לעמוד:
היכא דנפלה מן הגג — בלא ידעה דאי ידעה הא אמרינן דאמדה נפשה:
כנגד בני מעיין — שמא נקרע רוב החיצונה או ניקבו הדקין:
כנגד כל החלל — משום שבירת רוב צלעות או עקירת חוליות:
סימנין מאי — מי בעי בדיקה שמא נעקרו:
עוף שנחבט — ונפל על כרחו על פני הנהר ואיכא למיחש לריסוק:
כיון ששט מלא קומתו — הוה ליה כהליכה שאינה צריכה בדיקה:
ואי מיא דקיימי — כגון אגמים:
לית לן בה — דאפילו מלמעלה למטה שפיר דמי:
ואי שדי ציבי — ואם היו קסמי עצים מושלכין בנהר:
וקדמיה — איהו לציבי מלמעלה למטה אפילו במיא דלא קיימי שרי דכיון דקדמיה איהו לציבי איהו דקא שט:
גלימא — פרוש על גבי יתדות באויר:
ומתיח — שפיר ונפל עוף עליו:
חיישינן — לריסוק ובעי שהייה דכיון דמתיח שפיר קשה הוא:
עוף ומעופף — ואם כפולה הטלית ואפילו מתוחה:
לא חיישינן — דאינה נמתחת יפה:
איזלא — עוף שנפל ברשת הפרושה באויר:
אי מיקרבי קיטרי — קשרי החוטין שבהם סמוכין זה לזה תמיד:
חיישינן — שמא הקשרים רסקוהו:
כיתנא דעביד בטוני — פשתן העשוי חבילות חבילות:
חיישינן — שהרי קשה הוא:
דהאי גיסא ודהאי גיסא — אם נפל על צדי החבילה מכאן ומכאן בהשמטה:
לא חיישינן — דכי מטי עלייהו משתריק ומשתמיט ולא מלקי ליה:
אסורייתא — חבילות של קנים:
כיתנא דדייק (ונפיץ) — חבוט בטוד"ה בלע"ז:
ונפיץ — אשקוש"א:
לא חיישינן — אם שטוח על גבי קרקע ונופל עוף עליו:
דייק ולא נפיץ — שברי הגבעולין מלקין העוף:
דעביד ביזרי — פופיד"ש אפילו דייק ונפיץ חיישינן משום קטרי דאית ביה:
דקתא — נעורת שברי גבעולין הננערין מן הפשתים כשמנפצין אותו:
חיישינן — אם נפל עוף עליהן:
דקדקתא — דקה מן הדקה וגם היא נעורת:
לא חיישינן — אם יש ממנה כרי על גבי קרקע ונופל עוף עליהן לא חיישינן לפי שהיא רכה:
נברא — סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכל זמן שלא נעשה רצועות הוא קשה:
תימחתא — לאחר שחלקוהו לרצועות להאי נברא כמו שעושין לקליפת עץ הקרוי טי"ל:
קיטמא נהילא — מרוקד בנפה נכבש ונעשה קשה:
לא נהילא — אינו נכבש וכל שעה הוא טפוף ואינו קשה:
