צריכה אני — לחילול:
בין שאמרה אין צריכה אני — וחברותיה אומרות שהיא צריכה מחללין:
באגפיה — בזרועותיה שאינה יכולה להלך:
חיה ג' ימים וז' ימים ול' יום — הוזכרו בה לחילוק הלכות חילול שבת ל' מז' עד השלמת ל' וכן ז' מג' עד השלמת ז':
כל צרכי חולה — והא חיה עד ל' יום סתמא חולה היא:
דבר שאין בו סכנה — חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה:
אומר לארמאי ועושה — אבל דבר שיש בו סכנה ישראל עצמו עושה לו:
לטבילה — עד ל' יום לא תטבול מפני הצינה:
שאין בעלה עמה — והיא טובלת לטהרות:
בעלה מחממה — לאחר טבילה בתשמיש והגוף מתחמם מן הגוף:
מדורה — היסק גדול:
הקיז דם — וכ"ש חולה:
צלחו ליה תכתקא דשאגא — לא מצאו עצים מוכנים להיסק ביום הקזה וצוה ובקעו כסא של תדהר שהוא מעולה בדמים:
פתורא דיונה — מין ארז הוא ורבינו הלוי אמר בוי"ש:
רבא צלחו ליה שרשיפא — ספסל:
ויקח מנעלים — שאין לך ביזוי מן המהלך יחף בשוק:
(מאי) צרכי סעודה — (צרכי) סעודת הקזה:
ביומא דמלתא — דהקזה:
דטחלי — טחול סומקא חלף סומקא:
עד דנפיק תיהי — הריח:
מאוניה — מאזניו מריחין היין:
עד דקפי טחליה — טחול שלו צף ביין:
מריבדא דכוסילתא — נקבי כלי האומן שבבשרו פלימ"א:
בר תלתא טרפי — בן ג' שנים שטענה אמו משנקלט ג' עלין חדשין:
לרבנן — לתלמידיו:
אמרו נחמן איקלע לגבן — הרבו בסעודה כאילו אני סועד אצלכם:
בר מההיא ערמה — דמפרש ואזיל:
ולא אפשר ליה — לקנות יין:
לשקול זוזא מכא — זוז רע ופחות שאינו יוצא בהוצאה:
וליזיל לשב חנותא — ודרך הלוקחים לטועמו תחלה שיהא טוב ויטעום וכשיתן לו הזוז והחנווני ימצאנו רע ולא יקבלנו והוא ילך לחנות אחרת ויעשה כן:
ואי לא — דאין לו זוז רע:
ולישוף משחא בצידעיה — ברקתו והתמרים והשומן מחממין אותו:
בישא מי הוה טבא — חום השמש שהוא קשה לאדם כלום מטיב לו:
היכא דכריך זיקא — אינדרו"ן שיש בו חלונות והרוח נכנסת בהם נכרכת ומתגלגלת באינדרו"ן:
דילמא שפי ליה אומנא — מריקו מדמו כמו השופה יין לחבירו (ב"מ דף ס.):
ומוקי ליה ארביעתא — לא הניח בו דם אלא כדי חייו דהיינו רביעית והדר אתי ליה זיקא ושייף ליה מדם הנותר בגופו ומחסרו משיעורו ומסתכן:
שב לביני ואריחא — עובי החומה ז' לבינים מוטלין לרחבן זה אצל זה דכל לבינה ג"ט ואריחא אריח חצי לבינה טפח ומחצה:
ארגיש בנפשיה — הרגיש בעצמו שהוא נחלש:
חסר חד אריחא — החומה היתה חסירה מעוביה אריח:
