נוטל את הכיסוי — אלמא בהנך דטמן נמי קאסר לטלטולי אלא על ידי כיסוי:
יחדן להטמנה — לעולם:
רבינא אומר — לעולם כדקאמר רבא אם טמן בהן מותר לטלטל דכמאן דיחדן להכי דמו ורבא לאו אמתניתין קאי דמתניתין בגיזין של הפתק דודאי עתיד להחזירן משם ולא יחדן לכך:
הפתק — מערכה גדולה שעורכין ומושיבין להקצותן לסחורה שקורין ט"ש בין של בגדים בין של צמר בין של חגבים ובשר מלוח:
חריות — ענפים קשים כעץ משהוקשו שדראות של לולבין ונפלו עלין שלהן קרי להן חריות:
שגדרן — כל (לקיטת) [קציצת] תמרים קרי גדירה:
צריך לקשר — לקשרם יחד מבעוד יום להוכיח שלישיבה עומדים ואם לא קשרם יחד אסור לטלטלן למחר דלא הוי יחוד במחשבה:
ורב אסי אמר ישב — עליהן מבעוד יום:
ואע"פ שלא חישב — עליהן לישב למחר גלי דעתיה דלישיבה קיימי:
פקורין — פשתן סרוק שנותנין על המכה:
בציפא — צמר מנופץ הניתן על המכה:
בזמן שצבען בשמן — גלי דעתיה דלמכה קיימי להניחן עליה בשבת דלאו לרפואה נינהו אלא שלא ישרטו מלבושיו את מכתו והוה ליה כמלבוש דעלמא אבל לא צבען בשמן דלאו מלבוש נינהו הוה ליה משאוי ואין יוצאין בו לר"ה:
ואם יצא בהן כו' — היינו כרב אסי דאמר ישב אע"פ שלא קשר ולא חישב:
אף אנן נמי תנינא — כרב אסי:
קש — סתמיה לטינא קאי ללבנים או להסקה ומוקצה הוא ואם היה נתון על המטה ולא לשכב עליו ובא בשבת לשכב עליו והוצרך לנענעו ולשוטחו לשכיבה שלא יהא צבור וקשה:
לא ינענעו בידו — שאסור לטלטלו:
אבל מנענעו בגופו — כלאחר יד:
או שהיה עליו כר או סדין — ששכב עליו מבעוד יום ואע"פ שלא יחדו לכך ולא חישב עליו דהיינו כרב אסי:
ומאן תנא — דלעיל דאמר צריך לקשור ופליג אדרבן שמעון:
ולא ידענא — זעירי קאמר לה:
דטרידי — ולא יכלו לקשור מבעוד יום והתם הוא דשרי בלא קישור אבל בעלמא לא:
מכניס מלא קופתו עפר — לכסות בו צואה ורוק ומערה העפר בביתו לארץ ונוטלו תמיד לכל צרכיו:
והוא שייחד לו קרן זוית — דהוי כמוכן ועומד לכך אבל נתנו באמצע ביתו למדרס רגלים הרי הוא בטל לגבי קרקעית הבית ומוקצה ואסור:
כרבן שמעון — דשרי במחשבה בעלמא שאין מעשה מוכיח שעומד לעשות צרכיו:
דבר מעביד מעשה — שבן מעשה הוא שיכול לעשות בו מעשה הוכחה:
לימא כתנאי — הא דרב יהודה במידי דלאו בר מעשה:
חפין — משפשפין את הכלים בשבת לצחצחן:
חוץ מכלי כסף בגרתקון — כמין עפר שגדל בחביות של יין וקורין לו אלו"ם והוא עיקר תקון כלי כסף וגורר אותו שהכסף רך והוא ממחק שהוא אב מלאכה:
אבל נתר וחול מותר — דלא גריר ליה לכסף:
מאי לאו — הא דתניא אסור לאו משום דגריר ליה אלא משום מוקצה קאסר ליה ותנא דשרי כגון שהכניס מלא קופתו לכך ועירה על גבי קרקע ומאן דאסר קסבר בעינן מעשה וזה לא יכול:
לא דכולי עלמא — במידי דלאו בר מעשה לא בעינן מעשה דאית להו הא דרב יהודה וטעמא מאן דאסר דזימנין דגריר ואף על גב דלא מיכוין לגרור אסור כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ומאן דשרי כר"ש ומיהו גרתקון אסור דודאי גריר ומודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות:
לא יחוף בהן — בנתר וחול שערו בשבת מפני שמשירו:
