בוני התלמוד

    מסכת שבת דף פ״ט עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    קנאה יש ביניכםשאתם באים על ידה לידי רציחה:

    מסר לולמדו:

    באדם בשכרשחרפוך וקראוך אדם נוצר מאדמה לשון שפלות:

    מסר לו סודולהקטיר מחתות קטורת בשעת מגפה ולעמוד בין המתים ובין החיים:

    ואי לאו דאמר ליהמלאך המות:

    מנא ידעהלא בתורה לא נכתב:

    בדאי אתהבתמיה:

    קושר כתריםכגון הנך דאמרי' בפרק הבונה (שבת דף קד.) תגא דקו"ף לגבי רי"ש וכן שעטנ"ז ג"ץ שצריכין כל אות ג' זיונים כדאמרינן (במנחות דף כט:) ראש הזיי"ן נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט וכן ראש השי"ן השמאלי וכן כל ראשי שבע אותיות הללו בכל מקום שהן:

    אין שלוםאין דרך ליתן שלום:

    בעירךבמקומך:

    לעזרנילומר תצלח מלאכתך:

    מידבעליה אחרת אמר לו יגדל נא כח ה':

    כשעלה משהלהר אמר להם לסוף מ' יום אני בא בתוך שש שעות הם סבורים שאותו יום שעלה בו מן המנין הוה והוא אמר להם מ' יום שלימים יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי בז' בסיון עלה נמצא יום מ' י"ז בתמוז היה בי"ו בא שטן ועירבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה דמות ענן וערפל וערבוביא לומר ודאי מת משה שהרי באו כבר שש ולא בא ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות לאחר חצות שהרי לא ירד משה עד יום המחרת שנאמר וישכימו ממחרת וגו':

    בא השטןהוא יצר הרע המחטיא את האדם הוא העולה ומסטין [והאומר] דהוא מדת הדין אין הגון בעיני:

    באו שששקבע לכם:

    שנאה לעכו"םשלא קבלו בו תורה:

    רישוי: CC0

    שבת 89 עמוד א

    1עבודת גלולים שוב: מה כתיב בה? ״זכור את יום השבת לקדשו״ כלום אתם עושים מלאכה, שאתם צריכין שבות? שוב: מה כתיב בה? ״לא תשא״ משא ומתן יש ביניכם? שוב: מה כתיב בה? ״כבד את אביך ואת אמך״ אב ואם יש לכם? שוב: מה כתיב בה? ״לא תרצח״, ״לא תנאף״, ״לא תגנוב קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקב"ה שנאמר: ״(תהלים ח״, י) ״ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'״, ואילו ״תנה הודך על השמים לא כתיב.

    2מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר: ״(תהלים סח״, יט) ״עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם״ בשכר שקראוך ״אדם״, לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר: ״(במדבר יז״, יב) ״ויתן את הקטורת ויכפר על העם״, ואומר: ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו' אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע?

    3וא"ר יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו: רבונו של עולם, תורה היכן היא? אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ, אמר לה: תורה היכן היא? אמרה לו: (איוב כח כג) אלהים הבין דרכה וגו'. הלך אצל ים ואמר לו: אין עמדי הלך אצל תהום א"ל אין בי שנאמר ״(איוב כח״, יד) תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקב"ה רבש"ע חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה אמר לו לך אצל בן עמרם׃

    4הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה א"ל הקב"ה למשה משה בדאי אתה אמר לפניו רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי אמר לו הקב"ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר ״(מלאכי ג״, כב) זכרו תורת משה עבדי וגו':

    5וא"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות אמר לו משה אין שלום בעירך אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו א"ל היה לך לעזרני מיד אמר לו (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת׃

    6(אמר) ר' יהושע בן לוי מ"ד (שמות לב, א) וירא העם כי בושש משה אל תקרי בושש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם אמר להן משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום אמר להן באו שש ולא השגיחו עליו; מת ולא השגיחו עליו; הראה להן דמות מטתו והיינו דקאמרי ליה לאהרן (שמות לב, א) כי זה משה האיש וגו':

    7א"ל ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני א"ל הר שנעשו בו נסים לישראל הר ניסאי מיבעי ליה אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל הר סימנאי מיבעי ליה א"ל מ"ט לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה ברי' דרב הונא דאמרי תרווייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו; והיינו דאמר ר' יוסי בר' חנינא ה' שמות יש לו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו מדבר פארן׃

    תוספות

    תורה היכן היאוא"ת וכי שטן לא היה יודע מתן תורה וי"ל דאמרינן במדרש לפניו ילך דבר שטרדו הקב"ה למלאך המות בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ' יום בעגל אתה נותן להם התורה והוא שטן והוא מלאך המות כדאמרי' בפ"ק דב"ב (דף טז.) ואמרי' נמי בסנהדרין (דף כו:) תושי' שניתנה בחשאי מפני השטן:

    לסוף מ' יום אני באפירש בקונטרס דאותו יום שעלה בו אינו מן המנין והוא היה אומר להם מ' יום שלימים יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי ז' בסיון עלה נמצא יום מ' היה בי"ז בתמוז ואין נראה לר"י בן רבינו מאיר דבהדיא משמע בפ"ק דיומא (דף ד.) דיום עלייה מן המנין דקאמר התם בשלמא לר"ע משכחת להו דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות כ"ד דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ' יומין ובשיבסר בתמוז נחת אלמא חשיב יום עלייה ואיכא מ' יום ומ' לילה כשתחשוב לילה שאחר היום ועוד אם לא תחשוב יום עלייה. לא ישלמו מ' ימים אחרונים עד אחר יום הכפורים ושלמו ביוה"כ שאז א"ל הקב"ה למשה סלחתי כדברך גם מה שפרש"י בפרשת כי תשא שבי"ט בתמוז עלה קשה לר"י שאז לא תמצא ששלמו מ' ימים אחרונים ביום הכיפורים:

    מדבר ציןקשה לר"י דע"כ מדבר צין לאו היינו מדבר פארן דמדבר צין בתחילת דרומה של ארץ ישראל כדכתיב באלה מסעי והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום וכתיב ונסב לכם הגבול מנגב וגו' והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע וקדש ברנע היינו פארן דכתיב בשילוח מרגלים וישלח אותם משה ממדבר פארן ובספר (יהושע י״ד:ז׳) כתיב שאמר כלב בשלוח אותי משה מקדש ברנע לרגל את הארץ וכן באלה הדברים כתיב ונבא עד קדש ברנע ומפרש מיד שלוח מרגלים ועוד דכמה מסעות היו ממדבר פארן עד מדבר צין דבסוף בהעלותך כתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ובאלה מסעי כתיב ויסעו העם מחצרות ויחנו ברתמה א"כ רתמה היינו פארן וחשיב כמה מסעות עד מדבר צין וכן בין פארן לסיני מהלך י"א יום דכתיב אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע א"כ מדבר צין ופארן וסיני לאו הכל אחד ואור"י דהכל מדב' אחד וגדול היה דע"כ סיני היינו פארן דכתי' הופיע מהר פארן ובפרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח.) דרשינן מפארן הופיע ממונן לישראל גבי שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור ול"ג בריש מסכת ע"ז (דף ב:) מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן דהוה משמע דפארן היא אומה אחרת כמו שעיר אלא גרס מאי בעי בשעיר ומאי בעי בתימן וסיני נמי היינו מדבר צין דכתיב מדבר צין היא קדש וסיני איקרי קדש דכתיב בספר (תהילים כ״ט:ח׳) קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש משמע דהיינו בשעת מתן תורה ומיהו קשה לר"י דהא מדבר קדמות היה מזרחה של ארץ ישראל כדכתיב (דברים ב׳:כ״ו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון וגו' שהיתה במזרח של א"י דכתיב (שם ד) בעבר הירדן מזרחה שמש ומדבר צין ופארן היינו בדרומה כמו שמשמע בפסוקים שהבאתי ואיך יתכן דמדבר קדמות היינו מדבר סיני:

    רישוי: CC0

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' קנאה יש ביניכםעי' ברש"י בחומש בראשית א כ"ו וברא"ם שם:

    שם מיד הודו לו להקב"העי' תורת חיים סנהדרין דף עא ד"ה ולמה נכתבו:

    שם כלום יש עבד שנותן שלוםעי' מהרש"א בח"א רפ"ד דברכות. וקושייתו ותירוצו בתוס' ב"ק עג ע"ב ד"ה כדי:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף פ״ט עמוד א׳

    מסכת שבת דף פ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 7 קטעים ממוספרים, כ־498 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    קנאה יש ביניכם שאתם באים על ידה לידי רציחה:

    מסר לו למדו:

    באדם בשכר שחרפוך וקראוך אדם נוצר מאדמה לשון שפלות:

    מסר לו סודו להקטיר מחתות קטורת בשעת מגפה ולעמוד בין המתים ובין החיים:

    ואי לאו דאמר ליה מלאך המות:

    מנא ידע הלא בתורה לא נכתב:

    בדאי אתה בתמיה:

    קושר כתרים כגון הנך דאמרי' בפרק הבונה (שבת דף קד.) תגא דקו"ף לגבי רי"ש וכן שעטנ"ז ג"ץ שצריכין כל אות ג' זיונים כדאמרינן (במנחות דף כט:) ראש הזיי"ן נמתח לימין ולשמאל בגגו מעט וכן ראש השי"ן השמאלי וכן כל ראשי שבע אותיות הללו בכל מקום שהן:

    ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 89a · Sefaria · CC0

    תוספות

    תורה היכן היא וא"ת וכי שטן לא היה יודע מתן תורה וי"ל דאמרינן במדרש לפניו ילך דבר שטרדו הקב"ה למלאך המות בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ' יום בעגל אתה נותן להם התורה והוא שטן והוא מלאך המות כדאמרי' בפ"ק דב"ב (דף טז.) ואמרי' נמי בסנהדרין (דף כו:) תושי' שניתנה בחשאי מפני השטן:

    לסוף מ' יום אני בא פירש בקונטרס דאותו יום שעלה בו אינו מן המנין והוא היה אומר להם מ' יום שלימים יום ולילו עמו ויום עלייתו אין לילו עמו שהרי ז' בסיון עלה נמצא יום מ' היה בי"ז בתמוז ואין נראה לר"י בן רבינו מאיר דבהדיא משמע בפ"ק דיומא (דף ד.) דיום עלייה מן המנין דקאמר התם בשלמא לר"ע משכחת להו דבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות כ"ד דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ' יומין ובשיבסר בתמוז נחת אלמא חשיב יום עלייה ואיכא מ' יום ומ' לילה כשתחשוב לילה שאחר היום ועוד אם לא תחשוב יום עלייה. לא ישלמו מ' ימים אחרונים עד אחר יום הכפורים ושלמו ביוה"כ שאז א"ל הקב"ה למשה סלחתי כדברך גם מה שפרש"י בפרשת כי תשא שבי"ט בתמוז עלה קשה לר"י שאז לא תמצא ששלמו מ' ימים אחרונים ביום הכיפורים:

    מדבר צין קשה לר"י דע"כ מדבר צין לאו היינו מדבר פארן דמדבר צין בתחילת דרומה של ארץ ישראל כדכתיב באלה מסעי והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום וכתיב ונסב לכם הגבול מנגב וגו' והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע וקדש ברנע היינו פארן דכתיב בשילוח מרגלים וישלח אותם משה ממדבר פארן ובספר (יהושע י״ד:ז׳) כתיב שאמר כלב בשלוח אותי משה מקדש ברנע לרגל את הארץ וכן באלה הדברים כתיב ונבא עד קדש ברנע ומפרש מיד שלוח מרגלים ועוד דכמה מסעות היו ממדבר פארן עד מדבר צין דבסוף בהעלותך כתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן ובאלה מסעי כתיב ויסעו העם מחצרות ויחנו ברתמה א"כ רתמה היינו פארן וחשיב כמה מסעות עד מדבר צין וכן בין פארן לסיני מהלך י"א יום דכתיב אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע א"כ מדבר צין ופארן וסיני לאו הכל אחד ואור"י דהכל מדב' אחד וגדול היה דע"כ סיני היינו פארן דכתי' הופיע מהר פארן ובפרק שור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח.) דרשינן מפארן הופיע ממונן לישראל גבי שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור ול"ג בריש מסכת ע"ז (דף ב:) מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן דהוה משמע דפארן היא אומה אחרת כמו שעיר אלא גרס מאי בעי בשעיר ומאי בעי בתימן וסיני נמי היינו מדבר צין דכתיב מדבר צין היא קדש וסיני איקרי קדש דכתיב בספר (תהילים כ״ט:ח׳) קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש משמע דהיינו בשעת מתן תורה ומיהו קשה לר"י דהא מדבר קדמות היה מזרחה של ארץ ישראל כדכתיב (דברים ב׳:כ״ו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון וגו' שהיתה במזרח של א"י דכתיב (שם ד) בעבר הירדן מזרחה שמש ומדבר צין ופארן היינו בדרומה כמו שמשמע בפסוקים שהבאתי ואיך יתכן דמדבר קדמות היינו מדבר סיני:

    Tosafot on Shabbat 89a · Sefaria · CC0

    גליון הש"ס

    גמ' קנאה יש ביניכם עי' ברש"י בחומש בראשית א כ"ו וברא"ם שם:

    שם מיד הודו לו להקב"ה עי' תורת חיים סנהדרין דף עא ד"ה ולמה נכתבו:

    שם כלום יש עבד שנותן שלום עי' מהרש"א בח"א רפ"ד דברכות. וקושייתו ותירוצו בתוס' ב"ק עג ע"ב ד"ה כדי:

    Gilyon HaShas on Shabbat 89a · Sefaria

    בן יהוידע

    אִי לָאו דְּאָמַר לֵיהּ, מְנָא הֲוָה יָדַע פירש רש"י דבתורה לא נכתב, ודבר זה יפלא אטו כל מה שידע משה רבינו ע"ה ולמד מפי הגבורה נכתב בתורה? והלא ודאי יש כמה אלפים ורבבות דברים שקבל מהקב"ה ולא נתפרשו בתורה! ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל והובא ברש"י פרשת קרח בפסוק (במדבר יז, יג) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים, דאמר לו מלאך המות אני שלוחו של הקב"ה ואתה שלוחו של משה וכו' עיין שם. וקשא כיון דמשה רבינו ע"ה צוה אותו בדבר השם יתברך לעשות כך, אם כן גם אהרן נעשה שלוחו של הקב"ה, על כן מוכרח לומר כי דבר זה מלאך לימדו למשה רבינו ע"ה! ולכן אחר שיודיע שהוא לימד אותו דבר למשה רבינו ע"ה, לכך דן בדעתו כי הקב"ה לא אמר למשה רבינו ע"ה שיאמר לאהרן לעשות דבר זה, אלא משה רבינו ע"ה אחר שידע סגולה זו ממנו הוא צוה את אהרן לעשות כן להציל את ישראל, ונמצא אהרן הוא שלוחו של משה רבינו ע"ה ולאו שלוחו של הקב"ה! וזה שאמר אִי לָאו דמלאך המות הוא דְּאָמַר למשה רבינו ע"ה סגולה זו, מְנָא יָדַע מלאך המות דאהרן שלוחו של משה הוא, והלא מסתמא הקב"ה אמר דבר זה למשה רבינו ע"ה שיאמר לאהרן לעשותו? והוה ליה אהרן שלוחו של הקב"ה! ועוד נראה לי בס"ד מאחר שהקב"ה הפקיד את מלאך המות על המיתה, שורת הדין מחייבת שלא יגלה דבר לשום נברא אשר בו יוכל האדם להפריע מעשה מלאך המות בענין המיתה, וכמו שכתבו המפרשים בטעם הגזרה שגזר השם יתברך לבלתי יגלה לשום אדם יום המיתה שלו, וכמו שאמר הקב"ה לדוד המלך ע"ה כאשר בקש ממנו על זאת, וזה שאמר הש"ס כאן אִי לָאו שהוא בעצמו גילה למשה רבינו ע"ה סגולה זו המצלת מן המות מְנָא יָדַע משה רבינו ע"ה? כי מסתמא הקב"ה לא גילה לו דבר זה שבו נדחה שליטת מלאך המות, אם לא שהוא בעצמו גילה לו מקודם.

    תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמַר לֵיהּ נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ. הדקדוק ידוע איך לא ידע השטן במתן תורה? ועוד למה לא אמר לו הקב"ה בפירוש נְתַתִּיהָ לְבֶּן עַמְרָם? ועוד מאי סלקא דעתך דשטן שהלך אצל אֶרֶץ וְיָם וּתְּהוֹם? ונראה לי בס"ד כי הוא בא לפני הקב"ה אחר ששבר משה רבינו ע"ה את הלוחות, שרצה לקטרג על שבירת הלוחות, וידוע כי כל התורה כולה נכללה בלוחות וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, ולזה תּוֹרָה הֵיכָן הִיא, כונתו על הלוחות דקרי להו 'תּוֹרָה' מפני כי כל התורה נכללה בהם, ורוצה בזה להגדיל המדורה, שהלוחות שהם כללות כל התורה היכן הם עתה? והקב"ה השיב לו נְתַתִּיהָ הלוחות לָאָרֶץ, כונתו על משה רבינו ע"ה, וקראו 'אָרֶץ' לומר שהוא עשה רצוני בשבירת הלוחות ואין עליו עון בזה, שידוע דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א, ו) למה נקראת ארץ שעשתה רצון קונה, ולכן כינהו בשם 'ארץ' וגם עוד שהוא עניו! והשטן לא הבין דבריו יתברך וחשב שנמסרו הלוחות לשר הארץ, והלך אצל שַׂר הָאָרֶץ, והשיב לו (איוב כח, כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וכו', ואתה לא הבנת דבריו יתברך היטב! אחר כך הלך אצל שַׂר שֶׁל יָם שישתתף עמו בקטרוג, לקטרג גם הוא על אשר עבר בים צרה זה פסל מיכה, כדי שהוא יקטרג מצד אחר בעבור העגל, והשיב לו (שם, יד) אֵין עִמָּדִי קטרוג לקטרג, והלך אחר כך אצל שַׂר הַתְּהוֹם להתחבר עמו בקטרוג, שהוא יקטרג על דבור לא תשא שעוברים עליו וגורמין שהתהום יעלה וישטוף העולם, אלא שהוא נמנע מפני שם הקדוש הכתוב על חרס ומונח עליו, ורצה שהוא יקטרג בזה ואז הוא יקטרג מצד העגל בדבור לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, והשיב לו 'לֹא בִי הִיא' זו המלאכה של הקטרוג אין בי, כי אין אני בעל קטגורים אלא זו היא מלאכתך וחלקך! אחר זה הלך אצל אֲבַדּוֹן וּמָוֶת, הם כוחות המונים בגיהנם שהם יקטרגו על כללות עונות של ישראל, וחשב דודאי יצטרפו עמו! והשיבו לו בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ של תורה שמצלת את ישראל מגיהנם, שהוא קל וחומר מסלמנדרא שהיא תולדת האש, ואם כן אנחנו אין לנו עסק עם ישראל, דמקום גיהנם אינו של ישראל אלא של עכו"ם שלא קבלו התורה ולכן אין לנו שליטה עליהם כדי לקטרג עמך! ואחר שלא מצא לו חבר חזר לנסעו מקדם, ובא לפני הקב"ה ואמר חִפַּשְׂתִּיהָ בְּכָל הָאָרֶץ, וְלֹא מְצָאתִיהָ! והשיב לא הבנת דברי באומרי נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ, רצוני לומר על בן עמרם שעשה רצוני, על כן לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם! ואז הָלַךְ אֵצֵל מֹשֶׁה רבינו ע"ה אָמַר לֵיהּ: תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיכָן הִיא? וגם כן כונתו בזה על הלוחות שנכללה כל התורה בהם.

    תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיכָן הִיא נראה לי בס"ד, חשב להכניס בו גסות הרוח חס וחלילה אולי יוכל ללכדו בזה, ולכן אמר לו שֶׁנָּתַן לְךָ שהיא ראויה לך שאתה עניו ולך לבדך היא ראויה! וחשב שבדברים האלה יתגאה חס וחלילה מצד שבח הענוה שמשבחו, והשיב לו וְכִי מָה אֲנִי, שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה? כלומר וְכִי אֲנִי עניו במדרגת מָה, שהוא גדר ענוה אמיתית כדי שאתה חושב שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא את הַתּוֹרָה? כי ידוע שהתורה נקראת 'חָכְמָה' שהוא 'כח מה' לרמוז מי שיש לו ענוה אמיתית שהיא במדרגת מה זה ראוי שתקרא התורה על שמו, ואני לא הגעתי למדרגה זו של 'מה' ונמצא עתה מחשבתו של שטן עלתה לו להפך, ורצה הקב"ה לפרסם ענוה של משה רבינו ע"ה, לכך אמר לו מֹשֶׁה בַּדַּאי אַתָּה כדי שישיב מה שהשיב.

    מֹשֶׁה בַּדַּאי קראו כן דרך חיבה ושעשוע, ונראה לי בס"ד רמז בזה, בַּדַּאי 'ד' אֲבִי' על פי מה שאמרו בגמרא דמגילה (דף יג.) בפסוק (דברי הימים א' ד, יח) אֲבִי גְדוֹר אֲבִי שׂוֹכוֹ אֲבִי זָנוֹחַ על משה רבינו ע"ה, ודרשו 'אֲבִי אֲבִי אֲבִי' אב בתורה, אב בחכמה, אב בנבואה. ועוד דרשו במדרש (ויקרא רבה א, ג) על אֲבִי זָנוֹחַ זה משה, שהיה אב למזניחים שהזניחם מעבודה זרה עיין שם. לפי זה נדרש בו ד' פעמים אֲבִי על מעלותיו, ולזה אמר לו בַּדַּאי אַתָּה רמז בזה על מעלותיו הנז' שהוא 'ד' אֲבִי'. או יובן בס"ד קראו בַּדַּאי 'אב יד' שהיה אב בכח היד שזכה לקבל הלוחות מיד ליד, וגם נקרא ספרא רבא דישראל, וכן דרשו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה א) במעלתו בפסוק (דברי הימים א' כד, ו) בֶן נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר, בן שנתנה לו תורה מיד ליד, הסופר שהיה סופרן של ישראל. ולזה אמר לו בַּדַּאי אַתָּה 'אב יד'. אי נמי נראה לי בס"ד דאיתא בירושלמי דשקלים פרק וא"ו (תענית פ"ד ה"ה) ר' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אוֹמֵר: הַלּוּחוֹת אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהָיָה מֹשֶׁה תּוֹפֵס בִּטְפָחַיִם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טְפָחַיִם, וּטְפָחַיִם רֶוַח בָּאֶמְצַע,, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחָטְפָן מִיָּדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְגָבַר יָּדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וַחֲטָפָן מִמֶּנּוּ, הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ בַּסּוֹף, לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, יְהֵא שְׁלָמָא עַל יָדָא דְּגָבַר עַל יַמִּינָא עד כאן. ולזה קראו בַּדַּאי 'אב יד'. ובודאי זה הכח גם כן היה נתון לו מהקב"ה כדי לזכותו ולשבחו אחר כך בזה, כי הקב"ה רוצה בזכותן של צדיקים ושבחן, על דרך שאמרו בגמרא (בבא מציעא דף נט) במאמר 'נצחוני בני' ולכן אמר לו הקב"ה הוֹאִיל וְמִעַטְתָּ עַצְמְךָ, תִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ, ששמו במילואו כזה מ" ם ש י"ן ה" א, אותיות המלוי הם 'מֵאַיִן' [101] והמה מספר ק"א שהוא מספר המפתח של זכירת התורה.

    בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת. הנה ידוע מדברי רבינו האר"י ז"ל שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה אותה שעה סוד התגין הנעשה על האותיות ככתוב בספר תורה. ונראה לי בס"ד הטעם שהראה לו דבר זה אותה שעה, והוא דידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי כ"ב אותיות התורה הם סוד הכלים למעלה ושבעה אותיות שעטנ"ז ג"ץ הם כנגד ז' כלים שנשברו ונסתלקו מהם ג' אורות, ולכן עושין עליהם ג' תגין על כל אות ואות. וששה אותיות בד"ק חי"ה הם ששה כלים שלא נסתלק מהם אלא רק אור אחד מן ג' אורות, ולכך עושין עליהם תג אחד בלבד, ונשאר תשעה אותיות שהם אוכ"ל מספר"ת והם כנגד כלים שלא נשברו ולא חסר מהם אפילו אור אחד, ולכן על אלו אין עושין תגין כלל הנזכר בעץ חיים. והנה ידוע ענין שבירת הכלים למעלה היה כדי לזכות את ישראל, כי על ידי כך הקב"ה שולח את נשמות ישראל לעשות תיקון לכל זה ויקבלו שכר, וידוע שאחר שיעשו ישראל תיקון לבחינת הכלים הנזכר יתעלו עילוי רב ממה שהיו קודם השבירה, ונמצא השבירה היתה לטובתם, משל לעושה עיסה מקמח אם ישברנה ויחזור ויתקן אותה תתעלה ותשביח יותר, ולכן אותה שעה הראה לו סוד התגין אשר על האותיות שהוא ענין שבירת הכלים, לרמוז לו כמו ששבירה זו היתה לטובה שמשבחים ממה שהיו בראשנה, כן קלקול ישראל בעגל שקלקלו בספירות הקודש למעלה יהיה לטובה, שאחר התיקון שיעשו ישראל ישבחו אותם הספירות והעולמות שנפגמו שבח יותר גדול ממה שהיו בראשנה קודם הקלקול. או יובן בס"ד הראה לו סוד התחברות אורות היצירה, שהם בחינת שם 'הוי"ה' הנקראים תגין, עם אורות העשיה הנקראים אותיות שה"ס [שהוא סוד] שם 'אדני' כי טנת"א ה"ס אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] וה"ס חבת"ם [חכמה, בינה, תפארת, מלכות], וידוע דחבור אורות שם הוי"ה עם אורות שם אדנ"י נקרא שלום, כמו שכתב הרב מהרש"ם ז"ל. וזה שאמר מְצָאוֹ שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, שהראה לו סוד חבור אורות שם הוי"ה, שהם בסוד 'כְּתָרִים' שהם התגין לאותיות, שהם אורות שם 'אדני'. ואמר לו אֵין שָׁלוֹם בְּעִירְךָ? רמז לו על סוד חבור הזה הנקרא שָׁלוֹם אם אין אתם עושין אותו בעולם התחתון, ורצה השם יתברך להשתעשע עמו בדברים אלו אף על פי שהכל גלוי לפניו יתברך. והשיב משה רבינו ע"ה כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ? כלומר מה אנחנו ומה חיינו שנוכל לעשות חבור זה של שלום על ידינו, דאיך אדם גשמי יוכל לעשות תיקון ופעולה במקום רוחני ועליון וקדוש?! אמר לו הקב"ה הָיָה לְךָ לְעָזְרֵנִי כלומר כונתי בדבר זה שאמרתי לך על מעשה עִירְךָ שהוא עולם הגשמי, שתהיו אתם עוזרים בתיקון האורות הרוחניים אשר למעלה בקדושה, על דרך מה שאמר הכתוב (תהלים סח, לה) תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים, וכן אמר (תהלים ס, יד) בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל, כי כך גזרה חכמתו יתברך לתת יכולת לתחתונים במעשיהם שיהיו עזר בתיקון המדות שבקדושה למעלה כדי לזכותם, ואז אמר לו (במדבר יד, יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כלומר דבר זה אי אפשר לאומרו, אך עתה הוא שדברת בכך וגזרת להיות כן, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (דברי הימים א' כט, יד) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. והנה רש"י פירש לְעָזְרֵנִי 'לומר תצלח מלאכתך' והדבר פשוט שלא אמר לו כן אלא כדי ללמד דעת לתחתונים על שורת דרך ארץ, ולכן אמר לו משה רבינו ע"ה (במדבר יד יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר, ותיבת 'לֵאמֹר' מוקשית? ובזה ניחא דרצונו לומר כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ ואמרת הָיָה לְעָזְרֵנִי ואין אתה צריך לכך חס וחלילה, אלא הוא כדי 'לֵאמֹר' לאחרים עצה זו ללמדם דבר זה בשורת הדרך ארץ, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל טעם כיוצא בזה באמירת (בראשית א, כו) נַעֲשֶׂה אָדָם.

    בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא קשא למה עשה חלוקות של היום על 'שֵׁשׁ' הוה ליה למימר בִּתְחִלַּת 'הַיּוֹם' אֲנִי בָּא כי הוא בהשכמה עלה ובהשכמה ירד? ונראה לי בס"ד דידוע חלוקת כ"ד שעות של הלילה והיום הם נחלקים על שש שש, והיינו שש שעות של תחלת הלילה הם ב"ן דב"ן, ושש של חצי הלילה הם מ"ה דב"ן לכך הם 'רחמים' ושש שעות ראשונות של היום הם מ"ה דמ"ה, ושש שעות אחרונות של היום הם ב"ן דמ"ה לכך הם 'דין'. ומשה רבינו ע"ה עלה וירד בשש שעות הראשונות שהם מ"ה דמ"ה שהם חסדים יותר ומעולים יותר, לכך עשה חלוקות של היום על שש ושש, ואמר להם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא, ונראה לי דבר זה נרמז בשמו שהוא כפול 'מֹשֶׁה מֹשֶׁה' ויהיה מזה אותיות 'שש מ"ה מ"ה' כלומר שש של מ"ה דמ"ה:

    בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם נראה לי בס"ד כל אדם מישראל נקרא 'עוֹלָם' כמה שאמרו בתיקונים על מאמר (מועד קטן דף כח.) ניחא לך דאחרביה לעלמא גבי רבי אלעזר בן פדת, ולזה אומר עִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם דעת כל איש ישראל שערבבו במבוכה זו, גם עִרְבֵּב אותיות 'עוֹלָם' לעשותם צירוף 'מועל' כי בעצתו מעלו מעל בה' לעבוד עבודה זרה, ואומרו להם 'בָּאוּ שֵׁשׁ' ובכתוב נאמר 'בֹשֵׁשׁ' הרי נחסר אות א', כי על ידי זה פגמו באחד שהוא מספר אות אלף. ומה שנאמר כאן דאמר לו השטן מֹשֶׁה רַבְּכֶם, הֵיכָן הוּא? אין הכונה שבא השטן בדמות אדם ודבר עמהם דברים אלה, אלא הענין הוא שהשטן נעשה יצר הרע בלב כל אחד ואחד מהם והעלה בלבבם דברים אלו לחשוב כך, אבל לא הועילו דברים אלו לעשות פעולה רעה, אלא עד שהראה להם דמיון כוזב שראו מטתו באויר, ועשה להם כמו המכשף האוחז את העינים.

    הַר שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל נראה לי בס"ד הם נִסִּים של התחייה, שהחיה אותם כמה פעמים, ועוד נס גדול שהיו יכולים לעמוד באותו מקום אשר נתרוקן ממנו האויר, ואין אדם יכול לעמוד רגע בלא אויר, והם היו עומדים בלא אויר כלל, וכמו שכתב מהר"י ז"ל על פסוק (שמות כ, טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, ועל זה מקשה 'הַר נִיסָאִי' מִיבָּעִי לֵיהּ! כי שורש 'נֵס' הנו"ן קודם הסמ"ך, מה שאין כן 'סִינַי' הסמ"ך קודם לנו"ן.

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Shabbat 89a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף פ״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־498 מילים ב־7 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 7 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 179 מילים

      נפתחת ב״עבודת גלולים שוב: מה כתיב בה? ״זכור…״

    2. קטע 256 מילים

      נפתחת ב״מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב…״

    3. קטע 388 מילים

      נפתחת ב״וא"ר יהושע בן לוי: בשעה שירד משה…״

    4. קטע 463 מילים

      נפתחת ב״הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן…״

    5. קטע 545 מילים

      נפתחת ב״וא"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה…״

    6. קטע 679 מילים

      נפתחת ב״(אמר) ר' יהושע בן לוי מ"ד (שמות…״

    7. קטע 788 מילים

      נפתחת ב״א"ל ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע…״

      חכמים: רב כהנא, רב פפא, רב הונא, רב יהושע, רב חסדא, רבה.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: שבת דף פ״ט ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026