יתד — נגר:
ותלה בה כלכלה — ונתן בה עירובו והוא נתכוון לשבות למטה תחת האילן:
למטה מי' טפחים — אם הכלכלה בתוך י' לארץ עירובו עירוב דהוא ועירובו ברה"ר אבל למעלה מי' וסתם כלכלה רחבה ארבעה הויא לה כלכלה רשות היחיד והוא נתכוין לשבות ברשות הרבים ואינו יכול ליטלו שם ולאכלו וכיון דאינה סעודה הראויה לו אינו קונה שביתה על ידה:
טעמא דנעץ יתד — דכי שקיל לעירובו משתמש בצדי צדדין אבל לא נעץ יתד אלא קשרה בצדי אילן לא:
הכא בכלכלה דחוקה — שפיה צר וקצרה היא ומכניס ידו לתוכה בדוחק הלכך אי ממש הוה קטר לה בצדי אילן כי שקיל ליה לעירוביה מניד ליה לאילן הלכך כי איכא יתד הוא דשרי ואי לא לא:
האי דרגא דמדלא — סולם שעולין בו לסוכת נוצרים שעושין ע"ג קונדיסין גבוהין והיא סמוכה לאילן:
לא לינחיה — ראש הסולם אדיקלא לא יסמוך ראש הסולם לצד דקל דכי סליק משתמש בצדדין:
אלא לינחיה אגוואזי לבר מדיקלא — יתקע יתד בצדי האילן ויסמוך הסולם עליו דהוה ליה יתד צדדים וסולם צדי צדדין:
וכי סליק לא לינח כרעיה על היתד אלא אקניא — על שליבות הסולם או קנים היוצאים מהקונדיסין:
מתני' פקיעי עמיר — קשין של שבלים (שאותם) שאוגדים מתירין אותם שיהו נוחין לבהמה לאוכלה:
מפספסין — שכן דרך שמפזרים לבהמה העשבים ויפין לה לאוכלן שכשהן דחוקין מתחממין ואינה מריחה ריחה כל כך וקצה בהן:
את הכיפין — מפרש בגמרא וכן זירין:
אין מרסקין — אין מחתכין:
שחת — עשב של תבואה והוא אספסתא ומשום דטירחא דלא צריך הוא:
רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה — ששיניה דקות וקשין לה:
גמ' הן הן פקיעין הן הן כיפין — כולן קשין של שבלין הן מיהו פקיעין תרי שאינן קשורין אלא בשני ראשים:
כיפין תלת — קשורין ג' [אגודים]:
זירין דארזא — ענפים לחין של ארז שמזרדין אותם ובעודם לחין ראויין לבהמה ורוב בני אדם מניחין אותם לעצים:
וה"ק מתירין פקיעי עמיר ומפספסין — דכיון דמעיקרא אוכלא נינהו מותר לטרוח בהן להכשירם למתקן לה ואת הכיפין אף הן מתירין ומפספסין ואע"ג דנפיש טרחייהו אבל לא הזירין לא לפספס ולא להתיר דכיון דמעיקרא סתמייהו לאו אוכלא והשתא הוא דמשוי להו אוכלא ה"ל אולודי אוכלא בשבת:
מיטרח באוכלא — בדבר שתחילתו אוכל קודם תיקון זה טרחינן ומכשרינן לייפותן לה:
הן הן פקיעין הן הן זירין — שניהן בקשים של שבלים ומה שהתיר בזה התיר בזה ודקתני אבל לא הזירין אפספוס קאי:
וה"ק מתירין פקיעי עמיר — דכל זמן שהוא קשור לאו אוכלא הוא ומתירו לשוויי אוכלא ומשום צער בהמה שרי אבל פספוס לא דסגי ליה בהתרה ואיתעביד אוכלא ופספוסיה לתענוג בעלמא הוא ומטרח באוכל בדבר שהוא כבר אוכל בלא תיקון זה לא טרחינן ומפספסין את הכיפין דארזא דבלאו פספוס לא הוי אוכלא אבל לא את הזירין לפספס אלא להתיר שלשה אוגדיהן בפקיעין דהתרת אוגדיהן שוויי אוכלא הוא:
אין מרסקין — סיפא דמתניתין היא וחד טעמא:
דרכיכי — כגון חרובין לחין דראויין למאכל בהמה בלא ריסוק וריסוק דידהו לתענוג בעלמא:
דאקושי — קשין כגון שיבשו:
בעילי זוטרי — עיירים קטנים שאף השחת קשה להם וצריכה ריסוק לשוויי אוכלא:
לדקה אין — דהוה ליה שוויי אוכלא:
לגסה לא — דהוה ליה מטרח באוכלא:
אי אמרת בשלמא — שמע רבי יהודה לת"ק דאמר מיטרח באוכלין אסור ואין מרסקין ברכיכי קאמר אבל שוויי אוכלא שרי היינו דקאמר ליה רבי יהודה חרובין לדקה לית לן למיסר דשווי אוכלא הוא ואע"ג דרכיכי אלא אי אמרת קסבר ת"ק מיטרח באוכלא שרי שווי אוכלא אסור ואין מרסקין דקאמר בדאקושי קאמר דשויי אוכלא הוי:
רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה — בתמיה הא כל שכן דלגסה למיטרח באוכלא הוא ושרי הכי ה"ל למיתני ור' יהודה מתיר בחרובין לגסה דהוה ליה מיטרח באוכלא והא ליכא למימר דר' יהודה מפיך דשויי אוכלא שרי מיטרח באוכלא אסיר דהא ת"ק בדאקושי קאמר וגבי גסה נמי שוויי אוכלא הוא וה"ל למיתני ורבי יהודה מתיר סתמא בין דקה בין גסה ועוד הוה ליה למישרי נמי זירין להתיר ולפספס דשוויי אוכלא נמי הוא:
דדייקא — כוססת יפה ומדקת אוכלין בפיה:
והא מדקתני רישא בין דקה בין גסה שמע מינה דקה ממש — ורבי יהודה את"ק קאי:
