דילמא שבת חמורה כו' - דהאי דצרעת דוחה עבודה ממאי דמשום חומרא דצרעת היא דילמא הא דלא אמרינן ליה יקוץ משום דגברא דלא חזי הוא כדלקמן דאי נמי קייץ מחוסר טבילה והערב שמש והיום לא יעבוד וטבול יום דמצורע כמצורע הילכך מחלליה מות יומת אפילו במילה ועל כרחך שמיני ימול תדחה אצל שאר ימים:

בין שלא בזמנה - כגון קטן חולה והמתינו לו עד שיבריא:

בשר - ריבויא הוא ולדרשה:

ה"ג ל"א מאי טעמא אתי עשה ודחי לא תעשה - מ"ט מילה דוחה צרעת דאתי עשה דימול ודחי לא תעשה דהשמר לך דהכי קי"ל בפ"ק דיבמות (דף ג:) דאתי עשה ודחי לא תעשה:

האי עשה ולא תעשה הוא - השמר לא תעשה הוא ולעשות ככל אשר יורו (דברים כ״ד:ח׳) היינו עשה:

תינח גדול - בר עונשין דכתיב ביה בשר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו (בראשית י״ז:י״ד) והאי בבר עונשין משתעי מדמחייב ליה כרת וקטן נמי בזמנה ביום השמיני כתיב ביה בשר וביום השמיני ימול בשר ערלתו:

בינוני - כגון שלא בזמנה ולאו בר עונשין ואביו מצווה עליו נפקא לן מהמול לכם כל זכר (קדושין דף כט.):

אתיא מביניא - הצד השוה שבהן שנימולו ודוחין את הצרעת אף אני אביא בינוני שנימול וידחה הצרעת:

לא צריכא קרא כו' - וכי אתיא קרא לשלא בזמנה של בינוני:

דגברא לא חזי - קס"ד מפני שהוא טמא והיינו דפריך ויקוץ ויטהר ויעבוד:

מחוסר טבילה - ולא חזי לעבודה בהאי יומא ומשום למחר דליתא לעבודה קמן לא מדחי:

נגעים טהורין - כגון בהק ופרחה בכוליה ובכולהו איתרבו לאיסור קציצה בסיפרי אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה מניין ת"ל ככל אשר יורו:

אלא אמר רב אשי - הא דאמרינן שבת חמירא מצרעת אע"ג דדחייה צרעת לעבודה לאו חומרא דידה הוא אלא היינו טעמא כי אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דבשעת קציצה דמיעקר לאו מקיים עשה וכן ציצית דכלאים בשעת לבישה מיעקר לאו ומקיים עשה אבל צרעת הנקצצת משום עבודה בעידנא דמיעקר לאו דקציצה אכתי לא מקיים עשה דעבודה הילכך מידחיא עבודה ממילא ולאו חומרא דצרעת הוא:

שבת 132 עמוד ב

1ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה. שבת שנדחית מפני העבודה, אינו דין שתהא מילה דוחה אותה?

2ומאי ״או אינו״ דקאמר הדר אמר: וממאי דצרעת חמורה? דילמא שבת חמורה, שכן יש בה עונשין ואזהרות הרבה. (אי נמי): וממאי משום דחמירא צרעת היא, דילמא משום גברא הוא דלא חזי. ומה אני מקיים ״שמיני ימול״ חוץ משבת. תלמוד לומר: ״ביום״ אפילו בשבת.

ברייתא

3תנו רבנן: מילה דוחה את הצרעת, בין בזמנה בין שלא בזמנה. יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד.

4מנהני מילי? דתנו רבנן: (ויקרא יב, ג) ״ימול בשר ערלתו״, ואע"פ שיש שם בהרת, יקוץ. ומה אני מקיים (דברים כד, ח) ״השמר בנגע הצרעת״ בשאר מקומות חוץ ממילה.

5או אינו אלא אפילו מילה, ומה אני מקיים ״ימול בשר ערלתו״ בזמן שאין בה בהרת. ת"ל ״בשר״, ואע"פ שיש שם בהרת.

6אמר רבא: האי תנא מעיקרא מאי ניחא ליה ולבסוף מאי קשיא ליה?

7הכי קאמר: ״ימול בשר ערלתו״ ואע"פ שיש בהרת, ומה אני מקיים ״השמר בנגע הצרעת״ בשאר מקומות חוץ ממילה. אבל מילה דוחה את הצרעת, מ"ט דאתיא מק"ו ומה שבת חמורה, מילה דוחה אותה, צרעת לא כ"ש׃

8ומאי ״או אינו״ דקאמר הדר קאמר: ממאי דשבת חמירא? דילמא צרעת חמירא, שכן דוחה את העבודה, ועבודה דוחה את השבת! ת"ל ״בשר״ ואע"פ שיש שם בהרת.

9לישנא אחרינא. מילה דוחה את הצרעת, מ"ט דאתי עשה ודחי לא תעשה. ומאי ״או אינו״ דקאמר הדר קאמר: אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי את לא תעשה לא תעשה גרידא, האי עשה ולא תעשה הוא. ומה אני מקיים ״ימול בשר ערלתו״ בזמן שאין בה בהרת, ת"ל ״בשר״ ואע"פ שיש שם בהרת.

10תינח גדול, דכתיב בהו ״בשר״. קטן נמי, כתיב ביה ״בשר״. בינוני מנלן?

11אמר אביי, אתיא מביניא: מגדול לא אתיא, שכן ענוש כרת. מקטן לא אתיא, שכן מילה בזמנה. הצד השוה שבהן שכן נימולין ודוחין את הצרעת, אף כל שנימולין דוחין את הצרעת.

12רבא אמר: מילה בזמנה דוחה לא צריכא קרא, מק"ו אתיא: ומה שבת דחמירא דוחה צרעת לא כל שכן.

13אמר ליה רב ספרא לרבא: ממאי דשבת חמירא? דילמא צרעת חמירא, שכן דוחה את העבודה, ועבודה דוחה את השבת! התם, לאו משום דחמירא צרעת, אלא משום דגברא הוא דלא חזי. אמאי: ויקוץ בהרתו ויעבוד! מחוסר טבילה הוא.

14תינח נגעים טמאים. נגעים טהורים, מאי איכא למימר?

15אלא א"ר אשי: היכא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת, א"נ ציצית וכלאים, דבעידנא דמתעקר לאו קא מוקי' עשה. הכא, בעידנא דמתעקר ללאו לא קא מוקים עשה.

16והא, דרבא ורב ספרא׃

תוספות

הדר אמר ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמירא - תימה דבברייתא דלעיל מסיק איפכא דלאו משום דצרעת חמירא אלא משום גברא דלא חזי ורבא גופיה סבירא ליה הכי לקמן ועוד למאי דקאמר השתא מנלן דצרעת דוחה את העבודה אימא דעבודה דוחה הצרעת מק"ו ומה שבת חמורה [צרעת לא כ"ש ואומר ר"י דלהאי לישנא] צריך לומר דגרסינן רבה הכא ולית ליה דרבא דלקמן דטעמא משום דגברא לא חזי וסבירא ליה כרב ספרא דפליג עליה דרבא לקמן והא דפשיט להו לרבה ורב ספרא דצרעת דוחה עבודה מצי למימר דמקרא נפקא להו אבל רבא דס"ל גברא לא חזי לדידיה לא בעי קרא ועוד נראה לרשב"א דאפי' ליכא קרא דצרעת דוחה עבודה אתי שפיר אפילו לרב ספרא דלא קאמר רב ספרא שיהא הטעם ודאי דצרעת דוחה עבודה משום חומרא דצרעת אלא איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי הילכך בברייתא דלעיל סתר ק"ו דקאמר וממאי דצרעת חמירא דילמא משום גברא דלא חזי והכא ולקמן על מילתא דרבא דחינן בע"א ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמירא שכן דוחה את העבודה וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה ומהאי טעמא נמי ליכא למילף ביה ק"ו דעבודה תדחי צרעת דשבת דחמורה דוחה צרעת לא כ"ש דדילמא אין לתלות משום חומרא אלא משום גברא לא חזי:

האי עשה ולא תעשה הוא - השמר היינו לאו ולעשות היינו עשה כדפי' בקונטרס ואע"ג דאמר בסוף פרק הקומץ (מנחות דף לו:) השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה מכל מקום לאו מצות עשה הוא אלא לא תעשה דאמר רחמנא הזהר פן תקוץ בהרת תימה היכי מצינן למימר דלעשות אתא לעשה הא אמר לקמן דאיצטריך לעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב שעל גבי רגלו ויש לפרש דעשה שמעינן מדכתיב לשמור ואם תאמר והא אמר בסמוך היכא אמרינן דאתי עשה ודחי את לא תעשה כגון מילה בצרעת אלמא דליכא בצרעת אלא לאו ואר"ת דלא נקטינן אלא לסימנא בעלמא ואם תאמר והא דקי"ל דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה נגמר ממילה בצרעת דדחי וי"ל מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות:

רבא אמר מילה בזמנה לא צריכא קרא - והילכך האי בשר דכתיב בה אם אינו ענין לזמנה תנהו ענין לשלא בזמנה ואו אינו דקתני הוה מפרש רבא כלישנא אחרינא:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רב נסים גאון

המנויין במשנה שפסולין להקריב כשרים להקריב קרבנותיו של מצורע לפי שיצא מכללם ונבדל מהם חוץ מהקרבת קרבן בלילה שאמר בו הכתוב וביום השמיני בלבד ועמד זה הקושיא וזו ההתקפה ואמרנו קשיא ומקצת הגורסין אין מעמידין הדבר אלא שגורסין כך כיון דאהדריה קרא אהדריה כלומר אילו לא כתב וביום היינו אומרים מדחס רחמנא עליה לאיתויי בדלות בלילה נמי ליתי ויהא זר ואונן כשר בקרבנותיו והיינו מפרישין אותו לענין דיניו מכלל הקרבנות אבל הואיל ונאמר בו וביום השמיני באר לנו בזה חזרתו לכלל הקרבנות בכל עניניו והשבתו אליהן בכל תנאותיהן חוץ מקרבן עולה ויורד המפורש בו בלבד וזה שהוצרכתי לפרש דבר זה לפי שראיתיו מסובך אצל כל התלמידים וביארתיו כדי שיתגלה ויתברר:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבת דף קל״ב עמוד ב׳

מסכת שבת דף קל״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 16 קטעים ממוספרים, כ־388 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–157)עמוד

היעד שנמצא: שבת דף קל״ב ע״ב

פתיחה בקורא